מכת ברד
מכת ברד
|
|---|
|
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ. טו כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ. וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ. עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי לְבִלְתִּי שַׁלְּחָם. הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד עָתָּה. וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה כָּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ. הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים. וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם וַיהוָה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה וַיַּמְטֵר ה' בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי. וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר. רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בָּרָד. וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים. הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל ה' הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַיהוָה הָאָרֶץ. וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי ה' אֱלֹהִים. וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל. וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה. וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל ה' וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה. וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו. לה וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה. |
| ספר שמות, פרק ט', פסוקים י"ג–ל"ה |
על פי המסופר בספר שמות, מַכַּת בָּרָד היא המכה השביעית מתוך עשר המכות שהנחית אלוהים על מצרים, עקב סירובו של פרעה מלך מצרים, לשלח את בני ישראל מארצו.
במהלך מכה זו, ירדו מן השמים כדורי ברד גדולים מעורבים עם אש מתלקחת, שפגעו בכל ארץ מצרים. בין היתר שברו ושרפו את כל עצי המאכל במצרים.
תיאור המכה במקרא
מכה זו נחשבת מהקשות יותר, והתורה מתארת בהרחבה יחסית, את פרטיה:
אזהרת משה את פרעה מהמכה
משה מזהיר את פרעה שכיון שהוא מסתולל בעם ישראל ולא שולח אותם מארץ מצרים, ה' ימטיר עליו מחר בשעה הזו ברד כבד מאוד שלא היה כמותו בארץ מצרים מהיום בה נוסדה ועד היום הזה. משה שורט לו שריטה על הקיר ואומר לו שמחר כאשר תגיע השמש לשריטה זו יתחיל הברד[1].
אפשרות להצלה
משה אומר לפרעה שמי שרוצה להינצל מהברד שיכניס את מקנהו ואת עבדיו הביתה, מה שיישאר בחוץ ימות מהברד. מי שירא את דבר ה' הכניס הכל לבית ומי שלא השאיר את הכל בחוץ.
המכה
ה' מצווה את משה לנטות את ידו על השמים - לצד השמים ובכך תתחיל המכה על האדם, על הבהמה ועל כל עשב השדה בארץ מצרים. משה מטה את מטהו על השמים וה' נותן קולות וברד ואש ארצה, ומתחיל לרדת ברד ואש מתלקחת בתוכו - נס בתוך נס אש ומים מעורבין[2], והברד מכה את כל מה שנמצא בשדה מאדם ועד בהמה ואת כל עשב השדה ואת כל העצים שובר.
המכה בארץ גושן
המכה לא מגיעה לארץ גושן, ששם נמצאים בני ישראל, ובלשון המקרא: "רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד".
כניעת פרעה
פרעה שולח לקרוא למשה ולאהרון ואומר להם: "חטאתי הפעם, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים"[3]. פרעה מבקש ממשה ואהרון שיעתירו לה' שיפסיק את "קולות אלוהים" וברד. פרעה מבטיח שמיד הוא ישלח את העם ולא יצטרכו להמתין עוד.
תשובת משה
משה עונה לפרעה שכצאתו את העיר יפרוש את כפיו ויתפלל אל ה' והקולות יפסקו והברד לא ירד עוד, כדי שפרעה ידע שלה' הארץ. משה מתפלל מחוץ לעיר כיוון שבתוך העיר הוא לא יכול להתפלל מכיוון שמלאה בעבודה זרה[4]. משה אומר לפרעה שהוא יודע שהוא ועבדיו עדיין לא יראים מפני ה'.
הפשתן והשעורה, החיטה והכוסמת במכה
במכת ברד כל עץ השדה ועשב הארץ ניזוקו, ובתוכם גם הפשתן והשעורה, "כי השעורה - אביב, והפשתה - גבעול" כבר ביכרו ועומדים ונשברו ונפלו. לעומת זאת החיטה והכוסמת לא הוכו "כי אפילות הנה" - מאוחרות ועדיין היו רכות ויכלו לעמוד בפני הברד[5].
סיום המכה
משה יוצא מלפני פרעה ויוצא מהעיר ומתפלל אל ה' שיעצור את הברד, בעקבות תפילת משה הקולות, הברד, ומטר מפסיקים לרדת וגם מה שנמצא בשמים בדרך לארץ נעצר ולא מגיע לארץ[6]. פרעה רואה שהכל הפסיק והוא מוסיף לחטוא "ויכבד ליבו הוא ועבדיו", ופרעה מחזק את ליבו ולא שולח את בני ישראל כמו שה' אמר למשה.
במדרשי חז"ל
תנא דבי אליהו- ברד מפני מה בא עליהם? "מפני ששמו את ישראל נוטעי גינות ופרדסים וכל מיני אילנות, כדי שלא יכנסו ישראל לבתיהם שלא יפרו וירבו. לפיכך הביא הקב״ה עליהם את הברד ושבר כל הנטיעות שנטעו ישראל, שנאמר: יהרוג בברד גפנם. רק בארץ גושן במקום שהיו חונים ישראל לא היה ברד, שנאמר: ויך הברד בכל ארץ מצרים ואת כל עץ השדה שבר רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד."
— תנא דבי אליהו
קישורים חיצוניים
- הרב אלחנן סמט, מכת ברד, באתר ישיבת הר עציון
הערות שוליים
- ^ פירוש רש"י לתורה פרק ט, פסוק יח, ד"ה "כעת מחר".
- ^ פירוש רש"י לתורה פרק ט, פסוק כד ד"ה "מתלקחת בתוך הברד", ובשמות רבה יב, ד.
- ^ ראה כאן בפירוש הרשב"ם ובפירושים נוספים
- ^ ראה בפירוש רש"י לתורה פרק ט, פסוק כט, ד"ה "כצאתי את העיר", וראה גם שמות רבה יב, ה
- ^ ראה פירוש רש"י לתורה פרק ט, פסוק לב, ד"ה "כי אפילות הנה", לעומת זאת במדרש תנחומא מפרש "כי אפילות הנה" - פלאי פלאות נעשו להם שלא לקו.
- ^ ראה פירוש רש"י לתורה פרק ט, פסוק לג, ד"ה "לא ניתך".
| עשר מכות מצרים | |
|---|---|
|