הציפורים (סרט)
 | |
| מבוסס על | סיפור "הציפורים" מאת דפנה דה מוריאה |
|---|---|
| בימוי | אלפרד היצ'קוק |
| הופק בידי | אלפרד היצ'קוק |
| תסריט | אוון האנטר |
| עריכה |
ג'ורג' תומסיני  |
| שחקנים ראשיים |
טיפי הדרן רוד טיילור ג'סיקה טנדי סוזן פלאשט |
| מוזיקה |
ברנרד הרמן |
| צילום | רוברט בורקס |
| מדינה | ארצות הברית |
| חברת הפקה |
סרטי יוניברסל |
| חברה מפיצה | סרטי יוניברסל |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 28 במרץ 1963 |
| משך הקרנה | 119 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה |
סרט אימה, סרט מתח, סרט אימה פסיכולוגי, סרט אימה מדע בדיוני, סרט הרפתקאות, סרט בלשי, סרט דרמה, natural horror film, סרט מדע בדיוני, מותחן פסיכולוגי |
| תקציב | 3,500,000 דולר |
| הכנסות | 11,403,529 דולר |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 birds |
| פרסים |
פרס גלובוס הזהב לכוכב החדש של השנה – שחקנית (אלקה זומר) |
| סרט הבא |
The Birds II: Land's End |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
הציפורים (באנגלית: The Birds) הוא מותחן אימה משנת 1963, שבוים בידי אלפרד היצ'קוק ומבוסס באופן רופף על הסיפור "הציפורים" מאת דפנה דה מוריאה. הסרט מספר על כפר לחוף האוקיינוס בקליפורניה, בודגה ביי, שמותקף לפתע מסיבות בלתי מוסברות על ידי אלפי ציפורים אלימות במשך כמה ימים[1].
התסריט נכתב על ידי אוון האנטר. היצ'קוק ביקש ממנו לפתח דמויות חדשות ועלילה מורכבת יותר, אך לשמור על הכותרת של דה מוריאה ועל הרעיון של התקפות בלתי מוסברות של ציפורים.[2]
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלאני דניאלס, אישה צעירה מהחברה הגבוהה, פוגשת במיץ' ברנר, עורך דין, בחנות חיות מחמד בסן פרנסיסקו. ברנר מעוניין לרכוש זוג ציפורי אהבה ליום הולדתה ה-11 של אחותו, ומעמיד פנים שהוא טועה לראות בדניאלס מוכרת בחנות, מה שמכעיס אותה ומוביל אותה לבירור הסיבה להתנהגותו. הוא מזכיר את המפגש הקודם שהיה לו עמה. הוא מסקרן אותה, והיא מוצאת את כתובת ביתו בבודגה ביי שבקליפורניה. היא רוכשת זוג ציפורי אהבה, ונוסעת לבודגה ביי. שם היא שוכרת סירת מנוע, עוגנת ליד הבית, מתגנבת פנימה, ומשאירה בסלון את הכלוב עם הציפורים ומכתב עבור אחותו. בעודה עוזבת, מיץ' רואה אותה בסירה ונוסע לפגוש אותה. במהלך ההפלגה שחף מסתער עליה וגורם לחתך בראשה.
במהלך הימים הקרובים ממשיכות התקפות הציפורים, ומתפתחות מערכות יחסים בין מלאני לבין מיץ', אמו לידיה, אחותו הצעירה קאתי, וכן עם אנני הייוורת, המורה של קאתי, שהייתה בעבר חברתו של מיץ'. אירוע מוזר נוסף מתרחש כאשר מלאני נשארת ללון בביתה של אנני, ושחף מסתער על דלת הכניסה ומת. ההתקפה הבאה מתרחשת במסיבת יום ההולדת של קאתי, שם הילדים מותקפים על ידי שחפים. באותו ערב, דרורים ועורבים פולשים לבית ברנר דרך ארובת האח. בהמשך לידיה מגלה חבר הרוג בחדר השינה שלו כשחלונות חדרו מנופצים, עיניו מנוקרות, וציפורים מתות סביבו. לידיה חוזרת הביתה שם מיץ' ומלאני מנחמים אותה. לידיה מודאגת לגבי הבטיחות של קאתי בבית הספר, ומבקשת ממלאני לנסוע לשם. בעוד מלאני מחכה על ספסל מחוץ לבית הספר, עורבים מתאספים לאט על מתקני מגרש משחקים מאחוריה. מלאני מבועתת כשהיא מגלה את הציפורים. היא מזהירה את אנני, והשתיים מנסות לפנות את הילדים בבטחה. כשהם מתרחקים מבית הספר הציפורים מתקיפות את הילדים ופוצעות כמה מהם.
בעקבות המתקפה פורץ ויכוח במסעדה מקומית בנוגע להתנהגות המוזרה של הציפורים. שיכור מאמין שהמתקפות הן סימן של קץ העולם, אבל אם צעירה נוזפת בו ובאחרים על הפחדת ילדיה. גברת באנדי, חובבת אורניתולוגיה, עומדת על כך שלא ייתכן שמיני עופות שונים ישתפו פעולה בלהקה אחת או יתקפו יחד. למרות טענתה, ציפורים תוקפות נהג בתחנת דלק כשהוא ממלא בנזין במכוניתו; הוא מאבד את ההכרה והבנזין ממשיך להישפך החוצה לרחוב. נהג אחר, שאינו מודע לכך שהוא עומד בתוך שלולית גדולה של דלק, לא שומע את אזהרות האנשים במסעדה ומצית סיגר, שומט את הגפרור על הקרקע, וגורם לפיצוץ תחנת הדלק ולשרפה. הציפורים תוקפות אנשים, ומלאני נאלצת לתפוס מחסה בתא טלפון. מיץ' מציל אותה והם חוזרים אל המסעדה, שם מאשימה האם הצעירה את מלאני שהיא הסיבה להתקפות, שהחלו עם בואה של מלאני לבודגה ביי. מלאני ומיץ' מוצאים לאחר מכן את אנני מתה מנקירות הציפורים במרפסת ביתה, ואת קאתי הבוכיה שהייתה עדה למאורע מתוך הבית.
מלאני ומשפחתו של מיץ' מתבצרים בבית ברנר ואוטמים את הפתחים בלוחות עץ. הבית מותקף על ידי הציפורים באכזריות רבה יותר מאשר אי פעם בעבר, והן כמעט מצליחות לפרוץ פנימה. מיץ' נפגע כאשר כמה ציפורים פורצות דרך החלון ומנקרות את ידיו. בערב, כשכולם ישנים, מלאני שומעת רעשים מהקומה העליונה והולכת לבדוק. היא מגלה כי הציפורים הצליחו להיכנס דרך הגג. הן תוקפות אותה באלימות עד שמיץ' בא ומציל אותה. הוא ולידיה מטפלים בה, אך מלאני נמצאת בהתקף קטטוני, והם חייבים לפנות אותה לבית החולים. הציפורים מתקבצות סביב הבית, אך אינן תוקפות כשמיץ', מלאני, לידיה וקאתי בורחים במכוניתם. הרדיו מדווח על תקיפות של ציפורים ביישובים הסמוכים. הסרט מסתיים, כשהמכונית עושה את דרכה לאט אל עבר הזריחה דרך להקות אינסופיות של ציפורים המכסות את הקרקע עד האופק.
אין הסבר חד משמעי לאלימות המוזרה של הציפורים אך נרמז כי הציפורים תוקפות בגלל כליאתן של ציפורי האהבה בתחילת הסרט.
צוות שחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טיפי הדרן - מלאני דניאלס
- רוד טיילור - מיץ' ברנר
- ג'סיקה טנדי - לידיה ברנר
- סוזן פלאשט - אנני הייוורת
- ורוניקה קרטרייט - קאתי ברנר
- אתל גריפיס - גברת באנדי
- צ'ארלס מקגרו - סבסטיאן שולס
- רות מקדוויט - גברת מאקגרוגר
- מלקולם אטרבורי - סגן אלן מאלון
- אליזבת וילסון - הלן קרטר
- לוני צ'אפמן - דיקי קרטר
אלפרד היצ'קוק עושה הופעת אורח כאדם הולך עם כלבים מחוץ לחנות החיות בתחילת הסרט. שני הכלבים היו שייכים במציאות להיצ'קוק.[3]
הפקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-18 באוגוסט 1961, התעוררו תושבי העיר קפיטולה שבקליפורניה, ומצאו כי ציפורים ממין יסעור הפיה נחבטו לתוך גגות הבתים שלהם, ורחובות העיר מכוסים בציפורים מתות. בדיווחי החדשות הוצעה הסברה שהרעלת חומצה (הרעלת צדפות הגורמות לשכחה) היא הגורם לאירוע. על פי עיתון מקומי, "סנטה קרוז סנטינל", ביקש אלפרד היצ'קוק עותק של החדשות ב-1961 לשימוש כ"חומר מחקרי למותחן שלו".[4]
היצ'קוק תכנן ללהק את קרי גרנט וגרייס קלי לתפקידים הראשיים של הסרט, אך לא הצליח לעשות זאת. הוא לאחר מכן ליהק את רוד טיילור וטיפי הדרן וחתם עם שניהם על חוזים אישיים (אם כי רק הדרן חזרה לשתף פעולה עם היצ'קוק).[5]
אפקטים מיוחדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]צילומי האפקטים המיוחדים בסצנות מתקפות הציפורים, נערכו באולפני וולט דיסני בידי האנימטור המומחה אב אייוורקס. הוא השתמש בטכניקת "המסך הצהוב", שבה מצולם האובייקט על רקע מסך מואר בספקטרום צר של אורות אדי נתרן שהוכן וצולם מראש.
מכונית הספורט שכיכבה בסרט הייתה ה-אסטון מרטין DB2/4 גרסת קבריולה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קמיל פאגליה, תרגום: מיכל סלע, הציפורים של היצ'קוק, תל אביב: רסלינג, 2003
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"הציפורים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"הציפורים", באתר נטפליקס
"הציפורים", באתר AllMovie (באנגלית)
"הציפורים", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "הציפורים", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"הציפורים", באתר Metacritic (באנגלית)- "הציפורים", באתר אידיבי
"הציפורים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- הציפורים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- האם נמצא הפתרון לתעלומת הציפורים של היצ'קוק?, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2011
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דוד גרינברג, על בד הקולנוע - הציפורים, למרחב, 17 בינואר 1964
- ^ Gottlieb, Sidney & Brookhouse, Christopher An Interview with Evan Hunter in Framing Hitchcock: Selected Essays from the Hitchcock Annual Wayne State University Press. p. 201
- ^ McCarthy, Michael (5 בפברואר 2009). "Final cut for Hollywood's favourite dog". The Independent. נבדק ב-26 בדצמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Wally Trabing, Santa Cruz Sentinel (18, 21 August 1961)
- ^ Stephen Vagg, Rod Taylor: An Aussie in Hollywood, Bear Manor Media. p. 84
| אלפרד היצ'קוק | ||
|---|---|---|
| סרטים שביים | גן התענוגות (1925) • נשר ההר (1927) • הדייר (1927) • הטבעת (1927) • במורד הגבעה (1927) • אשת החקלאי (1928) • קלת דעת (1928) • השמפניה (1928) • תושב האי מאן (1929) • סחיטה (1929) ג'ונו והפייקוק (1930) • רצח! (1930) • אלסטרי מתקשרת (1930) • משחק העור (1931) • מארי (1931) • עשיר וזר (1931) • מספר 17 (1932) • וולטרס מוינה (1934) • האיש שידע יותר מדי (1934) • 39 המדרגות (1935) סוכן חשאי (1936) • סבוטז' (1936) • צעירים ותמימים (1937) • הגברת הנעלמת (1938) • ג'מייקה אין (1939) רבקה (1940) כתב חוץ (1940) • מר וגברת סמית' (1941) • חשד (1941) • חבלן (1942) • צל של ספק (1943) • סירת הצלה (1944) • בכבלי השכחה (1945) • נודעת (1946) • משפט פאראדין (1947) • החבל (1948) • תחת חוג הגדי (1949) פחד במה (1950) זרים ברכבת (1951) • אני מתוודה (1953) • אליבי (1954) • חלון אחורי (1954) • לתפוס גנב (1955) • מי רצח את הארי? (1955) • האיש שידע יותר מדי (1956) • הנאשם (1956) • ורטיגו (1958) • מזימות בינלאומיות (1959) פסיכו (1960) הציפורים (1963) • מארני (1964) • המסך הקרוע (1966) • טופז (1969) | |
| ראו גם אלפרד היצ'קוק מגיש • היצ'קוק • עלמה רוויל • בייטס מוטל | ||