צדוק ליינמן
צדוק לֶיינמן (לעיתים נכתב לינמן) (27 בדצמבר 1904, י"ט בטבת תרס"ה – 27 בנובמבר 1973) היה מו"ל ובעל בית דפוס ישראלי, שוחר ספרות עברית, מייסד דפוס צה"ל, מייסד הוצאת הספרים "צ' ליינמן" ומייסד בית הדפוס "אוֹרצֵל" ברמת גן.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צדוק ליינמן נולד בדצמבר 1904 בעיירה סַנדוֹמיֶיז' (בפי היהודים: צויזמיר) שבפלך ראדום (אנ') של פולין הרוסית, בנם של מלכה פרל בת ר' נתן נטע טוכמן והרב יעקב אליעזר ליינמן (Лейнманъ). אביו היה אב"ד העיירה הסמוכה פצאנוב וממשפחת רבנים ואדמו"רים בפולין (צאצאם של רבי מאיר'ל מאפטא, רבי דוד'ל מלילוב). ליינמן קיבל חינוך יהודי מסורתי ב"חדר" ובישיבות עד גיל 18. בגיל 17 נסמך לרבנות על ידי רבי מאיר יחיאל הולשטוק, הגאון מאוסטרובצה. המשיך ללימודים כלליים לקראת בגרות אקסטרנית אצל מורים פרטיים. היה פעיל בארגונים ציוניים, ומשנת 1926 כיהן כיו"ר סניף ההסתדרות הציונית ובא-כוח הקק"ל בעיר צ'מיילוב (Ćmielów).
באלול תרפ"ט (1929) עלה לארץ ישראל כחלוץ. עבד כפועל בבניין ובסלילת כבישים עד 1932. בשנים 1932-35 שימש כשליח הקק"ל בברזיל. בשנים 1935–1942 הוציא יחד עם המשורר יצחק למדן את הירחון הספרותי "גליונות". בשנת ת"ש-1940 ערך והוציא עם צבי קרול את "ספר בית הקברות הישן בתל אביב", שבו הובאו שמותיהם של הנקברים, הכיתובים שעל המצבות, תצלומים וביוגרפיות של אנשי השם הקבורים בו. כתב מאמרים בעיתוני הארץ, בהם "הצופה", "הארץ", "המשקיף".
בשנת 1942 נישא לשולמית בת ד"ר מאיר פינס, והיה אב לשניים.
באותה שנה (1942) ייסד את הוצאת הספרים "צ' ליינמן", שפעלה ברחוב אלנבי 38 בתל אביב עד 1948. בהוצאה ראו אור ספרות יפה מקורית (ספרי שירה מאת יצחק עגן, מרדכי ברתנא ופנחס לנדר, הפואמה "שלֹשה במולדת" מאת אברהם רוזן, הפואמה הדרמטית "ירמיהו בבית היוצר" למשה בן-מנחם, המחזה "מאה שערים" מאת מנחם צוריאל; סיפורים מאת יוסף חנני, משה תמרי, יוסף אריכא, אברהם מאיר הברמן; הרומן "עלית מר זיגפריד כהן" מאת אדם סימונזון; הממוארים "נסיעה אל העבר" לאורי קיסרי, "בראי הדורות: אוסף מאמרים, זכרונות ורשימות על ירושלים" מאת חיים מיכל מיכלין, "בבואי למחרת: מסע בפולין - 1946" מאת שמעון סאמט),
ספרות יפה מתורגמת (סיפורים מאת מקסים גורקי בתרגום שלמה יורם, סיפוריו של שטפן צווייג "משחק המלכים", "שקיעת הלב" ו-"ערבוביה של רגשות" בתרגום פסח בן-עמרם והממואר שלו "העולם של אתמול" בתרגום ברוך קרוא, "לקח חיי" לרוברט ונסיטארט (אנ'), אף הוא בתרגום קרוא, הממוארים של קוונטין ריינולדס (אנ') "הפצועים לא זעקו" בתרגום יצחק עברי ו"המסך עולה" בתרגום ישראל גן-צבי, "הייתי סוכנו של סטאלין" מאת ולטר קריביצקי בתרגום גדליהו זקיף, "בני תערובות" מאת שטפן היים בתרגום אמיל פוירשטיין, "דמיאן" להרמן הסה בתרגום רנה קלינוב, "יפול מצדך אלף" מאת האנס האבה (אנ') בתרגום רפאל חסמן, קובץ סיפורים מאת קארל צ'אפק בתרגום אליעזר ארנשטיין ופסח בן-עמרם, הרומן "נתיבים בתוהו" מאת ג'יימס הנלי (אנ') בתרגום שושנה שרירא, אנתולוגיה של סיפורים קצרים מהספרות האנגלית בתרגום ראובן אלקלעי),
ספרי עיון, היסטוריה, ביקורת ספרות והגות ולקסיקונים ואנתולוגיות מקוריים ומתורגמים ("קורות העולם בראשי פרקים" מאת ג'וזף רייתר בתרגום ש' שפירא, "דמויות ומאורעות בתולדות עמנו: שיעורים בהיסטוריה עברית" מאת אפרים שמואלי, "ספר החסידות: מאה צדיקים: תולדות וכתבים" מאת יצחק רפאל, "אני מאשים!: פרשת תבוסתה של צרפת" מאת אנדרה סימון בתרגום גדליהו זקיף, "ועדת החקירה האנגלו אמריקנית לעניני ארץ ישראל" בעריכת עזריאל קרליבך, "הכשף הצהוב: תולדות הפנצילין" מאת ג'ון דרורי רטקליף בתרגום יעקב הר-אבן, "בתוככי אסיה" מאת ג'ון גאנתר בתרגום יהושע השל ייבין, "תכנית המדינה היהודית ללורד ביקונספילד (בנימין דיזרעאלי)" מאת נתן מיכאל גלבר; הביוגרפיות "רוזוולט" מאת אמיל לודוויג, "איש מתגרה באירופה: חיי אדולף היטלר" מאת קונרד היידן, שתיהן בתרגום פנחס לנדר; "דפדפת לספרות עברית: מאה משוררים ומספרים" שליקטו יוסף אריכא ויצחק עגן, "פני סופרינו: אוסף תמונות של 50 משוררים, מספרים והוגי דעות מפורסמים בספרות העברית החדשה, בצירוף קטעי שירה ופרוזה מכתביהם" שליקט פנחס לנדר, "תולדות מאה גדולי הקומפוזיטורים" מאת הלן ל' קאופמן בתרגום אדם סימונזון, "תולדות מאה אופרות ועלילותיהן" מאת פליקס מנדלסון-ברתולדי בתרגום ברוך קרוא, ספריו של פול גרייב "תולדות מאה סימפוניות מובחרות ויוצריהן" בתרגום ברוך קרוא ו-"תולדות המוזיקה התזמורתית ותקופותיה" בתרגום אפרים דרור; מסה על רומן רולן והספר "שמואל יוסף עגנון: קוים ליצירתו" מאת יוסף שה-לבן, מסות מאת יוסף ליכטנבום; "אמנות הראייה" מאת אלדוס האקסלי, "בית נחמן, או, מדור לדור: פרקי שיחות" מאת יצחק דמיאל).
ליד ההוצאה קיים את "השכל – חבורת שוחרי הספר העברי".
ליינמן היה חבר "ההגנה", ושירת במלחמת העצמאות. בשנת 1948 ייסד את בית הדפוס של צה"ל[1] וכיהן כמפקדו עד שנת 1951, בדרגת סרן.
בראשית שנות ה-50 ייסד את בית הדפוס "אוֹרצֵל". בראשית שנת 1954 עבר בית הדפוס לבניין במגרש שנרכש באזור התעשייה החדש (דאז) של רמת גן. בית הדפוס החדיש היה השני בארץ (אחרי דפוס לוין אפשטיין) שעבד בשיטת אופסט (offset). את המכונות רכש חותנו, ד"ר מאיר פינס, שלפני המלחמה היה בעל רכוש רב בגרמניה, ואחריה נסע לגרמניה המערבית להציל את מה שנותר ממנו. בעת נסיעתו נערכה בעיר לייפציג שבגרמניה המזרחית תערוכה בינלאומית של מכונות דפוס, ועלה בידו להגיע אליה ולרכוש מכונות פוטו-אופסט.
שיטת הדפסה זו אפשרה להפיק לראשונה בארץ מהדורות פקסימיליה (מהדורות צילום). ואכן, דפוס אורצל ייצר מהדורות צילום של שורה של ספרים תורניים, בהם מקראות גדולות, מהדורת יואל לֶבֶּנזון ומנחם מענדל מנדלזון, ורשה תר"ך–תרכ"ו; "תורת חובת הלבבות" לרבנו בחיי אבן פקודה, ורשה: יצחק גולדמן, תרל"ה; תוספות הרא"ש על מסכת קידושין בהגהת משה ליפשיץ, ורשה: יצחק מאיר אלטר, תרפ"ז; "שם הגדולים" לרב חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א), וילנה: דפוס י"ר רוֹם, תרי"ג; "ספר ציונים לתורה" לרב יוסף ענגיל, פייטרקוב: נ"נ קרונֶנברג, תרס"ד; "ספר שמות בארץ" לרב משה בן שלמה אבן חביב, ורשה: אהרן מרדכי זוסברג, תר"ן; "ספר תניא רבתי" ליחיאל בן יקותיאל, ורשה: יצחק גולדמן, תרל"ט; מדרש תנחומא, מהדורת שלמה בובר, וילנה: דפוס ראם, תרע"ו; "ספר גנזי שלום" לרבי שלום שמעוני, תוניס: ציון וזאן, תרע"ו; "ספר פאר הדור" לרמב"ם בתרגום מרדכי תמה, אמסטרדם: גירארד יוהאן יאנסון, תקכ"ה; והגדת פראג רפ"ז מבית דפוסו של גרשם כהן.
כמו כן ראו אור בבית הדפוס רפרודוקציות אמנותיות: הגדה שצייר יעקב וכסלר וההדיר חיים גמזו, "הורה אגדתי" מאת ברוך אגדתי.[2]
עיקר הייצור בדפוס אורצל, לצד ספרים, היה של תוויות למוצרי מזון, וכן כרזות, מפות ובולים.
צדוק ליינמן נפטר מהתקף לב בסוף שנת 1973, סמוך ליום הולדתו ה-69. היה אב לשניים. נקבר בבית העלמין קריית שאול.[3] אלמנתו שולמית נפטרה ב-1990 ונקברה לצדו.[4]
במאי 2006 נהרס הבניין הנטוש שבו פעל בעבר בית הדפוס, ובמקומו הוקם חניון.[5]
ספרו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ספר בית הקברות הישן בתל אביב: כולל שמות כל הנפטרים אשר מצאו מנוחתם בבית העלמין הישן בתל אביב, מראשיתו הוא יום העשירי במרחשון שנת התרס"ג (1902), בימי מגפת החלי רע ביפו, עד ראשית שנת הת"ש (1939), בצירוף תולדות חייהם של אנשי השם (רבנים, סופרים ומנהיגי העם), החלוצים בוני היישוב והעיר תל אביב, והקדושים אשר מסרו נפשם לבנין הארץ ונלוה להם נוסחאות של המצבות וצלומים; סודר, נערך ויצא לאור על ידי צבי קרול וצדוק לינמן, תל אביב: דפוס ספר, ת"ש.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד תדהר (עורך), "צדוק ליינמן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יג (1963), עמ' 4257
- י. קלינמן, צל השופך... אור, חרות, 15 במרץ 1954
- ד. ג., כמה מעלות טובות, מעריב, 17 במרץ 1954
- תו., ספרות ילדים לארגנטינה, מעריב, 11 בפברואר 1955
- מת צדוק ליינמן, דבר, 28 בנובמבר 1973
- ״צדוק ליינמן״, בספר: ורד נבון, השדרה - שדרות ירושלים בעיני הצלמים, הוצאת ורד נבון, מהדורה שנייה, אוגוסט 2021, עמ׳ 253-252.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דפוס צבאי, דבר, 22 באוגוסט 1948; דפוס צבאי, מעריב, 22 באוגוסט 1948.
- ^ א. מן, הורה אגדתי: תולדות רפרודוקציה אחת, מעריב, 20 במאי 1955.
- ^ צדוק ליינמן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ שלומית ליינמן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ אורן פייט, בסוף רמת גן היה מקום מיוחד (חלק א'), באתרו "סמליל".
בקרת זהויות  |
|
|---|