אולימפיאדת מונטריאול (1976)

משחקי האולימפיאדה ה-XXI

עיר מארחת	מונטריאול, קנדה
מדינות משתתפות	92
ספורטאים משתתפים	6,084 (4,824 גברים, 1,260 נשים)
תחרויות	198 תחרויות ב-21 ענפים
טקס הפתיחה	17 ביולי 1976
טקס הנעילה	1 באוגוסט 1976
נפתח רשמית על ידי	אליזבת השנייה, מלכת קנדה
השביע את המשתתפים	פייר סינט-ז'ין
הדליק את הלפיד האולימפי	סטיב פרפונטיין וסנדרה הנדרסן
האצטדיון הראשי	האצטדיון האולימפי, מונטריאול, קנדה
הערים שהתמודדו על האירוח	מוסקבה, לוס אנג'לס
→ אולימפיאדת מינכן אולימפיאדת מוסקבה ←

המגדל באצטדיון האולימפי והוולודרום

הכפר האולימפי

המדינות שהחרימו את אולימפיאדות 1976, 1980, 1984 מסיבות שונות

אולימפיאדת מונטריאול (1976) היא האולימפיאדה ה-21 בעת החדשה. היא נמשכה 16 ימים מ-17 ביולי עד 1 באוגוסט 1976. השתתפו בתחרויות 6,028 ספורטאים מ-92 מדינות. 28 מדינות, רובן באפריקה, החרימו את המשחקים במחאה על השתתפותה של ניו זילנד במשחקים, לאחר שנבחרת הרוגבי שלה שיחקה נגד נבחרתה של דרום אפריקה, בניגוד לחרם הספורטיבי שהוטל על דרום אפריקה עקב מדיניות האפרטהייד.

האולימפיאדה הסתיימה בהפסד כספי גדול של המארגנים. אזרחים רבים רואים באולימפיאדה שנערכה בעיר, אסון פיננסי לעיר שגרם לחובות במשך 30 שנים לאחר סיום המשחקים. הגג הנשלף של האצטדיון האולימפי מעולם לא עבד כראוי ובכמה הזדמנויות הוא אף נקרע, מה שגרם לאצטדיון להיות סגור מספר פעמים לתקופות ממושכות של לתיקונים.

המארחת, קנדה, לא זכתה ולו במדליית זהב אחת. זהו המקרה היחיד בתולדות אולימפיאדת הקיץ (לצד שני מקרים באולימפיאדת החורף) שבו המדינה המארחת לא זכתה במדליית זהב.

אירועים בולטים

אתלטיקה

ערך מורחב – אתלטיקה באולימפיאדת מונטריאול (1976)

אתלטיות

• ברבל ווקל (), שזכתה בשתי מדליות זהב, בריצת 200 מטר ובריצת שליחות 4x100 מטר.
• טטיאנה קזנקינה (), שזכתה בשתי מדליות זהב, בריצת 800 מטר בשיא עולם חדש ובריצת 1500 מטר.
• אנגרט ריכטר (), שזכתה ב-3 מדליות, 1 זהב ו-2 כסף. מדליית זהב בריצה היוקרתית ביותר, ל-100 מטר בשיא עולם חדש ובשתי מדליות כסף בריצת 200 מטר ובריצת שליחות 4x100 מטר.
• רנטה שטכר (), שזכתה ב-3 מדליות אחת מכל סוג, מדליית זהב בריצת שליחות 4x100 מטר, מדליית כסף בריצת 100 מטר ומדליית ארד בריצת 200 מטר.
• רות פוקס (), שזכתה בפעם השנייה ברציפות בהטלת כידון.
• אירנה שווינסקה יהודיה (), שזכתה במדליית זהב בריצת 400 מטר בשיא עולם חדש, 12 שנים לאחר זכייתה ב-3 מדליות אולימפיות (טוקיו 1964) כולל אחת מזהב.

אתלטים

• ויקטור סנייב (), זכה בפעם השלישית ברציפות במדליית זהב בקפיצה משולשת.
• האתלט אלברטו חואנטורנה (), היה לאתלט הראשון בהיסטוריה שזכה במדליות זהב בריצת 400 מטר ובריצת 800 מטר באולימפיאדה אחת.
• לאסה וירן (), זכה בשתי מדליות זהב בריצת 5000 מטר ובריצת 10000 מטר פעם שנייה ברציפות, בנוסף סיים במקום חמישי בריצת מרתון.

התעמלות

מתעמלות

• נדיה קומנץ' (), ונלי קים (), התחלקו במדליות הזהב האישיות במשחקים אלו.
• נדיה קומנץ' הייתה הספורטאית הראשונה בהיסטוריה שזכתה בציון המושלם של 10.0 נקודות. כמו כן, היא זכתה ב-5 מדליות מהן 3 זהב כולל בתחרות הקרב רב.
• נלי קים זכתה ב-4 מדליות מהן 3 זהב ו-1 כסף וסייעה לנבחרתה לזכות במדליית זהב בתחרות הקבוצתית.

מתעמלים

• ניקולאי אנדריאנוב (), זכה במספר המדליות הרב ביותר, 7 במספר מהן 4 זהב כולל בתחרות הקרב רב אישי.
• נבחרת הגברים של יפן (), זכתה בפעם החמישית ברציפות בתחרות הקבוצתית במידה רבה הודות לנחישותו של שון פוג'ימוטו. פוג'ימוטו שבר את ברכו בעת שביצע את תרגיל הקרקע האישי שלו, אך המשיך להתחרות וביצע תרגיל על סוס הסמוכות (עליו קיבל ציון 9.5) ועל הטבעות (9.7). המשך השתתפותו החמיר את פציעתו, והוא פרש מפעילות ספורטיבית מיד אחר כך.

קפיצה למים

• קלאוס דיביאזי (), זכה בפעם השלישית ברציפות בקפיצה מפלטפורמה קשיחה מ-10 מטר ובכך היה לקופץ למים הראשון והיחיד בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים שזכה להישג זה.

שחייה

ערך מורחב – שחייה באולימפיאדת מונטריאול (1976)

שחייניות

• נבחרת הנשים של מזרח גרמניה בשחייה, זכתה בכל מדליות הזהב פרט לשתיים.
• קורנליה אנדר (), זכתה ב-5 מדליות מהן 4 זהב
• אנדריאה פולק (), זכתה ב-4 מדליות מהן 2 זהב ו-2 כסף
• אולריקה ריכטר (), זכתה ב-3 מדליות זהב
• שירלי בבשוף (), זכתה ב-5 מדליות מהן 1 זהב ו-4 כסף.

שחיינים

• נבחרת הגברים של ארצות הברית בשחייה, זכתה בכל מדליות הזהב פרט לאחת.
• ג'ון נייבר (), זכה ב-5 מדליות מהן 4 זהב
• ג'ים מונטגומרי (), זכה ב-4 מדליות מהן 3 זהב ובנוסף היה לשחיין הראשון בהיסטוריה ששחה את המשחה היוקרתי ל-100 מטר חופשי מתחת ל-50 שניות (49.99 שניות).

מדליות

המדינות שגרפו את מרב המדליות:

מקום	מדינה	זהב	כסף	ארד	סה"כ
1	ברית המועצות	49	41	35	125
2	מזרח גרמניה	40	25	25	90
3	ארצות הברית	34	35	25	94
4	מערב גרמניה	10	12	17	39
5	יפן	9	6	10	25
6	פולין	7	6	13	26
7	בולגריה	6	9	7	22
8	קובה	6	4	3	13
9	רומניה	4	9	14	27
10	הונגריה	4	5	13	22

ארצות הברית, ברית המועצות ומזרח גרמניה. גרפו 62% ממדליות הזהב באולימפיאדה זאת. לשם השוואה בטוקיו (2020) היה צריך 11 מדינות כדי להגיע לאחוז זה של מדליות. ולא הייתה אף אולימפיאדה בה שלוש המדינות המובילות זכו ביותר מ-60% ממדליות הזהב שאף אחת מהן לא מארחת. הדבר נובע שבעידן החובבני הספורטאים האמריקאים, היו לרוב במכללות, בהם הספורטאים לא מקבלים תשלום על שהותם, אך יכולים להקדיש את מרבית זמנם לעיסוק בספורט. כאשר בברית המועצות ומזרח גרמניה הייתה תעשייה נרחבת של סימום ספורטאים.

המארחת, קנדה, זכתה ב-5 מדליות כסף ו-6 מדליות ארד, והיא המדינה היחידה בהיסטוריה שאירחה אולימפיאדה (במשחקי הקיץ) ולא זכתה בה במדליית זהב.

המשלחת הישראלית

ערך מורחב – ישראל באולימפיאדת מונטריאול (1976)

המשלחת הישראלית לאולימפיאדה כללה 11 ספורטאים ב-9 ענפים אישיים, כמספר הנרצחים בטבח במינכן ארבע שנים קודם, ו-17 שחקני נבחרת הכדורגל אשר העפילה לטורניר האולימפי בפעם השנייה (הראשונה הייתה במקסיקו סיטי ב-1968, בסך הכל 28 ספורטאים (המשלחת השנייה בגודלה עד אז) בעשרה ענפים (שיא באותו זמן).

במשלחת למונטריאול הייתה ספורטאית אחת בלבד שהייתה גם במינכן האתלטית אסתר רוט, והיא זו שנשאה את הדגל בטקס הפתיחה. רוט, אשר בעקבות הטבח שבו נרצח מאמנה עמיצור שפירא פרשה משלב חצי הגמר בריצת 100 מטר משוכות, השלימה את המשימה שנקטעה במינכן והצליחה להעפיל לריצת הגמר בריצה הזו, בה סיימה במקום הששי עם תוצאה של 13.04 שניות. היה זה הגמר האולימפי הראשון בתולדות הספורט הישראלי, והישגה של רוט-שחמורוב מהווה עד היום הישג שיא במקצועות המסלול באתלטיקה.

הישג מעולה נוסף היה המקום החמישי שהשיג אדוארד וייץ בענף הרמת המשקולות. ספורטאי מצטיין נוסף היה המתאבק רמי מירון, שהישגו בתחרות היה השביעי בטיבו (אם כי הדירוג הרשמי אז היה רק עד המקום הששי). הישגים אלה היו טובים יותר מכל ההישגים בתחרויות אישיות באולימפיאדות הקודמות. הישגו של וייץ מהווה הישג שיא בהרמת משקולות בכל הזמנים.

הייתה סמליות רבה בכך ששלושת הספורטאים המצטיינים ייצגו את חללי מינכן: הספורטאית שאיבדה את מאמנה, והספורטאים משני הענפים שאיבדו בטבח שמונה מאנשיהם, וביניהם כל חמשת הספורטאים שהיו בין הנרצחים.

נבחרת הכדורגל העפילה עד לשלב רבע הגמר, שם הפסידה לנבחרת ברזיל, והשוותה בכך את הישג השיא שלה מאולימפיאדת מקסיקו סיטי, 8 שנים קודם לכן. בשלב המוקדם סיימה ישראל בתיקו את שלושת משחקיה נגד גואטמלה, מקסיקו וצרפת.

באולימפיאדה זו השתתפה ישראל לראשונה בענף הג'ודו, בפעם השנייה בהיאבקות, שיט, התעמלות וכאמור כדורגל, ובפעם השלישית בהרמת משקולות וסיוף. ישראל המשיכה את ההשתתפות הקבועה באתלטיקה, שחייה וקליעה.

ראו גם

• יהודים באולימפיאדת מונטריאול

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של אולימפיאדת מונטריאול (באנגלית)
• אתר הוועד האולימפי
• Daniel Bromberg, History Lesson: The 1976 Montreal Summer Olympic Games (אורכב 22.06.2015 בארכיון Wayback Machine), August 12, 2012 (באנגלית)
• אולימפיאדת מונטריאול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)