אונוקאלהאי
 | |
| מיקומו של אונוקאלהאי בקבוצת נחש | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | נחש |
| שמות נוספים | α בנחש, קור סרפנטיס, גליזה 596.2, HD 140573 |
| סוג | ענק כתום |
| בהירות נראית | 2.63[1] |
| סיווג ספקטרלי | K2 III[1] |
| עלייה ישרה | 15ʰ 44ᵐ 16.07ˢ מילי-שניות קשת בשנה |
| נטייה | 32.26″ 25′ 06°+ מילי-שניות קשת בשנה |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 0.85 |
| מרחק |
74 שנות אור 22.69 פארסק[1] |
| רדיוס | 11.8[2] רדיוסי שמש |
| מסה | 1.8[3] מסות שמש |
| עוצמת הארה | פי 39 מהשמש |
| טמפרטורה | 4,550[2] K |
| מהירות סיבוב | 4.3 קילומטר לשנייה |
| מהירות רדיאלית | 3.17 קילומטר לשנייה |
| היסט | 43.945±0.4676 אלפיות של שניות קשת |
| מתכתיות |
0.19  |
  | |
אוּנוּקְאַלְהָאי (מערבית: عنق الحيّة - עֻנְק אל-חיה, "צוואר הנחש") או α בנחש, לפעמים נקרא גם קור סרפנטיס (בלטינית: Cor Serpentis, "לב הנחש"), הוא הכוכב הבהיר ביותר בקבוצת הכוכבים נחש עם בהירות נראית מדרגה 2.63. זהו הכוכב היחיד בקבוצה עם דרגת בהירות מתחת ל-3. אונוקאלהאי נמצא במרחק של כ-74 שנות אור ממערכת השמש ובשל קרבתו הוא נכלל בקטלוג גליזה לכוכבים קרובים.[4]
תכונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אונוקאלהאי הוא ענק כתום מסוג ספקטרלי K2 III, מסתו כ-1.8 מסות שמש, רדיוסו פי 12 מרדיוס השמש, טמפרטורת פניו כ-4,550 קלווין והוא מאיר בעוצמה של פי 39 מעוצמת ההארה של השמש באור נראה ובערך פי 70 בצירוף הקרינה בתחום התת-אדום. הכוכב נמצא בשלב התפתחות מתקדם והוא כבר סיים להתיך מימן להליום בליבתו ועבר להתכה של הליום לפחמן ולחמצן. אורו של הכוכב מציג ספקטרום בליעה חזק המראה על נוכחות גדולה מהרגיל של פחמן, חנקן ומגנזיום בשכבותיו החיצוניות.[2][5]
במרחק זוויתי של 58 שניות קשת מאונוקאלהאי נמצא כוכב עמום עם בהירות מדרגה 11.8, אך ככל הנראה אין קשר בינו ובין אונוקאלהאי והם רק במקרה נמצאים על אותו קו ראייה.[6][2] במרחק זוויתי של 2.4 דקות קשת נמצא עוד כוכב עמום יותר עם בהירות מדרגה 12.9, שגם הוא כנראה אינו קשור לאונוקאלהאי.[7] שני הכוכבים התגלו בשנת 1828 על ידי ג'ון הרשל.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אונוקאלהאי באתר של ג'ים קלר
- אונוקאלהאי, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 SIMBAD: Unukalhai
- ^ 1 2 3 4 David F. Gray: Rotation and Granulation of the K2 Giant α SER, The Astrophysical Journal, Vol. 826, Iss. 1, article id. 92, p. 1 (2016)
- ^ Y. J. Liu, G. Zhao, J. R. Shi, G. Pietrzyński & W. Gieren: The abundances of nearby red clump giants, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 382, Iss. 2, p. 558 (2007)
- ^ W. Gliese: Catalogue of Nearby Stars. Edition 1969, p. 66
- ^ H. Spinrad & B. J. Taylor: Scanner Abundance Studies. I. an Investigation of Supermetallicity in Late-Type Evolved Stars, Astrophysical Journal, vol. 157, p. 1315 (1969)
- ^ B. D. Mason, G. L. Wycoff, W. I. Hartkopf, G. G. Douglass & C. E. Worley: WDS 15443+0626 AB, The Washington Visual Double Star Catalog (2014)
- ^ B. D. Mason, G. L. Wycoff, W. I. Hartkopf, G. G. Douglass & C. E. Worley: WDS 15443+0626 AC, The Washington Visual Double Star Catalog (2014)