אופני מסלול (ספורט)

מרוץ נקודות לאופני מסלול בוולודרום בארצות הברית

סטיבן בורק, זוכה מדליית ארד באולימפיאדת בייג'ינג (2008), בעת אליפות בריטניה במרוץ מסלול מסוג מרדף

אופני מסלול הוא ענף ספורט בתחום מרוצי אופניים הנערך בוולודרום, זירה מיוחדת למרוצי אופני מסלול. מרוץ אופני מסלול הוא ספורט אולימפי.

היסטוריה

ספורט מרוץ אופני מסלול קיים משנת 1870 לערך. כאשר האופניים היו עוד בראשית התפתחותם הטכנולוגית, נערכו מרוצים בתוך בניינים שבהם נבנה מסלול עשוי עץ הדומה לוולודרומים המודרניים, בו שני מסלולים ישרים מקבילים המחוברים בקשתות משופעות.

אחת הסיבות לפיתוח מרוצי אופניים במסלול הייתה היכולת לשלוט על קהל הצופים, לגבות תשלום בעד הצפייה במרוץ ולהביא הכנסות למארגניו. מרוצי מסלול מוקדמים משכו לעיתים קהל של עד 2000 צופים. קיום המרוצים באולם סגור איפשר את עריכתם במשך כל עונות השנה. מרכזים ראשונים למרוצי אופני מסלול פעלו בבריטניה, בערים ברמינגהאם, שפילד, מנצ'סטר ולונדון.

השינויים המשמעותיים ביותר בתחום ספורט זה היו באופני המסלול, כאשר לאורך השנים פותחו אופניים קלים יותר ובעלי מבנה אווירודינמי שאיפשר לקבוע זמני מסלול מהירים יותר. להוציא את אולימפיאדת סטוקהולם (1912), בכל האולימפיאדות התקיימו תחרויות בתחום מרוץ אופני מסלול. מרוץ אופני מסלול לנשים הפך לראשונה לספורט אולימפי באולימפיאדת סיאול (1988).

תפיסת מיקום במרוץ

מקדם גרר אווירודינמי הוא מרכיב בולט במרוץ אופני מסלול ואופני כביש. להפחתת מקדם הגרר נבנות שלדות האופניים כשלדה אחודה מסיב פחמן, כך שתהיינה קלות ובעלות עיצוב אווירודינמי. העיצוב המסורתי של שלדת אופני מסלול הוא בפרופיל אווירודינמי.

כיוון שלמקדם הגרר חשיבות רבה בסיכויי הזכייה במרוץ, המתחרים משקיעים מאמצים מיוחדים בתכנון תנוחת הישיבה, הנקבעת על פי צורת השלדה ומיקום הכידון. הכידון באופני מסלול למרוצים ארוכים יותר דומה במבנהו לכידון הנמצא באופני כביש. אולם באופני מסלול למאוצים קצרים, תנוחת הישיבה של הרוכב קיצונית יותר מזו של מרוץ ארוך. הכידון נמצא נמוך יותר ביחס לקרקע ואילו המושב גבוה יותר וקרוב יותר לחזית האופניים. רוכבי מאוצים רבים עדיין משתמשים בכידון עשוי פלדה, ולא סיבי פחמן, כיוון שהוא קשיח ועמיד יותר. במרוצי מסלול שבהם הזמן המהיר הוא הקובע, כגון מרוץ מרדף או מרוץ נגד השעון, רוכבים רבים משתמשים בכידון, מסוג ארובר (aerobars), הדומה לזה שבשימוש למרוצים נגד השעון באופני כביש והמאפשר תנוחת זרועות קרובה יותר לפני הגוף. תנוחה זו מאפשרת תנוחת גב אופקית יותר המפחיתה את מקדם הגרר. השימוש בכידון מסוג זה מותר אך ורק במרוצי מרדף ומרוצים נגד השעון.

התפתחות מרוץ מסלול אף היא מושפעת מאוד משיקולים אווירודינמיים. אם מתחרה אחד עוקב באופן צמוד אחר מתחרה שלפניו, הוא נהנה מגרר נמוך יותר כיוון שהמחרה הקדמי דוחף את האוויר סביבו, והמתחרה שעל זנבו צריך לדחוף פחות אוויר ונהנה ממהירות זהה בפחות מאמץ. עובדה זו הובילה למספר סגנונות מרוץ המאפשרים למתחרים נבונים, או לקבוצות, לנהל את יתרון טקטי זה, לעומת סגנונות המבססים על כוח, מהירות וסיבולת.

מרכזים בולטים למרוצי מסלול

מרוצי מסלול אהודים במיוחד באירופה, במדינות בלגיה, צרפת, גרמניה ובריטניה. המרוצים משמשים לעיתים כספורט שבו עוסקים מתחרים במרוצי כביש בעונת החורף, בה מרוצי כביש לא מתקיימים בארצות אלה. גם ביפן ובאוסטרליה ספורט מרוצי המסלול פופולרי מאוד. בארצות הברית היה ספורט מרוצי המסלול בשיאו בשנות ה-30 של המאה ה-20, אז התקיים מרוץ ששת הימים במדיסון סקוור גארדן בניו יורק.

גרסאות מרוצי מסלול

מרוצי מסלול מתחלקים לשתי קטגוריות עיקריות, מאוצים ומרוצי סיבולת. מתחרים בדרך כלל מתמקדים באחת משתי הקטגוריות הללו ואינם מתחרים בקטגוריה האחרת. רוכבי אופני מסלול בדירוג הנוער מחליטים בדרך כלל באיזה קטגוריה יתמקדו בטרם עוברים להתחרות בדירוג הבוגרים.

מאוצים נמשכים בדרך כלל 3 עד 8 הקפות מסלול ועיקרם כוח מתפרץ ויכולת טקטית במשך מספר קטן של הקפות, כדי לנצח את היריב.

אירועי מאוצים עיקריים

• ספרינט - מאוץ בין 2-4 מתחרים, בדרך כלל 2 מתחרים בלבד הפותחים בתחרות בנקודה אחת במסלול ומתחרים לאורך 600-1000 מטר. פתיחת התחרות בדרך כלל איטית מאוד, כשהמתחרים מנסים לתפוס עמדה עדיפה ולגרות את היריב לפתוח במאוץ.
• ספרינט קבוצתי - זהו מרוץ נגד השעון ובו קבוצה של שלושה רוכבים רוכבים, כל אחד בתורו הקפה שלמה, במטרה לקבוע את הזמן המהיר ביותר של שלוש הקפות סביב הוולודרום.
• קיירין - מרוץ אופניים שפותח ביפן ובו 6-9 מתחרים פותחים יחדיו מאחורי קובע קצב (בדרך כלל רוכב אופנוע) המגביר בהדרגה את הקצב ועוזב את המסלול לאחר 600-700 מטר במהירות של כ-50 קמ"ש, מאותו רגע מאיצים המתחרים עד לסיום המרוץ לאחר 2 ק"מ.
• מרוץ נגד השעון - כל אחד מן המתחרים מאיץ לבדו במסלול, בדרך כלל לאורך קילומטר אחד לגברים, וחצי קילומטר לנשים. בעל הזמן המהיר ביותר, הוא המנצח.

אירועי סיבולת עיקריים

החלפת מתחרים במרוץ מדיסון, מרוץ שליחים

• מרדף אישי - תחרות בה שני מתחרים מתחילים יחדיו, ממצב עמידה, בשני קצוות נגדיים של המסלול. אורך המרוץ 4 ק"מ לגברים ו-3 ק"מ לנשים. שני המתחרים מנסים לאורך המרוץ להשיג האחד את השני.
• מרדף קבוצתי - תחרות דומה למרדף אישי אלא שבכל קצה של המסלול מתחרה קבוצה של ארבעה רוכבים, המשתפים פעולה כדי לרדוף אחר הקבוצה היריבה. כיוון שהמרחק שעל הקבוצות לעבור הוא 4 ק"מ, הקבוצה המנצחת היא זו שבה חוצה הרוכב השלישי את קו הסיום ראשון, גם אם לא השיגה את הקבוצה היריבה.
• מרוץ לקו הסיום - תחרות בה מספר מתחרים רוכבים זה נגד זה לאורך מרחק קבוע מראש, 15-20 ק"מ, עד לקו הסיום.
• מרוץ נקודות - מרוץ למרחק ארוך (120-160 הקפות) עם מספר גדול של משתתפים על המסלול. כל 10 הקפות נערך מאוץ אשר ל-4 המסיימים הראשונים בו מוענקות נקודות. המנצח במרוץ הוא זה שצבר את מירב הנקודות.
• מדיסון - מרוץ שליחים קבוצתי, לזמן קצוב מראש, הקרוי על שם המדיסון סקוור גארדן ואשר נערך במקור לאורך שישה ימים רצופים. מרוצים מודרניים נמשכים בדרך כלל 12 שעות. מטרת הקבוצה להקיף את המסלול מספר הקפות מרבי בזמן הקצוב.
• אומניאום - תחרות קרב רב המורכבת משישה סוגי מרוצי מסלול: מרוץ נגד השעון, מרוץ נקודות, מרדף, הקפת ריחוף (הקפה אחת, 250 מטר, נגד השעון), מרוץ סקרץ' (כל הרוכבים מתחילים יחד באותו קו) ומרוץ הדחה (כל מספר סיבובים מתקיים ספרינט אחריו מודח המסיים אחרון). זהו מקצוע אולימפי לאולימפיאדת לונדון (2012).

תחרויות מרוץ אופני מסלול בולטות בעולם

• המשחקים האולימפיים - התחרויות מתקיימות אחת לארבע שנים, במשחקי הקיץ של המשחקים האולימפיים. באולימפיאדת לונדון בשנת 2012 נערכו תחרויות מרוץ אופני מסלול בעשרה ענפים, חמישה לגברים וחמישה לנשים: ספרינט, ספרינט קבוצתי, קיירין, מרדף קבוצתי ואומניאום. התחרויות בלונדון נערכו בוולודרום אולימפי חדש.
• אליפות העולם - התחרויות מתקיימות אחת לשנה בערים שונות בעולם, ומאורגנות על ידי האיגוד הבינלאומי לאופניים. באליפות נערכות תחרויות ב-19 ענפים, 10 לגברים ו-9 לנשים.
• הגביע העולמי למרוצי מסלול - אירוע שנתי, המאורגן על ידי האיגוד הבינלאומי לאופניים ומורכב מתחרויות לגברים ולנשים הנערכות במספר סבבים, במדינות שונות, החל מחודש פברואר ועד נובמבר.

שיאי רכיבה

בנוסף לתחרויות קבועות של אופני מסלול, מסלולי האופניים היו אף אתר לקביעת שיאי מהירות רבים לאורך השנים. השיאים נקבעים לרכיבה למרחק קבוע מראש, או למרחק מרבי בזמן קבוע מראש. השיא המפורסם ביותר מבין אלה הוא שיא השעה, בו מנסה הרוכב לעבור מרחק מרבי בשעה אחת של רכיבה. לאורך ההיסטוריה החזיקו בשיא זה כמה מרוכבי האופניים המפורסמים ביותר, שהתמחו ברכיבה על המסלול ועל הכביש גם יחד, בהם: ז'אק אנקטיל, אדי מרקס, ומיגל אינדוראין. הניסיונות לשבירת שיאי שעה התקיימו בתחילה בווולודרומים שנודעו כמסלולים מהירים, דוגמת ולודרומו ויגורלי (Velodromo Vigorelli) במילאנו. אולם עם ההכרה ביתרון הפחתת הגרר שמקנות תחרויות באוויר דליל, בשנות ה-70, החלו ניסיונות אלה להיערך בוולודרומים הנמצאים בגובה רב, דוגמת מקסיקו סיטי. שיפורים בטכנולוגיית האופניים ושינוי תנוחת הישיבה הובילו אף הם לשיפור ניכר בשיא השעה. שיא השעה האחרון נקבע באוגוסט 2011, על ידי פרנצסקו רוסו, והוא 91.56 ק"מ, באופניים אווירודינמיות בהן הרכיבה היא בשכיבה על הגב בניגוד לכיוון הנסיעה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אופני מסלול בוויקישיתוף

• חדשות אירועי אופני מסלול (באנגלית)
• האיגוד הבינלאומי לאופניים (באנגלית) (בצרפתית)
• Cycling Australia (באנגלית)
• USA Cyling (באנגלית)
• British Cycling (באנגלית)