ארגון עובדים

אין לבלבל ערך זה, העוסק בארגון שמטרתו העיקרית היא שיפור תנאי העבודה של חבריו, עם הערך "אגודה מקצועית", העוסק באגודה שמטרתה העיקרית היא קידום הידע של חבריה, אם כי לעיתים עוסק גוף אחד בקידומן של שתי מטרות אלה גם יחד.

איגוד עובדים או איגוד מקצועי הוא הביטוי המודרני להתאגדות של עובדים בשוק העבודה, ומטרותיו העיקריות הן קידום תנאי ההעסקה של חבריו, שיפור מעמדם הכלכלי ושמירה על זכויותיהם.

איגודי עובדים קיימים בצורות רבות ושונות. ההישגים משתנים לפי מטרות האיגוד, גודלו (החל מאיגוד של עובדי מקום עבודה מסוים, וכלה בכינון הסתדרות עובדים רחבה), מצב שוק העבודה (גמישות השוק, ריכוזיות השוק וכו') וגורמים נוספים.

מטרות

המטרות העיקריות של איגוד עובדים הן שמירה על זכויות חברי איגוד העובדים וקידום תנאי ההעסקה שלהם. קידום תנאי החברים מושג בעיקר בזכות משא ומתן קיבוצי, שאותו מאפשר האיגוד. מטרה זו היא התנאי להגדרת איגוד העובדים ובישראל הדבר נקבע גם במסגרת בג"ץ עמית שקבע את התנאים להגדרתו של ארגון כארגון עובדים. מלבד מטרה זו, יכולות להיות לאיגוד עובדים גם מטרות נוספות, המשתנות בהתאם לאופי הארגון, סיבת היווצרותו, סביבתו והתהליכים הקורים בו, כגון:

פעילות פנימית של הארגון, המשרתת את חבריו (לדוגמה: ביטוח, תרבות עובדים, חינוך ועוד)
קידום מכוון של ערכים מסוימים, לרוב ערכי סולידריות חברתית, עבור החברה כולה
קידום תנועה חברתית רחבה יותר, לרוב תנועת עבודה
בעלות על ארגונים שאינם קשורים ישירות לתחום יחסי העבודה. מטרה זו נדירה יחסית, בעלות זו מסייעת באופן עקיף להגשמת מטרות אחרות, שכן עיצוב ארגונים אלו עשוי לשנות את שוק העבודה ואת החברה כולה, לקידום מטרות אחרות (לדוגמה: בעלות על תנועת נוער עשויה לתרום לקידום ערכי האיגוד המקצועי וכו').^[1]

פעילות

פעילותו של איגוד העובדים מתרחשת בשלוש במות עיקריות: מול מעסיקים, מול מוסדות השלטון, ומול החברים באיגוד. מעורבות האיגוד המקצועי בכל אחת מהבמות משתנה מאיגוד לאיגוד, וייתכן כי איגוד מסוים כלל לא יפעל בבמה מסוימת.

מול המעסיקים, פועל האיגוד המקצועי להשגת המטרות הבאות:
- שיפור תנאי ההעסקה באמצעות ניהול משא ומתן קיבוצי
- פיקוח על מימוש זכויות העובדים^[2].
- הענקת ביטחון תעסוקתי לחברי האיגוד.
- קידום שיתופם של העובדים בעיצוב מקום העבודה

בתחום זה קיימת חשיבות גדולה לסכסוך עבודה, שהוא כלי מרכזי בידי איגודי העובדים, ואמצעי לחץ המופעל על ידם מול המעסיקים. השפעה על מעסיקים מסוימים עשויה לשנות את שוק העבודה כולו, על ידי שינוי ההיצע והביקוש או התנעת תהליכי שוק אחרים.

מול מוסדות השלטון פועל איגוד העובדים להשגת המטרות הבאות:
- קביעת תנאי ההעסקה בחוק והטלת מגבלות על תנאי ההעסקה לטובת העובדים
- חקיקה שתקל על פעולות האיגודים המקצועיים
- שינוי המדיניות הכלכלית הרחבה (מיסוי, ריבית וכו'), על מנת לשנות את אופי המשק.

בתחום זה משמעות רבה לקשר בין איגודי העובדים לבין גורמי השלטון.

מול החברים באיגוד, פועל איגוד העובדים להשגת המטרות הבאות:
- סיפוק צרכים שונים של החברים (חינוך, אמנות, ביטוח וכו'), באמצעות ייצורם או קנייה מרוכזת שלהם
- עיצוב חברת העובדים כחברה עצמאית, ויצירת תרבות עובדים
- בעלות על מקומות העבודה עצמם.

פעולות איגוד העובדים נגזרות ממטרותיו, וריבוין יוצר מערכת ענפה של איגודי עובדים מסוגים רבים ושונים, המקושרים זה לזה במגוון צורות. קיימות תאוריות רבות המסבירות את התפלגותם של האיגודים השונים.

גישה ידועה, המתייחסת לאיגודי העובדים כאל ארגונים המקדמים את האינטרס הכלכלי של חבריהם, היא אסכולת ויסקונסין.

סוגי איגודים שונים

החוקר הישראלי אברהם פרידמן, חילק ב-1972 את מאפייני איגודים העובדים לשני קצוות, בהתאם למטרות הארגון, אשר כל איגוד עובדים מצוי במקום כלשהו ביניהם, והם:

איגוד פוליטי: איגוד השואף לקדם יעדים פוליטיים, מתוך כוונה לשנות את החברה, בין השאר באמצעות שליטה באמצעי הייצור.
איגוד כלכלי: איגוד שמטרתו היא לשפר את תנאי ההעסקה של חבריו.

מאפיין אפשרי אחר לסיווג של איגודים מקצועיים, הוא הבסיס לחברות בהם. ניתן לציין כמה בסיסים עיקריים:

בסיס מקצועי: התאגדות על בסיס המקצוע של החברים (לדוגמה: איגוד פועלי בניין), עוסקת לעיתים קרובות גם בחסימת הכניסה למקצוע על מנת למנוע תחרות
בסיס פרופסיונלי: התאגדות מקצועית עבור מקצועות עתירי ידע (לדוגמה: איגוד מורים, איגוד רופאים)
בסיס ענף תעשייתי: התאגדות של כלל העובדים בענף שלם (לדוגמה: איגוד עובדי מתכת)
בסיס מעסיק: התאגדות של עובדי ארגון מסוים, לרוב הממשלה
בסיס כללי: התאגדות סביב בסיסים שונים (לדוגמה: הסתדרות כללית)
בסיס דתי או אידאולוגי: התאגדות של תנועה אידאולוגית מסוימת (לדוגמה: איגוד קומוניסטי)

באופן מוכלל, ניתן להתייחס להתאגדויות עובדים מודרניות שהתפתחו במהלך ההיסטוריה לפי חלוקה בסיסית לשני סוגים עיקריים (העולם הקומוניסטי אינו נכלל בהגדרה זו):

איגודים הנוטים יותר לפן הצר, כלומר: איגודים מפוצלים ושונים זה מזה, אשר מטרתם העיקרית להשיג יתרונות יחסיים בשוק העבודה. צורה זו נהוגה בעיקר בארצות הברית.
איגודים המהווים חלק מתנועות עבודה רחבות, ושואפים לקשר עם מוסדות השלטון למען שינוי החברה כולה. שיטה זו נהוגה בעיקר באירופה.

מלבדם קיימות צורות רבות אחרות, אשר נהוגות במקומות שונים. דוגמה להתאגדות שונה היא ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל, תופעה ייחודית למדינת ישראל שאינה קיימת במקומות אחרים, על-פיה קיים ארגון-גג רחב לרוב ההתאגדות המקצועית, המעורב באופן משמעותי בעיצוב המדינה.

התפתחות איגודי העובדים

מבחינה היסטורית, איגודי העובדים התפתחו בד בבד עם התפתחותם של המהפכה התעשייתית והקפיטליזם.

מנקודת מבט משפטית חוקרים עסקו בזכות העובדים להתאגד.^[3]^[4]

החוקר הברפלד עסק בנושא של סיבות להצטרפות עובדים לאיגודי עובדים בישראל.^[5]

תהליך אחד שהוביל להיווצרותם של איגודי עובדים הוא יצירתו של שוק חופשי של פרטים מתחרים. תהליך זה הביא לכך שתחום הייצור נותק, מבחינתו הסובייקטיבית של העובד הפשוט, ממכלול חייו החברתיים. ניתוק זה איפשר לכל עובד להתחרות על תנאי עבודתו בלא מחויבות חברתית. עובדה זו תרמה להתפתחותם של איגודי עובדים, שבאופיים אינם מחויבים למקום העבודה^[^{דרוש מקור]}, שכן איגוד כזה העניק יתרונות ניכרים לעובדים במשא ומתן על תנאי העסקתם.^[6]

תהליך אחר שתרם להתפתוחת איגודי העובדים היה התפשטות הממשלות בעולם המערבי והתרחבותן לתחומי עיסוק רבים. במשא ומתן מול מעסיק ממשלתי שלא חש עצמו מחויב לתוצאותיו העסקיות של המיזם אותו הוא מפעיל ניתן, באמצעות משא ומתן קיבוצי, להשיג הסדרי עבודה טובים.^[7]

במהלך ההיסטוריה חלו תמורות רבות בפעולת איגודי העובדים. בין הגורמים שגרמו לתמורות אלו הם:

פיתוח כללי של יכולת ההתארגנות, על ידי התפתחות התקשורת, התפתחות הבירוקרטיה, עליית רמת ההשכלה הממוצעת וכו', מאפשר יצירת איגודי עובדים.
ריכוז פועלים רבים במספר מצומצם יחסית של מפעלי ענק, מעודד התנהגות קיבוצית המתבטאת באיגוד עובדים, בעוד ששוק עבודה מפוצל מקשה על כך.
חדירתם של גורמים פוליטיים כגון מפלגות לשוק החופשי, השפיעו בכיוונים שונים על האיגודים המקצועיים.
להתפתחות הקומוניזם והסוציאליזם בעולם, שנתנו דגש להתאגדות המקצועית ובמקרים רבים יצרו זהות בינים לבין האיגודים המקצועיים, הייתה השפעה מכריעה על התפתחותם.
מיסוד שוק העבודה, שמצריך שיטות ניהול ריכוזיות, מעודד היווצרות איגודים מקצועיים.
התערבות ממשלות שונות בשוק העבודה, השפיע רבות על האיגודים, על ידי קיבוע בחוק של פעולתם והשפעה על שוק העבודה.
צורכם של מעסיקים מסוימים (בעיקר תעשיינים גדולים) ביצירת ציבור עובדים איכותי בעל הזדהות עם המקצוע, תרם לאיגודים והשפיע על דרך פעולתם (בעוד שרובם, כפי שצוין לעיל, התנגדו להם)
עלייה או ירידה במודעות החברתית-כלכלית של העובדים, בזכות השפעת הגורמים הנ"ל, שכללה לעיתים הבנה של תהליכים בשוק העבודה וגיבוש תפיסה המחלקת את החברה על-פי מעמדות כלכליים, השפיעה על האיגודים, לעיתים לטובתם ולעיתים לרעתם.

השפעתם של האיגודים המקצועיים וגורמים אלו היא הדדית, והם משפיעים אלו את אלו.

תהליך היווצרותם של מרבית ההתאגדויות המקצועיות במדינות המערב כלל את השלבים הבאים:

התארגנות על בסיס מקצועי במקום העבודה
הרחבה למקומות עבודה נוספים
התאגדות על-בסיס מקצוע או ענף כלכלי ברמה רחבה
התאגדות של עובדי תעשייה שרמת המקצועיות שלהם נמוכה
התאגדות של מקצועות צווארון לבן.

במספר מדינות אירופאיות היו עובדי הדפוס הראשונים להתאגד בזכות היתרון של עובדים אלו בידיעת קרוא וכתוב וקיום השכלה מספקת לקיום פעולות ארגוניות כגון ניהול קופה, בירוקרטיה ופעולות משפטיות.

במהלך ההיסטוריה של האיגודים המקצועיים ניכרה התנגדות רבה אליהם מצד המעסיקים השונים, וניסיון לחסימת פעולתם.^[8] התנגדות זו באה לידי ביטוי הן בחסימה על ידי פעולות כלכליות (לדוגמה, איסור על השתתפות באיגוד עובדים כתנאי קבלה לארגון), והן בחסימה משפטית, על ידי ניצול חוקי המדינה המחייבים גמישות של היצע העבודה (כלומר, הפיכת העובדים לפרטים לא-מאוגדים). המאבק בין המעסיקים לאיגודים המקצועיים נשא פנים רבות, והשפיע רבות על מקומם של איגודים אלו. בין היתר, הוביל מאבק זה להתארגנות המעסיקים, מיסוד שוק העבודה על ידי פשרות שונות וקביעת האיגודים המקצועיים בחוק.

ישנן דעות כי הארגונים בארצות הברית הם במגמת ירידה.^[9] הסיבות והתהליכים לכך נחקרו על ידי הנאן ופרימן במאמרם משנת 1988.^[10]

ציר נוסף בו התפתחו האיגודים המקצועיים, הוא ציר עיצוב המדינה. מכיוון שלאיגודים המקצועיים קשר רב למבנה החברה, שינויים כלל-חברתיים כגון שינויים פוליטיים (לדוגמה: בשנת 1824 צומצם האיסור החוקי על התאגדות מקצועית) ושינויים בתודעת האדם, קשורים בהתפתחותם. לדוגמה: התפרקות מערכת הסולידריות וההפרטה במדינת ישראל בעשורים האחרונים של המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, הביאה לצמצום משמעותי בכוחה של ההסתדרות, וכן בהפיכתה מארגון הדואג לתחומי חיים רבים של חבריו (כדוגמת תרבות עובדים) לאיגוד עובדים המבוסס על שיפור תנאי ההעסקה בלבד.

שני צירים אלו משולבים זה בזה ומהווים את עיקר המאבק החיצוני על התפתחות האיגודים המקצועיים. מאבק זה פועל בכמה מישורים:

השפעה על התודעה הציבורית שיש כלפי איגודים מקצועיים
השפעה על מוקדי הכוח הפוליטיים
השפעה על מקורות המימון של האיגודים, ושליטה במקורות אלו

מאבקים אלו יצרו במהלך ההיסטוריה הסדרי ביטחון ארגוני: הסדרים פורמליים המבטיחים את עתידו של האיגוד.

החוקרים ס' וב' וואב, אשר חקרו את התפתחות האיגודים המקצועיים באנגליה כתופעה הנובעת מצמיחת מעמד פועלים רחב אשר דרש את הטבת תנאיו, חילקו ב-1902 התפתחות זו לכמה שלבים:

בשלב דוקטרינת האינטרס השמור, פעלו האיגודים המקצועיים בעיקר על מנת לשמור על הביטחון התעסוקתי של העובדים (לדוגמה: חסימת כניסת עובדים חדשים), ויצירת ביטוח פנימי הנוגע בעיקר בצרכים רפואיים ובהגנה בזמן אבטלה.

דוקטרינת האינטרס השמור נבעה מחולשתם היחסית של האיגודים המקצועיים בהשוואה למעסיקים, ומנחיתות משפטית.

בשלב דוקטרינת הביקוש וההיצע, התמקדה פעילות האיגודים המקצועיים בשיפור יחסי של תנאי ההעסקה, בהתאם למצב שוק העבודה, וזאת על ידי משא ומתן קיבוצי עם המעסיקים.

דוקטרינה זו נבעה מגדילתם והתחזקותם של איגודים אלו.

בשלב דוקטרינת רמת החיים ההוגנת, שאפו האיגודים ליצירת שוק עבודה בו כלל העובדים זוכים לתנאי העסקה נאותים, שאינם נגזרים אך ורק ממצב השוק, וזאת על ידי השפעה על מוסדות השלטון במדינה.

דוקטרינה זו נבעה מהפיכתם של האיגודים המקצועיים לכדי תנועות עבודה פוליטיות.

מבנה איגודים מקצועיים

בשל הסוגים הרבים של איגודים מקצועיים, קיימות גם צורות שונות של מבנים לאותם האיגודים. למרות זאת, קיימים מספר קווים מנחים המשותפים לכל האיגודים.

המאפיין הראשון של כל איגוד עובדים הוא המאפיין הארגוני שלו. לכל איגוד מערכת ארגונית כלשהי, בעלת מידה זו או אחרת של מגמות בירוקרטיות. לרוב, באיגודים מקצועיים גדולים נטייה זו חזקה יותר.

הבסיס הארגוני של האיגוד המקצועי הוא החבר. במרבית האיגודים המקצועיים החברות היא וולונטרית. באיגודים לא מעטים, דמי חבר הם גורם מכריע במימון פעילותם.

במסגרת הסדרי הביטחון הארגוניים של האיגודים המקצועיים, נוסדו שיטות שונות להתייחסות מיוחדת לחברות. השיטה הנהוגה בישראל היא שיטת "מפעל הנציגות", בו ארגון עובדים הופך ל"יציג" גם אם רק שליש מהעובדים במפעל חברים בו. ארגון יציג זה מיצג את כלל עובדי המפעל - גם אלה החברים בו וגם אלה שאינם חברים בו. שתי שיטות אחרות, אשר מנוגדות לחוק בישראל (ראה את הוראות סעיפים 33י (א)(3), 33יד (א)(2) ו-(3) לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957, ואת פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נב/ 4 - 12, ההסתדרות הכללית ואח' - צים, חברת השיט הישראלית בע"מ; פד"ע כרך כו, עמ' 3.), הן:

מפעל סגור: מפעל המקבל רק חברי איגוד עובדים מסוים.
מפעל מאורגן: מפעל המחייב את עובדיו להצטרף לאיגוד עובדים מסוים לאחר קבלתם למפעל.

גודל האיגודים המקצועיים מושפע מגורמים רבים, שהעיקריים שבהם הוא ריכוזיות ופילוח בשוומטרות האיגוד. לרוב יעדיפו איגודים מקצועיים לגדול, להתמזג ולשתף פעולה על מנת להגדיל את כוחם היחסי.

איגודים מקצועיים ודמוקרטיה

הבסיס הוולונטרי, ולעיתים רבות גם ערכי האיגוד המקצועי, דוחפים לאימוץ שיטות ניהול דמוקרטיות (בחירות, שיתוף חברים בהחלטות, מערכת תקשורת פנימית וכו') בתוך הארגון פנימה. כך למשל "כוח לעובדים- ארגון עובדים דמוקרטי" הוא ארגון עובדים ישראלי חדש המדגיש את הפן הדמוקרטי בפעילותו. מנגד, פועל על כל איגוד עובדים הצורך שלא ליצור ריכוזיות, על מנת לתפקד באופן משופר במאבקיו. הריכוזיות נובעת גם מתהליכים ביורוקטיים פנים-ארגוניים, ומתהליכי מיסוד המאבק החברתי. התייחסות מיוחדת לסתירה זו ניתנה במחקריו של רוברט מיכלס, שניסח את חוק הברזל של האוליגרכיה, המתאר נטייה ריכוזית זו.

מלבד הדמוקרטיה הפנים-ארגונית, קיימת לאיגוד המקצועי השפעה רבה על הדמוקרטיה בחברה בו הוא פועל. השפעה זו משתנה בין איגוד לאיגוד בהתאם לאופיו ומטרותיו, אך לרוב מחזקים האיגודים המקצועיים את הדמוקרטיה על ידי חיזוק הסולידריות החברתית, ועל ידי הגברת המודעות ויכולת ההשפעה של הפרט על המדינה. אופיים הנאבק של האיגודים תורם לגיבוש עמדה אקטיבית בנוגע לחברה, ובכלל מגדיל את החשיבה החברתית הנחוצה לדמוקרטיה.

איגודים מקצועיים וסולידריות חברתית

האיגודים המקצועיים קשורים לסולידריות החברתית על ביטוייה השונים (תנועות חברתיות, מעורבות ממשלתית בשוק העבודה וכו'), שכן דרך פעולתם היא לרוב מצריכה שיתוף פעולה של עובדים רבים, מעודדת מעורבות ממשלתית במשק, ומגבירה את המודעות למתרחש בחברה.

מסיבה זו, במהלך ההיסטוריה שויכו חלק ניכר מהאיגודים המקצועיים למאבק לסולידריות חברתית-כלכלית, וזאת בשני אופנים סותרים:

על ידי קיום מאבק מתמיד שמטרתו שינויים מרחיקי לכת בשוק העבודה, המכיל פשרות זמניות.
על ידי שאיפה להעמיק את מיסוד שוק העבודה, על מנת לבסס את המצב הקיים ולמנוע התדרדרותו.

לרוב, כאשר מדובר במאבק למען סולידריות חברתית, קיימת לאיגודי העובדים נגיעה רבה בכל תחומי החברה (חינוך, ממשל, תרבות וכו'), ביסוס רחב ומקיף, ומטרות משנה רבות. כמו כן, מהווים איגודים כאלו חלק מתנועה חברתית רחבה יותר.

איגודים מקצועיים בכלכלה

מחקרים עדכניים מראים כי אחוז התאגדות גבוה בחברה מגביר את השוויון ומביא להגדלת חלקם של העובדים בהכנסה הלאומית^[11].

במשפט העברי

ההלכה הכירה בכוחה של חקיקה של 'בני אומנות' (בבלי בבא בתרא דף ח' ודף ט), אך זו נועדה בעיקר לעזרה הדדית של חברי ה'גילדה'. במאה העשרים הכירו בזכות ההתאגדות הרבנים אברהם יצחק קוק, בן-ציון מאיר חי עוזיאל^[12] ומשה פיינשטיין^[13].

חברות

חברות בארגון עובדים היא צעד וולונטרי, הנתון להחלטתו של העובד ולהסכמתו של ארגון העובדים. עם זאת לגבי שלוחה של האיגוד, ועד העובדים, השייכות אינה נתונה להחלטתו של העובד. במקום שבו יש ועד והסכמים קיבוציים העובד מחויב לשלם מיסי ועד, וכפוף למרותו. במצב שבו פועלים בתחום מסוים ארגוני עובדים אחדים, על העובד לבחור את האחד שאליו יצטרף. חברות של עובד בשני ארגוני עובדים במקביל, כאשר בין ארגונים אלה קיימת יריבות, היא חברות כפולה נוגדת, שאינה מקובלת.

איגוד עובדים במגזר הציבורי

עד אמצע המאה ה-20

לצד התפחתות איגודי עובדים במאה ה-18, ברוב מדינות העולם, לעובדי המגזר הציבורי לא עמדה היכולת להתנהל ולשבות במסגרת איגוד עובדים מייצג. בחלק מאותן מדינות עובדי המגזר הציבורי יכלו להצטרף כיחידים לאיגודי עובדים, אך לאותם ארגונים לא היה כל מעמד ייצוגי מול המדינה כמעסיק. בארצות הברית כולה, עד אמצע המאה ה-20 נאסר על עובדי מדינה לשבות, ובמדינות רבות בארצות הברית נאסר עליהם להצטרף לארגוני עובדים. לעומת זאת, בבריטניה ובמדינות נוספות ששיטת המשפט בהן היא המשפט המקובל במודל הבריטי, ובמדינת ישראל שירשה את צורת המנגנון הציבורי מבריטניה, לא היה הבדל בין יכולת ההתאגדות במגזר הפרטי לבין יכולת ההתאגדות של עובדי המגזר הציבורי.

מאמצע המאה ה-20 ואילך

משנות ה-50 ואילך קיים טשטוש בהבדל בין עובדי המגזר הפרטי לעובדי המגזר הציבורי ביחס ליכולת להתנהל ולשבות במסגרת איגוד עובדים מייצג;
בשנת 1958 העניק ראש עיריית ניו-יורק, רוברט פ. וגנר הבן, זכות ייצוג לארגון עובדים של עובדי העירייה, וניהל איתם משא ומתן על הסכם קיבוצי. בשנת 1959 העניק מושל ויסקונסין, גיילורד נלסון, את הזכות לעובדי המגזר הציבורי במדינה כולה לנהל משא ומתן קיבוצי. בינואר 1962 חתם נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי על צו נשיאותי, שהעניק לכלל עובדי הממשל הפדרלי את הזכות להתאגד, אם כי הזכות לנהל משא ומתן קיבוצי הוענקה רק לחלקם. הזכות של עובדי המגזר הציבורי להתאגד התפשטה לכלל מדינות ארצות הברית, ובמאה ה-21 רק בשלוש ממדינות ארצות הברית אסור לחלוטין לעובדי המגזר הציבורי לנהל משא ומתן קיבוצי (וירג'יניה, צפון קרוליינה וקרוליינה הדרומית)^[14].

באירופה, בשנות ה-60 וה-70, החלו מדינות רבות לאפשר גם לעובדי המגזר הציבורי לנהל משא ומתן קיבוצי, אם כי בחלקן נותרו עדיין הגבלות לעומת ניהול משא ומתן קיבוצי במגזר הפרטי. בשנות ה-80 וה-90 עברו חלק ממדינות אירופה להשתמש במשא ומתן קיבוצי כדרך מרכזית לקביעת שכר עובדי המגזר הציבורי^[14].

בשנת 2018 קבע בית המשפט העליון בארצות הברית כי "כל פעולה ארגונית במגזר הציבורי היא פעולה פוליטית" וכפועל יוצא שלל גביית "דמי טיפול" עבור ארגון עובדים מעובדי המגזר הציבורי שאינם מעוניינים בכך, שכן זו נחשבת "כפייה לפעילות פוליטית" שאינה חוקתית^[14].^[^{דרוש מקור: נא להביא מקור ישיר יותר]}

ראו גם

לקריאה נוספת

דני ואזנה, מאוגדים, העבודה המאורגנת בישראל, הוצאת שחקים, 2017
מורן סבוראי ואמיר בשה, ספר ועדי עובדים - פרקטיקה ותאוריה בהתנהלות ארגוני עובדים וועדי עובדים, הוצאת נבו, 2019

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארגון עובדים בוויקישיתוף

איגוד מקצועי, באתר חילן
התאגדות עובדים, באתר כל זכות
עמי וטורי, ארגוני עובדים בארץ ובעולם, הרצאת וידאו, המכללה החברתית כלכלית, מתוך הטלוויזיה החברתית באינטרנט
זאב פרבר, רפורמה ביחסי העבודה הקיבוציים
איתי סבירסקי, לא על המשפט לבדו, לא על ההסתדרות לבדה: קידום התארגנות עובדים ככלי יעיל לאכיפה עצמית של זכויות ולהעצמה חברתית, מעשי משפט ב', 2009
לעניין חובתו של ארגון עובדים לייצג עובדים בהגינות ("חובת הייצוג ההוגן"), ראה את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה שניתן בע"ע 8964-06-10, 9378-06-10, 18021-08-10, 651/09, 617/09, 618/09, דוד בונדקר ואח' - הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח'; ביום 2.6.13.
על האיגודים המקצועיים בהלכה - בנימין בראון, ,התאגדות מקצועית, זכות השביתה והתחדשות דיני העבודה ההלכתיים'
איגוד מקצועי בלקסיקון יחסי עבודה, באתר מעות
ריקי ממן, ‏"הוועדים החזקים מול המדינה של כולנו", השילוח, 12, דצמבר 2018
עידו עשת, ‏למה שליש? על יציגות חירות ויציבות במשפט העבודה הקיבוצי, משפטים ‏מ"ט, תשע"ט

ארגון עובדים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ Thomas S. Barrows, What Do Unions Do?: A Twenty-year Perspective, Routledge, 2017-09-08, ISBN 978-1-351-29946-6. (באנגלית)
^ עו”ד נועם קוריס, זכויות עובדים בפירוק החברה, הסבר
^ Clyde W. Summers, The Right to Join a Union, Columbia Law Review 47, 1947, עמ' 33–74
^ David L. Gregory, The Right to Unionize as a Fundamental Human and Civil Right, Mississippi College Law Review 9, 1988-1989, עמ' 135–154
^ Yitchak Haberfeld, Why Do Workers Join Unions? The Case of Israel, ILR Review 48, 1995-07, עמ' 656–670 doi: 10.1177/001979399504800404
^ Thomas S. Barrows, What Do Unions Do?: A Twenty-year Perspective, Routledge, 2017-09-08, ISBN 978-1-351-29946-6. (באנגלית)
^ Howard Kimeldorf, Worker Replacement Costs and Unionization: Origins of the U.S. Labor Movement, American Sociological Review 78, 2013-12, עמ' 1033–1062 doi: 10.1177/0003122413509627
^ John V. Kane, Benjamin J. Newman, Organized Labor as the New Undeserving Rich?: Mass Media, Class-Based Anti-Union Rhetoric and Public Support for Unions in the United States, British Journal of Political Science 49, 2019-07, עמ' 997–1026 doi: 10.1017/S000712341700014X
^ The Polls—Trends: Labor Unions in the United States, academic.oup.com
^ Michael T. Hannan, John Freeman, The Ecology of Organizational Mortality: American Labor Unions, 1836-1985, American Journal of Sociology 94, 1988-07, עמ' 25–52 doi: 10.1086/228950
^ As Union Membership has Fallen, the Top 10 percent have been Getting a Larger Share of Income, Economic Policy Institute
^ שו"ת משפטי עוזיאל כרך ד - חו"מ סימן מב
^ שו"ת אגרות משה חו"מ א, נט
^ ¹ ² ³ ריקי ממן (מנכ"לית ארגון "בצדק"), ‏"הוועדים החזקים מול המדינה של כולנו", השילוח, 12, דצמבר 2018

[1] Thomas S. Barrows, What Do Unions Do?: A Twenty-year Perspective, Routledge, 2017-09-08, ISBN 978-1-351-29946-6. (באנגלית)

[2] עו”ד נועם קוריס, זכויות עובדים בפירוק החברה, הסבר

[3] Clyde W. Summers, The Right to Join a Union, Columbia Law Review 47, 1947, עמ' 33–74

[4] David L. Gregory, The Right to Unionize as a Fundamental Human and Civil Right, Mississippi College Law Review 9, 1988-1989, עמ' 135–154

[5] Yitchak Haberfeld, Why Do Workers Join Unions? The Case of Israel, ILR Review 48, 1995-07, עמ' 656–670 doi: 10.1177/001979399504800404

[6] Thomas S. Barrows, What Do Unions Do?: A Twenty-year Perspective, Routledge, 2017-09-08, ISBN 978-1-351-29946-6. (באנגלית)

[7] Howard Kimeldorf, Worker Replacement Costs and Unionization: Origins of the U.S. Labor Movement, American Sociological Review 78, 2013-12, עמ' 1033–1062 doi: 10.1177/0003122413509627

[8] John V. Kane, Benjamin J. Newman, Organized Labor as the New Undeserving Rich?: Mass Media, Class-Based Anti-Union Rhetoric and Public Support for Unions in the United States, British Journal of Political Science 49, 2019-07, עמ' 997–1026 doi: 10.1017/S000712341700014X

[9] The Polls—Trends: Labor Unions in the United States, academic.oup.com

[10] Michael T. Hannan, John Freeman, The Ecology of Organizational Mortality: American Labor Unions, 1836-1985, American Journal of Sociology 94, 1988-07, עמ' 25–52 doi: 10.1086/228950

[11] As Union Membership has Fallen, the Top 10 percent have been Getting a Larger Share of Income, Economic Policy Institute

[12] שו"ת משפטי עוזיאל כרך ד - חו"מ סימן מב

[13] שו"ת אגרות משה חו"מ א, נט

[ממן-14] ¹ ² ³ ריקי ממן (מנכ"לית ארגון "בצדק"), ‏"הוועדים החזקים מול המדינה של כולנו", השילוח, 12, דצמבר 2018

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]