רוברט פ. וגנר הבן
 | |||||
| לידה |
20 באפריל 1910 מנהטן, ארצות הברית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
12 בפברואר 1991 (בגיל 80) מנהטן, ארצות הברית | ||||
| מדינה |
ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה |
בית הקברות קלברי | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית | ||||
| בן או בת זוג |
Phyllis Fraser (1975–1991) | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
  | |||||
רוברט פרדיננד וגנר הבן (באנגלית: Robert Ferdinand Wagner II ובדרך-כלל .Robert F. Wagner Jr; 20 באפריל 1910 – 12 בפברואר 1991) היה ראש עיריית ניו יורק בין השנים 1954–1965.
שנים ראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]וגנר נולד במנהטן. אביו רוברט פ. וגנר האב, שהיגר לארצות הברית מגרמניה, היה סנטור חבר המפלגה הדמוקרטית מטעם מדינת ניו יורק. לאחר מות אמו, בהיותו בן 9, חי עם אביו בניו יורק ובוושינגטון די. סי. כמו אביו, למד וגנר באוניברסיטת ייל, שם סיים בשנת 1937 לימודי משפטים.[1]
בשנים 1938, 1939–1940 ו-1941–1942 היה חבר בית הנבחרים של מדינת ניו יורק. בראשית 1942 התפטר על מנת להצטרף לגיס האווירי של צבא ארצות הברית, במסגרתו שירת במלחמת העולם השנייה. לאחר מכן היה פקיד בכיר במנהל העירוני של ניו יורק.
במסגרת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1956 התמודד על משרת סגן נשיא ארצות הברית בוועידה הדמוקרטית וכשל.
ראש העירייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת הבחירות של 1953 היה וגנר מועמדם הנבחר של אלינור רוזוולט ושל מועדון "קבוצת טמאני הול" (על שם מקום ההתכנסות המקורי שלהם, Tammany Hall). קבוצה זו פעלה לקידומם של מועמדים צאצאי מהגרים לכהונת ראש העיר מטעם המפלגה הדמוקרטית והואשמה בשחיתות שלטונית. בשתי הקדנציות הראשונות שלו נתמך על ידי קבוצה זו. בבחירות לקדנציה השלישית, רץ וגנר בניגוד לדעתם של חברי הקבוצה שביקשו לקדם מועמד אחר מטעם המפלגה הדמוקרטית. וגנר נבחר לבסוף בקולות דמוקרטיים שהתנגדו לקבוצת טאמני ובקולותיהם של מצביעים עצמאיים. פעולה זו תרמה לניקיון המנגנון העירוני משחיתות, בה היה נגוע שנים רבות.[1]
בתקופתו ידעה העיר תנופה של שינוי ופיתוח עירוני, ששולב בנטישת תושבים בני המעמד הבינוני ממרכז העיר והחלפתם באפרו-אמריקאים ופורטוריקאים. במנהטן הושלמה תוכנית התכנון העירוני של רוברט מוזס שכללה את הקמת מרכז לינקולן. שכונות עוני בבנייה צפופה ובלתי-בטיחותית נהרסו ובמקומם הוקמו שיכוני דיור ציבורי. מאידך, הריסת המבנה המקורי של תחנת פנסילבניה ב-1963 עוררה זעם ציבורי בעקבותיו הקים וגנר בשלהי תקופת כהונתו את המועצה לשימור מבנים בעלי חשיבות (New York City Landmarks Preservation Commission).
וגנר נזכר כמו שקידם אוכלוסיות מוחלשות בעיר. הוא דרש לקבע את מחירו של כרטיס נסיעה בסאבוויי על 15 סנט, על מנת לספק ניידות לעובדים. שיתף פעולה עם איגודי עובדים עירוניים וקידם את מועמדותם של מועמדים אפרו-אמריקאים והיספנים למשרות ציבוריות-עירוניות.
ב-1957 קיבל וגנר את פניה של אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת בביקורה בארצות הברית וב-1960 קיבל וגנר הקתולי את פניו של האפיפיור פאולוס השישי בביקורו הראשון של אפיפיור כלשהו בארצות הברית.
ב-1961 היה, יחד עם המושל נלסון רוקפלר, אחד מיוצריה של אוניברסיטת העיר ניו יורק.
שתי קבוצות בייסבול, הדודג'רס והג'איינטס עברו בעונת 1958 מניו יורק לקליפורניה, צעד זה השאיר את העיר ניו יורק ללא קבוצה בנשיונל ליג וסימנה דעיכה בזוהר העיר. מאמציו של וגנר להביא קבוצה אחרת לעיר נכשלו וב-1962 הקימה העירייה את הניו יורק מטס.
לקראת סוף כהונתו חוותה העיר ירידה ברמת הביטחון האישי. סמלה הבולט של ירידה זו היה רצח קיטי ג'נובזה סמוך לביתה ברובע קווינס ב-13 במרץ 1964, כאשר לפי הנוסח המקובל אז בעתונות, איש לא נחלץ לעזרתה. ב-16 ביולי אותה שנה פרצו מהומות ברובע הארלם, לאחר ששוטר מחלקת המשטרה של העיר ניו יורק ירה והרג צעיר אפרו-אמריקאי. המהומות נמשכו שישה ימים לפני שדוכאו על ידי המשטרה העירונית. ב-21 בפברואר 1965 נרצח בניו יורק המנהיג האפרו-אמריקאי מלקולם אקס.
וגנר הוביל את ניו יורק לזכייה באירוח תערוכה עולמית. במסגרת ההכנות לתערוכה העולמית של ניו יורק (1964), שהתקיימה בניצוחו בפארק פלאשינג מדוז, ביקש וגנר "לנקות" את העיר מ"גיי ברס", כלומר ברים ומועדונים ששירתו את קהילת הלהט"ב. מדיניות הומופובית זו הובילה שנים מספר לאחר מכן להתפרצות מהומות סטונוול.
לאחר שלוש כהונות מלאות ביקש וגנר לפרוש. אולם הוא שב וניסה להיבחר כנציג הדמוקרטים לראשות העיר ניו יורק לקראת בחירות 1969 ונכשל. ב-1973 ניסה שנית להיבחר למשרה כנציג ליברלי של המפלגה הרפובליקנית, ונכשל גם בכך.
לאחר כהונתו כראש עיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר כהונתו היה וגנר ליועץ פוליטי. בשנים 1968–1969 כיהן כשגריר בספרד.
בשנת 1978 מינה אותו נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר לנציג אישי לא-רשמי שלו לוותיקן (באותה תקופה לא קיימה ארצות הברית יחסים דיפלומטיים עם הוותיקן), משרה בה כיהן עד 1981.
חייו האישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אשתו הראשונה הייתה סוזן אדוארדס, שנפטרה ב-1964. יחד היו לזוג שני בנים, רוברט ("בובי") פרדיננד וגנר השלישי (1944–1993), שכהן כסגן ראש העיר במשך 20 שנה בכהונות אד קוץ', דייוויד דינקינס ורודולף ג'וליאני ודנקן וגנר.
אשתו השנייה הייתה ברברה קוואנה (Barbara Cavanagh) לה היה נשוי בשנים 1965–1971.
אשתו השלישית, לה נישא ב-1975 ועמה חי עד מותו, הייתה שחקנית הקולנוע פיליס פרייזר (Phyllis Fraser; 1916–2010).
מותו והנצחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]וגנר נפטר מהתקף לב בביתו במנהטן. טקס האשכבה שלו התקיים בקתדרלת פטריק הקדוש והוא נקבר ברובע קווינס.
מושל מדינת ניו יורק כינה אותו "ראש העיר הגדול ביותר. משרת הציבור ויועץ למנהיגיו". אד קוץ' כרך אותו יחד עם פיורלו לה גוארדיה כאחד משני ראשי העיר הטובים ביותר ואלה שהשפיעו עליה באופן העמוק והנרחב ביותר. אף יריבו ג'ון לינדזי כינה אותו "ראש העיר המודרני הראשון".[2]
על שמו קרויים בית הספר למינהל ציבורי של אוניברסיטת ניו יורק, פארק בשכונת פארק באטרי ובית הספר לאמנויות בלונג איילנד.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביוגרפיה רשמית באתר 100 שנים לאיחוד ניו-יורק
- Robert Wagner, 80, Pivotal New York Mayor, Dies, הניו יורק טיימס, 13 בפברואר 1991, (נקרולוג)
- ארכיון וגנר (אורכב 29.08.2016 בארכיון Wayback Machine)
- רוברט פ. וגנר הבן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- רוברט פ. וגנר הבן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Robert Wagner, 80, Pivotal New York Mayor, Dies, הניו יורק טיימס, 13 בפברואר 1991, עמוד 3
- ^ Robert Wagner, 80, Pivotal New York Mayor, Dies, הניו יורק טיימס, 13 בפברואר 1991, עמוד 1
| ראשי עיריית ניו יורק (מאז איחוד הרבעים לעיר בשנת 1898) | ||
|---|---|---|
|
