איוואן פבלוב

איוואן פטרוביץ' פבלוב
Иван Петрович Павлов
לידה	26 בספטמבר 1849; ריאזאן, פלך ריאזאן, רוסיה, האימפריה הרוסית
פטירה	27 בפברואר 1936 (בגיל 86); לנינגרד (כיום סנקט פטרסבורג)
ענף מדעי	ביולוגיה, פיזיולוגיה, פסיכולוגיה
מקום מגורים	רוסיה
מקום קבורה	ליטרטורסקיה מוסטקי
מקום לימודים	אוניברסיטת סנקט פטרבורג; האקדמיה לרפואה צבאית בסנט-פטרסבורג ;
מנחה לדוקטורט	איליה ציון, Sergey Petrovich Botkin, קרל לודוויג
מוסדות	Institute of Experimental Medicine (1890); האקדמיה לרפואה צבאית בסנט-פטרסבורג (1890); אוניברסיטת סנקט פטרבורג ;
תלמידי דוקטורט	Konstantin Bykov, Alexander Samoilov, Natalia Traugott, L. V. Sobolev, Nikolay Rozhansky, Viktorin Deryabin, Pyotr Anokhin, Sergey Anichkov, Lev Pavlovich Rozanov, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו
פרסים והוקרה	הרצאת קרוניאן (1928); חבר זר של החברה המלכותית (6 ביוני 1907); מדליית ביילי (1905); מסדר סטניסלב הקדוש; מדליית קופלי (1915); מסדר ולדימיר הקדוש; אביר בלגיון הכבוד; פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1904); מדליית קוטניוס (1903); מסדר סנטה אנה, דרגה 2; עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה; עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 3; מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1; עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 4; מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 2; מדליית קארל ארנסט וון בר (1900) ;
בן או בת זוג	Sara Pavlov (1881–?)
צאצאים	Vera I. Pavlova
מספר צאצאים	5
תרומות עיקריות
	פיתח וביסס את המושג התניה קלאסית.

המונח "פבלוב" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו פבלוב (פירושונים).

איוואן פטרוביץ' פבלוב (ברוסית: ‏Ива́н Петро́вич Па́влов^ⓘ‏^Ⓘ‏‏; 14 בספטמבר 1849 - 27 בפברואר 1936) היה רופא, פיזיולוג ופסיכולוג רוסי.

בשנת 1904 זכה להכרה עולמית, כאשר קיבל את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על עבודותיו בחקר מערכת העיכול, ובמהלך מחקרים אלו פיתח וביסס את המושג התניה קלאסית. בעקבות עבודותיו של פבלוב, הפך הזרם ההתנהגותי לאסכולה השולטת בפסיכולוגיה בשנות העשרים של המאה ה-20.

באחד הניסויים הידועים ביותר שלו, חיבר צינור לבלוטת הרוק של כלבים. כלבים אלה אולפו לבוא לאכול לשמע צלצול פעמון. פבלוב שם לב שהכלבים מריירים עוד לפני שהאוכל בא אל פיהם, רק ממראה או מריח האוכל. בשלב מאוחר יותר הופרשו ריר והפרשות עיכול אחרות כבר למשמע צליל הפעמון. ניסוי זה משך תשומת לב רבה בשל מה שכונה התניה קלאסית, כלומר יכולת בעל החיים להפעיל רפלקס על ידי למידה.

ביוגרפיה

פבלוב נולד ב-1849 בעיר ריאזן שברוסיה. התחנך בכנסיית בית הספר הראשון בריאזן, ולאחר מכן בסמינר התאולוגי. אביו, שהיה כומר, רצה שגם פבלוב יעסוק בבגרותו במקצוע זה, ואיוואן החל לעסוק בדת ובנה קריירה דתית עד שהחליט ב-1870 לעסוק במדע הפיזיולוגיה ולחקור את מערכת העיכול. בשנת 1881 התחתן עם סרפימה וסילייבנה קרצ'בסקאיה, מורה ובתו של רופא. לזוג נולדו חמישה ילדים. אחד מהם מת בגיל צעיר, ואחד היה לרופא מפורסם.^[1]

לאחר מהפכת אוקטובר הוא קיבל הזמנה לצאת לשוודיה, אך סירב. בתחילת שנות ה-20 הוקם לכבודו מכון לחקר פיזיולוגיה והוא היה מנהלו עד לשנת 1936.

"ניסוי פבלוב"

במסגרת מחקריו על מערכת העיכול ערך פבלוב ניסוי בהשתתפות כלבים ובו האכיל אותם. פבלוב ראה שבכל פעם שכלביו רואים אותו, הם מתחילים להזיל ריר, כי הם חושבים שהוא הולך להאכיל אותם. אפילו בפעמים שלא הייתה בידו קערת אוכל, הם הזילו ריר. הוא ביצע ניסוי כדי לחקור את התופעה: הוא נתן למספר כלבים אוכל, ובאותו זמן צלצל בפעמון. בכל פעם שהכלבים ראו את האוכל, הם הזילו ריר (פעולת רפלקס אוטומטית). אחרי מספר פעמים, פבלוב צלצל בפעמון, אך לא הביא להם אוכל. למרות זאת, הכלבים עדיין ריירו. בעקבות זאת, פבלוב חילק את הגירויים לשני סוגים: גירוי בלתי מותנה וגירוי מותנה. גירוי בלתי מותנה הוא גירוי שהגוף מגיב אליו באופן טבעי, ללא צורך באימון, בעוד שגירוי מותנה הוא גירוי מלאכותי, שמתבצע רק אחרי למידה ואימון. פעולה זו כונתה התניה קלאסית - תהליך למידה, שבו גירוי מסוים שחוזר על עצמו, מעורר תגובה רפלקסיבית, גם אם התקיימה רק רמיזה לגירוי. גילוי זה של פבלוב, שימש את הרוסים במלחמת העולם השנייה. עשרות אלפי כלבים אומנו על סמך התניה קלאסית שתחת לטנקים יש אוכל (בשר). הרוסים העמיסו עליהם חומרי נפץ, הרעיבו את הכלבים, ושחררו אותם לקראת בוא הטנקים הגרמניים על מנת להסב נזק לחיל השריון הגרמני. כתוצאה מכך, נהרגו עשרות אלפי כלבים^[^{דרוש מקור]} (ראו כלב נגד טנקים).

שלבי הניסוי:

שלב הבקרה - פבלוב הציג גירוי מותנה כדי לבדוק שהגירוי לא משפיע על הכלב לפני התהליך של הלמידה (למשל: פבלוב בדק וראה שהכלב לא מרייר בגלל צלצול פעמון). בנוסף בדק פבלוב את הגירוי הבלתי מותנה, כדי לבדוק שהכלב כן מגיב לו (כלומר, הכלב כן מרייר כשמציעים לו בשר).
רכישה - פבלוב מציג לכלב גירוי מותנה ביחד עם גירוי בלתי מותנה, ורואה שהכלב מגיב (פבלוב הגיש לכלב בשר בזמן שצלצל בפעמון - והכלב רייר). שלב זה הוא מבצע מספר פעמים כדי ליצור את ההתניה.
מבחן - פבלוב מציג לכלב את הגירוי המותנה (הפעמון) ובודק האם ההתניה פועלת, כלומר, האם הכלב קישר בין הגירוי המותנה והגירוי הבלתי מותנה (פבלוב מציג לכלבים את הפעמון - והם מריירים, בלי שהיה לכך קשר לבשר).

פבלוב הוכיח שתהליכים פסיכולוגיים יכולים לקרות גם דרך למידה סביבתית. בניסוי הכלבים, הוא הראה שפעמון, שבדרך כלל לא גורם לתגובה אינסטינקטיבית של הכלב, יכול לגרום לכלב לריור (תגובה אינסטינקטיבית בלתי רצונית), אם מלמדים אותו לכך. פבלוב גם הניח תשתית לענף חדש בפסיכולוגיה - פסיכולוגיה התנהגותית.

פרסים והנצחה

פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1904)
חבר זר של החברה המלכותית (1907)
חבר האגודה המלכותית האקדמית ההולנדית למדעים ואומנות (אנ') (1907)^[2]
מדליית קופלי (1915)^[3]
על שמו נקראים המושגים התניה פבלובית, וטיפוס פבלובי
אסטרואיד 1007 Pawlowia (אנ') ומכתש על הירח קרוי על שמו.^[4]

ָ* על שמו נקראת פסגת פבלוב פסגה באי לייז' בארכיפלג פאלמר שבאנטארקטיקה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איוואן פבלוב בוויקישיתוף

איוואן פבלוב, באתר פרס נובל (באנגלית)
איוואן פבלוב, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
איוואן פבלוב, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
How to Train a Brain - על התניה ולמידה, מפבלוב ועד סקינר
Restoring a Master’s Voice, 2014, NY Times
איוואן פבלוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
איוואן פבלוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
איוון פטרוביץ פאבלוב (1849-1936), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ Ivan Pavlov, The Nobel Prize Website
^ איוואן פבלוב, חבר זר (1907), באתר האגודה המלכותית האקדמית ההולנדית למדעים ואומנות
^ רשימת זוכי קופלי רשימת כל הזוכים במדליית קופלי קישור מאתר החברה המלכותית
^ (1007) Pawlowia. In: Dictionary of Minor Planet Names. Springer. 2003. doi:10.1007/978-3-540-29925-7_1008. ISBN 978-3-540-29925-7.

[1] Ivan Pavlov, The Nobel Prize Website

[2] איוואן פבלוב, חבר זר (1907), באתר האגודה המלכותית האקדמית ההולנדית למדעים ואומנות

[3] רשימת זוכי קופלי רשימת כל הזוכים במדליית קופלי קישור מאתר החברה המלכותית

[4] (1007) Pawlowia. In: Dictionary of Minor Planet Names. Springer. 2003. doi:10.1007/978-3-540-29925-7_1008. ISBN 978-3-540-29925-7.

[1]

[2]

[3]

[4]

פסיכולוגיה
פסיכולוג • פסיכותרפיה • פילוסופיה של הפסיכולוגיה
ענפי מחקר	פסיכוביולוגיה • קוגניטיבית • התפתחותית • חברתית • אישיותית • השוואתית • פסיכופתולוגיה • פסיכופיזיקה • פסיכובלשנות • פסיכולוגיה אבולוציונית • נוירופסיכולוגיה • פסיכולוגיה תרבותית • פסיכולוגיה בין תרבותית • ראו גם: פסיכיאטריה
תחומי עיסוק	קלינית • חינוכית • ארגונית/תעסוקתית • שיקומית • רפואית • משפטית • צבאית • ספורט
אסכולות	סטרוקטורליזם • פונקציונליזם • פנומנולוגיה • פסיכואנליזה • אינדיבידואלית • הומניסטית • ביהביוריזם • אקזיסטנציאליזם • גשטלט • פסיכולוגיה חיובית • פסיכודינמיקה
מושגים כלליים	תודעה • תפיסה • לא-מודע • זיכרון • למידה • רווחה נפשית • הפרעה נפשית • טראומה נפשית • מבחני אישיות • אינטליגנציה • מיינד • רגש
הקטגוריה "פסיכולוגיה" במיזמים אחרים של קרן ויקימדיה: ויקימילון • ויקיספר • ויקיציטוט

זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1901–1925	פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925)
1926–1950	פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950)
1951–1975	תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975)
1976–2000	בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000)
2001 ואילך	הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023) • אמברוז, רובקון (2024)