אילנה גור
 | |
| לידה |
10 ביולי 1936 (בת 88) טבריה, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מקום לימודים |
בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (1956) |
| תקופת הפעילות | מ-1955 |
| תחום יצירה |
פיסול |
  | |
אילנה גור (באנגלית: Ilana Goor; נולדה ב-10 ביולי 1936) היא אמנית רב-תחומית, אוצרת ומעצבת ישראלית. עבודותיה מתאפיינות בפשטות פונקציונלית, לצד מורכבות אקספרסיבית הגובלת בסוריאליזם. את הטכניקות האמנותיות שלה פיתחה בעצמה מגיל צעיר כשחיברה חלקים שונים לכדי פסלים קטנים. יצירותיה כוללות פרטי אמנות, פסלי חוצות, רהיטים, גופי תאורה, כלים שימושים, תכשיטים ופרטי אופנה. הם עשויים על פי רוב מברזל, ברונזה, בשילוב של עץ, עור, בד, פלקסי וזכוכית, כמו גם תכשיטיה המשלבים זהב, כסף ועור.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גור נולדה בטבריה לד"ר רחל יהודית ספיר-וילצ'יק ואנדרה וילצ'יק, כדור רביעי למשפחת רופאים ואמנים. אמה ניהלה את מחלקת הנשים בית החולים על שם שוויצר. סבה ד"ר יוסף ספיר ניהל את מחלקת היולדות בבית החולים ביקור חולים בירושלים. אחיה הוא פרופסור דני גור שהיה מנתח לב, מחלוצי מנתחי המעקפים בארץ. היא מעולם לא למדה אמנות ועיצוב במסגרת פורמלית.
בשנות ה-20 לחייה הגיעה לראשונה לארצות הברית ובאמצעות סדרת חגורות בעלות אבזמים גדולים שעיצבה לגברים, פילסה את דרכה האמנותית באמריקה. היא נישאה וילדה שלושה בנים, שאחד מהם טבע בגיל צעיר בבריכה,[1] ובד בבד לא זנחה את עבודתה. תערוכת היחיד הראשונה של גור הוצגה בשנת 1972 במוזיאון קליפורניה למדע ותעשייה בלוס אנג'לס. מאז הוצגו יצירותיה במוזיאונים רבים ברחבי העולם ובישראל, בהם מוזיאון תל אביב לאמנות, המוזיאון לאמנות מודרנית בהלסינקי, המוזיאון לאמנות בווארית במינכן, המוזיאון לאמנות המאה העשרים בווינה, המוזיאון הלאומי להיסטוריה יהודית בפילדלפיה ועוד.
בשנת 1986 זכתה בפרס רוסקו לעיצוב. פסליה מוצבים במספר אתרים בישראל, ביניהם הפסל "לעולם לא עוד" הניצב במוזיאון יד ושם בירושלים, הפסל "עיט" הצופה למרינה שבהרצליה פיתוח, והפסל "אישה ברוח" השוכן בפארק צ'ארלס קלור בתל אביב.
בשנת 2016 זכתה בפרס יקירת העיר תל–אביב יפו.
גור מתגוררת ביפו העתיקה ובניו יורק.[2]
מוזיאון אילנה גור
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מוזיאון אילנה גור
בשנת 1995 פתחה גור את ביתה הפרטי ביפו העתיקה, ששימש בעבר כחאן, לקהל הרחב על ידי הפיכתו למוזיאון. המוזיאון משלב את האמנות והעיצובים של גור, וגם את אוסף האמנות שרכשה וצברה במהלך השנים.
אוספי המוזיאון מכילים למעלה מארבע מאות יצירות של אמנות ישראלית, בינלאומית ואתנית שנרכשו במהלך מסעותיה של גור בישראל ובעולם. האוסף אקלקטי, אך בעל מספר מאפיינים דומים: עיסוק בנושאי נשיות, מודעות עצמית, חברתית או פוליטית גבוהה, דיוקנאות ואמנות שימושית לצד יצירות עכשוויות של אמנים ישראליים צעירים. במוזיאון מוצג אוסף עשיר של אמנות אתנית שמקורה בעיקר ביבשת אפריקה ובדרום אמריקה.
לכל אחד מחללי המוזיאון אופי מיוחד משלו. ייחודו של המוזיאון נובע מההקשרים הבלתי צפויים המיוצרים על ידי האמנית, הן ברמה הנושאית והן ברמה הוויזואלית. המוזיאון כולל שלוש קומות בנוסף לקומת חנות המוזיאון. החללים בקומה הראשונה שמשו שטחי אורוות ומספוא לחיות. החללים בקומה השנייה מצומצמים ואינטימיים יחסית בשל ייעודם המקורי כחדרי מגורים. בקומה השלישית ממוקם גן הפסלים של המוזיאון.
תערוכות ופסלי חוצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לימודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1955-1956: "בצלאל", בית ספר לאמנות, ירושלים.
תערוכות יחיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1972 "האנשים של אילנה", מוזיאון קליפורניה למדע ותעשייה, לוס אנג'לס.
- 1976 "האנשים של אילנה II", מוזיאון קליפורניה למדע ותעשייה, לוס אנג'לס.
- 1976 גלריה לאמנות תוראל, תל אביב.
- 1978 גלריה קטיה גרנוף, פריז.
- 1978 גלריה ספקטרום, וינה.
- 1979 גלריה דניאל בלז-תורן, בזל.
- 1979 גלריה לאמנות תוראל, תל אביב.
- 1979 גלריה הוראס ריכטר, יפו.
- 1981 גלריה לאמנות (קונסטגלרי), אל-פלרדינגן, הולנד.
- 1981 גלריה אנגריד מנסנדיק, דיסלדורף.
- 1982 "שמונה פסלים", גלריה הוראס ריכטר, יפו.
- 1984 גלריה דניאל בלז-תורן, בזל.
- 1984 גלריה הוראס ריכטר, יפו.
- 1985 גלריה ארמנד האמר, ניו-יורק.
- 1985 גלריה Circle, ניו-יורק.
- 1986 גלריה הוראס ריכטר, יפו.
- 1986 ארט אקספו, ניו-יורק.
- 1987 "אילנה גור: רהיטי ברזל", מוזיאון ישראל ירושלים.
- 1994 המוזיאון לעיצוב, הלסינקי, פינלנד.
- 1995 מוזיאון אילנה גור, יפו העתיקה.
- 2006 "אילנה גור: הכלאות", מוזיאון תל אביב לאמנות.
- 2014 "אילנה גור", גלריה מאנה קונטמפוררי, ניו ג'רזי.
- 2014 "אילנה גור", גלריה Urban Zen Center ודונה קרן ניו יורק, ניו יורק.
מבחר תערוכות קבוצתיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1972 יריד ירושלים, לציון "25 שנה למדינת ישראל", מרכז הקונגרסים, לוס-אנג'לס.
- 1977 "רב-פיסול", Venturi Arte, בולוניה, איטליה.
- 1982 "הומו ספיינס: דימוייו הרבים", מוזיאון אלדיץ' לאמנות עכשווית, קונטיקט.
- 1983 מנורות חנוכה, המוזיאון הלאומי להיסטוריה יהודית, פילדלפיה, פנסילבניה.
- 1992 "The Rocker", גלריה ברניס שטיינבאום, ניו-יורק.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1986: פרס רוסקו לעיצוב (Roscoe Award for the best design in residential seating)
- 2011: פרס מפעל חיים, מרכז הבנייה הישראלי
- 2016: פרס יקירת העיר תל–אביב יפו
פסלי חוצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1972 לעולם לא עוד, פסל, יד-ושם, ירושלים
- 1973 אם וילד, פסל, קמפוס אוניברסיטת חיפה
- 1977 בוקר, פסל, פרק הזיכרון, נהריה.
- 1977 אישה ברוח, פסל, פארק צ'ארלס קלור (לשעבר בגן לונדון), תל אביב.
- 1979 אמהות, פסל, בית עיריית תל אביב-יפו.
- 1985 הלוויתן המחייך, פסל, יפו העתיקה.
- 1986 משפחה, פסל, בית מועצת פועלי רמת-גן.
- 1988 עמוד הנצחה, בית יד לבנים, רעננה.
- 1991 מעלה, פסל, בית תלפיות, המכללה האקדמית לחינוך, תל אביב.
- 2001 פלמינגו, קבוצת פסלים, צי אוניות "קרנבל".
- 2002 עיט, פסל, מרינה הרצליה.
- 2007 שני חתולים על ספסל אחד, פסל, גן סיפור, חולון.
- 2009 ספינת האם, פסל, טיילת טבריה, טבריה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אפרת בראשי, יקירתי: האמנית והמעצבת אילנה גור היא יקירת העיר תל אביב לשנת 2016, באתר וואלה, 17 במרץ 2016
- שיחת נפש עם יורם יובל
- אפרת בראשי, בבית של אילנה גור אפילו לרולס רויס יש קומה מיוחדת, באתר וואלה, 26 במאי 2017
יהודה נוריאל, גור לכם, באתר "ידיעות אחרונות", 8 באוקטובר 2017- אודית לורן בלקין, הו אילנה: הצצה לביתה הפרטי של אילנה גור, באתר מאקו, 16 בנובמבר 2017
- אילנה גור, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תמר אבישר, "אילנה בגדול", מעריב, 19 בספטמבר 1984, מוסף סגנון עמ' 19
- ^ קורות חיים, באתר מוזיאון אילנה גור