איסר זלמן מלצר

הרב איסר זלמן מלצר
	איסר זלמן מלצר
לידה	6 בפברואר 1870; ה' באדר א' תר"ל; מיר, האימפריה הרוסית
פטירה	17 בנובמבר 1953 (בגיל 83); י' בכסלו תשי"ד; ירושלים
מקום קבורה	הר המנוחות
מדינה	ישראל
השכלה	ישיבת מיר (בלארוס)
תקופת הפעילות	? – 17 בנובמבר 1953
השתייכות	יהדות ליטא
תחומי עיסוק	תלמוד, מדרשים, מוסר, הלכה, משנה תורה לרמב"ם
תפקידים נוספים	ראש ישיבה
רבותיו	רבי יום טוב ליפמן בסליאנסקי, הנצי"ב מוולוז'ין והרב חיים סולובייצ'יק
תלמידיו	הרבנים אלעזר מנחם מן שך, שלמה זלמן אוירבך, אברהם אלקנה כהנא שפירא, יוסף אליהו הנקין
חיבוריו	אבן האזל
אב	ברוך פרץ מלצר
צאצאים	פיבל מלצר; צבי יהודה מלצר ;

הרב איסר זלמן מֶלְצֶר (ה' באדר א' תר"ל, פברואר 1870 – י' בכסלו תשי"ד, 17 בנובמבר 1953) היה רבה של סלוצק וראש הישיבה בה, ולאחר מכן ראש ישיבת עץ חיים בירושלים ויושב ראש מועצת גדולי התורה. מחבר ספרי "אבן האזל" על משנה תורה לרמב"ם.

קורות חייו

שנותיו הראשונות

נולד בעיר מיר שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס), לרב ברוך פרץ ולמירל, שהייתה ממשפחת הוטנר. בגיל עשר התחיל ללמוד אצל רב העיר מיר, הרב יום טוב ליפמן בסליאנסקי, בעל "מלבושי יום טוב", שגידלו בביתו. בהמשך למד בישיבת מיר.

בן ארבע-עשרה, בשנת תרמ"ד (1884), התחיל לימודיו בישיבת וולוז'ין, בראשותם של הנצי"ב ורבי חיים סולובייצ'יק, ולמד שם שבע שנים. בזמן כניסתו לישיבה היה הצעיר ביותר. כונה "זוניא מיר'ר", על שם עירו. היה חבר חדר של הרב זליג ראובן בנגיס, שהיה אז מבכירי התלמידים בישיבה, וקירב אותו. כבר בשנותיו הראשונות התבלט, והרב סולובייצ'יק ביקשו לדבר עמו בלימוד, באמרו שדיבור עמו פותח לו את אפיקי המחשבה. בהיותו תלמיד שם היה גם פעיל בתנועה סודית של חובבי ציון בשם "נס ציונה", ויחד עם גיסו רבי משה מרדכי אפשטיין היה ממייסדי חדרה, בה קנה חלקת קרקע, ונטע פרדסי אתרוגים.

נישואיו

נישא לבילה הינדה, בת הגביר שרגא פייבל פרנק מאלקסוט שבקובנה. כאשר נפטר פרנק, ביקשה גולדה - אלמנתו - למלא את צוואתו, ולהשיא את בנותיהן לתלמידי חכמים מובהקים. היא נסעה לישיבת וולוז'ין כדי למצוא שידוך לבתה הראשונה, ושם ראש הישיבה - הרב נפתלי צבי יהודה ברלין התלבט בין הרב משה מרדכי אפשטיין, ובין הרב איסר זלמן מלצר. היא הזמינה את גיסה - הרב זבולון לייב בארי"ט, רבה של פלונגיאן, בעל אחותה - לבחון את שניהם, אך הוא התקשה להכריע. כאשר נסעו היא, גיסה ושני התלמידים לרב יצחק אלחנן ספקטור בקובנה התקשה גם הוא לבחור בין שניהם. לבסוף הוא שאל אם יש לה בבית בת נוספת הצריכה להנשא, ואכן בשנת תרנ"ב (1892), הבת חיה מנוחה נישאה עם הרב משה מרדכי אפשטיין, והבת בילא הינדא נישאה עם הרב איסר זלמן מלצר. בזמן אירוסיו עבר ללמוד בישיבת ראדין, אצל החפץ חיים. הוא שכר חדר אצל קצב שפרש את העורות שהפשיט מבהמותיו, בחלון חדרו של הרב מלצר. הרב מלצר שהיה חולני ורגיש, נחלש בגלל הריח והחיידקים, אך סירב לעזוב ולפגוע בפרנסת הקצב. עקב זאת הוא חלה בשחפת וחזר לבית הוריו במיר. הוא שלח מכתב למשפחת כלתו על מצבו הרפואי ושישקלו את המשך השידוך. משפחת כלתו שלחה לו מימון לטיפול רפואי, ובד בבד לחצה על הכלה שתבטל את השידוך. הכלה סירבה לוותר עליו, על אף התחזיות הפסימיות של הרופאים. החפץ חיים בירך אותה שהוא יאריך ימים, ואכן בלחצה השידוך המשיך ולאחר שחזר לאיתנו הם נישאו.

בעת המצור על ירושלים במלחמת הקוממיות בשנת תש"ז, והוא בן 77, נפצע ברגלו. בעת שהחלים בבית חתנו בפתח תקווה, עבר בביתם תלמיד ישיבה ואיש ההגנה טוביה פרשל והעיד שאשתו, אשר ערכה את ספריו ותיעדה את שיחותיו, הייתה עסוקה ביישור ניירות עטיפה על מנת שיוכלו להמשיך ולכתוב את דברי התורה, מכיוון שנייר הכתיבה אזל מן השוק^[1]^[2].

ישיבת סלובודקה וישיבת סלוצק

בעקבות נישואיו, הושפע הרב מלצר מתנועת המוסר שחותנו וגיסו היו מקורבים אליה ואל מנהיגה רבי ישראל מסלנט. הוא היה תלמידו של רבי נתן צבי פינקל, הסבא מסלובודקה, והתמנה לראש ישיבה בסלובודקה בשנים תרנ"ד-תרנ"ז (1894–1897) כבר בגיל 24.

בשנת תרנ"ז הקים רבה של סלוצק, רבי יעקב דוד וילבסקי (הרידב"ז), ישיבה מקומית ששימשה כ'שלוחה' של ישיבת סלבודוקה והרב מלצר הועמד בראשה^[3].

לאחר שעבר הרידב"ז לשיקגו שבארצות הברית (ומאוחר יותר לצפת שבארץ ישראל), נתמנה הרב מלצר לרבה של סלוצק בשנת תרס"ג (1903), ושימש בכהונה זו עשרים שנים. לאחר עליית המשטר הסובייטי בברית המועצות סבל הרב מלצר רדיפות ונאסר מספר פעמים. בשל כך, נמלט בשנת תרפ"ג (1923) על נפשו לקלצק שבפולין, שם שימש כראש ישיבת סלוצק הגולה - "עץ חיים", יחד עם חתנו, הרב אהרן קוטלר, ותלמידו הקרוב חתן אחותו, הרב אלעזר מנחם מן שך. בתקופת סלוצק יזם את הדפסת כתב העת הרבני "יגדיל תורה", ואף שימש כעורכו.

עלייתו לארץ ישראל ואחרית ימיו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בשנת 1925 נתמנה לראש ישיבת עץ חיים בירושלים, וכיהן בתפקיד זה עד יום מותו. התגורר בשכונת אוהל משה באזור הנקרא כיום נחלאות בבנין שבנה והקדיש הנדיב שרגא פייבל יעקבזון ברחוב שנקרא היום על שמו (בבנין הסמוך נמצא כיום מתנ"ס 'לב העיר'), והיה מקורב לראי"ה קוק. על פי צוואת הרב ברלין, ספרייתו הושארה לדייר הבא אם יהיה תלמיד חכם מופלג, ואכן הספרייה הושארה לרב מלצר. לאחר פטירתו עברה הספרייה לרשות ישיבת עץ חיים^[4].

נפטר בירושלים, ביום שלישי, י' בכסלו ה'תשי"ד, 17 בנובמבר 1953, בגיל 83. הלווייתו התקיימה ביום פטירתו והשתתפו בה כ-20,000 אנשים. במהלך ההלוויה התפתחו עימותים בין כוחות המשטרה לבין משתתפים שהשתייכו לזרם נטורי קרתא^[5]. נקבר בהר המנוחות.

על שמו נקראו רחובות בבני ברק, בירושלים (רחוב אבן האזל, על שם ספרו^[6] ורחוב מגוריו- האר"ז) וברחובות (רחוב הרא"ז, ראשי תיבות רבי איסר זלמן), שבה כיהן בנו הרב צבי יהודה כרב ראשי.

על שמו הוקמה ישיבת אבן האזל לצעירים שעל ידי ישיבת הנגב בנתיבות, בתשע"ה (2015) עברה הישיבה למודיעין עילית.

פעילות ציבורית

הצטרף לאגודת ישראל מיום היווסדה. השתתף בכל שלשת הקונגרסים העולמיים שלה, ובשנותיו האחרונות אף כיהן בתור יו"ר של "מועצת גדולי התורה", עד פטירתו. החזיק בעמדה חיובית לגבי מדינת ישראל העתידית, והמריץ את אנשי האגודה לפעולות ממשיות למען יישוב ארץ ישראל, בשנתו האחרונה נפגש עם ראש הממשלה בן-גוריון כדי להביע את מחאתו על הכוונה לממש את חוק גיוס חובה ושירות לאומי לנשים, עליהם פסק לאיסור בחומרת "יהרג ואל יעבור". היה ממייסדי "ועד הישיבות" בווילנה, יחד עם ה"חפץ חיים" ורבי חיים עוזר גרודזנסקי, ושימש כנשיא ועד הישיבות בארץ ישראל.

חיבוריו

חיבוריו התורניים שפרסמו אותו בעולם הישיבות היו פירושו אבן האזל^[7] (בשבעה כרכים) על המשנה תורה והגהות וביאורים לחידושי הרמב"ן על התלמוד הבבלי. בהקדמה לספרו הוא מודה לאשתו בילא-הינדא על עזרתה בהעתקת כתב היד שלו והכנתו לדפוס, ואף טרחה בהפצתו. זכה פעמיים בפרס הרב קוק לספרות תורנית עליו התבטא שקבלו כדי להעלות את חשיבות הפרס כדי שאברכים צעירים יתאמצו יותר כדי לזכות בו.

הכרך הראשון של אבן האזל יצא לאור בשנת ה'תרצ"ה והכרך האחרון של אבן האזל על סדרי הרמב"ם נשים וקדושה, יצא לאור לאחר פטירתו, ובראש הספר מתנוססת הקדמתו של הרב אלעזר מנחם שך תלמידו וחתן אחותו.

משפחתו

בתו חנה פערל, נישאה לרב אהרן קוטלר, ראש ישיבת קלצק בליטא ומייסד ישיבת בית מדרש גבוה בלייקווד ארצות הברית.
- בנה הרב שניאור קוטלר כיהן כראש ישיבת לייקווד, ואחריו מכהן בראשות הישיבה בנו הרב אריה מלכיאל קוטלר
בנו, הרב צבי יהודה מלצר רבה של רחובות ומייסד "ישיבת הדרום".
- חתנו הרב יהודה עמיטל, ראש ישיבת הר עציון.
בנו, המחנך ופרשן התנ"ך פיבל מלצר, מנהל בית הספר "רוחמה", מרצה השיעור היומי בתנ"ך ב"קול ירושלים", חבר מערכת דעת מקרא וממייסדיה, ומחבר הפירוש למגילת רות במסגרתה.
חתנו, הרב יצחק מאיר בן מנחם (פצ'ינר), אב בית דין פתח תקווה, ודיין בבית הדין הגדול.
- חתנו של הרב בן מנחם, הרב אביעזר פילץ, מכהן כראש ישיבת תושיה תפרח, וכן בנו הרב מנחם בן מנחם הוא ר"מ בישיבה.
הרב אלעזר מנחם מן שך, ראש ישיבת פוניבז' ומנהיג הציבור החרדי-ליטאי, היה נשוי לגוטל, בתה של אחותו פרומא רבקה.

מתלמידיו

בישיבת סלוצק

הרב יוסף אליהו הנקין, פוסק וראש ארגון "עזרת תורה" בארצות הברית
הרב משה פיינשטיין, פוסק, ראש ישיבת מתיבתא תפארת ירושלים בניו יורק, מחבר השו"ת "אגרות משה"
הרב אלעזר מנחם מן שך, ראש ישיבת פוניבז' ומנהיג הציבור החרדי-ליטאי (היה נשוי לאחייניתו)
הרב פרופסור שמחה אסף, רב, חוקר, היסטוריון, ומשפטן. רקטור האוניברסיטה העברית ושופט בית המשפט העליון
הרב יחיאל מיכל פיינשטיין, ראש ישיבות רבנו יצחק אלחנן וישיבת בית יהודה בתל אביב
הרב ראובן כץ, רבה של פתח תקווה, מחבר השו"ת "דגל ראובן"

בישיבת עץ חיים

הרב שלמה זלמן אוירבך, פוסק, ראש ישיבת קול תורה
הרב אברהם יעקב זלזניק, ראש ישיבת עץ חיים
הרב מיכל יהודה ליפקוביץ, ראש ישיבת פוניבז' לצעירים
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, הרב הראשי לישראל, ראש ישיבת מרכז הרב וממנהיגה הרוחניים הבולטים של הציונות הדתית
הרב שלמה גורן, הרב הצבאי הראשי והרב הראשי לישראל
הרב יצחק קוליץ, רבה של ירושלים
הרב יעקב ניסן רוזנטל, אב בית דין בחיפה
הרב ישראל יעקב פישר, ראב"ד העדה החרדית
הרב חיים יעקב גולדוויכט, ראש ישיבת כרם ביבנה
הרב יהודה עמיטל, מייסד וראש ישיבת הר עציון
הרב שמואל אוירבך, ראש ישיבת מעלות התורה

לקריאה נוספת

שלמה יוסף זוין, אישים ושיטות, ע' שיז-שמ, הוצאת קול מבשר, ירושלים תשס"ז.
הרב ידעאל מלצר, בדרך עץ החיים, ירושלים תשס"ו
אהרן סורסקי, מרביצי תורה ומוסר, כרך שלישי, ע' ט-מט, ארץ-ישראל תשל"ו.
עמיחי ישראל כנרתי, אז נדברו יראי ה', על קשרי הידידות בין הגרא"ז מלצר לרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה) יו"ל על ידי ארגון אור האורות, תשס"ח.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איסר זלמן מלצר בוויקישיתוף

איסר זלמן מלצר, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
חיים שרגא לוין, העניו הגדול, שערים, 18 בדצמבר 1953
חנוך זונדל גרוסברג, מרן הגרא"ז מלצר זצ"ל, שערים, 15 בנובמבר 1956
"גדולה שימושה של תורה", הצופה, 14 בנובמבר 1956
בעל "אבן האזל", הצופה, 13 בדצמבר 1959
אבן האזל, הצופה, 6 בדצמבר 1968
'הרה"ג רא"ז מלצר בירושלים', דואר היום, 21 בינואר 1925, עמ' 3
הרה"ג ר' איסר זלמן מלצר ז"ל, חרות, 18 בנובמבר 1953⁩
נפטר הרב א. ז. מלצר, הארץ, 18 בנובמבר 1953
הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצוק"ל, שערים, 18 בנובמבר 1953
אהרן סורסקי, בית יעקב - גיליון 91, "הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל", עמ' 18–19, באתר היברובוקס
ד"ר הלל זיידמן, ‏ישיבת "עץ החיים" דקלצק, באתר "דעת"
אשר זלקא ראנד (עורך), "הרב ר' איסר זלמן מלצר שליט"א", תולדות אנשי שם ח"א, ניו יורק, תש"י, עמ' 86, באתר היברובוקס
'מלצר, ר' איסר־זלמן ב"ר ברוך־פרץ', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 68 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1266).
דוד תדהר (עורך), "איסר זלמן מלצר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1766

חיבוריו

אבן האזל חלק א, באתר היברובוקס
אבן האזל חלק ב, באתר היברובוקס
אבן האזל חלק ג, באתר היברובוקס
אבן האזל חלק ד, באתר היברובוקס
איסר זלמן בן ברוך פרץ מלצר (1870-1953), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ לזכרו של טוביה פרשל, אסופת מאמרים בעברית ובאנגלית, בתו פרל הרצוג, הוצאת מוזאיק, תשע"ד
^ אנשים וספרים 15 ביוני 2011, ג'ואיש פרס (אנגלית)
^ יואב שורק, ‏"בכף הקלע", השילוח, גיליון 3, פברואר 2017
^ כיום ניתן לראות את הספרייה (הספרים וכתבי היד של הרבנית בילא הינדה) ואת מקל ההליכה והסולם הישן, באותו בית (כיום רחוב האר"ז 4, קומה שנייה, דלת שמאלית), בסוף המרפסת שבה בנה במשך רוב שנותיו בירושלים את סוכתו. הדירה סגורה במשך רוב השנה ורק בני משפחה מעטים פוקדים לעיתים את הבית.
^ שערים, הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצוק"ל, ‏18 בנובמבר 1953⁩
^ שמות רחובות אתר עיריית ירושלים
^ על שם הפסוק (שמואל א' כ, יט) "וְיָשַׁבְתָּ אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל" וראשי תיבות של שם המחבר איסר זלמן.

[1] לזכרו של טוביה פרשל, אסופת מאמרים בעברית ובאנגלית, בתו פרל הרצוג, הוצאת מוזאיק, תשע"ד

[2] אנשים וספרים 15 ביוני 2011, ג'ואיש פרס (אנגלית)

[3] יואב שורק, ‏"בכף הקלע", השילוח, גיליון 3, פברואר 2017

[4] כיום ניתן לראות את הספרייה (הספרים וכתבי היד של הרבנית בילא הינדה) ואת מקל ההליכה והסולם הישן, באותו בית (כיום רחוב האר"ז 4, קומה שנייה, דלת שמאלית), בסוף המרפסת שבה בנה במשך רוב שנותיו בירושלים את סוכתו. הדירה סגורה במשך רוב השנה ורק בני משפחה מעטים פוקדים לעיתים את הבית.

[5] שערים, הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצוק"ל, ‏18 בנובמבר 1953⁩

[6] שמות רחובות אתר עיריית ירושלים

[7] על שם הפסוק (שמואל א' כ, יט) "וְיָשַׁבְתָּ אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל" וראשי תיבות של שם המחבר איסר זלמן.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]