לדלג לתוכן

אליזבת נורס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליזבת נורס
לידה 26 באוקטובר 1859
Mount Healthy, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 באוקטובר 1938 (בגיל 78)
הרובע השישי של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום אמריקאים לבנים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
זרם באמנות ריאליזם עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפעה על ידי גוסטב בולאנז'ה, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אוניברסיטת נוטרדאם (1921) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אליזבת נורסאנגלית: Elizabeth Nourse;‏ 26 באוקטובר 1859 - 8 באוקטובר 1938) הייתה ציירת ז'אנר, דיוקן וציירת נוף בסגנון ריאליסטי.[1] נורס הייתה האישה האמריקאית הראשונה שהתקבלה לחברה לאמנויות יפות בצרפת. הסגנון של נורס תואר על ידי מבקר לוס אנג'לס, הנרי ג'י סלדיס, כמבשר ציור של הריאליזם החברתי."

ראשית חייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליזבת ואחותה התאומה, אדלייד, נולדו למשפחתם הקתולית של אליה נורס ואליזבת לברטון רוג'רס נורס ב־26 באוקטובר 1859. אליזבת ואחותה התאומה, אדלייד, היו הצעירות מבין עשרה ילדים. היא למדה בבית הספר לעיצוב מקמיקן בסינסינטי (האקדמיה לאמנות בסינסינטי) בגיל חמש עשרה, הייתה בין הנשים הראשונות שהוכנסו לשיעור ציור מודל נשים שהוצע שם בהוראת תומאס סאטרוויט נובל. היא תרגלה גם ציורי בצבעי מים בזמן שהייתה שם. היא למדה בבית הספר במשך שבע שנים ואף הוצעה לה משרת הוראה, אותה סירבה, כי רצתה להתמקד בציור שלה.

אליזבת נורס, גבר אלג'יראי, 1897

בשנת 1882 נפטרו שני הוריה, ובסיוע של פטרון אמנות, היא נסעה לעיר ניו יורק כדי להמשיך בלימודים, בליגה לסטודנטים לאמנות. כאן, היא פגשה את ויליאם מריט צ'ייס וביקרה אותו באולפן שלו. בשנת 1883 היא חזרה לסינסינטי והתפרנסה בקישוט פנים בתים ובציור דיוקנאות. בשנים 1884 - 1886 בילתה את רוב הקייצים שלה בטנסי בהרי האפלצ'ים בציירה נופים בצבעי מים.[2]

בשנת 1887 עברה לפריז, צרפת יחד עם אחותה הגדולה לואיז, שעתידה הייתה להיות בת לווייתה לכל חייה, מנהלת עסקים, עוזרת בית ומארחת. בפריז היא השתתפה באקדמיה ז'וליאן ולמדה אצל גוסטב בולנגר וג'ולס לפבר. בזמן לימודיה בפריז, אליזבת נורס התוודעה אל הציירת קרוליין אוגוסטה לורד.

כשהיית כבר מיומנת היא סיימה במהרה את לימודיה, חזרה לביתה ופיתחה את הסגנון שלה בסינסינטי, ופתחה סטודיו משלה.[3]

בשנת 1888, עבודותיה הוצגו בתערוכה הגדולה הראשונה שלה בצרפת. הנושאים שלה היו לרוב נשים, בעיקר איכרים, ותיאורי חיי הכפרים בצרפת.

אף שהמשיכה לחיות ולעבוד בעיקר בפריז, נסעה נורס רבות ברחבי אירופה, רוסיה וצפון אפריקה וציירה את האנשים שפגשה.

אליזבת נורס, ימי אושר, 1905

היא הייתה אחת "הנשים החדשות" - אמניות נשים מצליחות במאה ה-19 שלא הוכשרו מעולם, כמו אלן דיי הייל, מארי קאסאט, אליזבת קופין וססיליה בו.[4] אלן הייל, ואליזבת נורס "יצרו דיוקנאות עצמיים משכנעים שבהם הן הציגו את עצמן ללא מורא כאינדיבידואליות המוכנות להתייחס לקודים חברתיים ולאתגר רעיונות מקובלים ביחס למקום האישה בחברה. אכן, דיוקנאות הנשים החדשות של שנות ה-80 וה-1890 הן פרשנויות של נשים אנרגטיות, בעלות ביטחון עצמי ומיומנות."

החיים מאוחר יותר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם הראשונה, אתגרה נורס את נטייתם של מרבית הציירים האמריקאים לחזור הביתה והיא נשארה בפריז, שם עבדה לסייע לפליטי המלחמה ואספה תרומות מחבריה בארצות הברית ובקנדה לטובת אנשים שחייהם הופרעו מהמלחמה.

בשנת 1921 הוענקה לה מדליית Laetare על "שירות מכובד לאנושות", פרס שנתי מטעם אוניברסיטת נוטרדאם באינדיאנה.[5]

נורס פרשה ונכנסה לדיכאון כשאחותה נפטרה בשנת 1927.

אליזבת נורס, ונציה, צבעי מים, 1891

בשנת 1920 נותחה בסרטן השד ובשנת 1937 חזר הסרטן. היא נפטרה ב־8 באוקטובר 1938.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אליזבת נורס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Burke, Mary Alice Heekin (1983). "The rediscovery of Elizabeth Nourse" (PDF). Queen City Heritage. Cincinnati History Library and Archives (Spring). Archived from the original (PDF) on 16 June 2013. Retrieved 19 July 2013.
  2. ^ "Elizabeth Nourse", americanart.si.edu (באנגלית)
  3. ^ Elizabeth Nourse (1859-1938) - Spanierman Gallery LLC, archive.vn, ‏2013-07-19
  4. ^ Holly Pyne Connor; Newark Museum; Frick Art & Historical Center. Off the Pedestal: New Women in the Art of Homer, Chase, and Sargent. Rutgers University Press; 2006. ISBN 978-0-8135-3697-2. p. 25.
  5. ^ Burke, Mary Alice Heekin (1983). Elizabeth Nourse, 1859-1938: A Salon Career. Washington, D.C.: Smithsonian Institution Press.