אנגרה דו אירואיז'מו

אנגרה דו אירואיז'מו
Angra do Heroísmo

סמל אנגרה דו אירואיז'מו סמל אנגרה דו אירואיז'מו דגל אנגרה דו אירואיז'מו דגל אנגרה דו אירואיז'מו
המרכז ההיסטורי של אנגרה דו אירואיז'מו. ברקע: הר ברזיל
מדינה
חבל אוטונומי
ראש העיר	אנדרייה מרטינש קרדוזו דה קושטה (Andreia Martins Cardoso da Costa)
שפה רשמית	פורטוגזית
תאריך ייסוד	1450
שטח	239 קמ"ר
גובה	0 מטרים
‑ הנקודה הגבוהה	Serra de Santa Bárbara
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	35,402 (2011)
‑ צפיפות	146.87 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	38°29′19″N 25°40′9″W
אזור זמן	UTC -1
https://angradoheroismo.pt/
אתר מורשת עולמית
המרכז ההיסטורי באנגרה דו אירואיז'מו האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1983, לפי קריטריונים 4, 6 חלק מתוך Sites of Globalization
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת האיים האזוריים מוגדלת)   פונטה דלגדה הורטה לגואה סנטה קרוש דאש פלורש פיקו האוקיינוס האטלנטי אנגרה דו אירואיז'מו (למפת האיים האזוריים רגילה)   פונטה דלגדה הורטה לגואה סנטה קרוש דאש פלורש פיקו האוקיינוס האטלנטי אנגרה דו אירואיז'מו tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

אנגרה דו אירואיז'מו (בפורטוגזית: Angra do Heroísmo או בקיצור: Angra) היא עיר על האי טרסיירה (Terceira) שבחבל האוטונומי של האיים האזוריים בפורטוגל. אנגרה היא אחת משלוש הבירות של האיים האזוריים, יחד עם פונטה דלגדה והורטה. בכל אחת משלוש הערים שוכנת אחת משלוש רשויות השלטון. באנגרה נמצא בית המשפט העליון של האיים האזוריים. העיר היא גם מקום מושבה של הדיוקסיה של האיים האזוריים.

אנגרה הוקמה בשנת 1450 והיא הבירה ההיסטורית של האיים האזוריים. היא גם העיר העתיקה ביותר בקבוצת האיים. בשנת 1983 הוכרז מרכז העיר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. הדעות על זהותו של מייסד העיר חלוקות. יש הטוענים שהעיר הוקמה על ידי אלוורו מרטינש (Álvaro Martins) שהפליג יחד עם דידריק פינינג (Didrik Pining) בשנות השבעים של המאה ה-15 לאיסלנד (יש הסוברים שהם הגיעו לצפון אמריקה) ועם בארתולומיאו דיאש לכף התקווה הטובה. גרסה אחרת טוענת שהעיר הוקמה ב-1450 או ב-1451 על ידי ז'קומה דה ברוז'ש (Jácome de Bruges) שפעל בשירות הנסיך אנריקה הספן, אשר גייס חקלאים, דייגים וסוחרים מארצות השפלה כדי ליישב את האיים האזוריים.

אנגרה הייתה מקום גלותו של איש הרוח והפוליטיקאי הפורטוגזי אלמיידה גרט (Almeida Garrett) בתקופת המלחמות הנפוליאוניות. כמו כן הייתה העיר מקום מקלטה של מריה השנייה מלכת פורטוגל בין השנים 1830-1833. השם "אנגרה" פירושו "מפרצון" או "מפרץ", והתוספת "אירואיז'מו" ניתנה לעיר על ידי מריה השנייה, ופירושה "גבורה". השם ניתן כאות הערכה לתושבי העיר על ההקרבה שלהם במהלך המאבק שהסתיים בכינונה של המונרכיה החוקתית בפורטוגל.

היסטוריה

האזכור הראשון להתיישבות באיים האזוריים היה בערך בין השנים 1439-1449 בהקשר לתרומתו של אנריקה הספן ליישובם של שבעה איים בקבוצה המרכזית ובקבוצה המזרחית של האיים האזוריים. האי טרסיירה, שהיה אחד מהאיים הללו, נוהל על ידי ז'קומה דה ברוז'ש כפי שנקבע בתעודת המינוי המתוארכת למרץ 1450. אך האי לא היווה אבן שואבת למתיישבים. נכון ל-22 באוגוסט 1460 היה האי עדיין ריק מתושבים.

האתר שנבחר ליישוב הראשון היה קו רכס בצורת אמפיתיאטרון שהיה על גבי שני מפרצים קטנים המופרדים על ידי חצי אי על פסגת מה שהיה הר געש רדום, הר ברזיל (Monte Brasil). עומקו הממוצע של אחד מהמפרצים הללו היה 40 מטרים, עומק מתאים לעגינתן של ספינות גדולות ויתרון נוסף שהיה לו הוא היותו מוגן מפני הרוחות החזקות ביותר, להוציא את אלה שנשבו מדרום ומדרום מערב.

ב-1474 הורה אלוורו מרטינש שהנהר הזורם אל המפרץ יוטה לתעלה שתיחפר במורד הגבעה, כך שמימיו יוכלו להפעיל טחנת קמח. פעולה זו הייתה היסוד לפיתוחו הכלכלי של הכפר אנגרה. בה בעת הדבר איפשר לאזורים שעל שתי גדות הנהר להתפתח בתבנית רחובות ריבועית, הוקמו רבעים על פי ייעודים שונים (רובע מסחרי, רובע מגורים וכו') והותאמו הצרכים לנמל המתפתח. הבתים הראשונים באנגרה נבנו במורדות הגבעה מעל המפרץ, ברחובות התלולים המתפתלים לכוון החוף. במקום גבוה, הרחק מהחוף, נבנה מבצר. בהמשך יקרא המבצר בשם "מבצר הטחנות" (Castelo dos Moinhos). ב-1534 הייתה אנגרה העיירה הראשונה בקבוצת האיים שקיבלה מעמד של עיר. באותה שנה היא נבחרה על ידי האפיפיור פאולוס השלישי להיות מקום מושבה של הדיוקסיה של אנגרה שהייתה הסמכות הכנסייתית הראשית בכל האיים.

לנמל המסחרי בימיה הראשונים של העיר היה תפקיד חשוב בנתיבי המסחר של הפורטוגזים לכיוון הודו המזרחית שהחל בראשית המאה ה-15. מפרץ אנגרה היה בדרך כלל שוקק בספינות, מה שגרם להתפתחותה של העיר ולרווחת תושביה. בנייתם של האחוזות, המנזרים, הכנסיות, והביצורים הצבאיים באנגרה, וההשקעה בתשתיות, שלא התאימו לעיר ולאי בסדר גודל זה, מעידים על החשיבות של אנגרה בפעילות הימית של הפורטוגזים באוקיינוס האטלנטי. האציל הפורטוגזי פרו אנש דו קנטו (Pero Anes do Canto), היה המפקח הראשי על הביצורים בכל האי. כגמול על מומחיותו בתפקיד זה ועל שירותים אחרים שנתן לכתר הפורטוגזי, הוענק לו תואר אצולה שעבר בירושה במשפחתו במשך כ-300 שנים. החשיבות המיוחסת לכוחה של משפחת קנטו אינה מוגזמת. במהלך התקופה שבה פורטוגל הייתה מעצמה קולוניאלית שסחרה עם מושבותיה באסיה, אפריקה ודרום אמריקה, הם היו האחראים על ההגנה ועל הרווחה של ספינות צי הסוחר הפורטוגזי כשהם הגיעו לקטע הדרך בצפון האוקיינוס האטלנטי בסמוך לאיים האזוריים. כמו כן הם גם תפקדו כפקידי מכס ראשיים, כשופטים וכאחראים על מערך ההגנה הימי של האיים.

מלחמת הירושה הפורטוגזית

מפת אנגרה בשנת 1595

עוד לפני שהיה סיפק בידו של פליפה השני, מלך ספרד לממש את תביעתו לכתר פורטוגל ב-1580 מתוקף היותה של אמו נסיכה פורטוגזית, הכתיר עצמו אנטוניו, ראש המנזר של קראטו, שהיה בן בלתי חוקי של בית המלוכה הפורטוגזי, כמלך. תקופת מלוכתו של אנטוניו לא ארכה יותר מעשרים יום. ב-25 באוגוסט הוא הובס בקרב אלקנטרה (Alcântara) על ידי צבאות ספרד. לאחר קרב אלקנטרה ניסה אנטוניו למלוך על פורטוגל מהאיים האזוריים והוא הקים ממשלה גולה באנגרה שפעלה עד לשנת 1583. למרות שבאותה תקופה הוא הוגדר כמלך (הוא הטביע מטבעות והעניק תארים), ממשלתו זכתה להכרה רק באיים האזוריים וממקום גלותו זה הוא ניהל את ההתנגדות העממית לשלטונו של המלך הזר על פורטוגל.

קרב מפרץ סלגה

הפעולה הצבאית הראשונה באיים האזוריים התרחשה כשנה לאחר תבוסתו של אנטוניו בקרב אלקנטרה. צי ספרדי של עשר ספינות מלחמה הפגיז את אנגרה ב-5 ביולי 1581 ולאחר מכן החל לסרוק את חופי האי כדי לאתר את המקומות המתאימים ביותר לנחיתה. ב-25 ביולי עם שחר עגנה הספינה הראשונה שעל סיפונה חיילים ספרדים במפרץ סלגה, כ-12 ק"מ ממזרח לנמל אנגרה. כוח תצפית הזעיק תגבורת, אך עם הגעתם של הכוחות הפורטוגזים הראשונים, כבר היו במקום אלף חיילים ספרדים שהחלו לבזוז את הכפרים בסביבה. בשלב זה של הלחימה, קבוצת נשים תקפה את הכוחות הפולשים כאשר ראו את בתיהם נהרסים.

תוך כמה שעות היו כל אזורי החוף תחת הפגזה ספרדית והלחימה הייתה עזה. בערך בשעות הצהריים, כאשר הקרב היה עדיין רחוק מהכרעה, עלה בדעתו של נזיר בשם פדרו, שלקח חלק פעיל במאבק, לשסות בפולשים הספרדים עדרי בקר שירמסו אותם. כאלף ראשי בקר כונסו והסתערו על האויב. הספרדים המבולבלים נפלו לאחור ונאלצו לסגת לחוף, שם רובם נהרגו בקרב או טבעו בנסותם לשוב לסירותיהם. קרב בלתי קונבנציונלי זה הוכיח שאנטוניו היה יכול לסמוך על תמיכתם של התושבים המקומיים.

קרב פונטה דלגדה

הפעולה הצבאית המשמעותית הבאה לא התקיימה עד לקיץ הבא. צי בפיקודו של האדמירל אלוורו דה בזאן (Álvaro de Bazán) נשלח לאיים כדי להדיח את הטוען לכתר. למרות היותו בנחיתות מספרית הוא הצליח להביס בקרב פונטה דלגדה ב-26 ביולי 1582 לחופי האי סאו מיגל, צי משותף של פריבטירים פורטוגזים, צרפתים, אנגלים והולנדים.

קרב טרסיירה

למרות שהצי של אנטוניו הובס לחלוטין בקרב פונטה דלגדה, הוא הצליח להפליג לצרפת לאחר הקרב כדי לחיות שם בגלות. תומכיו הובסו לבסוף בשנה שלאחר מכן בקרב טרסיירה ליד אנגרה ב-27 ביולי 1583, שכתוצאה ממנו התאפשר לכוחותיו של פיליפ לכבוש את האיים האזוריים ולהביא את תהליך איחוד הכתרים של ספרד ופורטוגל לידי גמר. יחד עם זאת, הבינה ספרד שלמרות הניצחון, עלה מולה יריב חדש, אנגליה. מכתב שנכתב מאנגרה לפליפה השני על ידי מפקד הצי הספרדי, היווה את ראשית יצירתה של הארמדה הספרדית.

בעקבות קרב טרסיירה חוזקו הביצורים על הר ברזיל. במהלך מלחמת אנגליה-ספרד (1585-1604) הם נבנו מחדש בניהולו של מהנדס צבאי איטלקי כמענה לתקיפות של פרנסיס דרייק ווולטר ראלי על אניות ספרדיות. כבר ב-1583 הונחה אבן הפינה לביצורים החדשים והוקמו כמה באסטיונים ועמדות תותחים. במלחמת הרסטורציה הפורטוגזית, שבסופה הוחזר כתר פורטוגל לשושלת הפורטוגזית המקורית בשנים 1640-1668, עמדו הכוחות הספרדיים באנגרה במשך 11 חודשים במצור שהוטל על העיר ורק מאמץ מיוחד הצליח להכניע אותם. לאחר נפילת המבצר ב-1642 נבנתה בו כנסייה לכבודו של יוחנן המטביל.

המאה ה-17

במשך השנים היה האי טרסיירה בכלל והעיר אנגרה בפרט כמקום גלות למלכים פורטוגלים שמסיבה כל שהיא הודחו או לא היו מסוגלים למלא את תפקידם. ב-1667, לקראת סיומה של מלחמת הרסטורציה, הודח מכיסאו אפונסו השישי עקב אי יכולתו לתפקד כמלך על ידי אחיו, לימים פדרו השני, שמונה כעוצר. אפונסו גלה באנגרה במשך שבע שנים.

המאה ה-19

אנגרה במאה ה-19

אנגרה ב-1850

עם מותו של ז'ואאו השישי ב-1826, נכנסה פורטוגל למשבר בנוגע לירושה. למלך היה יורש זכר, פדרו. אך הלה הוכתר בשנת 1822 כפדרו הראשון, קיסר ברזיל. בפורטוגל אף אחד לא רצה לחזור לתקופה שבין השנים 1808-1820 שבהם נשלטו פורטוגל וברזיל יחדיו במסגרת אוניה פרסונלית. לפיכך, למרות שפדרו היה לכאורה זכאי לרשת את הכתר, האפשרות שהוא יחזור לפורטוגל כמלך הייתה בעייתית. למלך המנוח היה בן נוסף מיגל. אך הלה שהה בגלות באוסטריה לאחר שעמד בראש כמה מרידות כנגד שלטונו הליברלי של אביו.

כדי לפתור את הבעיה, ויתר פדרו על כתר פורטוגל לטובת בתו בת השבע מריה והותנה כי היא תינשא לדודה מיגל בהגיעה לבגרות. כמו כן התנה פדרו תנאי שלפיו, אם אחיו פדרו מעוניין לקבל חלק במלוכה, עליו להישבע אמונים לחוקה הליברלית שחוקק אביו. מיגל הסכים, אך עד מהרה חזר בו משבועתו. הוא חזר ממקום גלותו באוסטריה, הדיח את אחייניתו מכס המלוכה וביסס את מחדש את משטר המלוכה האבסולוטית שאביו ואחיו תיעבו.

כך פרצה מלחמת אזרחים בין הליברלים בראשות פדרו ומריה לבין האבסולוטיסטים בראשות מיגל שהתנהלה בין השנים 1828-1834. בתקופת המלחמה אימץ מחנהו של פדרו את טרסיירה בכלל ואת אנגרה בפרט כבסיס לשיגור מתקפות כנגד כוחותיו של מיגל. ב-22 ביוני 1828 גירשו כוחותיו של פדרו את מושל האיים האזוריים וקבעו את מפקדתם באנגרה. אחד הקרבות הראשונים במלחמה היה קרב מפרץ פראיה (Praia) ב-28 באוגוסט 1828 מול חופי טרסיירה שהסתיים בניצחון מחנהו של פדרו. בעקבות המלחמה הוענקה לעיר אנגרה על ידי מריה השנייה התוספת "ארואיז'מו" (בפורטוגזית: Heroísmo), כאות הוקרה לעמידת הגבורה של העיר במלחמת האזרחים. משמעות שמה המלא של העיר הוא "אנגרה של הגבורה".

ב-20 בספטמבר 1836 הגיע לאנגרה צ'ארלס דרווין לקראת סיום מסעו השני על סיפון אה"מ ביגל וסייר באי במשך שישה ימים.

לאנגרה ולעיר השכנה פראיה דה ויטוריה היה תפקיד מעניין במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית. עקב היותה של פורטוגל נייטרלית במלחמה ועקב היותם של האיים האזוריים רחוקים מטווח השפעתו של הצי האמריקני שצר על נמלי הקונפדרציה, שימשו הנמלים של שתי הערים כנקודת העברה של אספקה ותחמושת שהועברה לקונפדרציה.

אנגרה הייתה גם מקום גלותו של נגונגונהנה (Ngungunhane) שהיה מלכה האחרון של ממלכת גזה (Gaza) (בשטחי מוזמביק של היום), משנת 1895 ועד למותו בשנת 1906.

המאה ה-20

ב-1 בינואר 1980 פקד רעש אדמה חזק את אנגרה ונגרם נזק כבד למרכז ההיסטורי של העיר ולמקומות נוספים ברחבי האי. רעשי אדמה והתפרצויות געשיות פקדו את האיים האזוריים במשך כל השנים. אך רעש האדמה של 1980 היה כנראה החזק ביותר מאז המאה ה-18. הנזקים בעיר שוקמו תוך ארבע שנים. ב-1983 הוכרז מרכזה ההיסטורי של העיר לאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו.

גאוגרפיה

אקלים באנגרה דו אירואיז'מו
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	16	16	16	17	19	21	24	25	24	21	19	17
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	12	11	12	12	14	16	18	19	18	16	14	13
משקעים ממוצעים (מ"מ)	107	110	108	86	72	55	29	48	90	116	123	156

אנגרה שוכנת על החוף הדרומי של האי טרסיירה. בעיר נמצאת מפקדה צבאית של צבא פורטוגל והיא מקום משכנו של הבישוף של האיים האזוריים. המבנים העיקריים בה הם הקתדרלה של העיר, קולג' צבאי, מחסן נשק ומצפה כוכבים. הנמל, שבעבר הייתה לו חשיבות מסחרית וצבאית, מוגן ממערב ומדרום-מערב על ידי הצוק של הר ברזיל. כיום לנמלים בפונטה דלגדה שבאי סאו מיגל ולהורטה שבאי פאיאל, יש חשיבות גדולה יותר.

חלוקה מנהלית

אנגרה מחולקת ל-19 מועצות מקומיות (בפורטוגזית: פרֶגֶזִיאָש – Freguesias), שבמקור היו בעצם יחידות מנהליות של הכנסייה הקתולית. עם המעבר לשלטון אזרחי חילוני אומצו היחידות המנהליות הללו. אוכלוסייתן של 13 מהמועצות הללו מונה יותר מאלף איש כל אחת וביחד הן מהוות כמעט 90% מאוכלוסיית העיר.

אדריכלות

מרכז העיר

אדריכלות אזרחית

המרכז ההיסטורי של אנגרה משתרע לאורכו של החוף הדרומי וכולל את העיר מימי הביניים ואת המבצר שעל הר ברזיל. הכיכר המרכזית של העיר ידועה בשם כיכר קוסמאס ודמיאנוס הקדושים (Praça de São Cosmo e Daimão ) או בשם כיכר הרסטורציה (Praça dos Restoradores). הכיכר הייתה אחת הכיכרות הראשונות בפורטוגל שתוכננה מראש כשטח פתוח במקום הצטלבותם של שניים מהרחובות הראשיים של העיר. הכיכר רחבה ומסודרת, מרוצפת בסגנון פורטוגזי (calçada portuguesa) בשילוב של אבן גיר לבנה ואבן בזלת שחורה. לכל אורך ההיסטוריה שלה היו לכיכר תפקידים מגוונים. כאן החלה מסורת מרוץ השוורים. התכנון הנאה של הכיכר מושפע מתנופת הבנייה שהייתה בכל רחבי פורטוגל לאחר רעידת האדמה בליסבון ב-1755. החל מהמאה ה-19 שימשה הכיכר כמקום התכנסות לשמיעת קונצרטים של התזמורת הצבאית של הרגימנט שישב במבצר. בניינים אזרחיים נוספים באנגרה הם:

• בניין בנק החיסכון של אנגרה (Caixa Económica de Angra do Heroísmo)
• בית המכס (Alfândega de Angra do Heroísmo)
• אחוזת קנטו (Casa de Dona Violante do Canto)
• אחוזת הרוזן של וילה פלור (Casa do Conde de Vila Flor)
• ארמון בטנקור (Palácio Bettencourt) – בניין מהמאה ה-17. במקור בית פרטי. כיום מקום משכנם של הספרייה הציבורית ושל הארכיון האזורי המכילים 400,000 ספרים ושני מיליון מסמכים.
• ארמון המושל (Colégio de Santo Inácio) – בניין מהמאה ה-16. במקור היה זה משכנו של הקולג' הישועי עד שננטש ב-1759. כאשר הוגדרה משרת המושל הכללי ב-1766 הוסב הבניין להיות מעונו הרשמי של נציג הכתר באיים האזוריים ששלט על הצבא, הפוליטיקה והמנהל של האיים.
• בית המגורים של גבירתנו אוליביירה (Casa da Quinta de Nossa Senhora da Oliveira)

אדריכלות צבאית

החל מהמאה ה-15 האי טרסיירה היה יעד להתקפותיהם של פריבטירים ושודדי ים. בתחילה היו אלה שודדי ים מברבריה ובהמשך שודדי ים ופריבטירים מטעם מדינות אירופה שחמדו את מטענן של הספינות ששבו מהמזרח הרחוק. בעקבות האיחוד הפרסונלי בין ספרד לפורטוגל ובעקבות משבר הירושה במאה ה-19, גדל הצורך להגן על האיים ובמסגרת זו נבנו ביצורים רבים לאורך חופי האי. האתרים הצבאיים החשובים באנגרה הם:

• מבצר הטחנות (Castelo dos Moinhos) - חורבות מבצר מהמאה ה-16 הצופה על העיר. כיום ניצב במקום אובליסק לזכר ניצחונו של המלך פדרו הרביעי במלחמת האזרחים במאה ה-19.
• מבצר מא פרמנטה (Forte da Má Ferramenta) – היה בשימוש מהמאה ה-16 ועד המאה ה-20, כולל במלחמת העולם השנייה.
• מבצר נגריטו (Forte do Negrito) – משכנו של המוזיאון הצבאים של האיים האזוריים. נבנה ב-1581 בתקופת מלחמת הירושה הפורטוגזית.
• מבצר סנטו אנטוניו דו מונטה ברזיל (Forte de Santo António do Monte Brasil) – מבצר קטן שנקרא על שמו של אנטוניו הראשון הטוען לכתר.
• מבצר סאו ז'ואאו (Forte de São João)
• כנסיית סאו ז'ואאו בפטישטה (Igreja de São João Baptista do Castelo)
• מבצר סאו סבשטיאו (Castelo de São Sebastião)

אדריכלות דתית

בנקודת השיא היו באנגרה תשעה מנזרים. לכל אחד מהם היו את הקלויסטרים והכנסיות שלו. רוב המבנים האלה עוצבו בסגנון המנייריזם והבארוק והפאר שלהם ראוי לציון בהתחשב באיכות האבן הגרועה שניתן למצוא באיים. העיטורים הפנימיים של הכנסיות מבוססים על חיטובי עץ ועיטורי זהב.

במרכז העיר שוכנת כנסיית גבירתנו מגייה (Igreja da Nossa Senhora da Guia), מקום קבורתו של פאולו, אחיו של ואסקו דה גאמה, שליווה אותו במסעו הראשון להודו ב-1497. אתרים דתיים חשובים נוספים הם:

• בית הקברות אנקורש (Cemitério das Âncoras)
• הקפלה/בית החולים של גבירתנו מבואה נובה (Capela e Hospital Militar de Nossa Senhora da Boa Nova)
• קפלת הרחמים של סאו סבשטיאו (Capela da Misericórdia de São Sebastião)
• כנסיית הקולג' הישועי (Colégio de Santo Inácio)
• מנזר הקונספסיוניסטים (Convento das Concepcionistas)
• מנזר סאו גונסלו (Convento de São Gonçalo) – הוקם ב-1542. אחד המנזרים העתיקים באיים. שרד את גירושם של המסדרים הדתיים ב-1832. אחד השרידים של העיצוב הדתי מתקופת הבארוק באיים.
• מנזר סנטו אנטוניו דוש קפושוש (Convento de Santo António dos Capuchos)
• מנזר סנטו כרישטו דו קרוזיירו (Capela do Cruzeiro)

חינוך

האוניברסיטה של האיים האזוריים, שהקמפוס הראשי שלה פועל באי סאו מיגל, מחזיקה קמפוס משני באנגרה שבו פועלת הפקולטה לחקלאות. זהו מרכז מדעי מתקדם ללימודי חקלאות המהווה אבן שואבת לסטודנטים מכל רחבי קבוצת האיים וממקומות אחרים בעולם. המכון ההיסטורי של האי טרסיירה הוקם בשנת 1942 על ידי עיריית אנגרה.

ערים תאומות

• סלבדור, ברזיל
• גרמדו (אנ'), ברזיל
• אבורה, פורטוגל (מ־1986)
• טולארי (אנ'), קליפורניה, ארצות הברית
• גילרוי (אנ'), קליפורניה, ארצות הברית
• טאונטון (אנ'), מסצ'וסטס, ארצות הברית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנגרה דו אירואיז'מו בוויקישיתוף

• אנגרה דו אירואיז'מו - מידע נוסף למטייל
• אנגרה דו אירואיז'מו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)