אראטה איסוזקי

אראטה איסוזקי
磯崎新
לידה	23 ביולי 1931; אויטה, אויטה, יפן
פטירה	28 בדצמבר 2022 (בגיל 91); נהה, אוקינאווה, יפן
מקום לימודים	אוניברסיטת טוקיו; Oita Uenogaoka high school ;
תחום יצירה	אדריכלות
זרם באמנות	אדריכלות המטבוליזם, פוסטמודרניזם
יצירות ידועות	פאלה אלפיטור, Lake Sagami Country Club, פלאו סן ז'ורדי, Ōita Prefectural Library
פרסים והוקרה	מדליית הזהב המלכותית (1986); פרס פריצקר (2019); הצלב הגדול של מסדר המופת האזרחי (1997); עיטור ההצטיינות של הרפובליקה של פולין בדרגת מפקד; אביר מסדר האמנויות והספרות ;
בן או בת זוג	Aiko Miyawaki (1972–2014)
	isozaki.co.jp

זהו שם יפני; שם המשפחה הוא איסוזקי.

אראטה איסוזקי (ביפנית: 磯崎新;‏ 23 ביולי 1931 – 29 בדצמבר 2022) היה מבכירי האדריכלים ביפן, זכה בפרס פריצקר לשנת 2019.

ביוגרפיה

איסוזקי נולד בעיר אויטה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, כשבבגרותו נפגעה עירו במהלך הפגזות קשות במלחמת העולם השנייה. מראות ההרס והחורבן השפיעו עליו, והוא בחר לפנות ללימודי אדריכלות, אותם השלים ב-1954 באוניברסיטת טוקיו.

קריירה

במקביל ללימודי תואר מתקדם, החל לעבוד במשרדו של גדול אדריכלי יפן באותה עת קנזו טנגה. בצוות בו עבד במשרד עבד גם האדריכל הישראלי ישראל גודוביץ, עמו שמר על קשר לאורך חייו. ב-2012 אף הוזמן, בהמשך לאותו קשר, להציע תוכנית רעיונית לפיתוח "הגוש הגדול" ברובע 1 בצפון-מערב תל אביב-יפו, אך התוכנית לא מומשה.

בשנת 1963 פתח איסוזקי משרד אדריכלים עצמאי, וזכה תחילה בעבודות ציבוריות משמעותיות בעיר הולדתו. עבודות אלה התאפיינו בעיסוק צורני וגושני, תוך שימוש בחומר הבנייה האופנתי ביותר שהיה באותה עת – בטון חשוף. בהמשך, החליף איסוזקי את חומרי הבנייה בהם עשה שימוש, אך המשיך לחקור ולפתח את שפת התכנון האישית שלו והיה לאחד ממבשרי הסגנון הפוסט-מודרני. הישגיו הגדולים בתחום בשנות ה-60 וה-70 הובילו אותו להצלחה בינלאומית החל משנות ה-80. מאותה עת קיבל איסוזקי הזמנות עבודה גם מחוץ ליפן ועבודותיו נבנו בכל העולם המערבי, במדינות אירופה, ארצות הברית ואוסטרליה. בתחילת המילניום החל לתכנן גם במדינות המפרץ העשירות.

פרסים

1986 מדליית הזהב של ארגון האדריכלים המלכותי בבריטניה
2019, בגיל 87, זכה בהוקרה הגבוהה ביותר בתחום – פרס פריצקר.

עבודות נבחרות

ספרייה עירונית (כיום מרכז אמנות ותרבות), אויטה, יפן, 1966
ספרייה עירונית, פוקואוקה, יפן, 1974
מוזיאון לאמנות עכשווית, לוס אנג'לס, קליפורניה, 1986
מרכז כנסים, פוקואוקה, יפן, 1990
אולם התעמלות אולימפי, ברצלונה, ספרד, 1990
אולם קונצרטים, סלוניקי, יוון, 2000
מגדלי "שער איסוזקי (Isozaki Atea), בילבאו, ספרד, 2009
מגדל אליאנץ, מילאנו, איטליה, 2015

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אראטה איסוזקי בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של אראטה איסוזקי ושות' (אתר רשמי לא מעודכן)
מיכאל יעקובסון, בעשור התשיעי לחייו, זוכה האדריכל היפני אראטה איסוזקי בפרס פריצקר, באתר Xnet‏, 6 במרץ 2019
נעמה ריבה, קיסר האדריכלות היפנית ארטה איסוזקי מת והשאיר אחריו מורשת מרהיבה, באתר הארץ, 10 בינואר 2023
אראטה איסוזקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ערך זה הוא קצרמר בנושא אדריכלים ובנושא יפנים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

זוכי פרס פריצקר
1979–2000	פיליפ ג'ונסון (1979) • לואיס ברגאן (1980) • ג'יימס סטירלינג (1981) • קווין רוש (1982) • איי אם פיי (1983) • ריצ'רד מאייר (1984) • הנס הוליין (1985) • גוטפריד בוהם (1986) • קנזו טנגה (1987) • גורדון בנשפט ואוסקר נימאייר (1988) • פרנק גרי (1989) • אלדו רוסי (1990) • רוברט ונטורי (1991) • אלוורו סיזה (1992) • פוהימיקו מאקי (1993) • כריסטיאן דה פורצמפאר (1994) • טדאו אנדו (1995) • רפאל מונאו (1996) • סוורה פהן (1997) • רנצו פיאנו (1998) • נורמן פוסטר (1999) • רם קולהאס (2000)
2001–2020	ז'אק הרצוג ופייר דה מרון (2001) • גלן מורקוט (2002) • ירן אוטזון (2003) • זהא חדיד (2004) • תום מיין (2005) • פאולו מנדס דה רושה (2006) • ריצ'רד רוג'רס (2007) • ז'אן נובל (2008) • פטר צומטור (2009) • קזויו סג'ימה וריואה נשיזאווה (2010) • אדוארדו סוטו דה מורה (2011) • ואנג שו (2012) • טויו איטו (2013) • שיגרו באן (2014) • פריי אוטובאן (2015) • אלחנדרו ארוונה (2016) • קרמה פיג'ם, רמון וילאלטה ורפאל ארנדה (2017) • בלקרישנה דושי (2018) • אראטה איסוזקי (2019) • איבון פארל, שלי מקנמארה (2020)
2021 ואילך	אן לקטון, ז'אן-פיליפ וסל (2021) • דייבדו פרנסיס קרה (2022) • דייוויד צ'יפרפילד (2023) • ריקן יאמאמוטו (2024)