ארווין פיסקטור
 | |
| לידה |
17 בדצמבר 1893 גרייפנשטיין, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
30 במרץ 1966 (בגיל 72) שטארנברג, גרמניה המערבית |
| מקום קבורה |
וולדפרידהוף זהלנדורף |
| מקום לימודים |
Gymnasium Philippinum Marburg |
| הושפע על ידי |
ארתור קוטשר |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
Maria Ley-Piscator (15 באפריל 1937–?) |
| חתימה |
 |
|
www | |
  | |
ארווין פיסקטור (בגרמנית: Erwin Piscator; 17 בדצמבר 1893 – 30 במרץ 1966) היה במאי תיאטרון גרמני חדשן, אשר ייסד יחד עם ברטולט ברכט את התיאטרון האפי והיה למייצג בולט של התיאטרון הפוליטי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיסקטור למד תחילה ספרות גרמנית, פילוסופיה ותולדות האומנות באוניברסיטת מינכן. במלחמת העולם הראשונה הוא שירת בין היתר בשוחות במערב, שם גיבש את השקפותיו הפציפיסטיות והסוציליסטיות. אחרי מהפכת נובמבר 1919 הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית. הוא ייסד וניהל את התיאטרון הפרולטרי הראשון בשנת 1920 ברלין וביים הופעות פוליטיות עבור המפלגה. ב-1927 הוא פתח תיאטרון של עצמו. גם ברטולט ברכט היה בהתחלה חלק תיאטרון זה.
ב-1931 עבר פיסקטור לברית המועצות והפיק שם את סרט הקולנוע היחידי שלו: ההתקוממות של דייגי סנטה ברברה (1934). ב-1936 הוא היגר לפריז, אחרי שהתאכזב מהסטליניזם, וב-1939 לארצות הברית. עד 1951 הוא ניהל את ה-Dramatic Workshop ובין תלמידיו היו מרלון ברנדו, טוני קרטיס, הרי בלפונטה וטנסי ויליאמס. ב-1951 הוא חזר לגרמניה.
תרומותיו לתיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרבה חידושים משנות העשרים המציא פיסקטור, ביניהם שילוב של שקופיות וסרטים בהצגות, וכן סרטים נעים. תפאורותיו היו מורכבות ואיפשרו סצנות סימולטניות על גבי במות שונות. ההנגדה יצרה ביקורתיות ואפקטים סטיריים. גם הפקות ההמונים שלו היו הראשונות בתחום זה.
במסגרת העלאת ההצגה "רספוטין" בברלין ב-1927, בה ביקש להראות, כמרקסיסט, כיצד ההיסטוריה היא תולדה של כוחות ולא של החלטות מנהיגים, הציב על הבמה שחקנים בדמויותיהם של מנהיגי מלחמת העולם הראשונה, פרנץ יוזף מאוסטריה, הצאר ניקולאי ווילהלם השני, קיסר גרמניה, שדיקלמו משפטים אמיתיים שאמרו אישים אלה בהזדמנויות שונות. במקביל הוקרנו מאחורי הדמויות סרטים תיעודיים מן המלחמה שהדגימו עד כמה היו המנהיגים מנותקים מן המתרחש. לאחר שהקיסר לשעבר, וילהלם השני, שהיה גולה בהולנד, תבע את פיסקטור בעוון הוצאת דיבה, הוציא בית משפט בגרמניה פסק דין שתבע להסיר את דמותו של הקיסר מן ההצגה. בהצגות לאחר מכן, במקום הטקסט המקורי, הקריא השחקן קטעים מתוך פסק הדין והגחיך אותו למצהלות הקהל[1].
אחרי המלחמה הוא היה אחד המייסדים של התיאטרון הדוקומנטרי.
הצגות מפורסמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1926 "השודדים" של שילר
- 1927 "הופלה, אנחנו חיים" של טולר
- 1928 "החייל האמיץ שווייק"
- 1955 "מלחמה ושלום" על-פי טולסטוי
- 1963 "ממלא המקום" של הוכהוט
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Erwin Piscator, The Political Theatre, London: Eyre Methuen, 1980 ISBN 9780413334909
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ארווין פיסקטור- על פיסקטור באנגלית
- "משחק אובייקטיבי" מאמר על תורת המשחק שלו
- ארווין פיסקטור, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ארווין פיסקטור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ארווין פיסקטור, דף שער בספרייה הלאומית
ארווין פיסקטור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- ארווין פיסקטור, בארכיון הבימה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Erwin Piscator, The Political Theatre, pp. 222-249