אתר החרמון
 | |
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | חברה פרטית |
| תקופת הפעילות | 1971–הווה (כ־53 שנים) |
| קואורדינטות | 33°18′29″N 35°46′21″E / 33.30805556°N 35.7725°E |
| בעלות | מושב נווה אטי"ב |
| ענפי תעשייה | |
| מנכ"ל | רפאל נוה |
| www.skihermon.co.il | |
 | |
  | |
|
אתר החרמון (שם רשמי: הר החרמון שרותי ספורט בע"מ) הוא אתר הסקי היחיד בישראל. האתר שוכן על השלוחות הדרומיות של הר החרמון, ומופעל על ידי חברי מושב נווה אטי"ב. האתר עצמו פתוח כל השנה, אך פעילות הגלישה מתאפשרת רק במשך מספר שבועות בודדים (לעיתים גם חודשים) במשך החורף בהתאם לכמות המשקעים, גובה השלג ולמזג האוויר. בחורף הכניסה לאתר היא בתשלום.
מלבד גלישה מציע האתר שירותי נופש וספורט נוספים. את בית הספר לסקי בחרמון ואגף השכרת ציוד הגלישה מנהלת חברת הבת "סקי חרמון".[1]
אודות האתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]אתר החרמון משתרע על שטח של כ-5,000 דונם, בגובה 1,600 - 2,040 מטר מעל פני הים.[2] באתר חמישה רכבלים, ארבעה טי-בארים ומעלית סקי. הרכבל הראשון באתר נבנה בשנת 1971 בעזרת גורמים שונים בהם, הסוכנות היהודית, תנועת המושבים וחברי מושב נווה אטי"ב. רכבל זה שימש הן את המבקרים והן את הגולשים.[2]
בשנת 2019 הוחלף אחד הרכבלים הישנים בעלי המושבים הפתוחים ברכבל חדש, עם קרונות סגורים, ומהירים יותר. הרכבל, שהחל לפעול בדצמבר 2019[3], הוא מסוג מעלית גונדולה, שבו הקרון נע במהירות ומאט בהגעתו לתחנה בזמן ירידת ועליית הנוסעים (שיטת ה-DETACHABLE - שיטה שבה קיימות שתי מערכות נפרדות בהן הקרונית עוברת מהכבל הראשי לתוך התחנה ונכנסת אליה במהירות איטית שמאפשרת למבקרים לרדת מהקרונית באופן עצמאי תוך כדי המשך תנועה וללא עצירה מוחלטת). הרכבל החדש מקצר את זמן העלייה לפסגת החרמון מ-15 דקות ל-5 דקות בלבד, ומאפשר עליית 2,400 מבקרים בשעה, לעומת 700 בשעה ברכבל הישן.
הרכבל החדש הוא תוצרת חברת לייטנר (אנ') האיטלקית, וכולל 48 קרוניות, כל אחת במשקל 750 ק"ג, כבל באורך 2,500 מטרים (1,200 מטרים לכל כיוון) ועשרה עמודים, כשגובהו של הנמוך מביניהם 7 מטרים וגובהו של העמוד הגבוה ביותר 22 מטרים. בפרויקט הושקעו כ-15 מיליון שקלים. כבל הרכבל נפגע במבצע חיצי הצפון מירי חזבאללה.[4]
עונת הסקי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעונת הגלישה מבקרים באתר כ־300,000 גולשים, כאשר ביום ממוצע האתר יכול לקלוט עד 12,000 איש.
אתר החרמון כולל 13 מסלולי גלישה הפעילים במשך החורף, וכאשר תנאי מזג האוויר מאפשרים כך ניתן לגלוש באתר באופן עצמאי באמצעות ציוד סקי וסנובורד: מסלול ירוק (מסלול בית הספר), 3 מסלולים כחולים, 7 אדומים ו-2 שחורים. באתר בית ספר לסקי וסנובורד הפועל מזה כ-30 שנה, ומציע שיעורים לכל הרמות.[5] מסלולי הגלישה העיקריים באתר הם "חתול", הקרוי על שם "חתול שלג" - כלי רכב המשמש להכשרת מסלולי הגלישה, "מועדון" - על שם מועדון הסקי הישראלי, ו"שיאון" על שם נחל שיאון. מסלולים נוספים הם: "ערער", ו"שקד". בנוסף, באתר שני מסלולים המיועדים למזחלות שלג.
לפי הנהלת האתר, בעשור האחרון ניכרת השפעת ההתחממות הגלובלית על אתר הסקי וזו באה לידי ביטוי בכמויות משקעים קטנות וטמפרטורות גבוהות אשר מקצרות את עונת הגלישה. באתר טוענים כי בעבר נמשכה עונת הסקי לפחות שלושה חודשים, אך כיום התקצרה לחודש אחד בלבד והדבר הביא לירידה של כמחצית מהכנסותיהם.[6] בשנת 1999 אף לא נפתח האתר לסקי בכלל בגלל מחסור בשלג. מגמה זו הביאה את הנהלת האתר לבדוק רכישה של מכונה לייצור שלג(אנ') מלאכותי[6]. בשנת 2018 יובא לאתר תותח שלג מתקדם מייצור איטלקי, מדגם TF10, למטרות ניסוי. התותח מופעל בצורה אוטומטית, בהתאם לשילוב טמפרטורה ולחות המאפשרת את ייצור השלג. המים לייצור השלג נלקחים ממי המאגרים הנמצאים במתחם מזחלות האקסטרים.
עונת הקיץ
[עריכת קוד מקור | עריכה].JPG)
האתר פתוח למטיילים גם במהלך הקיץ, וניתן לבקר במקום, לעלות ברכבל מבקרים לפסגת ההר ולהשתתף בסיורי טבע, מורשת קרב ובתצפיות. כמו כן בקיץ פועלים באתר מספר אטרקציות: מגלשות הרים - מזחלות הנעות על מסילה, גלישה באבובים במורד ההר לאורך מסלול מיוחד המותאם לכך וקרטינג תלת גלגלי ייחודי בארץ בעל יכולת עבירות גבוהה בשטח. במהלך הקיץ מבקרים באתר כ-40,000 איש.[2]
בעלות על האתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים הראשונות לאחר מלחמת ששת הימים נוהל האתר על ידי רשות החרמון, שכלל נציגים של משרדי ממשלה שונים. האתר נפתח לראשונה לסקי בחורף 1968-1969.[7] הרשות הקימה במקום מבנה עץ של מסעדה, שקרס בסופת שלגים מספר ימים לאחר השלמתו. כן נסלל כביש גישה והוחל בהקמת רכבל שהיה בשלבי הקמה בתחילת 1970.[8] האזורים שנפתחו לסקי היו מוגבלים ועל כן עונת הסקי הייתה יחסית קצרה.[9] בתחילת 1971 ביקשו קיבוצי הגליל העליון לנהל את האתר, אך המוסדות לא הסכימו לתנאיהם ובמקום זאת הוקמה חברת הר חרמון בע"מ עבור מושב נווה אטי"ב,[10] שהוקם אז בגלגולו החדש, והאתר הועבר לניהול המושב,[11] כחלק מאמצעי הייצור של המושב. האתר הועבר למושב בהתאם להסכם משולש בין מינהל מקרקעי ישראל, ההסתדרות הציונית והמושב - שהתחדש מדי שלוש שנים ובמסגרתו הוחכר אתר החרמון לתושבי המקום תמורת דמי חכירה סמליים.[12] בתחילת שנות ה-80 נגרע שטח האתר מחוזה המשבצת של היישוב עם המינהל, אך לא נגרע ממפת המשבצת, ובפועל הוחזק בידי המושב ללא כל התנגדות מצד המינהל אשר המשיך להתייחס אליו כאל חלק מאמצעי הייצור שלו. מסיבה זו אף לא נגבו כספים בעבור האתר בנפרד.[1] מאז אוקטובר 1996 לא חודש הסכם החכירה עם מינהל מקרקעי ישראל.[13] במאי 2007, האגודה לצדק חלוקתי - חברה "הפועלת לקידום ניהול והקצאה צודקים של קרקעות" - פנתה ליועץ המשפטי לממשלה ולמינהל מקרקעי ישראל בבקשה לקבל מידע על המצב החוקי אשר מכוחו עושה מושב נווה אטי"ב שימוש באתר.
לאחר פרסום הדברים הוגשה במרץ 2008 בקשה לתובענה ייצוגית בדרישה להחזר דמי השימוש באתר, בטענה שלחברות "סקי חרמון" ו"הר חרמון" אין כל זכויות חזקה ושימוש באתר, מכיוון שאין כל הסכם חכירה בתוקף במקרקעין בהם נמצא האתר.[14] שופט בית המשפט המחוזי בנצרת דחה את הבקשה לתובענה ייצוגית ואף ציטט מפסק דין של בית המשפט העליון "יש לשרש את התופעה של בקשות לאישור תובענה ייצוגית שמוגשות ללא תשתית ראייתית ראויה, כגון בקשות המוגשות על בסיס כתבה בעיתון ותו לא".[15] החברה להגנת הטבע יצאה בחריפות נגד החלטת המושב לגבות תשלום בעבור הנסיעה בכביש הסמוך לאתר.[12]
ביולי 2010 הוגשה עתירה לבג"ץ מטעם התנועה לאיכות השלטון, הדורשת הסדרת החכירה של האתר וגביית דמי שימוש באתר.[16][17] בעקבות זאת הוקמה ועדה ציבורית בניסיון להגיע להסדר בנושא.[18][19] ב-17 בנובמבר 2013, חתם יושב ראש מועצת מקרקעי ישראל ושר השיכון אורי אריאל הסכם חכירה בין רשות מקרקעי ישראל לחברת "הר חרמון" אשר בבעלות אגודת נווה אטי"ב, על פיו יופעל האתר על ידי החברה, וזו תשלם למדינה תמלוגים של 5% מהכנסותיה על כלל הפעילות באתר. עוד קבע ההסכם כי המדינה תהא רשאית לפקח על מחירי הכניסה לאתר.[20] ב-9 בדצמבר 2013 אישר שר האוצר יאיר לפיד את ההסכם, והוא נכנס לתוקף.[21]
הדרכות סקי פרטיות באתר והטענה למונופולין בתחום
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 2008 הגישו החברות "הר החרמון" ו"סקי חרמון" לבית המשפט בקשה לצו מניעה דחוף נגד שני מדריכי סקי פרטיים אשר הדריכו באתר החרמון. לטענתן, השניים ניהלו עסק להדרכת סקי שלא קיבל את רשות האתר ונעשה ללא פיקוח ועל כן מסכן את הגולשים. שני מדריכי הסקי טענו כי מנהלי האתר מתנהגים כמונופול ומנסים למנוע תחרות חופשית.[1] הרשות להגבלים עסקיים, שאליה הגיעו תלונות בעניין זה החליטה במאי 2007 שלא להתערב בעניין.
השופט דחה את טענת מפעילי האתר כי פעילותם של המדריכים מסכנת את הקבוצות שהם מכניסים לאתר, ודחה את בקשת צו המניעה בנימוק כי הדבר יהווה פגיעה בחופש העיסוק של השניים. השופט הוסיף כי אם יינתן צו מניעה, לא רק שהנתבעים לא יעסקו במקצועם, אלא הדבר יפגע גם במדריכי סקי אחרים שאינם עובדים ב"סקי חרמון". השופט קבע כי אם יתן צו מניעה האוסר על הנתבעים לעסוק בהדרכת סקי באתר, המשמעות היא שרק חברת סקי חרמון תהיה רשאית לעסוק בתחום זה "ולכאורה יש מצב של מונופולין, שכן אתר החרמון הוא האתר היחידי המצוי בישראל",[22][1] ובכך התיר הדרכות סקי באתר החרמון גם למדריכים אשר אינם עובדים ב"סקי חרמון".
.jpg)
תאונות ותביעות משפטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אסון חתול השלג
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 2004 נהרגה באתר החרמון צעירה בת 24 וארבעה נפצעו לאחר שנדרסו על ידי חתול שלג אשר הרכיב אותם, איבד שליטה והחליק. החמישה הגיעו לאתר לצורך הפקת צילומים עבור עיתון מעריב והוסעו על כלי הרכב למרות שאינו מיועד להסעת נוסעים אלא לפעולות תחזוקה של מסלולי הגלישה.[23] נהג הרכב נעצר בחשד לגרימת מוות ברשלנות ועורכת דינו טענה כי את ההוראה להסיע אנשים בחתול השלג קיבל מהממונים עליו.[24] בהודעה לעיתונות שפרסם אתר החרמון זמן קצר אחרי התאונה, נאמר כי "אנשי הצוות נבהלו וקפצו מהחתול, ונפגעו מהכלי שהמשיך להחליק".[25] בשנת 2008 גזר בית משפט השלום בנצרת שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 שקל על מנכ"ל אתר החרמון, מנחם ברוך, ושלושה מעובדי האתר בגין בגרימת מוות ברשלנות.[26] משפחתה של ההרוגה הביעה תרעומת על העונש הקל, לטענתם, שגזר בית המשפט.[27]
תביעות נזיקין
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך השנים הוגשו נגד האתר תביעות נזיקין בעקבות פציעות ונכויות שנגרמו במהלך פעילות באתר, ועקב רשלנות של החברה. בשנת 2000 חויבה חברת הר החרמון לפצות אדם שנפל והתגלגל במדרון תלול ומסוכן שלא הוכשר לשמש כמסלול סקי, ונותר נכה. הנתבעים טענו שנפילות מסוג זה קורות בעת גלישת סקי וכי התובע איבד שיווי משקל, נפל ונפגע ואיש איננו אשם בכך, אך השופט חייב את החברה לפצות את הנפגע.[28]
מלבד גולשים חויבה חברת הר חרמון לפצות גם מבקרים שלא עסקו בגלישת סקי או סנובורד. נערה אשר שכרה מזחלת, נחבלה קשות בגבה ונותרה נכה[29] הגישה תביעה בה נטען כי אף שהמזחלת לא הייתה מתאימה לילדים בגילה, איפשר האתר את הגלישה ומסיבה זו נגרמה התאונה. התובעת פוצתה ב-214 אלף שקל.[29]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אתר החרמון
- מצלמות רשת מאתר החרמון
- מידע על מזג האוויר בחרמון, אתר IsraelWeather.
סקי בחרמון, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1968
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 נורית רוט, למי שייך אתר החרמון?, באתר TheMarker, 27 בפברואר 2008
- ^ 1 2 3 "על החרמון", אתר האינטרנט של אתר החרמון
- ^ גלעד כרמלי, "החורף הגיע - ובחרמון חנכו את רכבל הקרוניות החדש", באתר ynet, 8 בדצמבר 2019
- ^ יאיר קראוס, פגיעה ישירה ברכבל באתר החרמון: "יהיה צורך בשיקום מסיבי ומהיר", באתר ynet, 25 בספטמבר 2024
- ^ אטרקציות בישראל - אתר החרמון, אתר "Discovery – טיול עולמי"
- ^ 1 2 עדי חשמונאי, "עובדים על החרמון: באתר מסיעים שלג אל המסלולים", באתר nrg, nrg, 28 בינואר 2010
- ^ מתקני הסקי בחרמון יופעלו בהקדם האפשרי, דבר, 23 בדצמבר 1968
- ^ יורם פרי, סקי בחסות חיילים חמושים, דבר, 12 במרץ 1970
- ^ נסתיימה עונת ספורט החורף, מעריב, 16 במרץ 1970
- ^ ההר הוליד עכבר, דבר, 20 בינואר 1972
- ^ מליון לירות יושקעו בהכשרת החרמון לסקי, דבר, 8 בספטמבר 1971
- ^ 1 2 אבי בר-אלי, משפחות נוה אטי"ב: "אתה לא בא לשטח פרטי ושואל את בעליו מדוע קיבל אותו", באתר TheMarker, 19 במרץ 2007
- ^ נורית רוט, מערערים על שליטת נווה אטי"ב על השליטה בחרמון - בוים מאיים: נפעל בחרמון כמו בכפר שלם, באתר הארץ, 2 במרץ 2008
- ^ נורית רוט, "תובענה ייצוגית נגד אתר החרמון: דמי הכניסה נגבו שלא כדין", באתר הארץ, 9 במרץ 2008
- ^ "חי עילאי יבלונוביץ נגד נוה אטי"ב כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ", 18 בנובמבר 2008
- ^ אביעד גליקמן, "עתירה נגד מושב נווה אטי"ב בעניין אתר החרמון", באתר ynet, 20 ביולי 2010
- ^ שלמה פיוטרקובסקי, "למי שייך אתר החרמון?", ערוץ 7, 20 ביולי 2010
- ^ חדשות 2, המדינה בוחנת הליך משפטי נגד הנהלת אתר החרמון, באתר מאקו, 27 בפברואר 2013
- ^ ראו גם:
"החרמון שייך לכולנו מפעילי האתר צריכים לשלם תמלוגים", באתר גלובס, 16 בפברואר 2012
"מלכות החרמון: הקרב על תשלום הכניסה", באתר nrg, 21 בינואר 2012 - ^ החלטת מועצת רשות מקרקעי ישראל מס' 1296, מיום 6.11.2013
- ^ אושרה החלטת רשות מועצת מקרקעי ישראל להחכיר את אתר החרמון, באתר משרד הבינוי והשיכון
- ^ נורית רוט, בא כוח נווה אטי"ב: "זוכה במכרז להפעלת אתר החרמון יהיה צריך לפצות את המושב במיליארד יורו", באתר הארץ, 1 במרץ 2008
- ^ אחיה ראב"ד וחנן גרינברג, צעירה נהרגה מפגיעת "חתול שלג" בחרמון, באתר ynet, 10 בפברואר 2004
- ^ אחיה ראב"ד, נהג "חתול השלג" חשוד בגרימת מוות ברשלנות, באתר ynet, 11 בפברואר 2004
- ^ אורי אס, הרוגה בהתהפכות "חתול שלג" שהסיע צוות צילומי אופנה, באתר הארץ, 10 בפברואר 2004
- ^ נועם שרביט, מאסר על-תנאי למנכ"ל אתר החרמון בגין אסון "חתול השלג" ב-2004, באתר גלובס, 18 בדצמבר 2008
- ^ יוסי מזרחי, חתול השלג התהפך - עונש מינימלי לאחראים, באתר מאקו, 21 בדצמבר 2008
- ^ יצחק דנון, נפגע באתר הסקי בחרמון - ויפוצה ב-43 אלף שקל, באתר גלובס, 19 באוקטובר 2000
- ^ 1 2 ליטל דוברוביצקי, לגלוש על בטוח: מדריך לביטוח סקי, באתר ynet, 9 בדצמבר 2009