אברהם ב. יהושע
 | |
| אברהם ב. יהושע, 2017 | |
| לידה |
9 בדצמבר 1936 כ"ה בכסלו ה'תרצ"ז ירושלים, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה |
14 ביוני 2022 (בגיל 85) ט"ו בסיוון ה'תשפ"ב תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
 ישראל |
| מקום קבורה | עין כרמל |
| שם עט |
א. ב. יהושע  |
| עיסוק | סופר, מסאי, מחזאי, מרצה |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים, הגימנסיה העברית רחביה |
| שפות היצירה |
עברית, אנגלית |
| תחום כתיבה | סיפורת, מחזאות, מסאי |
| יצירות בולטות |
המאהב, ניצבת, שליחותו של הממונה על משאבי אנוש, המנהרה |
| תקופת הפעילות | 1957–2022 (כ־65 שנים) |
| הושפע מ |
ויליאם פוקנר |
| מספר צאצאים |
3 |
| פרסים והוקרה | פרס ישראל, פרס ביאליק, פרס א.מ.ת |
  | |
אברהם גבריאל (בּוּלִי) יהושע (שם עט: א. ב. יהושע, אברהם ב. יהושע; 9 בדצמבר 1936, כ"ה בכסלו ה'תרצ"ז – 14 ביוני 2022, ט"ו בסיוון ה'תשפ"ב) היה סופר, מסאי ומחזאי ישראלי. חתן פרס ישראל (1995, ה'תשנ"ה), זוכה פרס א.מ.ת. לספרות (2016)[1] ופרופסור באוניברסיטת חיפה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהושע נולד, גדל והתחנך בירושלים. מצד אביו, יעקב יהושע בן הרב חנניה גבריאל, הוא דור שלישי למשפחה ספרדית יוצאת הקהילה היהודית בסלוניקי שביוון. אימו, מלכה לבית רוזיליו, נולדה וגדלה במוגדור שבמרוקו, ובשנת 1932 עלתה לארץ ישראל עם אביה ואחותה[2]. אבי אימו, אברהם רוזיליו, היה מנכבדי העדה המערבית בירושלים ונכדו של הרב משה רוזיליו, מגדולי ראשי הישיבות במרקש ומחבר הספר "קול מבשר" על הש"ס. לימים תיאר יהושע את חילוקי הדעות בין הוריו על חינוכו. בעיני אימו "הקהילה הספרדית הישנה של אבי לא הייתה זרה פחות מהיישוב האשכנזי הציוני אשר היה כאן רוב, ובוודאי לא הרגישה כלפי העדה הספרדית מחויבות רגשית מיוחדת. שפתה הייתה צרפתית, ולאדינו לא ידעה."[3] שאיפתה הייתה להתחבר אל "לבה של הארץ שהיה העולם הציוני אשכנזי ולא אל משהו שראתה אותו כשולי הרבה יותר."[4] לעומתה, היה אביו קשור יותר למורשת הספרדית-ירושלמית. בסופו של דבר התחנך יהושע בחינוך החילוני-ציוני בזיקה סוציאליסטית. הוא למד בגימנסיה העברית רחביה והיה חניך בשבט מצדה ב-תנועת הצופים[5]. לאחר מכן שירת כלוחם בצה"ל בחטיבת הצנחנים, והשתתף כלוחם בפעולות התגמול ובמבצע קדש[6]. למד באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים ספרות ופילוסופיה. בשנות ה-60 ערך את הביטאון "היה נכון" של תנועת הצופים[7]. בשנת 1995 קיבל את פרס ישראל בספרות, בשנת 2016 קיבל את פרס א.מ.ת לספרות ביחד עם רונית מטלון. בשנת 2017 קיבל את פרס דן דוד.
יהושע לימד בבתי-ספר תיכוניים ובאוניברסיטה. שימש כפרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. הוא לימד סופרים רבים ובהם מרדכי הרטל. התגורר בחיפה רוב חייו הבוגרים, והעיר והאוניברסיטה שלה מופיעות פעמים רבות בספריו. שימש כמרצה אורח באוניברסיטאות הרווארד (1977) שיקגו (1988, 1997, 2000) ופרינסטון (1992, 1997). הוא קיבל תואר ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטאות תל אביב, בר-אילן, בן-גוריון, מכון ויצמן, מאוניברסיטת טורינו באיטליה ומהאקול נורמל סופרייר בצרפת.
בשנים 1969–2012 התגורר בחיפה וב-2012 עבר להתגורר בגבעתיים. היה נשוי לד"ר רבקה (איקה) יהושע, פסיכואנליטיקאית במקצועה, עד לפטירתה בספטמבר 2016. לזוג שלושה ילדים: סיון יהושע, גידי יהושע ונחום יהושע ושבעה נכדים.
יהושע נפטר ב-14 ביוני 2022 בגיל 85, ממחלת הסרטן[8]. נקבר בקיבוץ עין כרמל.
ארכיונו הציבורי והאישי מופקד במחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית בירושלים[9].
יצירתו הספרותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]יצירתו של יהושע זוכה להכרה רחבה, בישראל ובעולם. על מגוון יצירותיו זכה בפרסים ספרותיים רבים, בכללם פרס ביאליק, פרס ברנר, פרס ישראל לספרות ופרס מדיסיס לסופר זר. עיתון הניו יורק טיימס תיאר אותו כ-"מין פוקנר ישראלי", בשל יכולתו המיוחדת לבטא ולהעלות על הכתב את "הלך הרוח" הישראלי העכשווי.
ספרו "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" (בתרגומו האנגלי: "The Woman from Jerusalem") נכלל ברשימת 'מאה הספרים הטובים של השנה' של הניו יורק טיימס ושל ה"פאבלישרס ויקלי" ב-2006. באפריל 2007 זכה בפרס הלוס אנג'לס טיימס על ספרו "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש"[10]. ב-2010 עובד הספר לסרט קולנוע בבימויו של ערן ריקליס ובעיבודו של נח סטולמן, שזכה בפרס אופיר לסרט העלילתי הטוב ביותר בשנת 2010.
דעות פוליטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהושע היה פובליציסט ומסאי מקורי, חד ורב השפעה על השיח הציבורי הישראלי והיהודי, ועסק רבות בסוגיות של יהדות, ציונות, והקשר עם הארץ. הוא פרסם גם שורה של ספרים וקובצי מסות בהם "בזכות הנורמליות" "הקיר וההר" "כוחה הנורא של אשמה קטנה", "אחיזת מולדת". כולם ספרי מסות שעסקו בשאלת היהדות, ציונות, מקור האנטישמיות ועוד. יהושע מתח ביקורת על מדיניות ישראל ביהודה, שומרון ועזה מאז מלחמת ששת הימים[11] ונמנה עם החותמים על יוזמת ז'נבה. היה חבר מפלגת העבודה בשנות השבעים, ועזב אותה עם פרישת אריה אליאב ממנה; בקמפיין הבחירות לכנסת התשיעית תמך במפלגת של"י. אחרי המהפך הפוליטי חזר לשורות 'העבודה' במסגרת חוג 77, היה חבר במרכז המפלגה ושותף בכתיבת מצעה החדש[12]. כחצי שנה לאחר הבחירות, בדצמבר 1977, כתב מכתב ליושב ראש מפלגת העבודה שמעון פרס והפציר בו לא להיכנס לממשלתו של מנחם בגין. במכתבו כתב, בין היתר: "הכניסה לקואליציה כזו תהיה כרוכה בבזיונות. השליטה על המפלגה תאבד לך סופית". פרס השיב לו כי "נותקנו מהעם, לבנו נהיה גס למשאלות לבו ואזננו אטומה לציפיותיו"[13].
ב-21 בפברואר 1988, בזמן האינתיפאדה הראשונה, פרסם ביחד עם יהודה עמיחי, עמוס עוז ועמוס איילון, מכתב בעיתון הניו יורק טיימס, בו הם הפצירו ביהודי ארצות הברית "שיביעו את דעתם בקול" לגבי מדיניות ישראל בשטחים[14]. בריאיון לשבועון ניוזוויק ב-17 באוקטובר 1988, אמר כי הוא מסוגל להבין כיצד יכלו הגרמנים במלחמת העולם השנייה לומר שלא ידעו על השואה, שהרי גם ישראלים רבים מסרבים לקרוא עיתונים או לצפות בטלוויזיה, וכל כך קל להינתק מדברים שקורים במרחק של כמה קילומטרים מביתם. עם זאת, הוא הכחיש, בהמשך, כי השווה את המצב בשטחים למצב בגרמניה הנאצית[15][16].
ב-1993 ביקר יהושע בתקוע, ולאחר הביקור קרא ל"הבטחת זכויותיהם, ביטחונם ושליחותם הרוחנית של המתנחלים כמיעוט במדינה הפלסטינית שתקום", בטענה כי הכרה זו חשובה להמשך תהליך השלום[17].
לקראת בחירות 2001, פרסמה קבוצת פעילי שלום, בהם יהושע, מודעה בולטת בעיתון "הארץ", בה הם שללו את שיבת הפליטים הפלסטינים לתחומי מדינת ישראל, "כי פירוש הדבר יהיה חיסולה של מדינת ישראל... שיבה גורפת של פליטים פלסטינים לישראל סותרת את עקרון הזכות להגדרה עצמית של העם היהודי"[18].
ב-2002 אמר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני: "הפלסטינים נמצאים כיום במצב טירופי, שמזכיר את זה בו נמצא העם הגרמני בתקופת הנאצים. הפלסטינים הם לא הראשונים שהעם היהודי גרם להם לטירוף הדעת; זה לא העם הראשון שהכנסנו לטירופים, ראינו כבר מה קרה עם הגרמנים". בעקבות הביקורת שעוררו דבריו, בין השאר מצד הנהלת יד ושם, הסביר יהושע את כוונתו: "לא עשיתי השוואה בין יחסי ישראל והפלסטינים למעשיהם של הנאצים, אבל אני שואל את עצמי שאלה שאנחנו חייבים לשאול: מה יש באינטראקציה בינינו לבין עמים אחרים, היוצר כזאת שנאה אירציונלית? מה הביא את הגרמנים ומה מביא את הפלסטינים לשנאה כזאת כלפינו? אני מסתכל בחרדה באיזו שנאה התאבדותית מתייחסים אלינו הפלסטינים. גם הגרמנים התייחסו אלינו באותו סוג של שנאה. זה דבר שצריך לברר אותו, מה קורה בינינו לבין עמים אחרים שבתוכם אנחנו חיים"[19].
יהושע תמך בתוכנית ההתנתקות[20] והתמודד עם טענות מתנגדי התוכנית. לגבי החששות הביטחוניים אמר[21]: "אם יירו טילי קסאם על אשקלון אנחנו נפסיק את החשמל בעזה. נפסיק את התקשורת בעזה. נמנע מעזה דלק. ... הם בעצמם יחסלו את הטרור." לגבי הקושי של המתנחלים כתב[22]: "הם הלכו לשם מרצונם. איש לא הכריח אותם להגיע למעמקי עזה ולפאתי שכם. הם לא היו אנשים חסרי בית לפני שהלכו לשם, והם לא יהיו חסרי בית לאחר שייצאו משם. מיליונים של אנשים עוקרים כל בוקר בעולם מבתיהם ועוברים לבתים אחרים. זהו תהליך טבעי ושכיח." לאחר ביצוע ההתנתקות, היה בין תומכי עצומה נגד הזנחת המפונים מגוש קטיף[20].
לקראת סוף מלחמת לבנון השנייה, השתתף במסיבת עיתונאים ביחד עם דויד גרוסמן ועמוס עוז, בה הוא תיאר את עצמו כ"סופר מגויס", בעל מחויבות ואחריות למתרחש. את חשיפת דעותיו בעניינים חברתיים ומדיניים החל בספר המסות "בזכות הנורמליות", שעורר הדים בישראל ובעולם, ובמאמרים וספרים נוספים שפרסם מאז.
במסע הבחירות לכנסת הארבע עשרה הוצב במקום ה-116 ברשימת מרצ, ובמסע הבחירות לכנסת התשע עשרה, בינואר 2013, היה במקום ה-109.
בדצמבר 2016 הציע לתת למאה אלף ערבים תושבי שטחי-C ביהודה ושומרון, תושבות - ואולי אף אזרחות, בלי לספח את שטחי-C עצמם[23].
היה חבר במועצה הציבורית של ארגון "בצלם"[24].
רשימת יצירותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רומנים
- המאהב (שוקן, 1977)
- גירושים מאוחרים (ספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1982) / קנטטת הגירושים (הספריה החדשה, 1991) - נוסח חדש של "גירושים מאוחרים" / גירושים מאוחרים: מהדורת 2010 בתוספת פרק עשירי (הספרי החדשה, 2010)[25]
- מולכו (הספרייה, 1987)[26]
- מר מאני (הספריה החדשה, 1990)
- השיבה מהודו (הספריה החדשה, 1994)
- מסע אל תום האלף (הספריה החדשה, 1997)
- הכלה המשחררת (הספריה החדשה, 2001)
- שליחותו של הממונה על משאבי אנוש (הספריה החדשה, 2004)
- אש ידידותית (הספריה החדשה, 2007)
- חסד ספרדי (הספריה החדשה, 2011) - זוכה בפרס מדיסיס הצרפתי לשנת 2012[27]
- ניצבת (הספריה החדשה, 2014)
- המנהרה (הספריה החדשה, 2018)[28]
- הבת היחידה (הספרייה החדשה, 2021)
- המקדש השלישי (הספריה החדשה, 2022)[29]
ספרי סיפורים קצרים
- מות הזקן (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1963) - סיפורים[30]
- מול היערות (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1968) - סיפורים. כולל הנובלה שלושה ימים וילד, עובד לטלוויזיה בשנת 1999
- בתחילת קיץ - 1970, נובלה (שוקן, 1972), עם ציורים של יגאל תומרקין
- עד חורף 1974 - (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1975) סיפורים
- כל הסיפורים (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1993)
- מסע הערב של יתיר (סדרת הספרייה הקטנה, הספריה החדשה, 2009) - שלוש נובלות בנוסח חדש.
מחזות
- מאי - ערב, לילה ושחר (מחזה - 1969)
- לילה במאי (1975) - 2 מחזות: לילה במאי, טיפולים אחרונים
- חפצים (מחזה - 1986)
- הילכו שניים יחדיו (מחזה, הוצאת הקיבוץ המאוחד) (2012)
ספרי ילדים
- העכבר של תמר וגאיה (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005)
- חיית המחמד של עפרי (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007)
ספרי עיון
- בזכות הנורמליות: חמש מסות בשאלות הציונות, הוצאת שוקן, ירושלים, 1980
- הקיר וההר: מציאותו הלא-ספרותית של הסופר בישראל, זמורה ביתן, תל אביב, 1989[31]
- כוחה הנורא של אשמה קטנה: ההקשר המוסרי של הטקסט הספרותי, הוצאת ידיעות אחרונות, תל אביב, 1998
- אחיזת מולדת: עשרים מאמרים ורישום אחד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2008
עיבודים ליצירותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]חלק מספריו של יהושע עובדו לקולנוע ולסדרות טלוויזיה:
- "שלושה ימים וילד" (1967) – בבימויו של אורי זוהר
- "חתונתה של גליה" (1986) – בבימויו של רמי קמחי
- "המאהב" (1986) – בבימויה של מיכל בת-אדם
- "מול היערות" (1999) – בבימויו של דניאל וקסמן
- "מר מאני" (1996) – סדרה בת 5 פרקים בבימויו של רם לוי
- "בן" (1997) – עיבוד לסיפור "שתיקה הולכת ונמשכת של משורר"[32] בבימויו של ניצן אבירם
- "המאהב האבוד" ("L'amante perduto") (1999) – עיבוד נוסף (איטלקי-בריטי) ל"המאהב" בבימויו רוברטו פאנזה (אנ')
- "השיבה מהודו" (2002) – בבימויו של מנחם גולן
- "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" (2010) – בבימויו של ערן ריקליס
- "גירושים מאוחרים" (2016) – סדרה בת 3 פרקים בבימויו של רם לוי
בין ספריו שעובדו למחזות לתיאטרון: "המאהב" ו"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש". ספרו "מסע אל תום האלף" היה הבסיס לאופרה שהועלתה באופרה הישראלית החדשה, יהושע כתב את הלִבְרִית.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ישראל ברטל, בורות המים וככר השוק, , דימוי 3 (1991), עמ' 26–27
- נורית גרץ, בין 'מר מאני' ל'אוואנטי פופולו', סימן קריאה, 1 בינואר 1991
- חנן חבר, רוב כמיעוט לאומי: בסיפורת ישראלית מראשית שנות השישים, סימן קריאה, 1 בינואר 1991
- אברהם בלבן, מר מולכו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1992. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- ידידיה יצחקי, הפסוקים הסמויים מן העין, עיונים ביצירת א"ב יהושע, אוניברסיטת בר-אילן, 1992
- אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק א. ב. יהושע: מסתורין, אהבה וזוגיוּת בפרויקט בן-יהודה
- ניצה בן-דב, בכיוון הנגדי - קובץ מחקרים על מר מאני של א"ב יהושע, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995
- יאיר קוטלר, סופר לכל עת - דו-שיח אקטואלי עם הסופר אברהם ב. יהושע, י. גולן הוצאה לאור, 1999
- ניצה בן-דב, והיא תהילתֶךָ: עיונים ביצירות ש"י עגנון, א"ב יהושע ועמוס עוז, הוצאת שוקן, 2006
- רות נצר, מאמרים על הספורים של יהושע - 'מולכו', 'מר מאני', 'השיבה מהודו'. השלם ושברו. כרמל. 2009. פרק ט"ו-ט"ז, עמ' 303–332
- אמיר בנבג'י, ניצה בן-דב, זיוה שמיר (עורכים), מבטים מצטלבים - עיונים ביצירת א"ב יהושע, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010
- ניצה בן-דב, "על חסד ספרדי של א.ב. יהושע" בתוך: חיים כתובים: על אוטוביוגרפיות ספרותיות ישראליות הוצאת שוקן, 2011, עמ' 212-183
- גלעד מורג, החמלה והזעם: על הסיפורת של א"ב יהושע, הוצאת דביר, 2014
- נורית גוברין. "א.ב. יהושע והוריו: 'סיום מלא מתיקות ואהבה'". בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ה', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ה/2015
- זיוה שמיר, סיפור לא פשוט: עיונים ביצירותיהם של א"ב יהושע, עמוס עוז וחיים באר, הוצאת ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015
- זיוה שמיר, שנינו שקולים במאזניים- עיון ברומאן "הכלה המשחררת" מאת א"ב יהושע, גג: כתב-עת לספרות, גיליון 5, 2001
- ניצה בן-דב, "משפחת השכול באש ידידותית" בתוך: חיי מלחמה: על צבא, נקמה, שכול ותודעת המלחמה בפרוזה הישראלית הוצאת שוקן, 2016, עמ' 336-309
- עמיחי שלו, האישה הגדולה מן הפנטזיות, פנס מוסף לביקורת ספרות, ספטמבר 2022
- ניצה בן-דב, "אל תקנה אידיאה אלא מציאות" בתוך: אל מקום שהלב מושך, הוצאת שוקן, 2022, עמ' 75-69
- אבי גיל, שליחותו של א.ב. יהושע — ביוגרפיה, כנרת, זמורה, דביר, 2024[33]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| כללי |
|---|
|
ראיונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מכתביו |
|---|
|
על יצירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]| על יצירתו |
|---|
ראו גם בערכים המוקדשים ליצירותיו.
|
עם מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אב יהושע באתר א.מ.ת
- ^ אלעד זרט, עכשיו אני חולה... א.ב.יהושע, 7 ימים ידיעות אחרונות גליון 2979, 12.2.2021, עמ' 35-55
- ^ הקיר וההר: מציאותו הלא-ספרותית של הסופר בישראל, זמורה ביתן, תל אביב, 1989, עמ' 230
- ^ הקיר וההר: מציאותו הלא-ספרותית של הסופר בישראל, זמורה ביתן, תל אביב, 1989, עמ' 231
- ^ יהושע, אברהם ב' א"ב יהושע, באתר school.kotar.cet.ac.il
- ^ יעקב בר-און, א.ב יהושע בראיון מיוחד: "המחנה שלי צריך ללמוד מהימין", באתר מעריב אונליין, 19 ביוני 2016.
- ^ א.ב. יהושע, וידויו של עורך, באתר תנועת הצופים, 1960
- ^ הסופר חתן פרס ישראל א.ב יהושע הלך לעולמו בגיל 85, באתר חדשות 13, 14 ביוני 2022
- ^ ארכיון אברהם ב. יהושע, בספרייה הלאומית
- ^ שירי לב-ארי, פרס ה"לוס אנג'לס טיימס" לא"ב יהושע, באתר הארץ, 29 באפריל 2007
- ^ תנועה חדשה: "בטחון ושלום כן - סיפוח לא", למרחב, 15 בדצמבר 1967
- ^ ניבה לניר-פבלסקי, חוזרים בתשובה, דבר, 18 במאי 1979
- ^ ערן אלדר, הדרך ל-77': קריסתה של הגמוניית מפלגת הפועלים, עם עובד, 2018, עמ' 242.
- ^ תומאס פרידמן, מביירות לירושלים, עמ' 397.
- ^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, ז, 3, עמ' 383; עמ' 527, הערה 22.
- ^ יגאל קוצר, "לא השוויתי אותנו לנאצים", חדשות, 11 באוקטובר 1988
- ^ לילי גלילי, א. ב. יהושע: קיום המתנחלים במדינה פלשתינית חשוב לשלום, הארץ, 8 באוקטובר 1993
- ^ תום שגב, הציונים החדשים, עמ' 132.
- ^ איתי אשר, "אנחנו צריכים להבין למה שונאים אותנו", באתר nrg, 20 ביוני 2002
- ^ 1 2 שמוליק חדד, 37 אחוזים מתושבי גוש קטיף עדיין מובטלים, באתר ynet, 14 בפברואר 2007
- ^ יצחק לאור, אני עומד מולם בעמידה של עם מול עם, מטעם 2, עמוד 43
- ^ תולי שרגאי, הפרשנים מצביעים שרון, באתר וואלה, 2 במאי 2004
- ^ "א. ב יהושע מאמץ את תוכנית הסיפוח של בנט?"
- ^ אודות בצלם, באתר "בצלם"
- ^ אביבית משמרי, 30 שנה לאחר פרסום הספר העניק להן הסופר חיים מחודשים, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, פברואר 2021
- ^ חיים ברעם, "מה שטוב, אינו חדש" - ביקורת - 'מולכו' מאת א.ב. יהושע, כותרת ראשית, 11 בפברואר 1987
- ^ פרס "מדיסיס" יוענק לא.ב יהושע, באתר nrg, 6 בנובמבר 2012
- ^ אריק גלסנר, "יהושע שם לב אל הנשמה", השילוח, 16, אוקטובר 2019
- ^
אבי גרפינקל, המקדש השלישי, נובלה מהנה וחכמה, גם אם מעט אנמית, באתר הארץ, 18 באפריל 2022
- ^ אסתר זנדברג, "מות הזקן" - אין חדש תחת השמש הקופחת, באתר הארץ, 19 ביוני 2022
- ^ ביקורת: מרדכי בר און, על ספרו של אברהם ב' יהושע, עיונים בתקומת ישראל 1, 1991, עמ' 569-562
- ^ הסרט "בן", באתר הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה –NFCT, 12 במרץ 2014
- ^ קרן דותן, א"ב יהושע ראוי לביוגרפיה אמיצה יותר, באתר הארץ, 12 במאי 2024
| הקודם: נתן שחם |
פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם אבנר טריינין 1989 |
הבא: ט. כרמי, פנחס שדה, נתן יונתן |
- אברהם ב. יהושע
- מחזאים ישראלים
- מחזאים כותבי עברית
- סופרים ישראלים
- סופרים כותבי עברית
- יקירי חיפה
- סגל אוניברסיטת חיפה: ספרות עברית והשוואתית
- חברי הוועד הציבורי למניעת הרס העתיקות בהר הבית
- זוכי פרס ישראל לספרות ושירה
- זוכי פרס ביאליק לספרות יפה
- זוכי פרס ברנר
- מקבלי אות לגיון הכבוד
- זוכי פרס מדיסיס לסופר זר
- פעילי מרצ
- בוגרי גימנסיה רחביה
- חיילי חטיבת הצנחנים
- זוכי פרס רמת גן לספרות
- זוכי פרס היצירה בתחום הציונות
- זוכי פרס דן דוד
- זוכי פרס א.מ.ת.
- זוכי פרס ניומן
- זוכי פרס קורט לספר היהודי
- זוכי הפרס הלאומי לספרים יהודיים
- סופרים ישראלים הידועים בשם עט
- בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים
- פעילי מפלגת העבודה
- בוגרי תנועת הצופים בישראל
- אישים הקבורים בעין כרמל
- ישראלים שנפטרו מסרטן
- ישראלים שנולדו ב-1936
- ישראלים שנפטרו ב-2022