לדלג לתוכן

פרס ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרס ישראל
פסלון המוענק לזוכי פרס ישראל (במקרה זה, הפסלון שהוענק לארגון הג'וינט עם זכייתו בפרס בשנת 2007 על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה)
פסלון המוענק לזוכי פרס ישראל
(במקרה זה, הפסלון שהוענק לארגון הג'וינט עם זכייתו בפרס בשנת 2007 על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה)
מיקום הטקס ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
הגוף המעניק ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפרס 1953–הווה (כ־71 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר רשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אות פרס ישראל

פרס ישראל הוא פרס שמעניקה מדינת ישראל במגוון רחב של תחומים. הענקת הפרס נערכת מדי שנה במוצאי יום העצמאות בירושלים בטקס ממלכתי בהשתתפותם של ראשי המדינה, אך שמות הזוכים מתפרסמים חודשים אחדים קודם לכן. הענקת הפרס החלה בשנת 1953 ביוזמתו של שר החינוך, בן-ציון דינור (אשר זכה בעצמו בפרס בשנת 1958 ובשנת 1973).

דינור אמר על הפרס:

מתן פרסי ישראל ביום העצמאות בא להדגיש את הקשר הפנימי האורגני בין עצמאות מדינית ובין עצמאות רוחנית. קביעת הטקס ביום העצמאות באה להזכיר לעם חזור והזכר כי עצמאותו של עמנו תלויה בעוצמתו הרוחנית ואין עוצמה רוחנית לעם אם אין העם שוקד על עצמיותו.

תקנון הפרס

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שר החינוך יגאל אלון פותח את טקס הענקת פרס ישראל ביום העצמאות תשל"א, בנוכחות נשיא המדינה זלמן שזר וראש הממשלה גולדה מאיר

פרס ישראל מוענק לאזרחי ישראל שהיו תושבים בה בשלוש השנים שקדמו להצעת מועמדותם לפרס,[1] כיחידים או כחלק מקבוצה, ובעבר גם לתאגידים ישראליים (במקרים מיוחדים ניתן הפרס לאזרחים זרים תושבי ישראל) אשר הצטיינו באחד המקצועות והתחומים המזכים בפרס. כל תושב ישראל רשאי להמליץ על אחר כמועמד לקבלת הפרס. הזוכים בפרס נבחרים על ידי ועדת שופטים ציבורית, בהחלטה המתקבלת פה אחד. לכל אחד מתחומי הפרס ועדת שופטים משלו, וזו ממונה רק לשנה אחת. ועדות השופטים מגישות לשר החינוך את המלצתן להענקת הפרס, ובדרך כלל השר מקבל המלצה זו.

יוקרתו של פרס ישראל אינה נובעת מגובה הפרס. בשנת 2024 היה גובה הפרס 75,000 ש"ח,[2] סכום נמוך יחסית לגובהם של פרס רוטשילד, פרס בלווטניק למדענים צעירים ופרס א.מ.ת, המוענקים אף הם בישראל לישראלים.

התחומים שבהם מוענק הפרס

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תעודת פרס ישראל שהוענקה לאלימלך פירר

על מנת להקיף מגוון רחב של תחומים, הוחלט כי פרס ישראל יינתן בכל שנה בתחומי משנה משתנים משנה לשנה, במחזורים של בין ארבע ושבע שנים. התחומים הראשיים ותחומי משנה שבהם מוענק כיום הפרס הם:

מדעי היהדות, מדעי הרוח ומדעי החברה:

מדעי החיים ומדעים מדויקים:

תרבות, אמנות, תקשורת וספורט:

טכנולוגיה ומחשבים

תקומה: גבורה אזרחית וערבות הדדית

בשנת 2024 החליט שר החינוך, יואב קיש, על הוספת קטגוריה מיוחדת לשנת 2024 בשל מלחמת חרבות ברזל.

מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה

בשנת 1972 החליטה הממשלה להוסיף תחום זה לתחומי הפרס,[3] והזוכה הראשון בתחום זה היה אברהם הרצפלד.

זוכי פרס ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – זוכי פרס ישראל

מרבית התחומים שבהם מוענק הפרס הם בתחומי חקר, ומרבית הזוכים הם חוקרים באוניברסיטאות בישראל. הפרס על מפעל חיים מוענק בכל תחומי החיים בישראל, ובהתאם לכך קהל הזוכים בו מגוון יותר. גם בתחומי התרבות, האמנות, התקשורת והספורט יוצא הפרס מגבולות האוניברסיטאות.

בדרך כלל מוענק הפרס לזוכים בשלב מתקדם של הקריירה שלהם ולארגונים ותיקים בישראל. בפרט נהוגה גישה זו בפרס על מפעל חיים. ישנם ארגונים שחרגו מהכלל הזה והוחלט להעניק להם "פרס על מפעל חיים", כגון התזמורת האנדלוסית הישראלית, שהוכרזה כזוכה בפרס לשנת תשס"ו לאחר 12 שנות פעילות בלבד, והמכון הישראלי לדמוקרטיה, שלאחר 16 שנים של פעילות ציבורית, הוחלט שיקבל את הפרס בשנת תשס"ט.

דינה פייטלסון מקבלת את פרס ישראל לחינוך בטקס פרסי ישראל הראשון בשנת 1953

הזוכה הצעיר ביותר הוא איתיאל זהר, שהיה בן 23 בעת קבלת הפרס לגבורה אזרחית בשנת 2024. זהר קיבל את הפרס כחלק מצוות אלחנן על חילוץ אזרחים תחת אש בקרב בבארי. לפניו דינה פייטלסון קיבלה את הפרס כשהייתה בת 27 בשנת 1953.

עם הזוכים בפרס ישראל גם כאלה שזכו בפרסים בין-לאומיים יוקרתיים. שישה מ-13 חתני פרס נובל הישראלים, ש"י עגנון, אברהם הרשקו, אהרן צ'חנובר, ישראל אומן, עדה יונת ודן שכטמן, זכו בפרס זה לאחר זכייתם בפרס ישראל. שלושה מששת חתני פרס טיורינג הישראלים, מיכאל רבין, אמיר פנואלי ועדי שמיר, זכו בפרס זה קודם לזכייתם בפרס ישראל.

תקנון הפרס קובע כי "אפשר לקבל את פרס ישראל פעם אחת בלבד".[4] טרם הוספת כלל זה זכו בפרס פעמיים בן-ציון דינור, ש"י עגנון ויעקב כהן.

תקנון הפרס קובע כי במקרים יוצאים מן הכלל ניתן להעניק את פרס ישראל גם לאדם שהלך לעולמו:

א. כאשר המועמד נפטר לאחר הגשת מועמדותו, בטרם בחירתו. בכגון זה תימסר תעודת הפרס לקרוב משפחתו בלא הפרס הכספי.
ב. כאשר המועמד נפטר לאחר שוועדת השופטים בחרה בו. בכגון זה תימסר תעודת הפרס לקרוב משפחתו עם הפרס הכספי."[4]

בחלוקת הפרס הראשונה, בשנת תשי"ג ניתן הפרס לגדליה אלון שלוש שנים לאחר פטירתו, בשנת תשי"ז קיבל יוחנן לוי את הפרס כ-12 שנה לאחר מותו. שישה זכו בפרס בשנת פטירתם[דרושה הבהרה] – בתש"ל זכתה בפרס לאה גולדברג, בתשנ"ב זכה בפרס אבות ישורון, בתשס"ח זכה בפרס ניסן נתיב, בתשע"ג זכה בפרס רון נחמן, בתשע"ט זכתה בפרס רונה רמון ובתשפ"ד זכתה בפרס עדנה סולודר.

מסרבים ומסורבים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחדים מאלה שנמצאו ראויים לפרס סירבו לקבלו.

  • בשנת 1957 סירב חנוך אלבק לקבל את הפרס, מתוך התנגדות לחלוקתו. אלבק הסביר את התנגדותו במכתב: "א) ריבוי הפרסים במדינה וחלוקתם לכל מיני אנשים ונשים מורידים את ערכם לפחות מכשיעור הראוי להתכבד. ב) המיסים הכבדים המוטלים על הציבור אינם מצדיקים לדעתי את השימוש בהם לצרכים מפוקפקים כאלה, וחוששני ליהנות מכסף זה."[5]
  • בשנת 1961 סירב הרב צבי יהודה הכהן קוק לקבל את הפרס, שכן סבר שאין הפרס מגיע לו. הוא כתב במכתבו לשר החינוך אבא אבן: "יש כאן למעשה טעות מוחלטת ובשום אופן אין לי כל אפשרות לקבל את זה. ולפיכך לא יזכירו שום דבר מזה ביחס אלי...".[6]
  • ב-1968 החליטה ועדת פרס ישראל להעניק לראשונה פרס בקטגוריה של "תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה" וביקשה להעניקו לראש ממשלת ישראל לשעבר, חבר הכנסת דוד בן-גוריון. בן-גוריון שלח מכתב לשר החינוך, זלמן ארן, שבו הביע את סירובו לקבל את הפרס, בנימוק ש"לא מגיע לי פרס בעד מילוי חובתי לארצי".[7][8]
  • אורי זוהר, שזכה בשנת 1976 בפרס בקטגוריה של קולנוע. באקט הסירוב שלו היה מן המחאה האנטי-ממסדית[דרושה הבהרה].
  • בשנת 1993 הוחלט על הענקת הפרס לישעיהו ליבוביץ, ובעקבות המחלוקת שהתעוררה ויתר על הפרס.
  • האמן משה גרשוני שהיה אמור לקבל את הפרס בשנת 2003 הודיע כי יסרב ללחוץ את ידם של ראש הממשלה אריאל שרון ושרת החינוך לימור לבנת, ו"שאין זה הזמן לחגיגות", בעקבות כך נשלל ממנו הפרס[9] וכספי הזכייה נתרמו לעמותה למען אמנים במצוקה.
  • לרגל חגיגות ה-60 למדינת ישראל, רצו להעניק לאריק איינשטיין את הפרס, אך איינשטיין סירב לקבלו.
  • בשנת 2021 נבחר יהודה משי זהב לחתן פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. ימים אחדים לאחר מכן פרסם העיתון "הארץ" תחקיר ובו עדויות כי משי זהב נהג במשך שנים להטריד ולתקוף מינית ילדים, נערים, נערות ונשים.[10] משי זהב הכחיש את הטענות, אך הודיע שהוא מוותר על הפרס.[11]
  • בשנת 2023 סירב הזמר שלמה ארצי לקבל את פרס ישראל שהוענק לו עקב המחאה נגד הרפורמה המשפטית שהתקיימה באותה עת. הוא נימק: "בעיתוי הנוכחי, כשהמדינה שלנו פצועה ושסועה, אני מרגיש שקשה לי לקבל את הפרס ולכן אני נאלץ בצער לוותר על הכבוד הגדול הזה." על כן הוחלט ע״י הוועדה להעניק את הפרס לזמר דקלון (יוסי לוי).[12]

מחלוקות סביב פרס ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סביב רבים ממקבלי הפרס שורר קונצנזוס באשר לזכותם לפרס זה, בזכות מוניטין שצברו בציבור הרחב או בתחום אקדמי, אף שאינם בהכרח מוכרים לציבור הרחב. עם זאת, יוקרתו של הפרס, כפרס ממלכתי, מביאה לכך שלעיתים נכרכת ההחלטה על מתן הפרס במחלוקת פוליטית עזה.

מחאות וביקורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 המליצה ועדת השופטים על הענקת הפרס לאמן יגאל תומרקין. שרת החינוך, התרבות והספורט, לימור לבנת, פנתה לוועדה בבקשה שתבחן מחדש המלצה זו, לאור פניות רבות של אזרחים "לבטל את הענקת הפרס לתומרקין בשל התנהגות והתבטאויות פוגעות של הפסל". הוועדה בחנה שוב את העניין ועמדה על החלטתה הקודמת להעניק את הפרס לתומרקין.[13]

בשנת 1992 מחה יובל נאמן, מזוכי פרס ישראל 1969, על הענקת הפרס לסופר אמיל חביבי, תוך שהוא משליך את תעודת הפרס שלו לכיוונו של חביבי.[14]

בחירת השופטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2015 נמנע ראש הממשלה ושר החינוך, בנימין נתניהו, מלאשר את חברותם בוועדות השיפוט לפרס של חיים שריר, אריאל הירשפלד ואבנר הולצמן. נתניהו הציג את המניע להחלטתו: "במשך השנים מונו לוועדה הבוחרת יותר ויותר גורמים קיצוניים בעמדותיהם, ובהם גורמים אנטי ציוניים – למשל כאלה התומכים בסרבנות לשרת בצה"ל – ופחות מדי נציגים אותנטיים של חלקים נרחבים אחרים בעם".[15] במחאה על כך החל גל התפטרויות של שופטים ובהם גיל הראבן, ניסים קלדרון, נורית גרץ, יונה אליאן, זיוה בן-פורת, אפרים חזן, אורי הולנדר ורם לוי. מועמדים לפרס ישראל ובהם רות דיין, יצחק בן נר, יגאל שוורץ, חיים באר, סמי מיכאל ודויד גרוסמן הסירו מועמדותם.[16] מועצת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים הביעה מחאה על פסילת השופטים שפגעה במעמדו של הפרס, והציעה להעביר את הכפפתו לגורם ממלכתי כגון לשכת נשיא המדינה.[17] בעקבות הנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לפיה עקב תקופת הבחירות אין לקבל החלטות בנושא, חזר בו נתניהו מהחלטתו.[18] אף על פי כן, רוב השופטים שהתפטרו והמועמדים שהסירו את מועמדותם הודיעו שלא יחזרו בהם. אל המסירים את מועמדותם לפרס הצטרף העיתונאי דן מרגלית.[19] בעקבות עתירה לבג"ץ של קבוצת אנשי רוח, נקבע כי הפרס בתחום חקר הספרות לא יוענק.[20]

עתירות לבג"ץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1997 החליטה ועדת הפרס להעניק את הפרס לעיתונות לעיתונאי שמואל שניצר. לאחר שהוכרז על ההחלטה, הוגשה עתירה לבג"ץ נגד ההחלטה.[21] התברר שוועדת הפרס לא הייתה מודעת לכך שמספר שנים קודם לכן פרסם שניצר מאמר שקרא לעצירת העלייה מאתיופיה, בתואנה רפואית, ובעקבות תלונה שהוגשה למועצת העיתונות קבע בית הדין של מועצת העיתונות כי במאמר "יש משום האשמות בלתי מבוססות על רקע קבוצתי ועדתי" וכי מאמרו פוגע קשות "בחוסנה של החברה הישראלית כחברה קולטת עלייה" ו"גרר עמו בוז והסתייגות מבני העדה האתיופית" ובכך עבר שניצר על כללי תקנון האתיקה של מועצת העיתונות.[22] בג"ץ הורה להחזיר את הדיון בפרס לוועדת הפרס. שניצר, בינתיים, לא שעה לקריאתו של נשיא המדינה עזר ויצמן להתנצל או לחזור בו מדבריו.[23] בנסיבות אלה, כשברקע גם הרוחות הסוערות על פרשת תרומות הדם של עולי אתיופיה שנחשפה ב-1996, כשהתכנסה ועדת הפרס שנית הוחלט שלא להעניק את הפרס לשניצר.

מאז הוגשו לבג"ץ עתירות רבות כנגד החלטות ועדות הפרס, שכולן נדחו. רוב העתירות דרשו לשלול מזוכה את הפרס. קבוצה אחת של עתירות טענה שהזוכה אינו ראוי לפרס. העתירות נגד הענקת הפרס על מפעל חיים לשולמית אלוני,[24] והענקת הפרס ליגאל תומרקין[25] ולזאב שטרנהל טענו שהם אינם ראויים לפרס על רקע התבטאויות שנויות במחלוקת. השופטת עדנה ארבל התייחסה לטענות אלו בנימוקים לדחיית העתירה בפרשת שטרנהל:

בעוד פרס ישראל ניתן בגין הישגים מקצועיים ראויים להערכה, ההתבטאויות בהן מדובר על פי רוב נעשות מחוץ למסגרת המקצועית בגינה ניתן הפרס. במצב דברים זה קשה שלא לראות את מניעת הפרס ממי שנמצא ראוי לו בשל הישגיו המקצועיים, אך על בסיס עמדות שהביע, כפגיעה בחופש הביטוי, ולו באופן עקיף. תוצאה שכזו יש לה אפקט של "סתימת פיות" שאין לה מקום במשטר דמוקרטי, שהלוא מהו המסר המתקבל אם לא מסר של השתקה? עצם הידיעה כי הבעת דעה שאינה פופולרית עשויה לשאת כעבור זמן תוצאות במישור שיש לו היבט מקצועי, גם אם על דרך של הענקת פרס, אינה מתיישבת עם תרבות של חופש ביטוי במשטר דמוקרטי.[26]

טענה נוספת שהועלתה בעתירות לשלילת הפרס עסקה בניגוד עניינים של אחד או יותר מחברי ועדת הפרס. בעתירות כנגד הענקת הפרס למכון הישראלי לדמוקרטיה,[27] ולשמעון מזרחי.[28] כנגד טענות אלו קבעו השופטים שלא סביר לדרוש במדינה קטנה כמו ישראל שלא יהיה קשר כלשהו בין חברי ועדת הפרס, אשר צריכים להיות בקיאים בתחום שבו ניתן הפרס.

היו גם עתירות אחרות כנגד פרס ישראל. בעתירה אחת דרש העותר שפרס ישראל יוענק לו.[29] בעתירה אחרת יצא הצייר משה גרשוני כנגד שלילת הפרס ממנו בגלל סירובו להופיע בטקס הענקת הפרס.[30] גם עתירות אלו נדחו על ידי בית המשפט.

יש הסוברים, כמו דניאל פרידמן[31] ומאיר הופמן,[32] כי מאחר שפרס ישראל ניתן כאות כבוד והערכה אין מדובר כלל בהחלטה שפיטה ובית המשפט העליון טעה בהתערבו בעניין הענקת הפרס לשניצר. שופטי בית המשפט העליון לא קיבלו עמדה זו מפאת האופי הממלכתי של הפרס המחייב לשיטתם ביקורת שיפוטית, הגם שהיו בהם, כמו אליהו מצא, שפקפקו בצדקת ההתערבות בעניין הפרס לשניצר.[33] עמדת בית המשפט העליון היא שאין עילה להתערבות בית המשפט אם החלטתה של הוועדה התקבלה בתום-לב ועל בסיס שיקולים מקצועיים ענייניים. בפסק הדין בעניינו של שמעון מזרחי, כתב השופט אשר גרוניס באופן כללי על עותרים כנגד הענקת הפרס לאחר: "יהיו כאלה שיאמרו שמדובר בחוסר פירגון ויהיו אחרים שירחיקו לכת ויטענו שעותרים המעוניינים בשלילת הפרס מהאחר פועלים מתוך צרות עין" והשופט חנן מלצר ביקש מהציבור לפרגן לזוכים ולהניח לפרס ישראל ולזוכים בו. באותו מקרה אף הושתו על העותרים הוצאות משפט גבוהות יחסית לעתירות מעין אלו.[28]

בשנת 2021 המליצה ועדת פרס ישראל במתמטיקה ומדעי המחשב להעניק את הפרס לפרופ' עודד גולדרייך ממכון ויצמן למדע, על מחקריו בנושא סיבוכיות חישובית, אך שר החינוך, יואב גלנט, ולאחריו שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון נמנעו מלאשר את המלצת הוועדה עקב התבטאויות פוליטיות של גולדרייך. נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, דוד הראל, וחמישה מנשיאיה בעבר פרסמו מחאה על ההחלטה שלא להעניק את הפרס.[34] נשיאי שבע אוניברסיטאות בישראל הביעו אף הם מחאה על החלטת השרה.[35] במרץ 2022 פסק בג"ץ כי יש להעניק את הפרס לגולרייך, מכיוון שהפרס ניתן על בסיס שיקולים מקצועיים מובהקים, וכי שיקולים לא-מקצועיים, כגון התבטאויות של המועמדים בהקשרים ערכיים – עשויים להיות רלוונטיים רק במקרים חריגים וקיצוניים ביותר.[36] גולדרייך קיבל את הפרס באפריל באותה שנה.[37]

ב-2024 הודיע שר החינוך יואב קיש על ביטול הענקת הפרסים באותה השנה בתחומי היזמות, המדע והתרבות, ויצר קטגוריה חדשה "תקומה: גבורה אזרחית וערבות הדדית".[38] ההחלטה עוררה תרעומת, בין השאר משום שנתפסה כחלק מניסיון לבטל את הענקת הפרס ליזמות לאיל וולדמן, על רקע היותו פעיל במחאה נגד הממשלה.[39][40] כנגד ההחלטה הוגשה עתירה לבג"ץ בטענה שהשר פעל ממניעים זרים ותוך חריגה מסמכות.[41] אל העתירה הצטרפו שתי ועדות פרס, והייעוץ המשפטי לממשלה סירב להגן על עמדת השר. בעקבות העתירה ועמדת הייעוץ המשפטי – הודיע קיש כי חזר בו מהחלטתו וכי הפרס יחולק במתכונת הרגילה.[42] באותה שנה המליצה ועדת פרס ישראל בתחום הספרות התורנית לתת את הפרס לרב יצחק יוסף, בתיה כהנא דרור עתרה לבג"ץ עקב "התבטאויותיו הפוגעניות והמסיתות במהלך השנים, ובפרט מאז היבחרו כרב ראשי לישראל כנגד יוצאי חבר העמים, התנועה הרפורמית, בית המשפט העליון ושלטון החוק", בג"ץ הוציא צו על תנאי המורה לשר החינוך לנמק את החלטתו.[43]

זוכים בני אותה משפחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורים וילדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני זוג

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני זוג לשעבר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבים ונכדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפלגות הזוכים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובם הגדול של זוכי הפרס הם גברים יהודים אשכנזים. עד שנת 2024 הוענק הפרס ל-777 איש, מתוכם רק ל-129 נשים (פחות מ-20%).[44] בשליש ממספר השנים שבהן הוענק הפרס כל הזוכים היו גברים. עד שנת 2024, רק שישה אנשים שאינם יהודים זכו בפרס: השייח' אמין טריף וכמאל מנצור בני העדה הדרוזית, אלדין חתוקאי בן העדה הצ'רקסית-מוסלמית, והנוצרים מכרם ח'ורי, אמיל חביבי והאב מרסל דיבואה. אף על פי שכ-15% מאזרחי ישראל הם ערבים-מוסלמים, איש מהם לא זכה בפרס מעולם. מתוך 158 זוכים בפרס ישראל בתחומי התרבות השונים עד 2008 (כולל מוסדות), היו כ-10 מזרחיים.[45]

התפלגות זאת הביאה לביקורת בתקשורת. בעקבות הענקת הפרס בשנת 2007 שאל המבקר והעורך בני ציפר[46]:

הייתכן שלא נמצא מקום בתוך 15 קטגוריות הפרס מועמד ראוי אחד שאינו אשכנזי? ואם כן, מה זה אומר עלינו כמדינה המתיימרת לשוויוניות, אם בין יותר ממחצית אוכלוסייתה הבאה ממדינות אסיה ואפריקה (כניסוח העלונים הסטטיסטיים), לא נמצא אפילו אדם אחד מהנולדים ביבשות הללו ראוי לקבל את פרס ישראל, שמפעל חייו אינו שווה ציון ושלא תרם דבר למדינה.

לאחר חלוקת הפרסים ב-2009 כתב הפרשן רינו צרור:

”ההדרה של בני המזרח מפרס ישראל נמשכה גם השנה. הדחה, הסטה. בטקס האחרון אפילו מראית עין כמו פרופ' סמי סמוחה או האמן פנחס כהן גן לא התקיימה... חוץ מג'קי לוי כמנחה, כלום.” (מוספשבת של "מעריב", 1 במאי 2009)

ביקורת זאת זכתה להד בדו"ח מבקר המדינה שקבע "התהליך שלפיו נבחרים הזוכים מוביל לכך שאין הלימה בין התפלגות האוכלוסייה לבין מקבלי הפרס במהלך השנים", והמליץ: "ראוי שהמשרד ימנה ועדה מקצועית אשר תהיה אחראית לקביעת התקנון ולשינויים בו וכן תבחן מעת לעת את התאמתו לשינויים המתחוללים בחברה הישראלית כך שירחיבו את מעגל מקבלי הפרס ויאפשרו את הענקתו גם לבאים מקבוצות אוכלוסייה נוספות מבלי לפגוע במצוינות הנדרשת לקבלתו".[47]

תגובת משרד החינוך הייתה ש"בחלק גדול מהמקרים אין נשים ובני מיעוטים בכלל בקרב המועמדים ולכן אין אפשרות להעניק להן את הפרס. בשנת תש"ע מונו נשים במרבית הוועדות, כך שבוודאי ניתנה תשומת לב לנושא זה. אישה שעמדה בראשות אחת מוועדות השיפוט הסבירה שהקיפוח לכאורה איננו בעת דיוני הוועדה על מתן הפרס, המחסור במועמדות מבטא את הקושי שהיה לנשים במהלך השנים להגיע לעמדות בכירות ולהישגים אקדמיים, שיבשילו לכדי מתן פרס ישראל כיום".[48]

פערים בהתפלגות הזכיות בין גברים לנשים, ובין יהודים לאינם יהודים בכלל ולערבים בפרט, אינם ייחודיים לפרס ישראל, אלא קיימים גם בהתפלגות זוכים בפרסים בין-לאומיים. לשם השוואה, מתוך 876 פרסי נובל שהוענקו (עד 2014, לא כולל פרסים לארגונים) רק 47 פרסים חולקו לנשים (5.4%), ואחוזי היהודים בקרב זוכי פרס נובל גבוהים בהרבה מחלקם באוכלוסיית העולם, ומספרם גבוה בהרבה ממספר הערבים שזכו בו.

חברי כנסת זוכי פרס ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיר ההוקרה לחברי הכנסת זוכי פרס ישראל

כאמור, מרבית תחומי הפרס הם על מחקר מדעי ולפיכך רוב זוכי פרס ישראל הם חוקרים באוניברסיטאות. אולם במהלך השנים (נכון לשנת 2021) זכו ארבעים ואחד חברי הכנסת בפרס ישראל.[49] בשנת 2013 נחנך בכנסת "קיר ההוקרה לחברי הכנסת זוכי פרס ישראל" ביוזמת השר אורי אורבך.[50] רוב חברי הכנסת שזכו בפרס זכו בו בתחום מפעל חיים או בתחום מדעי היהדות, הרוח והחברה. במהלך השנים זכו שלושה חברי כנסת בלבד בפרס ישראל בתחום המדעים המדויקים: פרופ' יובל נאמן (מדעים מדויקים, 1969), פרופ' יוסף רום (טכנולוגיה והנדסה, 1976) ופרופ' אלכס לובוצקי (מתמטיקה, 2018).

בקולנוע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס ישראל נמצא במרכז סרטו של יוסי סידר "הערת שוליים". הסרט עוסק בשני חוקרי תלמוד, אב ובנו. ועדת הפרס מחליטה על הענקתו לבן, אך בטעות שרת החינוך מבשרת לאב שהוא הזוכה. מנקודה זו נמשך הסרט בחיפוש מוצא מהתסבוכת שנוצרה. סידר הוא בנו של חתן פרס ישראל חיים סידר.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אור ברק, פרס ישראל – הפוליטיקה מאחורי התהילה, הוצאת רואים אור, 2018

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרס ישראל

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ תקנון פרסי ישראל, באתר פרסי ישראל
  2. ^ על הפרס אתר משרד חינוך
  3. ^ פרס ישראל השנה – גם בתחום החברה, דבר, 6 במרץ 1972
  4. ^ 1 2 תקנון פרסי ישראל, באתר פרס ישראל
  5. ^ יהושע גלבוע, תלמיד־חכם שמחל..., מעריב, 10 במאי 1957
  6. ^ משמיע ישועה, הוצ' אור עציון, עמ' 398
  7. ^ ד. בן-גוריון סירב לקבל את פרס ישראל, דבר, 17 באפריל 1968
  8. ^ מכתבו של בן-גוריון לשר החינוך, בבלוג של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
  9. ^ סמדר שילוני ותמר טרבלסי-חדד, לבנת שללה את פרס ישראל מהצייר משה גרשוני, באתר ynet, 15 באפריל 2003
  10. ^ אתר למנויים בלבד אהרן רבינוביץ ושירה אלק, עדויות חושפות: יהודה משי זהב תקף וניצל מינית ילדים, נערים, נערות ונשים, באתר הארץ, 11 במרץ 2021
  11. ^ כיכר השבת, ‏משי זהב לוקח פסק זמן מארגון זק"א ומוותר על פרס ישראל, באתר כיכר השבת, 12 במרץ 2021
  12. ^ רן בוקר, שלמה ארצי מוותר על פרס ישראל: "בגלל השסע בעם"; דקלון במקומו, באתר ynet, 26 במרץ 2023
  13. ^ לבנת: לשקול מחדש הענקת הפרס לתומרקין, באתר וואלה, 4 בפברואר 2004
  14. ^ אתר למנויים בלבד רות קרטון-בלום, כששמיר העניק את פרס ישראל לחביבי, באתר הארץ, 23 בפברואר 2015
  15. ^ פוסט של בנימין נתניהו, באתר פייסבוק
  16. ^ גילי איזיקוביץ, אור קשתי, גם חיים באר, רות דיין וסמי מיכאל מושכים את מועמדותם לפרס ישראל, באתר הארץ, 12 בפברואר 2015
  17. ^ גילוי דעת מאת מועצת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, 12 בפברואר 2015
  18. ^ אור קשתי, ברק רביד, יהונתן ליס, רויטל חובל, בעקבות הנחיית וינשטיין: נתניהו חזר בו מפסילת שלושת השופטים בוועדות פרס ישראל, באתר הארץ, 13 בפברואר 2015
  19. ^ דן מרגלית בגלצ על פרס ישראל: מעשה נתניהו - בוטה ביותר, באתר גלי צה"ל, 17 בפברואר 2015
  20. ^ בג"ץ 1311/15 ניסים דיין ואחרים נ' שר החינוך ואחרים
  21. ^ בג"ץ 2205/97 מאסלה נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד נא(1) 233 (1997)
  22. ^ רפאל כהן-אלמגור, "מועצות העיתונות בקנדה, בריטניה וישראל: חלונות ראווה וכולאות ברקים", מדינה וחברה (2005) Counsils Heb.pdf ראו כאן
  23. ^ נושאים על סדר היום הציבורי - הפלשאמורה, באתר ספריית הכנסת
  24. ^ בג"ץ 2348/00 סיעת המפד"ל נ' שר החינוך, ניתן ב-23 באפריל 2000
  25. ^ בג"ץ 2769/04 ח"כ שאול יהלום נ' שרת החינוך והתרבות - לימור לבנת
  26. ^ בג"ץ 2454/08 פורום משפטי למען ארץ ישראל ואח' נ' פרופ' יולי תמיר ואח'
  27. ^ בג"ץ 3346/09 פורום משפטי למען ארץ ישראל וחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי נ' שר החינוך, ניתן ב-26 באפריל 2009
  28. ^ 1 2 בג"ץ 2324/11 שי גיל נ' שר החינוך
  29. ^ בג"ץ 167/06 אשר ווינראוך נ' משרד החינוך
  30. ^ בג"ץ 3750/03 משה גרשוני נ' שרת החינוך
  31. ^ דניאל פרידמן "שפיטות החלטות בעניין פרס ישראל" המשפט ה' 181 (תשס"א)
  32. ^ מאיר הופמן "שפיטות החלטות בעניין פרס ישראל – עד מתי?" המשפט ח' 557 (תשס"ג)
  33. ^ בג"ץ 2769/04 ח"כ שאול יהלום נ' שרת החינוך והתרבות - לימור לבנת, סעיף 9
  34. ^ גילוי דעת של נשיא האקדמיה ונשיאיה לשעבר בנוגע להחלטת שרת החינוך שלא להעניק פרס ישראל לפרופ' עודד גולדרייך, באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, 18 בנובמבר 2021
  35. ^ מכתב נשיאי שבע האוניברסיטאות, 19 בנובמבר 2021
  36. ^ גלעד מורג, בג"ץ נגד שאשא ביטון: להעניק פרס ישראל לפרופ' עודד גולדרייך, באתר ynet, 29 במרץ 2022
  37. ^ תמר טרבלסי חדד, עינב חלבי, סוף לסאגה: פרופ' עודד גולדרייך קיבל את פרס ישראל בטקס מצומצם, באתר ynet, 11 באפריל 2022
  38. ^ בגלל המלחמה: פרס ישראל יוענק בתחום אחד בלבד, באתר כיפה, 14 בפברואר 2024
  39. ^ בן כספית, ‏המסמך שמוכיח: איל וולדמן נבחר לזוכה בפרס ישראל - בניגוד לטענת השר קיש, באתר ‏מאקו‏, 1 במרץ 2024
  40. ^ אתר למנויים בלבד יוסי ורטר, רק כדי לרצות: קיש ביטל את פרס ישראל וביזה לא רק את הפרס, באתר הארץ, 26 בפברואר 2024
  41. ^ עתירה נגד החלטת קיש לבטל את פרס ישראל בתחומי הידע: "שיקולים זרים", באתר ynet, 5 במרץ 2024
  42. ^ לירן כוג'הינוף, קיש התקפל: פרסי ישראל יחולקו השנה כרגיל, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 20 במרץ 2024
  43. ^ תמר טרבלסי חדד, גלעד מורג, הענקת פרס ישראל לרב יצחק יוסף: בג"ץ הורה לשר קיש להשיב לעתירה, באתר ynet, 18 באפריל 2024
  44. ^ מיקי לוי, "שומרים", 6.7% מזרחים, פחות מחמישית נשים, וכמה היו "דתיים"? | נתוני פרס ישראל לדורותיו, באתר ynet, 28 באפריל 2024
  45. ^ איתי שטרן, פרס ישראלביץ', מוסף "פרומו" של "מעריב", 9 במאי 2008
  46. ^ בני ציפר, על השערוריות של פרס ישראל, באתר הארץ, 26 באפריל 2007
  47. ^ דו"ח מבקר המדינה 60ב, עמ' 149–152
  48. ^ יהלי מורן זליקוביץ', המבקר על פרס ישראל: אין נשים, יש ניגוד עניינים, באתר ynet, 11 במאי 2010
  49. ^ חברות וחברי הכנסת שזכו בפרס ישראל באתר הכנסת.
  50. ^ חזקי ברוך, נחנך "קיר חברי הכנסת זוכי פרס ישראל", באתר ערוץ 7, 15 באוקטובר 2013


פרסים ישראליים
פרסים כלליים פרס ישראל • פרס משרד החינוך והתרבות • פרס וולף • פרס א.מ.ת. • פרס דן דוד • פרס רוטשילד • פרס ירושלים • פרס בראשית • פרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים
ציונות פרס בגין • פרס בוני ציון • פרס יגאל אלון • פרס הרצל (הרצליה) • פרס בן-גוריון • פרס היצירה בתחום הציונות • פרס מוסקוביץ' לציונות • פרס ירושלים (ערוץ 7) • פרס שומר ציון
טכנולוגיה פרס ביטחון ישראל • פרס ראש הממשלה ליזמות ולחדשנות • פרס ראש הממשלה לחדשנות בתחום תחליפי נפט
מדעים מדויקים פרס אברבנאל • פרס ארדש • פרס הארווי • פרס לויצקי • פרס נסיהו • פרס קריל
מוזיקה פרס אקו"ם • פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים • פרס עמ"י
ספרות פרס ביאליק • פרס ברנר • פרס זאב • פרס טשרניחובסקי • פרס ספיר • פרס ברנשטיין • פרס גפן • פרס עומר • פרס רופין • פרס קוגל • פרס היצירה לסופרים עבריים • פרס רעיית נשיא המדינה לשירה עברית
אמנות פלסטית פרס עידוד היצירה לאמנות פלסטית • פרס האמן הצעיר • פרסי מוזיאון ישראל • פרסי מוזיאון תל אביב • פרס אנדי • פרס קרן גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר • פרס הרמן שטרוק • פרס רפפורט • פרס שיף • פרס היצירה הציונית • פרס ליאון קונסטנטינר • פרס קרן מנדל ואווה פונדיק לאמנות ישראלית
ספרות תורנית פרס הרב עובדיה יוסף לכתיבה הלכתית • פרס הרב קוק לספרות תורנית • פרס ירושלים לספרות תורנית • פרס לספרות תורנית בני ברק • פרס הרב מימון • פרס הרב טולידאנו לספרות תורנית • פרס הרב בר שאול
עיתונות פרס סוקולוב • פרס דוש לקריקטורה • פרס עיפרון הזהב
קולנוע וטלוויזיה פרס האקדמיה לטלוויזיה • פרס אופיר • פרס גרוס למצוינות באנימציה
תרומה לחברה אות הנשיא להתנדבות • פרס זוסמן-ג'וינט • פרס ירושלים לאחדות ישראל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פרס_ישראל&oldid=39860339"