בהריה איצ'וק
.jpg) | |
| לידה |
1919 טרבזון, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
6 באוקטובר 1990 (בגיל 71 בערך) אנקרה, טורקיה |
| מדינה |
טורקיה |
| מקום קבורה |
Karşıyaka Cemetery |
| השכלה |
הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת אנקרה |
| מעסיק |
אוניברסיטת אנקרה |
| תפקיד | חברה באספה הלאומית הגדולה של טורקיה |
| מפלגה |
מפלגת העם הרפובליקאית |
| השקפה דתית |
אסלאם |
  | |
בַּהְרִיֶה איצ'וֹק (בטורקית: Bahriye Üçok; 1919, טרבזון, טורקיה – 6 באוקטובר 1990, אנקרה) הייתה אשת אקדמיה, סופרת, עיתונאית, פוליטיקאית, לוחמת לזכויות נשים וחברת הפרלמנט הטורקי.
קורות חייה ופועלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהריה איצ'וק נולדה בטרבזון שלחוף הים השחור. אחרי לימודים לתואר בהיסטוריה, לימדה בבתי ספר בסמסון ובטרבזון, וב-1953 הצטרפה לסגל המורים בפקולטה לתאולוגיה של אוניברסיטת אנקרה (אנ'). איצ'וק הייתה האישה הראשונה שלימדה בפקולטה זו, ובה הגיעה לדרגת פרופסור מן המניין. מחקריה עסקו בהיסטוריה של האסלאם, בנשים שליטות בארצות מוסלמיות ובסוגיות היוצאים בשאלה. איצ'ו'ק ידעה ערבית ופרסית והציגה פרשנויות חדשניות לקוראן, מתוך עמדה מציאותית וסובלנית.
מתחילת שנות השבעים התמסרה לפעילות פוליטית. ב-1977 הצטרפה למפלגת העם הרפובליקאית. אחרי ההפיכה הצבאית ב-1980 הייתה במייסדי מפלגת העם (Halkçı Parti) וב-1983 נבחרה כנציגת נפת אוֹרדוּ (Ordu) לאספה הלאומית הגדולה של טורקיה.[1] אחרי המיזוג עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SODEP – Sosyal Demokrasi Partis) ב-1985, שוּנה שם מפלגתה למפלגת העם הסוציאל-דמוקרטית (SHP – Sosyal Demokrat Halkçı Parti).
איצ'וק הייתה ממייסדי האגודה למחשבה הכּמאליסטית (אנ') (ADD – Atatürkçü Düşünce Derneği) במאי 1989, יחד עם המשפטנים מואמר אקסוי והיפֿזי וֶלדֶט וֶלידֶדֶאוֹלוּ (Velidedeoğlu). האגודה חרתה על דגלה את רעיונותיו ועקרונותיו של אתאטורק ונאבקה על הגנת מורשתו מפני התהליכים הפוסט-כמאליסטים, בעיקר על שמירת החילוניות המדינית – הבטחת הפרדת הדת מהמדינה.
איצ'וק פרסמה את דעותיה בטורהּ הקבוע ביומון ג'ומהורייט (Cumhuriyet). בכתביה טענה כי יש להציל את האסלאם מאמונות תפלות, שקרים וכתות. היא כרכה את המאבק לחיזוק החילוניות במאבק לזכויות האישה, אם כי מעמדת הפמיניזם האסלאמי, שאינו חותר לחריגה מן האמונה הדתית. אחרי הופעה בנובמבר 1988 בדיון בטלוויזיה, שבו הצהירה כי כיסוי האישה ברעלה אינו מצווה מחייבת באסלאם אלא נובע מפירוש מוטעה, החלה לקבל מכתבי שטנה, רובם ככולם מאנשי התנועה האסלאמית הטורקית (İslami Hareket) ותנועת "נקמת האסלאם" (İslami İntikam). בדו"ח שהגישה ב-1989 להנהגת מפלגתה הדגישה איצ'וק כי רק החילוניות תבטיח את זכויות הנשים אם כי "לא קל להשיב את החילוניות על כנה". זמן לא רב אחרי כן נרצחה בפיצוץ ספר שנשלח אליה בדואר. הרצח נותר בגדר תעלומה.[2]
איצ'וק נקברה בבית העלמין קַרשיאקה (Karşıyaka) באנקרה. בלב העיר הוקדש לזכרה גן ציבורי, ובו הוצב פסלה ועליו, בצד שמה ושנות חייה, צוינו רק המלים "שהידת הדמוקרטיה". שמה של איצ'וק הונצח בקריאת רחובות בערים שונות בטורקיה: באנקרה, בורסה (אנ'), ארטווין (אנ'), צ'נקלה וג'לצ'וק (Gölcük) הסמוכה לאיזמיט. הגדילה לעשות העיר איזמיר שבה נקראו על שמה כיכר, רחוב וגן ציבורי. ב-2018 נחנך ברובע קדיקוי של איסטנבול גן ילדים אקולוגי, ראשון מסוגו בטורקיה, על שם בהריה איצ'וק.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהריה איצ'וק, ברשת החברתית Goodreads
