בן-ציון זטלר
 | |
| לידה |
10 בפברואר 1889 לינקובה, ליטא |
|---|---|
| פטירה |
12 במרץ 1972 (בגיל 83) ישראל |
| מדינה | ישראל |
| מקום קבורה | כפר סבא, ישראל |
| מקום מגורים | פתח תקווה, כפר סבא |
| כינויים נוספים | זטלי |
| בת זוג | חנה זטלר (שוארץ) |
  | |
בן-ציון זטלר (ח' באדר תרמ"ט, 10 בפברואר 1889 – כ"ו באדר תשל"ב, 12 במרץ 1972) היה מראשוני מתיישבי כפר סבא ומקימיה, מבוני הבתים הראשונים ושותלי הפרדסים הראשונים בעיר.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חייו המוקדמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בליטא בשנת תרמ"ט (10 בפברואר 1889) ליהושוע ולשרה בת אליהו. קיבל חינוך מסורתי.[1]
בשנת 1904 בן-ציון קרא כרוז של יוסף ויתקין בעיתון "המליץ", שקרא לנוער באירופה ורוסיה לעלות ולהתיישב בארץ ישראל כחלוצים. הוא ואחותו הושפעו מאוד מהכרוז, פנו אל אביהם והפצירו בו לעזור להם לעלות לארץ (אמם נפטרה כמה שנים קודם). האב, שהיה דתי ציוני נלהב, הסכים לבקשה, וכבר באותה שנה (1904) עלה עם ילדיו לארץ.[2]
את הלילה הראשון בארץ בילו בנווה שלום ביפו אצל משפחת רבי משה בצלאל טודרסוביץ. הוא נתן לבן ציון מכתב המלצה לידידו החקלאי, יוסף קרול, בפתח תקווה לקבל את בן ציון לעבודה ולהדריכו במקום.[3] בן ציון למד לנטוע כרמים שונים (שקדים וענבים) ושמו יצא לתהילה בסביבה.[2]הוא אף עזר לשכנים הערבים בשכלול כרמיהם.
חייו בכפר סבא
[עריכת קוד מקור | עריכה]בן ציון הגיע לכפר סבא לאחר שאביו קנה לו חלקת אדמה, בה נטע כרמי שקדים וענבים. בכפר סבא כלל לא היה יישוב כאשר הגיע אליה. הוא היה אחד משלושה חקלאים שהחלו לעבד את האדמות, על אף הרעב והקשיים שהיו מנת חלקם. ביום ראשון בשבוע היו עוזבים את פתח תקווה, לוקחים צידה לשבוע ונוסעים בעגלה הרתומה לסוס לכפר סבא. בכפר סבא עדיין לא היו בתים והם התגוררו ב"חאן" (בית העירייה של היום), ששימש למגורים להם ולסוסיהם. את המים שאבו מתוך הבאר שחפרו במו ידיהם (הבאר הראשונה, המצויה כיום בעיריית כפר סבא). בשנת 1910 הכיר זטלר בפתח תקווה את חנה בת אפריים שוארץ, והיא נערה בת שש עשרה.[1] יחד עם עוד תשעה מתיישבים הם בנו את ביתם בכפר סבא, אחד משנים עשר הבתים הראשונים שהוקמו במושבה הקטנה ברחוב הרצל. הבנייה נמשכה שלוש שנים, משום שהשלטונות הטורקים שלחו משמרות שוטרים להתעלל בתושבים. התושבים, וביניהם בן-ציון, נאלצו לשלם שוחד רב. הם העמידו שומר מיוחד על גבעה החולשת על הסביבה, שהזהיר את התושבים כשהתקרבו הטורקים למקום- ואז היו מפסיקים את הבנייה. כך הצליחו אט אט לסיים את הבנייה.
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כשהצבא הבריטי החל להתקדם בכיבוש הארץ, החלו הטורקים לשדוד ולהרוס את הבתים בכפר סבא. הכרמים נעקרו ושימשו לטורקים להסקה. הפליטים מתושבי המקום, וביניהם בן-ציון ורעייתו חנה, מצאו מקלט ברפתות של איכרי חדרה וזכרון יעקב. עם כניסת האנגלים חזרו המשפחות לפתח תקווה, והגברים החלו לבנות ולהקים מחדש את הריסות הבתים ולנטוע את כרמיהם בכפר סבא.
במהלך המלחמה, כאשר בשנת 1917 גירשו הטורקים יהודים מיפו, פתחו בני הזוג זטלר בפני הפליטים את ביתם וסיפקו להם את כל צורכיהם.[2]
מאורעות תרפ"א
[עריכת קוד מקור | עריכה]ימים אחדים לפני פרוץ מאורעות 1921, כאשר סיים בן ציון זטלר שוב להקים את ביתו בכפר סבא, הביא את אשתו ובניו לראות את מעשה ידיו. אולם הם לא הספיקו להתגורר בבית, שכן כשחזרו לפתח תקווה, התברר להם, שפרצו מאורעות הדמים בין הערבים ליהודים (1 במאי 1921). המאורעות החלו ביפו ובתל אביב והתפשטו גם לפתח תקווה ולסביבה. שוב נחרבו הבתים בכפר סבא. לאחר כחצי שנה שבו מתיישבי כפר סבא לעירם, ובן-ציון ביניהם, והקימו את הבתים בפעם השלישית. בעמל רב, רחוקים מן המשפחות, שנשארו בפתח תקווה, המשיכו הגברים לעבוד ולבנות.
ילדיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לבן-ציון ולחנה היו ארבעה ילדים: בתם רבקה- שהייתה בתם הבכורה והילדה הראשונה, שנולדה בעיר כפר סבא,[3] בנם יהושע זטלר שהיה מפקד לח"י בירושלים, בנם אפרים- שנפל בעת מילוי תפקידו ובת הזקונים מרים- שהייתה ממקימי קיבוץ סער.
אחרית ימיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בן-ציון זטלר היה ידוע במרצו הרב, ואף בגיל 80 נהג לנסוע בעגלתו, ולעבוד בפרדסו מבוקר עד ערב. בשנת 1971 מכר את הפרדס בתקווה, שהקונים ממנו ימשיכו לעבדו ולטפחו. המציאות הייתה שונה. הפרדס נעקר, ובן-ציון התקשה להתמודד עם מראה השטח הנטוש, שבו העצים, שטופחו וגודלו על ידיו במשך שנים רבות, נעקרו.
בן-ציון זטלר נפטר בכ"ה באדר תשל"ב, והובא לקבורה בבית העלמין הצבאי בכפר סבא ביום כ"ו באדר תשל"ב, בקרבת בנו אפרים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שלמה אנגל, כפר סבא, 70 שנה לייסוד כפר סבא (תרס"ג - 1903) 80 שנה לגאולת אדמתה, הוצאת עיריית כפר סבא, תשל"ג - 1973.
- דב בן ר' לחמן סקיבין, זכרונות איש כפר סבא- ייסוד כפר סבא וקורותיה, הוצאת "מסדה", תש"ז.