ג'וזפה קרספי
 | |
| לידה |
14 במרץ 1665 בולוניה, מדינת האפיפיור  |
|---|---|
| פטירה |
16 ביולי 1747 (בגיל 82) בולוניה, מדינת האפיפיור |
| תחום יצירה |
ציור |
| יצירות ידועות |
The Immaculate Conception with St. Anselm and St. Martin, Diana and her Nymphs, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| צאצאים |
Carlo Antonio Crespi, Ferdinando Crespi, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
  | |
ג'וזפה מריה קרספי (באיטלקית: Giuseppe Maria Crespi; 14 במרץ 1665 – 16 ביולי 1747), שכונה לו ספניולו ("הספרדי"), היה צייר איטלקי של הבארוק מאסכולת הציור בבולוניה. היצירה האקלקטית שלו כוללת ציורים ודיוקנאות דתיים, אך הוא מפורסם גם בזכות ציורי הז'אנר שלו.
ג'וזפה קרספי, יחד עם ג'ימבטיסטה פיטוני, גיוואן בטיסטה טיפולו, גיוואן בטיסטה פיאצטה, קנטלו ופרנצ'סקו גארדי מהווים את הציירים הגדולים הוותיקים של אותה תקופה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרספי נולד בבולוניה לג'ירולמו קרספי ואיזבלה קוספי. אמו הייתה בקשרי משפחה למשפחת קוספי האצילה, שהייתה קשורה לבית מדיצ'י. הוא זכה לכינוי "הספרדי" (לו ספניולו) בגלל הרגלו ללבוש בגדים צמודים האופייניים לאופנה הספרדית של אותה תקופה.
בגיל 12 הוא היה חניך אצל אנג'לו מישלה טוני (1640-1708). מגיל 15–18 שנים עבד בחסות מריה קנוטי בבולוניה. אומרים כי הצייר הרומאי קרלו מראטי, בביקור בבולוניה, הזמין את קרספי לעבוד ברומא, אך קרספי סירב. חברו של מאראטי, הבולונזי קרלו סיניאני, הזמין את קרספי בשנת 1681 להצטרף לאקדמיה לצורך לימוד רישום, והוא נשאר שם עד שנת 1686, כשסיניאני עבר לעיר פורלי ועל הסטודיו שלו השתלט התלמיד הבולט ביותר ג'ובאני אנטוניו בוריני. מאותו זמן קרספי עבד באופן עצמאי.
הביוגרף הראשי שלו, ג'אמפייטרו זאנוטי, אמר על קרספי: "(הוא) לא רצה שוב לעבוד רק עבור כסף והוא יצר את הסיפורים והציורים שעלו בדמיונו. לעיתים קרובות הוא גם צייר נושאים פשוטים, שמייצגים את העיסוקים הנמוכים ביותר, ואת האנשים העניים, שהיו חייבים לקיים את עצמם בשירותם של האזרחים העשירים". כך גם קרה עם קרספי עצמו, כאשר החל בקריירה של משרת פטרונים עשירים עם יצירות אמנות.[1] בשנות ה-90 של המאה ה-17 הוא השלים יצירות מזבח שונות.
קרספי נסע לוונציה, אך באופן מפתיע, מעולם לא נסע לרומא. פעם אחת, הוא נמלט באמצע הלילה מבולוניה לפירנצה בשנת 1708, כשהוא נושא את בד הציור הדתי הגדול שלו "טבח התמימים" וזכה לחסותו של הדוכס הגדול פרדיננד הראשון דה מדיצ'י.[2] האירועים סביב בריחה זו הפכו למקור התדיינויות רבות במשך חמש שנים. בהן קרספי, הוגן על ידי הדוכס.
קרספי, היה אמן אקלקטי - צייר פורטרטים וקריקטורות מחונן, והיה ידוע גם בזכות תחריטיו. אפשר לומר שהוא צייר מספר יצירות מופת בסגנונות שונים. הוא צייר ציורי קיר מעטים. ככל הנראה, הסגנון שלו לא תאם את הדרישות של המדיום שהיה משמש בתקופה ההיא לציור תמונת נוף מפוארת. הוא לא זכה להערכה אוניברסלית, היסטוריון האמנות לואיג'י לנצי, באמצע המאה ה-19, כתב שקרספי כלל סגנון קריקטורות אפילו בנושאים הרואיים, הוא דחס את דמויותיו, הוא צייר במעט צבעים ובמעט מברשות. לפי לנצי, ציוריו היו דלים.[3]
קרספי וסגנון הז'אנר
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרספי ידוע בעיקר כאחד התומכים העיקריים בציור הז'אנר של הבארוק באיטליה. האיטלקים, עד המאה ה-17, הקדישו תשומת לב מועטה לנושאים מסוג זה, והתרכזו בעיקר בתמונות גדולות בנושאים דתיים, מיתולוגיים והיסטוריים. כמו כן ציורי דיוקנאות של אצולה. בכך הם נבדלו מהציירים הצפון אירופאיים, ובמיוחד הציירים ההולנדים, שהייתה להם מסורת חזקה בתיאור פעילויות יומיומיות. לפני קרספי, אניבלה קראצ'י, צייר נופים פסטורליים, ותיאר סוחרים כמו קצבים. לפניו, ברתולומאו פאסרוטי[1][2]יצר בנושאי ז'אנר. במסורת סגנון זה, קרספי עקב גם אחר התקדימים שקבעו הבמבוצ'אנטי, בעיקר ציירי ז'אנר הולנדים שפעלו ברומא. לאחר מכן, מסורת זו התקיימה באיטליה גם על ידי פיאצטה, פייטרו לונגשי, ג'אקומו סרוטי וג'אנדומניקו טיפולו.
הוא צייר סצינות מטבח רבות [4] ונושאים ביתיים אחרים. בציור "הפרעוש" (1709)[5] מתוארת אישה צעירה המתכוננת לשינה ומחפשת את היצור המציק על גופה. היא לא מציגה יופי של בוטיצ'לי, אלא עליבות כשהכלב שלה רובץ על המצעים.
בסצנת ז'אנר אחרת, קרספי מציג את כעסה של אישה על גבר המשתין בפומבי על הקיר, כשגם חתול מביע את כעסו על מעשה הגבר.
אחרית ימיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעוד שתלמידים רבים הגיעו לעבודה באולפן שלו, מעטים התבלטו. אנטוניו גיונימה הצליח בינוני. אחרים כולל ג'ובאני פרנצ'סקו ברציולי; ג'אקומו פאביה[5] וכריסטופורו טרזי. [6]
שניים מבניו של קרספי, אנטוניו (1712–1781) ולואיג'י (1708–1779) הפכו לציירים. על פי דיווחיהם, ייתכן שקרספי השתמש בקמרה אובסקורה כדי לסייע בתיאור סצינות בחוץ בשנותיו המאוחרות. לאחר מות אשתו הוא התבודד, ולעיתים רחוקות עזב את הבית, מלבד יציאה למיסה היומית.
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Crespi, Giuseppe Maria". Encyclopædia Britannica. 9 (11th ed.). Cambridge University Press. p. 412.
- Hobbes, James R. (1849). Picture collector's manual adapted to the professional man, and the amateur. T&W Boone; Digitized by Googlebooks. p. 68.
- Spike, John T. (1986). Giuseppe Maria Crespi and the Emergence of Genre Painting in Italy. Fort Worth: Kimball Museum of Art. pp. 14–35.
- Luigi, Lanzi (1847). Thomas Roscoe (ed.). The History of Painting in Italy; from period of the revival of the arts to the eighteenth century. Henry G. Bohn; Digitized by Googlebooks from Oxford University copy on January 31, 2007. pp. 162–165.
- Domenico Sedini, Giuseppe Maria Crespi, online catalogue Artgate by Fondazione Cariplo, 2010
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'וזפה קרספי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Lanzi p. 162.
- ^ 1 2 Artist Info". www.nga.gov. Retrieved 2017-08-18.
- ^ Lanzi p. 162-3.
- ^ "Giuseppe Maria Crespi | Italian painter". Encyclopedia Britannica. Retrieved 2017-08-18.
- ^ 1 2 Guida di Pistoia per gli amanti delle belle arti con notizie, by Francesco Tolomei, 1821, page 177-178.
- ^ Hobbes, 1849, p. 68
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "ג'וזפה קרספי".