לדלג לתוכן

גבי וימן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גבי וימן
פרופ' גבי וימן
פרופ' גבי וימן
לידה 1 בספטמבר 1950 (בן 74)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי תקשורת, סוציולוגיה, דעת קהל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות אוניברסיטת חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר רשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גבריאל (גבי) וימן (נולד ב-1 בספטמבר 1950) הוא פרופסור אמריטוס בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה ובמרכז הבינתחומי הרצליה. מחקריו בתחום הניבו תשעה ספרים, מאות מאמרים מדעיים ומאמרי עיתונות בתחום התקשורת.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

וימן נולד בחיפה, בנם היחיד של שני ניצולי שואה שאיבדו את כל משפחתם במחנות ההשמדה. הוא סיים את בית הספר התיכון "חוגים" והתגייס לשירות צבאי שהחל ביחידת האבחון הפסיכולוגי, נמשך לשירות ביחידת מכ"ם ("קשתות") והסתיים בשירות מילואים ממושך בממד"ה (מחלקת מדעי ההתנהגות של צה"ל).

וימן למד לתואר ראשון בסוציולוגיה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת חיפה, ולתואר שני בסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה. את לימודי הדוקטורט בתקשורת סיים ב-1982 באוניברסיטה העברית, בהנחייתו של פרופ' אליהוא כ"ץ, מבכירי חוקרי התקשורת בעולם. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בחקר התפשטות מידע ברשתות תקשורת בינאישיות (תוך התמקדות בקיבוץ). את השתלמות הפוסט דוקטורט שלו ערך באוניברסיטת סטנפורד, ארצות הברית.

עם קבלת הדוקטורט החל להרצות בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה, שם לימד קורסים שונים במתודולוגיה ובתקשורת. במסגרת חוג זה הוקמה חטיבה ללימודי תקשורת, שהייתה לגרעין ההקמה לחוג לתקשורת. בתקופה זו עמד גם בראש החוג לסוציולוגיה.

וימן הקים את החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה ועמד בראשו במשך שמונה שנים. במהלך השנים התפתח חוג זה והיה לחוג המוביל בתחום לימודים אקדמיים בתקשורת, כולל תוכניות לימודים לתארים ראשון, שני ודוקטורט. הוא נבחר שבע פעמים כ"מרצה מצטיין" בסקרי הסטודנטים באוניברסיטת חיפה.

כפרופ' אורח התארח ולימד וימן באוניברסיטאות רבות בעולם, בהן: אוניברסיטאות סטנפורד, אוניברסיטת פנסילבניה, אוניברסיטת ליהיי, אוניברסיטת הופסטרה (ארצות הברית), אוניברסיטת קרלטון (קנדה), אוניברסיטת מיינץ (גרמניה), אוניברסיטת פרטוריה (דרום אפריקה) והאוניברסיטה הלאומית של סינגפור. מלמד כיום במרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת מרילנד, ארצות הברית.

וימן הוא חבר מערכת בכתבי עת מדעיים מובילים בחקר תקשורת, דעת קהל וטרור, שופט של קרנות מחקר בינלאומיות וזכה בעצמו במענקים ופרסי מחקר רבים, בהם מענקי מחקר של קרן בן-גוריון (1984), פולברייט (1984-5), קרן ישראל-קנדה (1984-5), הקרן לרב-תרבותיות של ממשלת קנדה (1985), אייסף (1985), קרן המחקר הגרמנית הלאומית (1993), מענקי מחקר מקרן המכון הישראלי לדמוקרטיה (עבור חקר מערכות הבחירות בין בחירות 1996 ו-2009 בישראל), קרן פון-הומבולדט (גרמניה), קרן National Institute for Justice (NIJ) (2007-9); וכן פרס The Canadian Faculty Enrichment ‏(1988), פרס וולי לנגשמידט לחקר התקשורת (1995) ועוד. הוא זכה שבע פעמים בתואר "מרצה מצטיין" בסקרי הסטודנטים של אוניברסיטת חיפה. בעל תעודת "סקיפר בינלאומי" לאחר שנים של שיט מפרשיות בכל רחבי העולם.

במסגרת פעילותו הציבורית שימש וימן כחבר במועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ומשמש חבר דירקטוריון של התיאטרון העירוני חיפה. הוא מרבה להופיע בנושאי תקשורת בעיתונות, רדיו, טלוויזיה ואתרי אינטרנט חדשותיים. פרסם למעלה ממאה מאמרי דעה בעיתונות הישראלית ובכלל זה בהארץ, ידיעות אחרונות ומעריב.

לאחר שנת שבתון בסינגפור פרסם יחד עם עמיתו פרופ' ברוך נבו את הספר "החידה הסינגפורית", המסכם את חוויותיהם המורכבות באי, המשלב אשליית דמוקרטיה עם משטר ריכוזי וסמכותי, פריחה כלכלית בצד הגבלות על חופש הביטוי, השתקת אופוזיציה שאינה פוגמת בגאווה לאומית ובאושר התושבים.

הוא שימש כעורך של "מסגרות מדיה", כתב העת של האגודה הישראלית לתקשורת. ב 2012 נבחר להיות חבר במועצת העיתונות.

נשוי לנאוה וימן, שופטת בדימוס של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. אב לפרופסור אורן וימן (מדעי המחשב) וד"ר דנה וימן-זקס (פסיכולוגיה ומשפטים).

תחומי המחקר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

וימן מתמחה בחקר השפעות תקשורת המונים, ובכלל זה השפעות על עמדות, התנהגות, רגשות ודימויים. מחקריו עסקו בבדיקת קמפיינים פוליטיים ומסחריים, השפעת התקשורת על דעת הקהל, טרור ותקשורת ובכלל זה השימוש של הטרור המודרני באינטרנט, אלימות בתקשורת והשפעותיה, הבניית מציאות בתקשורת והשפעתה על תפישת מציאות של קהלים, מניעי חשיפה לתקשורת ודפוסי חשיפה של קהלים שונים. מחקריו נערכו בישראל, ארצות הברית, אנגליה, קנדה, גרמניה, דרום אפריקה ועוד.

ספריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Weimann, Gabriel and Conrad Winn, 1986. Hate on Trial: The Zundel Case, the Media and Public Opinion in Canada, Toronto: Mosaic Press, Canada, 201 pp.
  • Weimann, Gabriel and Conrad Winn, 1993. The Theater of Terror: The Mass Media and International Terrorism, New York: Longman Publishing/Addison-Wesley, 295 pp.
  • Weimann, Gabriel, 1994. The Influentials: People Who Influence People, New York: State University of New York Press (SUNY), 380 pp.
  • Weimann, Gabriel, 2000. Communicating Unreality: Mass Media and Reconstruction of Realities, Los Angeles: Sage Publications. 440 pp.
  • Weimann, Gabriel, 2006. Terror on the Internet: The New Arena, The New Challenges. Washington, DC: United States Institute of Peace Press., 309 pp.
  • Kaplan, Abraham and Gabriel Weimann, 2011. Freedom and Terror: Reason and Unreason in Politics, London: Routledge, 189 pp.
  • Weimann, Gabriel. 2015. Terrorism in Cyberspace: The Next Generation. New York: Columbia Univesity Press.
  • גבי וימן. 2015. הסיפור החלוצי של חקר דעת קהל בישראל: המכון למחקר חברתי שימושי. ירושלים: צבעונים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גבי וימן בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גבי_וימן&oldid=40030104"