לדלג לתוכן

גלעד רטמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גלעד רטמן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1975 (בן 49 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס האמן הצעיר (2006) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גלעד רטמן (נולד ב-1975) הוא אמן וידאו ומיצב ישראלי.

רטמן בעל תואר ראשון באמנות מהאקדמיה בצלאל לאמנות ועיצוב, ובעל תואר שני באמנות מאוניברסיטת קולומביה.[1] הוא חי ועובד בתל אביב. במקביל לעבודתו האומנותית, הוא מרצה בבצלאל בתוכניות התואר הראשון והשני לאמנות.

עבודתו האמנותית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודותיו של רטמן מורכבות ממיצבי וידאו שעוסקים בנושאים חברתיים, מבנים קהילתיים והטבע האנושי. רטמן מביים ומתעד פעולות אנושיות שונות, תוך הצבתן מחדש במערכות מורכבות של שליטה ותלות. אחד הנושאים העיקריים בעבודותיו הוא היחס בין האדם לטבע, הבא לידי ביטוי בדימויים הכוללים טשטוש בין הגבול האנושי לחייתי.

ב-2004 הציג רטמן את תערוכת היחיד הראשונה שלו בסדנאות האמנים בתל אביב. התערוכה נקראה "או שתחזיר לי אותה או שתיקח גם אותי". בחלל התערוכה הציב רטמן אובייקטים המייצגים את הטבע הפראי: רכסי הרים שחורים עליהם מונח משטח גדול הנראה בעיצומה של היסדקות, 3 דמויות קטנות עשויות טפטוף שעווה, קיר זכוכית שחור עליו דמויי אבנים ובריכת דיו שחורה שבתוכה חרוזי פלסטיק צבעוניים שנראים כמו תרבית חיידקים. לצד האובייקטים רטמן הציג עבודת וידאו, בה נראים אדם וחיה מנסים להיחלץ יחדיו מבריכה טובענית וברקע נשמע שיר אהבה ודיכאון טורקי.

ב-2005 השתתף רטמן בתערוכה "מה את שותקת?" במוזיאון הרצליה, אותה אצרה מיכל היימן. הוא הציג בה את עבודת הווידאו "צ'ה צ'ה היפהפה" המחולקת ל-3 סצנות. בסצנה הראשונה נראים גלמים שחורים בעלי ראש אנושי גדול, שוכבים על אדמת מדבר יבשה ומתקשרים ביניהם בקולות חייתיים. בסצנה השנייה נראה בחור מבצע גרסת כיסוי לשיר "צעיר לנצח" משנות ה-80. בסצנה השלישית נראית חבורה הכוללת את רטמן עצמו מקליטים באולפן את קולות הגלמים שהופיעו בסצנה הראשונה.[2]

במקביל, נטל רטמן חלק קבוצת אמנים בשם "קורדובה" אותה ייסד יחד עם שי-לי עוזיאל, רותי סלע וליאור ווטרמן, כולם בוגרי בצלאל, אליהם חברו גם יהונתן לוי, והמשורר רומן באימאיב. ב-2006 הקבוצה הציגה תערוכה בשם "סופה של קורדובה" במרכז לאמנות עכשווית באוצרותו של סרג'יו אדלשטיין. בתערוכה זו רטמן הפך את הקומה השלישית של המרכז לאולם קולנוע בו הציג את סרטו "Alligatoriver". כמו בעבודותיו הקודמות, גם סרט זה מתרחש בטבע הפראי ומציגו מתח בין קומונה שבטית של צעירים לבין צוללנים שאורבים להם כשהם מוסווים כתנינים מתנפחים. בסרט ישנם מאפיינים מתרבות הפופ עם מאפיינים מסרטי פעולה וסרטי נעורים שונים.[3]

תערוכת יחיד שנייה של רטמן הוצגה ב-2009 במוזיאון חיפה לאמנות, באוצרותה של אילנה טננבאום. התערוכה נקראה "גלעד רטמן: שקיעה עמוקה" והציגה מספר עבודות של האמן. על התערוכה כתבה האוצרת: "...בהצבה של דמויות האדם 'הנואשות' באתרים הקשורים לקרום כדור הארץ - מדבר יבש ומבוקע, ביצות ובריכות בוץ - סביבות שבהן בוקעת החומריות דרך פני השטח השסועים, המבעבעים, ומהדהדת את חומרי הגוף הפנימיים האסורים, נוגע רטמן ברגע קיומי פואטי ורב חסד".[4]

לאחר לימודי התואר השני באמנות באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, השתתף רטמן בתערוכה "greater new york" במרכז לאמנות עכשווית שהוא שלוחה של הMoma,. התערוכה, אותה אצר קלאוס ויסנבך, התמקדה באמנים הצעירים המבטיחים ביותר. בתערוכה הציג רטמן עבודה בשם "The Project 588" הכוללת וידאו בו מתועדים רטמן ושחקניו שוקעים בבוץ טובעני.[5] מהבוץ מופיעות מדי פעם קרקפות ולהם מחוברות צינוריות המשתלשלות על צמחיית הביצה. בחלק מן הצינורות נראה כי בקצותיהן מחוברות חליליות שבעזרתן מתנגן צליל המצטרף לצלילי האימה והטבע שבסיטואציה.[5] הצילומים מחקים אחר נישה סאדו-מזוכיסטית בהם המשתתפים מטביעים את עצמם בביצות מסוג זה כדי להגיע לעונג והנאה. נושא דומה ניתן לראות בעבודה נוספת בשם "Boogyman" משנת 2008, בה רטמן ערך סרטונים של דמות בשם 'בוגימן' - בחור המתעד ומקריין את תהליך הטביעה שלו בביצה טובענית.

באותה שנה רטמן הציג את "The Project 588" בתערוכת יחיד בגלריית ברוורמן, לצד עבודה נוספת אשר הוצגה בקומת המרתף בשם "Multipillory". העבודה היא עבודת וידאו אינסטליישן בה נראות 12 דמויות מכניסות את ראשיהן לתוך מתקן עץ כמו מתקן עינוי מימי הביניים. החלק הקדמי של המתקן מכוסה בדימוי של יער טרופי ממנו בוקעים 12 הראשים. המתקן והדמויות מתועדות בווידאו 360 מעלות אשר הוקרן בחלל הגלריה על מתקן העינויים עצמו.[5] צמד העבודות הללו זכה להכרה רבה והוצג גם ב-2011 בתערוכת יחיד בשם "The 588 project/ Multipillory" שהתקיימה בתחנת פרנבלם-גרוב קרלסרוהה, גרמניה.

ב-2013 יצג רטמן את ישראל בביאנלה ה-55 לאמנות בוונציה. הוא אחד האמנים הצעירים ביותר שנבחרו לייצג את ישראל בביאנלה. במסגרת הביאנלה רטמן הציג מייצג שכלל וידאו, פיסול, וסאונד בשם 'הסדנה'. לעבודה זו הוא ליהק כשלושים איש, רובם חבריו, ויצר תיעוד וידאו בדיוני בו השחקנים יוצאים למסע במערה תת-קרקעית שמובילה אותם מישראל לביתן הישראלי בוונציה. בהגיעם לביתן הם מקימים סטודיו לפיסול בו כל אחד מהם מפסל דיוקן עצמי מחימר, תוך כדי שהם צועקים ומייצרים קולות אל תוך מיקרופונים המחוברים לדיוקנאות. הקולות מעורבבים ויוצרים צליל משותף. הפיסול של הדיוקנאות בחימר בשילוב קולות גרוניים וחייתיים מצביע על חזרה למצב טרום-מילולי של החברה האנושית, נושא שחוזר בעבודותיו של רטמן. עבודה זו חוקרת את המתח בין דפוסי התנהגות אוניברסליים לבין ההפרדה הקיימת על ידי שפות, לאומיים וממשלות.[6]

ב-2015 הציג לראשונה רטמן את עבודתו Five Bands From Romania במסגרת סדרת תערוכות במוזיאון ישראל בשם "6 אמנים, 6 פרויקטים"[7] בפרויקט שצולם ב-2011, רטמן איתר 5 להקות מטאל רומניות ואיחד אותן לקונצרט משותף בו המגברים נקברו באדמה ועמעמו את הצלילים. העבודה היא דיפטיכון וידאו בו מצד אחד מופיע תיעוד של כל התהליך - כולל הקבורה של המגברים בחול, ומצד שני מבט עילי על העמק בו מנגנות הלהקות. רטמן ציין כי בחר להתעסק ברומניה כי היא מסמלת בשבילו את 'החצר האחורית' של אירופה שחיה עוד את זיכרון העבר. רטמן מצביע על הקשר בין נפילת הגוש המזרחי בין השנים 1989–1991 לבין סצנת מוזיקה נישתית זו - סצנת הרוק הכבד במזרח אירופה בשנות ה־80, שייצגה את ערכי החופש והשחרור של המערב לעומת הקומוניזם. בנוסף מציין את אופייה הדחוס והחומרי של מוזיקת המטאל אשר הופך אותה למתאימה ביותר לפעולה של פקיעת המוזיקה מהאדמה.[8]

באותה השנה הציג רטמן תערוכה משמעותית נוספת - תערוכת "Four Works" בגלריה TRAFO בשצ'צ'ין, פולין. התערוכה הציגה ארבע עבודות - כל אחת בקומה נפרדת. ביניהן גם עבודה חדשה בשם "Swarm" בה נראית קבוצת אנשים עומדים מאחורי זכוכית ומפעילים מיקרו-רחפנים הנעים בחלל עשוי ספוג פוליסטירן, שמתחיל להיחתך על ידי חוט ברזל חם. 'זמזום' הרחפנים הביא לעבודה מימד של עבודת סאונד, והווידאו הוקרן על פני חמישה מסכים שונים עשויים מאותו חומר ספוגי. העבודה חוקרת את התנהגות הנחיל, אינדיבידואליות והתנהגות חסרת-עכבות.

משנת-2020 רטמן מציג את עבודתו "Drummerrsss" כעבודת קבע במוזיאון היהודי בברלין. בעבודה נראים שני מתופפים ממוקמים באותו ציר אנכי, אחד קבור בתוך האדמה והשני תלוי באוויר. שניהם מתופפים ומנגינותיהם מתקשרות אחת עם השנייה. בעשייתו של רטמן ניתן דגש רב לסאונד, ובפרט בעבודה זו אשר מתפקדת כיצירה מוזיקלית מורכבת בנוסף למימד הוויזואלי שלה.

רטמן הציג תערוכות יחיד נוספות, בין היתר בביאנלה לאמנות אסיה (2019) MACBA, המוזיאון לאמנות עכשווית, בואנוס איירס, ארגנטינה (2014); המוזיאון לאמנות עכשווית, שיקגו, ארצות הברית (2011). כן הציג במספר נרחב של תערוכות קבוצתיות.

הוא זכה במספר פרסים, בהם פרס אנסלם קיפר של קרן וולף, פרס עידוד היצירה של משרד התרבות לאמן צעיר ופרס גבעון של מוזיאון תל אביב לאמנות. בנימוקים לבחירתו כזוכה מלגת קיפר, כתבו חברי צוות השופטים כי "הפרויקטים השאפתניים של רטמן בוחנים אספקטים של החברה הנמצאים מתחת לפני השטח בעין חדה וביקורתית, העושה שימוש בהומור ובאבסורד, אך גם ביכולת לאמירה חדה על טבע האדם על תשוקותיו וחרדותיו".

תערוכות יחיד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2004 - "או שתחזיר לי אותה או שתיקח גם אותי", סדנאות האמנים, תל אביב
  • Alligatoriver’’ - 2006, במסגרת "סופה של קורדובה", המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב
  • Bell street project space, "Forever Young" - 2008, וינה
  • 2008 - "צ'ה צ'ה היפיפה", Ferenbalm-Gurbrü Station, קרלסרוהה, גרמניה
  • 2009 - "שקיעה עמוקה", מוזיאון חיפה לאמנות
  • The 588 project/ Multipillory’’ - 2010, גלריה ברוורמן, תל אביב
  • 2010 - Rencontres d'Arles, Luma Foundation Discovery Award, צרפת
  • Ferenbalm-Gurbrü Station, "The 588 project/ Multipillory" - 2011, קרלסרוהה, גרמניה
  • The Days of The Family of the Bell’’ - 2012", גלריה Aspect Ratio, שיקגו
  • 2013 - "הסדנה", הביתן הישראלי, הביאנלה ה-55 לאמנות בוונציה
  • 2014 - "הסדנה", Museum of Contemporary art, בואנוס איירס, ארגנטינה
  • TRAFO, "Four Works" - 2015, שצ'צ'ין, פולין
  • 2015 - "חמש להקות מרומניה", מוזיאון ישראל, ירושלים
  • Bus Projects ,‘’Your work in my dreams, dual exhibition featuring Noriko Nakamura’’ - 2016, מלבורן, אוסטרליה
  • Drummerrss’’ - 2020", המוזיאון היהודי, ברלין

תערוכות קבוצתיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2001 – "בסיבוב השלישי", גלריה קו 16
  • 2002 – "מפולת", גלריה בצלאל, תל אביב
  • 2003 – Transchina, פסטיבל וידאו-ארט, בייז'ין
  • 2003 – "המפלגה: מהאתוס הציוני למסע האישי", מוזיאון בת ים לאמנות
  • 2004 – "וידאו-זון: הביאנלה הבינלאומית השנייה לווידאו ארט בישראל", סינמטק תל אביב
  • 2005 – "מה את שותקת?", מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
  • 2006 – "חמישה ציורי קיר", הגלריה של המדרשה בתל אביב
  • 2007 – "עבודת המפתן", הגלריה של המדרשה בתל אביב
  • 2007 – "הזוכים 2006: תערוכת זוכי פרסי משרד התרבות והספורט לאמנות", מוזיאון פתח תקווה לאמנות
  • 2008 – "Homesick home: אמנות וידאו מישראל", המוזיאון היהודי, בריסל
  • 2008 – "TwoSidedness: אמנים ישראלים", Kulturhunest Stockholm, סטוקהולם
  • 2009 – "Le temp de la fin", מרכז לה טולרי לאמנות עכשווית, קלרמון פרנד, צרפת
  • 2009 – "לא בנחש: הביאנלה השנייה לאמנות עכשווית בהרצליה", מוזיאון הרצליה לאמנות, גן לאומי אפולוניה, הרצליה
  • 2009 – "מגמות חדשות באמנות עכשווית", Affirmation Arts, ניו יורק
  • 2010 – "Greater New York 2010", MoMa/PS1, ניו יורק
  • 2010 – "פרס דיסקברי, Recontres D`Arles", קרן Luma, ארל, צרפת
  • 2010 – "How Soon is Now", Garage Center for Contemporary Art, מוסקבה
  • 2010 – "Seedlings", מרכז לאמנות עכשווית, דאלאס
  • 2011 – "Emerge Selection 2011", מוזיאון לאמנות עכשווית, שיקגו
  • 2012 – "UNNATURAL", Bass Museum of Art, מיאמי, פלורידה
  • 2014 – "Israeli Video Art Exhibition: Silent Among Us", Loft Project ETAGI, סנט פטרסבורג, רוסיה
  • 2015 – "Contour 2015, 7th Biennale of Moving Image", מכלן, בלגיה
  • 2016 – "Staring Back at the Sun – Video Art from Israel, 1970 – 2012", New Museum, ניו יורק
  • 2017 – "Mediterranea 18th Biennale – Special Projects", טירנה, אלבניה
  • 2018 – "Current Affairs", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
  • 2019 – "The Workshop, 2019 Asian Art Biennial, The Strangers from beyond the Mountain and the see’’, המוזיאון הלאומי לאמנות של טאיוואן, טאיג'ונג, טאיוואן
  • 2020 – "It Must Be Love: Gifts from Artists to their Children", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב

פרסים ומלגות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2002 - מלגת קרן התרבות אמריקה ישראל, מפעל המלגות ע"ש שרת
  • 2003 - הקרן לקידום וידאו-ארט וקולנוע ניסיוני ישראלי, המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב
  • 2005 - פרס ע"ש שמואל גבעון, מוזיאון ישראל לאמנות
  • 2005 - מענק תמיכה מטעם הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה
  • 2005 - הקרן לקידום וידאו-ארט וקולנוע ניסיוני ישראלי, המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב
  • 2006 - פרס האמן הצעיר, משרד המדע, התרבות והספורט
  • 2007 - פרס ישראכרט ומוזיאון תל אביב לאמנות לאמן ישראלי
  • 2010 - קרן Art Matters, ניו יורק
  • 2010 - קרן ג'רום, ניו יורק
  • 2011 - מלגת אינגבורג בכמן מיסודו של אנסלם קיפר, קרן וולף (פרס וולף לאמן צעיר)
  • 2011 - הקרן לקידום וידאו-ארט וקולנוע ניסיוני ישראלי, המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב
  • 2018 - פרס לאמנות פלסטית, משרד התרבות והספורט

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ העמוד של גלעד רטמן, באתר גלריה ברוורמן
  2. ^ סמדר שפי, הגפילטע פיש פותח את הפה, באתר הארץ, 13 בדצמבר 2005
  3. ^ המרכז לאמנות עכשווית, סופה של קורדובה, קטלוג התערוכה. אוצר: סרג'יו אדלשטיין, תל אביב, 2006
  4. ^ אתר למנויים בלבד שני ליטמן, מהשדה ברומניה למוזיאון בירושלים, באתר הארץ, 12 בפברואר 2015
  5. ^ 1 2 3 עוזי צור, עוצם עין אחת | ביצת בראשית, באתר הארץ, 7 במאי 2010
  6. ^ קטלוג הביתן הישראלי בביאנלה ה-55 בוונציה, גלעד רטמן, הסדנא, 2013
  7. ^ 6 אמנים 6 פרויקטים, באתר מוזיאון ישראל
  8. ^ אתר למנויים בלבד שני ליטמן, מהשדה ברומניה למוזיאון בירושלים, באתר הארץ, 12 בפברואר 2015