גמביט (שחמט)
 מסעי שחמט. להסבר על רישומים אלה, ראו כאן. |
גמביט (לקוח מהשפה האיטלקית: gambetto, בעברית: "לטייל") הוא מושג בשחמט, המתאר הקרבת חומר (כלומר כלים) בפתיחת המשחק (לרוב על ידי הלבן), במטרה להשיג יתרון עמדתי על לוח המשחק, בדרך כלל על ידי עיכוב פיתוח הכלים של היריב או שליטה חזקה במרכז.
בגלל השפעתו הרבה של הגמביט על פתיחת המשחק, חלק מהפתיחות הקלאסיות כוללות בשמן את המילה גמביט.
אסטרטגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגמביט מתבצע על ידי הצבת הקורבן (בדרך כלל רגלי) בעמדה ממנה היריב יכול לקחת אותו מבלי להיות מוכה בחזרה. אם היריב החליט לקחת את החומר המוצע, זה יהיה גמביט נרצה ואם ימנע מכך, זה יהיה גמביט נדחה.
בשחמט המודרני, כאשר שחקן בוחר אם לקבל את הגמביט או לא, עומדים בפניו שיקולים רבים, שבמרכזם – אלו יתרונות ירוויח הצד השני אם הגמביט יתקבל. במשחקים רבים יחליט השחקן שקיבל את הגמביט להחזיר את החומר (להקריב בחזרה רגלי) כדי לאזן את המשחק חזרה (קבלת יתרונות עמדתיים במקום חומריים), ובכך יחזור המשחק למצב של שוויון חומרי. לעומת זאת, אם הצד שהציע את הגמביט לא משכיל לנצל את היתרונות העמדתיים שטומן בחובו הגמביט - אז היתרון לאחר פישוט המשחק (החלפת כלים ומעבר לשלב הסיום) יהיה לצד בעל היתרון החומרי.
יתרונות הגמביט
[עריכת קוד מקור | עריכה]לרוב הגמביט נותן חלק משלושת היתרונות הבאים לשחקן שמציע אותו:
הרווחת זמן
[עריכת קוד מקור | עריכה]השחקן שמקבל את הגמביט מבזבז טמפו (זמן בשחמט, כלומר מסעים) על קבלת הגמביט ולאחר מכן על פיתוח כליו. בזמן זה, יכול מציע הגמביט להעמיד את כליו במצב טוב יותר על לוח השחמט. פיתוח כלים הוא חלק חשוב ממרכיבי הפתיחה בשחמט, מפני שעל ידי פיתוח כלים מהיר יכול השחקן להיערך להתקפה מהירה על מלכו (או כליו) של היריב, או לחלופין להשתלט על מרכז הלוח (אשר ממנו ניתן לנווט התקפות ואת הכלים אל כל הלוח. אחת ממטרות הפתיחה היא שליטה על מרכז הלוח).
גמביט אוונס הוא דוגמה טובה לבזבוז הזמן של קבלת הגמביט. העמדה שלהלן מתקבלת לאחר המסעים: 1. ה4 ה5 2. פו3 פג6 3. רג4 רג5 4. ב4 ר:ב4 5. ג3
| 8 | 
|
|
|
|
|
|
|
|
| 7 | 
|
|
|
|
|
|
|
|
| 6 | 
|
|
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| 1 | 
|
|
|
|
|
|
|
|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח |
כעת, על הרץ השחור יהיה לסגת אחורה (המסעים הפופולריים ביותר הם 5. ... רה7 או 5. ... רא5. המסע 5. ... רג5 משוחק פחות בפרקטיקה התחרותית ונחשב פחות מדויק). בכך יוכל הלבן לשלוט על המרכז לאחר המסע ד4. הלבן אומנם עם רגלי פחות, אך השליטה העתידית במרכז תהווה פיצוי מתאים לרגלי.
גמביט סמית'-מורה הוא דוגמה לגמביט בו משיג הלבן פיתוח כלים מהיר. הגמביט מתקבל לאחר המסעים הבאים: 1. ה4 ג5 2. ד4 ג:ד4 3. ג3 ד:ג3 (יש גם מסע המחזיר את הרגלי- 4. ... ד3 ומסעים חריפים נוספים כגון 4. ... פו6).
| 8 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| 1 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח |
המסע הראשי בעמדה זו הוא 4. פ:ג3 (מסע נוסף הוא 4. רג4). כאמור, לבן הקריב רגלי- אך בתמורה לכך הוא קיבל פרש מפותח המוצב בערוגה ג3 ורגלי בערוגה ה4, אשר ביחד מונעים את שליטת השחור במרכז. בנוסף, למלכה יש טור חצי פתוח, ממנו היא תוכל לתמרן בצורה טובה יותר.
עם זאת, גמביט סמית'-מורה לא משוחק הרבה ברמות הגבוהות, אך לחובבי שחמט הוא יכול להוות כלי מצוין לפתיחת המשחק.
אקטיביות של כלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כלים אקטיביים בשחמט הם כלים בעלי מרחב תמרון הלוחצים על כליו של היריב, או לחלופין מונעים ממנו נקודות מפתח. בעזרת ההקרבה, יכול הצד המקריב לקבל כלים אקטיביים, לדוגמה- הצבת צריח מול טור פתוח או רץ אל מול אלכסון פתוח.
אלוף העולם לשעבר ואחד משחקני ההתקפה המוכשרים ביותר במאה ה-20, מיכאל טל סיכם יתרון זה באומרו שהוא "הקריב רגלי רק בגלל שהוא היה בדרכו" (של כלי אחר).
לרוב בשלב הפתיחה יתרון זה לא בא לידי ביטוי אלא רק בשלב אמצע המשחק.
דוגמה לאקטיביות של כלים כבר בשלב הפתיחה (מהמועטות שבהם) באה לידי ביטוי בגמביט בנקו, המתקבל מהגנת בינוני לאחר המסעים: 1. ד4 פו6 2. ג4 ג5 3. ד5 ב5 4. ג:ב5 א6 5. ב:א6 ר:א6
| 8 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| 1 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח |
הרץ השחור הנמצא בערוגה א6 שולט באלכסון א6-ו1 ומונע מהלבן לבצע הצרחה באופן כמעט מוחלט. גם לפרש הנמצא בערוגה ו6 יש מרחב תמרון. כמו כן, בעמדות אלו נוהג השחור לשחק ז6 עם רז7 ובכך להשתלט על האלכסון ז7-ב-2.
פירוק מבנה רגלים של היריב
[עריכת קוד מקור | עריכה]על ידי לקיחת הגמביט, הצד המקבל בוחר להחליש את מבנה הרגלים שלו וליצור לעצמו רגלים חלשים (כפולים, מבודדים או 'תלויים') אשר יהוו מטרה נוחה לכליו של הצד השני.
חסרונות הגמביט
[עריכת קוד מקור | עריכה]החיסרון העיקרי של הגמביט הוא כמובן העובדה שהשחקן מתחיל בגרעון חומרי (רגלי אחד פחות מאשר ליריבו, שניים ולפעמים אפילו כלי שאינו רגלי)- לפעמים רגלי אחד הוא מה שמבדיל עמדה שוויונית מעמדה עדיפה לאחד הצדדים. לכן, על השחקן שהקריב את החומר להיות זהיר במיוחד ולנצל הזדמנויות. אותו שחקן יקבל לרוב עדיפות עמדתית ולכן הוא צריך לדעת לנצל אותה בצורה מיטבית.
בחלק מהגמביטים יתקבלו עמדות "חריפות" במיוחד (בעמדות "חריפות" המצב על הלוח מסובך למדי, לרוב אחרי הקרבת חומר מסוים ושישנו סיכוי לשני הצדדים- מצד אחד לזה שהקריב שקיבל יתרון מההקרבה, ומצד שני לזה שבעדיפות חומרית - ולכן עליו להיות זהיר. בדרך כלל זה שהקריב יהיה בעל התקפה מזהרת, ועל הצד העדיף בחומר להתגונן ולעמוד בהתקפתו) ולכן על שני הצדדים לשחק בזהירות מתמדת כאשר כל טעות יכולה לגרום להפסד.
חיסרון נוסף המתקיים בחלק מהגמביטים בלבד הוא החלשת מבנה הרגלים של הצד המקריב. לדוגמה, בגמביט המלך הלבן מחליש את מבנה הרגלים שלו באגף המלך ובכך יוצר לשחור סיכויי נגד להתקפה באגף המלך.
גמביטים ראשיים ומפורסמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גמביט המלכה - 1. ד4 ד5 2. ג4
- גמביט אוונס - 1. ה4 ה5 2. פו3 פג6 3. רג4 רג5 4. ב4
- הגמביט הסקוטי - 1. ה4 ה5 2. פו3 פג6 3. ד4 ה:ד4 4. רג4
- גמביט המלך - 1. ה4 ה5 2. ו4
- גמביט בודפשט - 1. ד4 פו6 2. ג4 ה5
- גמביט סמית'-מורה - 1. ה4 ג5 2. ד4 ג:ד4 3. ג3 ד:ג3 4. פ:ג3
- הגמביט הלטבי - 1. ה4 ה5 2. פו3 ו5
- גמביט בנקו - 1. ד4 פו6 2. ג4 ג5 3. ד5 ב5
- גמביט פרום - 1. ו4 ה5
- גמביט רוסו - 1. ה4 ה5 2. פו3 פג6 3. רג4 ו5
- גמביט אלבין - 1. ד4 ד5 2. ג4 ה5 3. ד:ה5 ד4
- ישנם גמביטי נגד (כגון גמביט אלבין) וגמביטים המהווים נוסחים שלמים בתוך הגמביט עצמו (כגון גמביט מוציו (1. ה4 ה5 2. ו4 ה:ו4 3. פו3 ז5 4. רג4 ז4 5. 0-0 ז:ו3 6. מה:ו3)
