גריגורי גגארין

גריגורי גגארין
Григорий Гагарин

לידה	29 באפריל 1810 (יוליאני) סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
פטירה	18 בינואר 1893 (יוליאני) (בגיל 82) שאטלרו, צרפת
תחום יצירה	שירות צבאי, אדריכלות, תולדות האמנות, גרפיקה, דיפלומטיה, ציור, שירות אזרחי
פרסים והוקרה	אביר במסדר אלכסנדר נבסקי עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 3 מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 3 מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 2 Order of Saint Anna, 2nd class with crown Order of Saint Anne 3rd class with wreath עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 4 אות מסדר העיט הלבן עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1 מסדר סנטה אנה, דרגה 2 אות המסדר אנה הקדושה, דרגה 3 לגיון הכבוד
בן או בת זוג	Sofya Gagarina
צאצאים	Mariya Gagarina, Andrey Gagarin, Grigory Gagarin

גריגורי גגארין (ברוסית: Григорий Гагарин ‏: 29 באפריל 1810 – 30 בינואר 1893) היה צייר וגנרל רוסי.

ביוגרפיה

גריגורי גגארין נולד בסנט פטרסבורג למשפחת אצולה גגארין. אביו, הנסיך גריגורי איבנוביץ' גגארין, היה דיפלומט רוסי בצרפת ולאחר מכן השגריר באיטליה. סבו וסבתו מצד אביו היו הנסיך איבן סרגייביץ' גגארין ואשתו. אביו נישא בסנט פטרסבורג בשנת 1809 לאמו יקטרינה פטרובנה סוימונובה, בתם של פיוטר אלכסנדרוביץ' סוימונוב ואשתו יקטרינה איבנובנה בולטינה. עד גיל 13 שהה הילד עם משפחתו בפריז וברומא ולאחר מכן למד בסיינה. גריגורי לא קיבל חינוך אמנותי רשמי, אלא לקח שיעורים פרטיים מהצייר הרוסי קארל ברולוב שהתגורר באותה תקופה באיטליה.

ב-1832 חזר לסנט פטרסבורג, התוודע לאלכסנדר פושקין ואייר את יצירותיו כמו "אגדת הצאר סאלטן". הוא גם התקרב לאופוזיציה ולמיכאיל לרמונטוב.

הוא עבד כדיפלומט רוסי בפריז, רומא וקונסטנטינופול; שהה שנתיים במינכן. ב-1839, לאחר שובו לרוסיה, נסע יחד עם הסופר הרוסי ולדימיר סולוגוב מסנט פטרבורג לקאזאן. סולוגוב כתב את רומן על המסע הזה, וגגארין אייר אותו.

המלחמה הקווקזית

גגארין גם המשיך את ידידותו עם לרמונטוב, ובשנת 1840 עקב אחריו לגלותו בקווקז במלחמת הקווקז. כנראה הם גרו יחד באותו אוהל.

הם השתתפו במבצעים נגד הילידים המאכלסים את הרי הקווקז, אך גם המשיכו בעבודתם היצירתית. ידועות כמה יצירות אמנות שחתומות על ידי שניהם.

ב-1841 נהרג לרמונטוב בדו-קרב, אך גגארין המשיך בשירותו הצבאי.

בשנת 1842 הוא השתתף במשלחת הגנרל צ'רנישיוב בדאגסטן ושירת עד 1848.

חיים אישיים

גגארין היה נשוי פעמיים. אשתו הראשונה הייתה אנה ניקולייבנה דולגורוקובה (1823–1845), איתה נולדה לו בת, הנסיכה יקטרינה גריגורייבנה גגארינה (1844–1920). אנה ניקולייבנה נפטרה כמה ימים לאחר שילדה את הבת.

ב-29 באוגוסט 1848 נישא לסופיה אנדרייבנה דשקובה (7 ביולי 1822 - 20 בדצמבר 1908), בתו של אנדריי דשקוב ואחייניתו של דמיטרי דשקוב, שר המשפטים לשעבר.

בשנים 1848–1855 הוא התגורר בטבליסי בשירותו של מיכאיל וורונטסוב. בין התפקידים הצבאיים והמנהליים, גגארין עשה הרבה עבודות עבור העיר. הוא בנה שם תיאטרון, צייר את קתדרלת טביליסי, ושיחזר ציורי קיר של הקתדרלות הגיאורגיות הישנות, כולל מנזר בטניה. בשלב זה נולדו הילדים הראשונים מנישואיו השניים.

האקדמיה הקיסרית לאמנויות

ב-1855 עבר גריגורי לסנט פטרסבורג כדי לעבוד אצל הדוכסית הגדולה מריה ניקולייבנה, דוכסית לויכטנברג, שהייתה נשיאת האקדמיה הקיסרית לאמנויות. כאן נולדו שני ילדיו הנוספים.

בשנת 1858 קיבל גגארין את הדרגה הצבאית של מייג'ור גנרל. ב-1859 הוא הפך לסגן הנשיא של האקדמיה הקיסרית לאמנויות, והוא נשאר שם עד 1872. בתו האחרונה, הנסיכה נינה, נולדה ב-1861.

כסגן נשיא האקדמיה תמך גגארין ב"סגנון הביזנטי". הוא בנה את "המוזיאון לאמנות נוצרית מוקדמת" באקדמיה. גגארין גם המשיך לתמוך בשירתו של לרמונטוב, והעלה את "השד" של לרמונטוב בתיאטרון הארמיטאז' המלכותי (1856).

גגארין מת בצרפת בשנת 1893.

גלריה

• 
• 
• 
• 

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גריגורי גגארין בוויקישיתוף