גרציאדו איסאיה אסקולי
גרציאדו איסאיה אסקולי (באיטלקית: Graziadio Isaia Ascoli; בשמו היהודי: אלחנן ישעיה אסקולי; 16 ביולי 1829 - 21 בינואר 1907) היה בלשן ומזרחן יהודי-איטלקי.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד ליהודה אפרים אסקולי בגוריציה שבאיטליה, בגיל חמש החל את לימודיו בחדר המקומי שבו למד קריאה וכתיבה. בהמשך למד דקדוק עברי תנ"ך ותלמוד מפי הרב שמואל חיים לולי, וחשבון ומסחר מפי אחיו שלמה.
הוא גילה עניין בבלשנות בגיל צעיר מאוד, וכבר בגיל 15 פרסם תאוריה שלו, שאותה כינה בשם "השאלה הלאדינית" (La questione ladina), שבה טען כי שלוש השפות פורלן, רומאנש ולדינית שייכות למשפחת שפות אחת שדוברה בעבר בשטח שבין שווייץ בצפון ועד לחופי הים האדריאטי ואיסטריה בדרום. בשעתו זכתה התאוריה למשוב חיובי, אך כיום מסכימים רוב החוקרים שפורלן, רומאנש ולדינית הן שפות נפרדות. בגיל 17 למד יוונית, לטינית וצרפתית אצל הפרופסור יוסף ונצל מנצל שהיה אז מורה בגימנסיה בגוריציאה ובהמשך עמד בראש הגימנסיה בטריאסטה. בעת לימודיו אלו התרועע עם יוסף אלמנצי ויצחק שמואל רג'יו. בטקס הפתיחה של בית הספר הריאלי בגוריציאה נאם אסקולי לראשונה בפומבי, במעמד אישים רמי דרג. שמואל דוד לוצאטו הקדיש לכבוד יום חתונתו של אסקולי את חיבורו הנודע "ויכוח על חכמת הקבלה ועל קדמות ספר הזוהר".
ב-1854 הדפיס חלק ממחקריו והם זכו לפרסום והכרה. בשנת 1860 התמנה כפרופסור לשפות שמיות מזרחיות באוניברסיטת מילאנו. ב-1875 נעשה חבר האקדמיה דיי לינצי (אנ'), וב-1985 באקדמיה דלה קרוסקה (אנ'). ב-1876 התקבל כחבר כבוד באקדמיה הרוסית למדעים ואחר כך כחבר כבוד באקדמיות וחברות מדעיות נוספות בגרמניה.
ב-1887 מונה בידי אומברטו הראשון, מלך איטליה כחבר הסנאט של הרפובליקה.
אסקולי נפטר ב-21 בינואר 1907, השאיר אחריו כתבים ופרסומים רבים וחידושים רבים בבלשנות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משה ריינעס, דור וחכמיו : לחקר תולדות ספרות ישראל וגדולי סופריה בדור הזה. חלק א. קראקא, תר"ן. עמ' 21–27.
- בן-ציון אייזנשטט, ר' אלחנן ישעיה, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק א, עמודים 9–10, באתר היברובוקס
- "אסקולי, גרציאדו איסאיה", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- גרציאדו איסאיה אסקולי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
גרצידיו ישעיה אסכולי (1829-1907), דף שער בספרייה הלאומית
