לדלג לתוכן

ג. יפית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג. יפית
לידה 9 באוגוסט 1951
בני ברק, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בנובמבר 2021 (בגיל 70)
פתח תקווה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
מקום קבורה בית העלמין קריית שאול עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1972–2021 (כ־49 שנים)
עיסוק פרסומאית ואשת עסקים
בן זוג בנימין ארד
צאצאים אייל גרינברג
מספר צאצאים 1
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יפית גרינברג (מוכרת בשמה המסחרי: ג. יפית; 9 באוגוסט 1951 – 30 בנובמבר 2021) הייתה פרסומאית ואשת עסקים ישראלית. הייתה הבעלים של קבוצת הפרסום: "ג. יפית תקשורת", המאגדת תחתיה את החברות: "ג. יפית בע"מ", "Gkids&young", "גלעד תדמית", "TRM" ,"Gimalaya", Big Big light" ,"G Conversation" (העוסקת בקידום מכירות) ושליש ממשרד הפרסום ענבר מרחב ג'י.[1] יו"ר קבוצת G תקשורת ומבעלי סטימצקי לשעבר.[2]

גרינברג זכתה לפרסום במיוחד בזכות כתבות וקמפיינים פרסומיים בהם המליצה לרכוש מוצרים, בהתבסס על מחקרים ובדיקות שערכה. היא נחשבה למותג חזק בתחום הצרכנות[3] והתמחתה בניהולם של מהלכי שיווק אתגריים: מינוף מותגים, שינויים בהרגלי הצריכה, שינוי ההתנהגות הצרכנית ומיצוב מחדש.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרינברג נולדה בשם יפה מימון בבני ברק כאחת מחמשת ילדיהם של נגר ומטפלת,[4] יוצאי טריפולי. היא גדלה במשפחה מסורתית, למדה בבית ספר תיכון עירוני דתי בני ברק ושימשה מדריכה בתנועת "בני עקיבא".[4] גרינברג הייתה בעלת תואר ראשון בחינוך וגאוגרפיה מאוניברסיטת בר-אילן.

בגיל 21 עברה לתל אביב ועבדה במדור הפרסום של עיתון העבר "להיטון" ולאחר מכן כתקציבאית במשרד פרס.[4] עד 1977 עבדה כתקציבאית במשרד הפרסום פלד.[3] החל מ־1980[5] עד לעליית ערוצי הטלוויזיה המסחרית בישראל, הייתה ידועה במדורים הפרסומיים שכתבה בעיתונות, בין היתר בעיתוני לאשה, ידיעות אחרונות, מעריב, הארץ וחדשות תחת הכותרת "כדאי" ובחתימתה "ג. יפית", בהם פרסמה מוצרים ושירותים בכתבות תחקיר אינפורמטיביות, שהוסיפו לקורא ערך מוסף על הנושא אותו סקרה, ונכתבו ממשרדה בכיכר המדינה, שנקרא "יפית ג. – כתבות אינפורמטיביות בסגנון עיתונאי".[3][6]

עם תחילת השידור המסחרי בטלוויזיה, זיהתה גרינברג נישה בתחום הפרסום ושכפלה את אותו קונספט פרסומי שיצרה לטלוויזיה. נטען על ידה בפרסום מוצרים שונים, כי בדומה לעיתונות, גם בפורמט הטלוויזיוני היא בודקת, משווה ורק אז ממליצה על המוצר. הקמפיינים שלה זכו להצלחה מסחרית, וכן הופיעו במדדי האפקטיביות של גלובס ודה-מרקר[דרוש מקור]. עם השנים, צירפה גרינברג לעסקיה הפרסומיים את כלתה, מאיה ישעיהו, והן הופיעו יחד בפרסומות.

עם לקוחותיה נמנו מן החברות הגדולות בישראל: סנו, הוט, תנובה, שטראוס עלית, ישראכרט, שירותי בריאות כללית, סופר פארם, טרה ועוד.

במהלך השנים פנתה ג. יפית גם לעסקי נדל"ן ועסקי השקעות. חברות בבעלותה בנו את פרויקט "אנטוקולסקי" בסגנון ה"באוהאוס", אחד הפרויקטים היוקרתיים בתל אביב.

בשנת 2013 ניהלה ג. יפית מגעים עם רון לאודר כדי לרכוש את חלקו בערוץ 10 (30%).[7] ביוני 2014 עמדה בראש קבוצת משקיעים שרכשה את רשת חנויות הספרים סטימצקי.[8]

בשנת 2017 השיקה ג. יפית את גרופיס. הום בשיתוף דנית ציון-דואן, בעלת משרד עו"ד בתחום הנדל"ן,[9]ויוסי שניידר, מומחה במיסוי ונדל"ן. מטרת המיזם היא להקל על התאגדות של קבוצות רכישה.[10]

בשנת 2010 הרשיע בית משפט השלום בתל אביב את אתר "GetIT", השייך לקבוצת ג. יפית, בעבירה של הטעיית צרכנים לפי חוק הגנת הצרכן. על פי כתב האישום, אשר הוגש על ידי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, הנאשמים "לא סיפקו את המוצרים כפי שהתחייבו, עיכבו ביטול עסקאות ולא החזירו כסף במועד הקבוע בחוק לגבי מכר מרחוק".[11]

גרינברג הייתה נשואה בשנית לד"ר בנימין ארד, מנהל רפואי בבתי זיקוק ואם לבן אחד מבעלה הראשון.[2]

נפטרה ב-30 בנובמבר 2021, בגיל 70, ממחלת הסרטן,[12] והובאה למנוחות באותו יום בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.[13]

בתרבות הפופולרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-90 זכתה גרינברג לחיקוי בתוכנית "הקומדי סטור", שם גילם אסף אשתר את בת-דמותה שנקראה "מ. כוערת", שהופיעה לאחר מכן בפרסומת של גרינברג לבורגראנץ'. בשנות ה-2000 חיקה אותה אלי פיניש בתוכנית "ארץ נהדרת", יחד עם חיקוי של כלתה, מאיה ישעיהו שאותה חיקתה עלמה זק.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג. יפית בוויקישיתוף

בעקבות מותה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ליאת רון, ‏ג. יפית: "מעניין לפתוח חנויות במרכזים ישראליים בחו"ל", באתר גלובס, 2 ביוני 2018
  2. ^ 1 2 טליה לוין, ‏ג. יפית: "כשבן זוגי פרפר בין חיים למוות, נדרתי נדר להתחתן איתו", באתר מעריב אונליין, 10 ביוני 2018
  3. ^ 1 2 3 נווית זומר, ג. יפית תעשייות פרסום, חדשות, 8 במאי 1991
  4. ^ 1 2 3 הדס בשן, ‏החלוצה, באתר ‏מאקו‏, 3 בדצמבר 2021
  5. ^ רהיטי ילדים ונוער: למה לא לקנות "מציאות", מעריב, 22 בדצמבר 1980
  6. ^ כדאי מאת ג. יפית, חדשות, 27 בינואר 1989
    כדאי מאת ג. יפית, הארץ, 2 באוקטובר 1987
  7. ^ נתי טוקר, ערוץ 10 שוב בסכנה: ג. יפית לא תרכוש את חלקו של רון לאודר, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2013
  8. ^ נורית קדוש, סטימצקי: הושלמה העברת הבעלות לג. יפית, באתר ynet, 22 ביוני 2014
  9. ^ ג. יפית משיקה פלטפורמה להתאגדות ברכישות, באתר www.allmarketing.co.il
  10. ^ גדעון אוקו, ‏ג. יפית רוצה לכבוש גם את הנדל"ן, באתר ‏מאקו‏, 19 בדצמבר 2017
  11. ^ מירב קריסטל, האתר "גט איט" של ג. יפית נקנס ב-108 אלף שקל, באתר ynet, 28 בינואר 2010
  12. ^ אשת העסקים והפרסום ג. יפית הלכה לעולמה בגיל 70, באתר וואלה, 30 בנובמבר 2021
  13. ^ מעריב אונליין, ‏"לב ונשמה ענקית": ג.יפית מובאת למנוחות בבית העלמין בקרית שאול, באתר מעריב אונליין, 30 בנובמבר 2021
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג._יפית&oldid=38740961"