ד

ד' היא אחת משש האותיות ב ג"ד כ פ"ת, המקבלות דגש קל בראש מילה ולאחר שווא נח. בימינו אין הבחנה בקרב דוברי העברית בישראל בין הגייתה של ד' דגושה לרפה – שתיהן נהגות כמו האות d במילה האנגלית Dog.

ד' דגושה ייצגה במקור עיצור מכתשי, סותם, קולי ([d] ‏:IPA), כמו d באנגלית.

ד' רפה ייצגה במקור עיצור שיני, חוכך, קולי ([ð] ‏:IPA), כמו th שבמילה האנגלית "Then" (לא כמו ה־TH שבמילה "Thin") או כמו האות ד'אל (ذ) בערבית. ישנן עדיין עדות המקפידות על הגייה זו^[^{דרוש מקור]}.

ייצוג

ככל הנראה נקראת האות דל"ת משום שצורתה בכתב עברי עתיק הייתה דומה לדֶלֶת.


ד' (דִּיגּ) באלפבית הפרוטו-כנעני	ד' (דַּלְתּ) באלפבית הפרוטו-כנעני	ד' באלפבית הפיניקי	ד' באלפבית הארמי

האות ד' מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב, חיים

בקוד ASCII מיוצגת האות ד' בערך E3, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05D3.

בקוד מורס מיוצגת האות ד' באמצעות הרצף (משמאל לימין): ..- (קו נקודה נקודה).

הוא ייצוגה של האות ד' בכתב ברייל.

באלפבית צלילי מיוצגת האות ד' באמצעות המלה "דוד".

באיתות בדגלי סמפור ד' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה כלפי מטה, ודגל שני הפונה כלפי מעלה.

שימושים

בגימטריה ערכה 4, ובהתאם לכך "יום ד'" הוא יום רביעי וכיתה ד' היא הכתה הרביעית בבית הספר. כאשר האות ד' מופיעה בראש תאריך עברי, פירושה 4,000, למשל: שנת ד'תתנ"א היא השנה ה-4851 בלוח העברי.

בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות ד' היא כ־2.59% מכלל אותיות האלפבית העברי.

בקבלה מסמלת האות ד' דלייה וקבלה. בדורות האחרונים החל נוהג אצל יהודים דתיים מסוימים, לציין את שם השם על ידי האות ד' ולא האות ה', כיוון שלדעתם באות ה' יש קדושה המצריכה גניזה. הדבר מתבטא הן בכתבי יד והן בספרים מודפסים.

האות ד' מופיעה בביטויים עבריים אחדים:

ד' על ד': שטח של ארבע אמות על ארבע אמות, ובהשאלה כינוי לשטח קטן ביותר.
בד' אמותיו: בסביבתו הקרובה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערך "ד", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: ד
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ד