דוד אידר
 | |
| לידה |
1 באוגוסט 1865 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
30 במרץ 1936 (בגיל 70) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת |
| שפות היצירה |
אנגלית |
  | |
מונטגיו דוד אִידֶר (באנגלית: Montague David Eder; 12 באוגוסט 1865 – 30 במרץ 1936) היה פסיכואנליטיקאי, רופא, מנהיג ציוני, איש רוח וסופר יהודי-בריטי.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ד"ר דייוויד (דוד) מונטגיו אידר. נולד בלונדון למשפחה יהודית מתבוללת, רופא, מראשוני הפסיכואנליטיקאים בבריטניה, מתלמידיו של זיגמונד פרויד, ראש ועד הצירים לארץ ישראל 1918 וראש המחלקה המדינית של ההסתדרות הציונית בירושלים 1922-1918, חבר בוועד המנהל של האוניברסיטה העברית בלונדון, נשיא הסתדרות ציוני אנגליה 1930-1932, סגן נשיא הסתדרות ציוני אנגליה 1936-1932.[1]
לימודים והכשרה רפואית
[עריכת קוד מקור | עריכה]דוד אידר למד רפואה בבית החולים סנט ברתולומאו (Saint Bartholomew's Hospital) בלונדון. עם סיום לימודיו הוא יצא למסע ברחבי ארצות הברית ומשם המשיך דרומה ליבשת דרום אמריקה. בבוליביה הוא התנדב לשמש כרופא מנתח בצבא הבוליבאני.[2]
בשנת 1900 חזר אידר ללונדון והחל לעסוק ברפואה כרופא כללי. במהלך מלחמת העולם הראשונה הצטרף אידר לצבא הבריטי ושימש כרופא במסגרת חיל הרפואה. במסגרת זו הוא הוצב באי מלטה כרופא אחראי על היחידה הפסיכו-נוירולוגית בבית החולים הצבאי. עבודה זו הובילה את אידר לכתוב בשנת 1917 את הספר War-Shock, The Psycho-neuroses in War: Psychology and Treatment, העוסק בסימפטומים הפסיכולוגיים והנוירולוגיים מהם סבלו חיילים בהם טיפל.[3]
פסיכואנליטיקן
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל משנת 1910 החל אידר לגלות עניין בתורת הפסיכואנליזה שבתקופה זו החלה להתפתח באירופה. הוא תרגם עבודות של קרל יונג לאנגלית ובהם הספר "התאוריה של הפסיכואנליזה" (The Theory of Psychoanalysis) ועבודות של זיגמונד פרויד ובהם "על החלומות" (On Dreams). משהתגבשה דעתו וגדלה מומחיותו העדיף אידר את הגישה הפרוידיאנית על גישתו של יונג.[4]
הוא פרסם מספר מאמרים על פסיכואנליזה ורכש שם כמומחה בתחום שבתקופה זו נחשב לחדשני ביותר בעולם הרפואה.
בשנת 1932 הוא נבחר לתפקיד נשיא המחלקה הרפואית של בחברה הבריטית לפסיכואנליזה, ובאותה שנה פרסם את עבודתו "טיפול בחולה הסובל מנוירוזה" (The Management of the Nervous Patient). בעבודה זו הציג אידר את הדרך לשילוב טכניקות של פסיכואנליזה בטכניקות איבחון המשמשות ברפואה כללית.[5]
באותה שנה הציג אידר את התאוריה של המיתוס של הקידמה (Myth of Progress) במאמר בכתב העת היוקרתי British Journal of Medical Psychology. הוא הציג את הטענה כי בעוד התרבות האנושית צועדת קדימה בזכות תגליות מדעיות הבאות לידי ביטוי בטכנולוגיה והתקדמות במחשבה החברתית-פוליטית, האדם מגלה כי קידמה זו אינה מיטיבה עמו ותוצאה אחת של הקידמה היא אומללות של הפרט, המרגיש כי הוא מאבד שליטה ויכולת להבין את סביבתו.[6]
פעיל ציוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניתן לחלק את פעילותו הציונית לשלוש תקופות : תחילה, חברותו בהסתדרות הטריטוריאליסטית, אחר כך פעילותו הציונית בירושלים 1918 -1922 ושובו ללונדון ופעילותו שם ומשם למען הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
כפעיל ציוני הוא נמנה עם חברי ההסתדרות הטריטוריאליסטית היהודית שבראשה עמד דודנו ישראל זנגוויל, לצד נחמן סירקין. אישים אלו צידדו במציאת טריטוריה להגשמת הציונות, וזאת בניגוד לאנשי רוח אחרים שראו בציונות תנועת התחדשות רעיונית. זנגוויל ואידר צידדו בהגשמת הציונות במסגרת תוכנית אוגנדה. בקונגרס הציוני השביעי פרשו הטריטוריאליסטים מן ההסתדרות הציונית והקימו את ההסתדרות הטריטוריאליסטית היהודית (יט"א). מטעמה יצא אידר בשליחות מטעמם ללוב במטרה לבדוק את האפשרות להתיישבות יהודים שם, שליחות שהעלתה חרס.[7]
לאחר מלחמת העולם הראשונה, כבוש ארץ-ישראל בידי הבריטים, הצהרת בלפור (2 בנובמבר 1917) ובהשפעת ד"ר חיים ויצמן התקרב אידר אל הציונות המעשית בארץ-ישראל. ויצמן צרף אותו למשלחת הציונית, והוא עבר לגור עם משפחתו בירושלים ונשאר בה עד אוגוסט 1922. בספטמבר 1918 ויצמן עזב את הארץ ואידר נשאר לייצגו ולנהל את ענייניו בארץ ועמד בראש ועד הצירים ובראש המחלקה המדינית של ההנהלה הציונית בירושלים, תפקיד אותו מילא עד שעזב את הארץ. לא פעם ביקש לסיים את תפקידו בארץ ולשוב אל מקצועו כפסיכואנלטיקן, אך וייצמן שכנעו להישאר עד לאחר אשרור המנדט הבריטי ב 1922. הוא נשאר בירושלים למען הציונות ובמידה רבה גם בשל חברותו הנאמנה עם ויצמן. [8] בארבע שנותיו בארץ הוא היה למעשה האיש של ויצמן, שליחו האישי ויד ימינו.[9] בתוקף תפקידו כמנהל המחלקה המדינית של ההנהלה הציונית עסק בקשרים עם הממשל הצבאי והאזרחי הבריטי, נפגש רבות עם ראשי השלטון המנדטורי בארץ, עם ראשי כנסייה ועם מנהיגים ערביים. בהיותו בריטי ציוני היה איש קשר אידיאלי בין ההסתדרות הציונית והיישוב בארץ לבין שלטונות המנדט, ותרם רבות לפתרון בעיות וסכסוכים בין הנהגת היישוב לבין שלטונות המנדט.
אחרי שובו ללונדון המשיך בפעילות הציונית לצד פעילותו במקצוע הרפואה. "וייצמן העריך מאוד את אידר ואת נסיונו המעשי בארץ. הוא היה חבר ההנהלה הציונית בלונדון ואחראי מטעמה על עבודת המחלקה המדינית שם. בראשית שנות השלושים היה זמן קצר נשיא הפדרציה הציונית באנגליה" 1930 –1932. [10] גם בתפקידיו אלה המשיך להיות יד ימינו של וייצמן. בסיקור ראיון שלו עם המלך פייסל בלונדון בספטמבר 1925, אידר כותב "הבהרתי לו שאני למעשה אינני חבר בוועד הפועל הציוני, ולכן לא באתי אליו באופן רשמי, למרות שאני בקשר הדוק עם ד"ר וייצמן והייתי עמו לאחרונה בוינה. לכן, אפשר לשייך לד"ר וייצמן את כל מה שאומר, כאילו הדברים יצאו מפיו. [11]
פעילותו בהקמת האוניברסיטה העברית בירושלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביולי 1918 הונחה אבן הפינה לאוניברסיטה העברית. וייצמן, נשיא הציונות היהודית, היה היושב ראש הראשון של חבר הנאמנים שלה. כאשר עזב את הארץ, אידר נשאר והיה שליחו הנאמן ופעל מטעמו גם בענייני הקמת האוניברסיטה. [12] בשובו ללונדון ב1922 היה חבר בוועד המנהל של האוניברסיטה בלונדון.[13] עד פתיחתה הרשמית של האוניברסיטה ב 1925 ואף אחר כך, אידר היה פעיל בשם וייצמן ומעורב בכל שלבי ההקמה ובכל הנושאים הקשורים, החל מרכישת הבית הראשון ה GRAY HILL HOUSE .[14] והעברת הבעלות עליו, רישום ותיעוד גיוס כספים למען האוניברסיטה,[15] קשר עם הארכיטקטים, פרופ' גידס (GEDDES) ,מר מירס (MEARS) ומר חייקין (CHAIKIN) ,[16] רכישת כתב היד המקורי של תורת היחסות של איינשטיין עבור האוניברסיטה, [17] הקמת המעבדות לכימיה ולמיקרוביולוגיה ורכישת הציוד להן, [18] גיוס מדענים טיפול בתוכניות הבנייה שם,[19] וכלה בתכנים ואופן הלמידה, המחקר וההוראה באוניברסיטה. בנושאים רבים אידר, בשם וייצמן, היה חלוק על הד"ר יהודה לייב מאגנס, נגיד האוניברסיטה, בנושאי מטרות האוניברסיטה, חלוקת המשאבים הכספיים ועוד.[20] אידר ריכז את העקרונות והרעיונות איך צריכה האוניברסיטה העברית להיות, בחוברת בשם The Hebrew University, Jerusalem, Some Perspectives and Aspects by M. Eder, London, Zaionist Organisation 1926 בחוברת המוקדשת לאוניברסיטה העברית , אותה חיבר ויצאה לאור מטעם ההסתדרות הציונית.[21]
חייו הפרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אשתו של דוד, אידית אידר, התוודעה לציונות בגיל ארבעים, לאחר שנחשפה לרעיון על ידי פעילות בעלה. הייתה מחנכת, פסיכולוגית ופעילה בוויצו. אידר נפטר באנגליה בשנת 1936 ונקבר בלונדון. על שמו רחוב בשכונת רמת בגין בחיפה.[22]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יעקב יערי-פולסקין, חיים בשליחות העם, בתוך: חולמים ומגשימים, תל אביב: הוצאת מ. מזרחי, 1967, עמודים 132–128
- משה יגר, תולדות המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, ירושלים: מוסד ביאליק, 2011
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "ד"ר מונטגיו דוד אידר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1338
- טריטוריאליזם באתר תנועת העבודה הישראלית
- יחידות מודיעין ציוניות(הקישור אינו פעיל)
- ועד ההגנה
- האזכרה לד"ר אידר בירושלים: "סמל האמונה באדם", "אחד מל"ו צדיקי הציונות, דבר, 1 באפריל 1936
- ליאו הרמן, עם ד"ר ד. אידר, דבר, 8 באפריל 1936
- ברל לוקר, השתקן (ליום השנה למות ד"ר מ. ד. אידר, דבר, 4 באפריל 1937
- לזכר חלוץ, דבר, 4 באפריל 1937
- ג'. ס. מידלטון (אנ'), דויד אידר, מחלוצי הדור (מכתב מלונדון), דבר, 22 ביוני 1945
- כתבי דוד אידר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
מונטגיו דוד אידר (1866-1936), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מוטי גולני ויהודה ריינהרץ, האב המייסד חיים וייצמן, ביוגרפיה, 1952-1922, תל-אביב: עם עובד ספריית אופקים, 2020, עמ' 817
- ^ International Journal of Psychoanalysis
- ^ Journal of Mental Science
- ^ International Dictionary of Psychoanalysis
- ^ 'The Management of the Nervous Patient.' The Medical Forum, 1932, vol. I, p. 18.
- ^ 'The Myth of Progress.' The British Journal of Medical Psychology, 1932, Vol. XII, p. 1.
- ^ יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, תל אביב: מחברות לספרות, 1968, עמ' 162
- ^ האב המייסד חיים וייצמן, ביוגרפיה 1952-1922, עמ' 56, 57
- ^ האב המייסד חיים וייצמן, ביוגרפיה 1952-1922, עמ' 42
- ^ האב המייסד חיים וייצמן, ביוגרפיה 1952-1922, עמ' 820
- ^ מסמך מספר 9-60L ,גנזך וייצמן רחובות.
- ^ האב המייסד חיים ויצמן, ביוגרפיה 1952-1922, עמ' 428
- ^ האב המייסד חיים וייצמן, ביוגרפיה, 1952-1922, עמ' 817
- ^ מסמך מספר 125-150L, גנזך וייצמן, רחובות.
- ^ מסמך מספר 97-150L, גנזך וייצמן, רחובות.
- ^ מסמך מספר 87-151L , גנזך וייצמן, רחובות
- ^ מסמכים 52-151L , מסמך 54-151L , מסמך 55-151L , גנזך וייצמן, רחובות.
- ^ מסמך 168-150L, גנזך וייצמן, רחובות
- ^ מסמך מספר 133-150L, גנזך וייצמן, רחובות
- ^ מסמך מספר 44-152L ומספר 43-151L , גנזך וייצמן, רחובות.
- ^ מסמך מספר 11-152L , גנזך וייצמן, רחובות.
- ^ אמציה פלד, רחוב אידר, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה