דוד מינץ

דוד מינץ

לידה	8 במאי 1959 (בן 65) הממלכה המאוחדת
מדינה
תאריך עלייה	1970
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
שופט בית המשפט העליון 13 ביוני 2017 – מכהן (7 שנים) תחת נשיא בית המשפט העליון נאור וחיות
שופט ורשם בית המשפט המחוזי בירושלים עד מרץ 2011 כיהן כרשם ושופט בפועל אוקטובר 2009 – 13 ביוני 2017 (כ־7 שנים)
שופט בית משפט השלום בירושלים ספטמבר 1998 – אוקטובר 2009 (כ־11 שנים)
תפקידים בולטים מרצה מן החוץ בהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית

דוד מיכאל מִינְץ (נולד ב-8 במאי 1959) הוא שופט בבית המשפט העליון. כיהן כשופט בבית משפט השלום בירושלים משנת 1998 וכשופט בבית המשפט המחוזי בירושלים משנת 2009 עד מינויו לבית המשפט העליון ביוני 2017.

ראשית חייו ומשפחתו

מינץ נולד ב-8 במאי 1959 באנגליה ובשנת 1970 עלה עם משפחתו לישראל. בשנים 1974–1977 למד בישיבה התיכונית מדרשית נעם ומשנת 1977 למד בישיבת הר עציון, במסגרתה שירת כקצין בחיל השריון עד שנת 1982.

בשנים 1983–1986 למד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1984–1985, תוך כדי לימודיו, שימש כעוזר מחקר לפרופ' אליאב שוחטמן ולפרופ' ברכיהו ליפשיץ באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1986 התמחה אצל השופט יהודה וייס, נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים ושופט בפועל בבית המשפט העליון, וב-1987 התמחה שנה נוספת במשרד עורכי דין בירושלים. במהלך אותה שנה גם הוסמך כעורך דין, והחל ללמוד להסמכה לרבנות במכון אריאל בירושלים.

ב-1987 החל לעבוד כעורך דין, בתחילה כשכיר ובהמשך כשותף במשרד עורכי-דין.

במקביל לעבודתו המשפטית המשיך מינץ לשרת במילואים בחיל השריון, כמפקד מחלקה, סגן מפקד פלוגה ומפקד פלוגה. בשנת 1996 סיים קורס מפקדי גדוד, אך נבצר ממנו להתמנות למג"ד בפועל עקב מינויו לשופט. חרף זאת, לאחר קבלת אישור מנשיא בית המשפט העליון, המשיך לשרת במילואים כקצין במטה האוגדה עד שנת 2010.

ב-1994 עתר לבג"ץ עם אשתו ורדה נגד קביעתו של משרד החינוך שהנושא המרכזי לשנת הלימודים יהיה "תהליך השלום: ישראל במזרח התיכון". העתירה טענה כי זהו נושא פוליטי שנוי במחלוקת יסודית בחברה הישראלית, ועל כן יש להימנע מעיסוק בו בתחומי בית הספר. העתירה נדחתה.

השופט מינץ מתגורר בהתנחלות דולב שבבנימין, נשוי לוורדה, ואב לחמישה ילדים. בנו, הרב גלעד מינץ, משמש כר"מ בישיבת ההסדר ירוחם.

כשופט

ב-1998 מונה מינץ לשופט בית משפט השלום בירושלים. ב-2008 סיים בהצטיינות תואר שני במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. באוקטובר 2009 מונה לרשם ושופט בפועל בבית המשפט המחוזי בירושלים, ובמרץ 2011 מונה לשופט בבית משפט זה. כשופט בבית המשפט המחוזי כיהן כשופט הפירוקים והבראת חברות, ובין השאר עסק בהבראת מרכז רפואי הדסה בתחילת שנת 2014, פירוק רשות השידור החל מחודש אוגוסט 2014 והבראת דואר ישראל בספטמבר 2014.

בנוסף עסק במשפט מנהלי ובין השאר דן בתוואי הרכבת הקלה בירושלים, ובעתירה נגד תוכנית מתאר מקומית בבית שמש ובעתירה להגדיר את הבורסה כחברה לתועלת הציבור. כן עסק בתיקי מיסים ושימש כראש הרכב פשעים חמורים.

בשנת 2017 קיבל תואר דוקטור למשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בנושא "השפעת הכניסה להליך חדלות פירעון על צדדים שלישיים הקשורים לחייב". שימש מרצה מן החוץ בפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים ובפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב בדיני חדלות פירעון.

בפברואר 2017 נבחר לכהן כשופט בבית המשפט העליון, וב-13 ביוני 2017 הושבע לכהונתו והחליף את צבי זילברטל.

פסיקתו

חדלות פירעון

חלק נכבד מפסיקתו של מינץ מוקדש להיבטים שונים בדיני חדלות פירעון בכלל, ובנוגע לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 בפרט.

בין פסיקותיו בענייני חדלות פירעון:

• דחה את ערעורה של ענבל אור וחברות בשליטתה, על פסק דין שהורה על פירוק אשכול החברות ועל מתן צו כינוס בעניינה של אור. בפסק הדין עמד על שני המבחנים הרלוונטיים לעניין חדלות פירעונה של חברה – המבחן התזרימי והמבחן המאזני, וציין כי שני המבחנים עשויים לתת תשובה ראויה לשאלה אם מדובר בגוף חדל פירעון כאשר אין הכרח להכריע בדבר בכורתו של אחד מהשניים. כן קבע כי גם על פי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, אשר במועד פרסום פסק הדין אושר בכנסת וטרם נכנס לתוקף, יש לקבוע חדלות פירעונה של חברה בהתחשב בשני המבחנים במשולב.
• קבע כי בדומה לדין שחל לפני חקיקת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, גם לאחריו אין מקום לאפשר ליחיד שהליך פשיטת הרגל בעניינו בוטל בשל מחדליו, להגיש בקשה לצו פתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי ללא "תקופת צינון".
• קבע כי גם על הליכים לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי חולש העיקרון הקובע כי על חייב לנהוג בתום לב ולא לנצל לרעה את ההליכים על מנת ליהנות מחסדיהם. הדגיש כי למרות שבמסגרת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי ניתן משקל משמעותי לשיקומו הכלכלי של חייב, גם לאחר חקיקתו ניצול ההליך לרעה שלא בתום לב שומט את הקרקע תחת ההצדקה לסייע למי אשר מבקש ליהנות מחסדי המחוקק ומהגנות ההליך.
• סבר בדעת מיעוט כי ככלל וכברירת מחדל, ראוי לנתב הליך משפטי שעניינו השגה על החלטה מינהלית, כאשר מדובר בהחלטה שעניינה גוף חדל פירעון, לבית המשפט של חדלות פירעון, בהתחשב במכלול היתרונות הקשורים לריכוז הליכי חדלות פירעון תחת בית המשפט של חדלות פירעון.
• קבע כי הסכמת מבוטח לשעבד את חסכונו הפנסיוני לשם הבטחת החזר הלוואה אשר נטל מן המבטחת היא בת תוקף, וכי מכוח שעבוד זה המבטחת-המַלווה רשאית לקזז את חוב ההלוואה מהכספים המופקדים בידיה במקרה של אי-פירעון.
• קבע כי הערת אזהרה, ובכלל זה הערה שלילית (התחייבות להימנע מביצוע עסקה), מקנה לזכאי על פי ההתחייבות עדיפות על פני נושיו של בעל המקרקעין שפשט רגל.

ביקורת שיפוטית על חקיקה

• מינץ מחזיק בעמדה כי לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אין סמכות לקיים ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד, וכי גם הסמכות לבצע ביקורת שיפוטית על חקיקה רגילה אינה נשענת על אדנים איתנים.
• מינץ הצביע בפסיקותיו על הקושי הקיים בתפיסה לפיה הסמכות להורות על בטלותו של חוק נגזרת מתוך ההכרה בסמכותה של הכנסת לפעול כרשות מכוננת. זאת בפרט כאשר שתיקת המחוקק בנוגע לסמכותו זו באה על רקע ניסיונות שכשלו לקידום הצעת חוק יסוד: החקיקה שהיה בה כדי להסדיר את אופן כינון החוקה, ובכלל זה להסמיך את בית המשפט באופן מפורש להכריז על בטלות חוק.
• בכל הנוגע לביקורת שיפוטית על חוקי יסוד סבור מינץ כי משעה שהסמכות לבטל חוקים רגילים נשענת על הנחת יסוד של הכרה במעמדם החוקתי של חוקי היסוד מכוח סמכותה המכוננת של הכנסת, אין לגיטימציה לכך שבית המשפט ייטול לעצמו את המושכות להכרה בביקורת שיפוטית שיש בה כדי להתגבר על אותם חוקי יסוד. לגישתו, ההכרה בסמכותה המכוננת של הכנסת לחוקק חוקי יסוד משמעותה כי בית המשפט מקבל עליו את מרותה של הרשות המכוננת, ועליו לקבל מרות זו בהכנעה. לגישת מינץ, הפעלת ביקורת שיפוטית על חוקי-יסוד באמצעות נורמות חוקתיות הנובעות מעקרונות בלתי כתובים יש בה אף משום סדיקת יסודותיה העמוקים של המהפכה החוקתית. כמו כן, ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד טומנת בחובה מורכבות משמעותית ביחס לאיזון בין הרשויות השונות, שכן ההתערבות על ידי בית המשפט בנורמה מכוננת הופכת את בית המשפט הלכה למעשה לבעל "המילה האחרונה"

בחירות

• בדעת מיעוט מינץ סבר כי יש לאשר את פסילתו של עופר כסיף ואת פסילתה של רשימת רע"מ-בל"ד מלהתמודד בבחירות לכנסת ה-21. באותו עניין הצטרף לדעת הרוב שסברה כי יש לפסול את מיכאל בן ארי, חבר מפלגת עוצמה יהודית, מלהתמודד בבחירות לכנסת.
• מינץ היה אחד מבין ארבעת שופטי המיעוט שסברו כי יש לאשר את פסילתה של חברת הכנסת היבא יזבק מהתמודדות בבחירות לכנסת ה-23.
• בבחירות לכנסת ה-24 סבר בדעת מיעוט כי יש לאשר את פסילתה של אבתיסאם מראענה-מנוחין מלהתמודד לבחירות בכנסת.
• בבחירות לכנסת ה-25 הצטרף מינץ לקביעה שניתנה פה אחד כי אין מקום לפסול את רשימת בל"ד מלהתמודד בבחירות לכנסת. מינץ ציין כי עמדתו הייתה ונותרה כי יש לאשר את החלטת ועדת הבחירות לפסול את רשימת בל"ד. אולם מכיוון שבעבר הוכרע זה מכבר על ידי בית המשפט ברוב דעות כי אין בחומר שהוצג כדי להביא לפסילתה של בל"ד, אין מקום להכריע אחרת, שעה שלא הוצג חומר חדש שיש בו כדי לשנות מקביעה זו.

משפט מינהלי

מינץ דוגל בגישה הממעטת להתערב בשיקול דעתה של הרשות המינהלית. ביטויים לגישה זו בפסיקתו:

• קבע כי אין להתערב בהחלטת השר לביטחון הפנים להנחות את שירות בתי הסוהר לפעול להפסקת ביקורי משפחות של אסירים ביטחוניים המשתייכים לארגון הטרור חמאס, לשם קידום מטרה של השבת גופות חללי צה"ל ושל אזרחים ישראלים המוחזקים על ידי ארגון חמאס ברצועת עזה.
• דחה ערעור על פסק דין בו נדחתה עתירה נגד החלטת ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל שלא להאריך את שירותו של העותר במשטרה. בפסק הדין הודגש כי למשטרת ישראל נתון שיקול דעת רחב לקבוע את התאמתו של אדם לשרת בשורותיה ולהגדיר את הרף המקצועי והערכי הנדרש ממנו לשם כך, כאשר התערבות בית המשפט בשיקול דעתה של המשטרה בכל הנוגע להחלטה על התאמתו של אדם לשורותיה תהא מצומצמת ביותר.
• סבר בדעת מיעוט כי אין להתערב בתיקון שערך משרד התרבות למבחנים להענקת תמיכה למוסדות תרבות, בו נקבעה הגדלת התמיכה למוסדות אשר הופיעו ביהודה ושומרון והפחתת תמיכה למוסדות שנמנעו מהופעה ביהודה ושומרון, הנגב והגליל.
• מינץ נמנה עם שלושת השופטים שסברו בדעת מיעוט כי על בית המשפט לתת מעמד בכורה ומשקל ניכר לפרשנותו של המאסדר כאשר הוא מפרש הוראות או הנחיות שניתנו על ידו.
• בדיון נוסף שהתקיים בסוגיה, נמנה מינץ עם שלושת השופטים שסברו בדעת מיעוט כי אלמנת בנו או נכדו של יהודי אינה זכאית למעמד עולה מחוק חוק השבות, תוך אימוץ עמדת המדינה.

נזיקין

בדיון שעסק באחריותה של הרשות הפלסטינית לפעולות טרור, מינץ הסכים לדעת הרוב כי תשלום כספים על ידי הרשות הפלסטינית לאסירים ביטחוניים ולבני משפחותיהם הוא בבחינת אשרור של פעולות טרור שביצעו האסירים כמשמעות המונח בסעיף 12 לפקודת הנזיקין, כך שניתן להטיל על הרשות הפלסטינית את האחריות על תוצאותיהן. נוסף על כך סבר בדעת יחיד כי אין לשלול באופן עקרוני את האפשרות להטיל פיצויים עונשיים על מאשרר, וכי אף יש להורות כן בנסיבות המקרה הספציפי.

במקרה אחר סבר מינץ כי הטלת אחריות נזיקית על רשויות המדינה בגין רשלנות בקשר לפעולות פיקוח ואכיפה צריכה להיעשות במקרים חריגים ונדירים בלבד, קל וחומר כאשר מדובר בגורם מאסדר.

במקרה נוסף הצטרף מינץ לדעת הרוב לפיה אופניים חשמליים מצויים מחוץ לגדרו של "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

מיסים

למינץ פסיקות בולטות בתחום דיני המס:

• קיבל את ערעור רשות המסים וקבע יש לסווג הכנסות שנצמחו לנישומים מהשכרה של למעלה מ-20 דירות, שכולן או מרביתן מיועדות למגורים, כהכנסות מעסק.
• קבע כי הטבת המס הקבועה בסעיף 94ב לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] העוסק במכירת מניות חברה בעלת "רווחים ראויים לחלוקה", אינה חלה על מכירת מניותיה של חברה זרה המוחזקות בידי חברה ישראלית.
• במקרה שבו חברה בת העניקה לחברת אם שירותי מחקר ופיתוח כאשר הוסכם כי התמורה בגין שירותים אלה תשולם בשיטת "Cost Plus", וכאשר במקביל סוכם כי חברת האם תעניק לעובדי חברת הבת אופציות לרכישת מניות חברת האם – קבע כי אין להשמיט את עלות הקצאת האופציות לעובדים מבסיס העלות אשר ממנו חושב הרווח, וכי עלות הקצאת האופציות אינה הוצאה המותרת בניכוי.
• קיבל את עמדת הנישומה, עמינח, וקבע כי לא מוטלת עליה חובת ניכוי מס במקור לסוחרים המשווקים את מוצריה בגין הטבות שקיבלו בשווה כסף. זאת שכן לא מדובר במערכת שירותים דו-כיוונית, אלא במערכת הדומה יותר במאפייניה לעסקה חד-כיוונית בין יצרן לסוחר, תוך הענקת הטבה כספית לסוחר בגין היקף רכישותיו, מבלי שמוענק בתמורה "שירות" ליצרן החורג מפעולת מכירת מוצרים שגרתית.
• הצטרף לדעת רוב, שאושררה בדיון נוסף, כי סכומי כסף של נישום שחולטו במסגרת פסק דין שניתן נגדו בהליך פלילי, אינם ניתנים לניכוי מהכנסתו החייבת.
• דחה טענה של נישומה, עמותה העוסקת בהפעלת קבוצת כדורגל, לפיה תקנות מס הכנסה (ספורטאי חוץ) קובעות סכום נורמטיבי שניתן לנכותו ללא צורך בהוכחה או בהוצאה בפועל, וקבע כי על הספורטאי להציג מסמכים וקבלות להוכחת ההוצאות שהוציא בעד ארוחות.
• קבע כי בשני שלבי הליכי השומה המתנהלים אצל פקיד השומה, קיימת חובה לתת לנישום הזדמנות סבירה להשמיע את טענותיו. בכלל זה על פקיד השומה לשקול את טיעוני הנישום בכובד ראש, בנפש חפצה ובאובייקטיביות. עם זאת, הפרת החובה אינה מובילה באופן אוטומטי לביטול השומה, על פי תורת הבטלות היחסית. באותו עניין גם נקבעו הוראות בנוגע לנטלי השכנוע בהתייחס לפסילת ספרים במקרים שונים.
• במקרה של חברת תיווך ישראלית שגבתה עמלה מבנק ישראלי ומבנק זר ביניהם תיווכה - קבע מינץ כי הנישומה חייבת במע"מ, תוך שהוא מכריז על בטלותה של הלכת קסוטו, לפיה פטור ממע"מ בגין מתן שירות לתושב חוץ על פי ס' 30(א)(5) לחוק מס ערך מוסף תלוי במקבל השירות העיקרי. מינץ קבע שהתיקון לחוק נועד לבטל את הלכת קסוטו ולקבוע כלל פשוט לפיו בכל עסקה בה ניתן שירות גם לתושב ישראל - לא יהיה פטור ממע"מ.

מעצר וחיפוש

בדיון על חישוב חמשת ימי מעצר הגישור בעקבות הצהרת תובע, היה מינץ בדעת מיעוט שניתן להרחיב את מעצר הגישור עד 120 שעות משעת הדיון במעצר.

בהתייחס לשאלה אם שוטר רשאי לערוך חיפוש על גופו של אדם בשדה תעופה לצורך איתור סמים מסוכנים בלא קיומו של חשד סביר לכך שהוא נושא עמו סם, סבר מינץ בדעת מיעוט כי התשובה לכך חיובית. לצד זאת הודגש כי סמכותה של המשטרה לבצע בדיקות סמים אקראיות אין פירושה כי המשטרה יכולה לפעול באופן שרירותי או תוך תיוג פסול.

פלילים וענישה

בדעת מיעוט, הגם שהסכים לדעת הרוב שיש להקל בעונשו של נאשם בהברחת רכבי שטח לרצועת עזה, סבר שלא ניתן להסתפק בעונש של עבירות שירות ודרש שיוטל עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

קבע בדעת רוב כי בבחינת היקפה של עבירת הפרת אמונים בתאגיד, נדרשת זהירות בהיקש מהנורמות הפרשניות הנהוגות ביחס לעבירה של הפרת אמונים על ידי עובד ציבור, במיוחד כשמדובר בעובד "רגיל" שאינו נושא משרה בחברה ושאינו בכיר ובפעילות של ניגוד עניינים. בפסק הדין נקבעו אמות המידה לבחינת היסוד העובדתי בעבירת הפרת אמונים בתאגיד.

קיבל את ערעור המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב לבטל שניים מהאישומים שהוגשו נגד שאול אלוביץ' (חברות בשליטתו), אור אלוביץ', עמיקם שורר ולינור יוכלמן בהתייחס להדלפת חומרים ומסמכים מוועדות בלתי תלויות שהוקמו במסגרת הליכי אישור העסקאות המכונות "עסקת בזק-יס" ועסקת "יס-חלל".

זכות הציבור לדעת

ביולי 2016 פסק כשופט מחוזי שאין על ראש הממשלה בנימין נתניהו, לחשוף לציבור את מועדי שיחות הטלפון שהתקיימו בינו ובין המו"ל והעורך הראשי של ישראל היום. מינץ נימק ש"ראוי להגן על פרטיותם של אנשים פרטיים המקיימים שיחות עם רעיהם". פסיקתו זו נהפכה בערעור שהוגש לבית המשפט העליון, בנימוק שבמקרה זה "שקיפות ציבורית באשר לקשרים ולאינטרסים של נושא משרה שלטונית אל מול גורמים פרטיים, היא בעלת חשיבות שקשה להפריז במשקלה לתקינות שלטונית", כולל לעניין "מגבלות בגין ניגוד עניינים שעל נושא משרה ליטול עצמו בטיפול בעניינים הנוגעים לחבריו".

מעמד אישי

בדיון נוסף של שבעה שופטים היה מינץ בעמדת יחיד שצו הורות פסיקתי לבן זוג ליילוד בהליך פונדקאות בחוץ לארץ, איננו חל רטרואקטיבית.

בעניין אחר קבע מינץ כי הגם שבית המשפט מחויב ליתן לעקרון טובת הילד משקל בעת הפעלת סמכויותיו, אין בכוחו לגבור על הוראתו המפורשת של חוק אימוץ ילדים לפיה תנאי לסמכותו של בית משפט לדון בהליך מכוח החוק הוא תושבות המאמץ.

ממאמריו

השופט מינץ פרסם במהלך השנים מספר מאמרים:

• דוד מינץ, ‏השותפות הנישואית והערבות ההדדית בין בני זוג בפשיטת רגל - עיון מחדש, דין ודברים ‏ט 105 (2015)
• דוד מינץ, ‏שותף ושותף פושט רגל בשותפות פושטת רגל, משפטים ‏מו 65 (2017)
• דוד מינץ ואלעד שפיגלמן "'את בכורתי לקח והנה עתה לקח את ברכתי': נטילת כוחו של השעבוד הקבוע" ספר אשר גרוניס 659 (2022)
• דוד מינץ, "עיונים באחריות נושאי משרה בתאגיד בחדלות פירעון וההצדקות לה" ספר מרים נאור 573 (2023)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דוד מינץ בוויקישיתוף

• דוד מינץ, באתר הרשות השופטת