די צייט

די צייט
Die Zeit
תדירות	שבועון
פורמט	ברודשיט
מו"ל	Zeitverlag
מייסד	גרד בוצריוס, ריכרד טינגל, Lovis H. Lorenz, Ewald Schmidt Di Simoni
תאריכי הופעה	21 בפברואר 1946 – הווה (78 שנים)
שפה	גרמנית
מערכת	המבורג
תפוצה	505,010 (נכון ל־2017)
מדינה	גרמניה
ISSN	0044-2070
	www.zeit.de

די צייט (בגרמנית: Die Zeit - "הזמן") - השבועון הנמכר והנקרא ביותר בגרמניה. מביע בדרך כלל דעות פוליטיות מרכזיות, תוך פנייה בעיקר לקהל האינטלקטואלי. המוציא לאור הנוכחי שלו, החל משנת 2000, הוא יוזף יופה (פורמלית יחד עם הקנצלר לשעבר הלמוט שמידט עד למותו ב-2015). יופה היה מספר שנים גם העורך הראשי ומכהן גם כעורך עד היום.

היסטוריה

השבועון "די צייט" נוסד בהמבורג שבגרמניה ב-21 בפברואר 1946, זמן קצר לאחר תום מלחמת העולם השנייה, כשהעיר הייתה עדיין תחת שלטון בריטי ונדרש רישיון בריטי לצורך ההוצאה לאור. המהדורה הראשונה שלו יצאה ב-25,000 עותקים בלבד.

מייסדי ה"די צייט" היו מספר גרמנים תושבי המבורג, אנשי מרכז-ימין, שהתנגדו בדרך זו או אחרת לנאצים, בתקופת שלטונם של האחרונים, גם אם לא לחמו בשלטון הנאצי ישירות ולעיתים אף שירתו בצבא הגרמני בתקופת המלחמה.

המייסד העיקרי של השבועון ומי שהיה זה שקיבל בפועל מהצבא הבריטי את הרישיון להוצאתו לאור והפך עם השנים לבעל המניות היחידי בו, היה גרד בוצריוס. בוצריוס היה שופט גרמני, שהיה נשוי מאז 1932 ליהודיה, דיטה (גרטל) לבית גולדשמידט. אשתו ברחה לבריטניה ב-1938 ואילו הוא נשאר בגרמניה. תקופה מסוימת וכל עוד ניתן היה, הוא הגן על יהודים, כעורך דין, אפילו תחת השלטון הנאצי. בני הזוג התגרשו בדצמבר 1945, סמוך לאחר תום המלחמה.

מייסד אחר, ריכרד טינגל, לימים העורך הראשי למשך כעשור, היה האחראי על הבנייה בעיריית המבורג, הודח מתפקידו עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933, ועבר את שנות המלחמה בברלין, כסופר ומתרגם. בנוסף לשניהם היו בין המייסדים עוד מספר תושבי המבורג, בעלי פרופיל דומה.

סמוך לאחר התחלת פעילותו של ה"די צייט", ב-1946 הצטרפה אליו העיתונאית והסופרת, הרוזנת מריון דנהוף. דנהוף הייתה בשעתו בין הקושרים כנגד היטלר ב-1944, במה שנודע כקשר העשרים ביולי, יחד עם גראף הלמוט ג'יימס פון מולטקה, גראף קלאוס שנק פון שטאופנברג, אדמירל וילהלם קנריס ואחרים. בניגוד להם, דנהוף שרדה בחיים, הצטרפה כאמור ל"די צייט" וקיבלה את התפקיד של העורכת הפוליטית. היא הפכה לסגנית העורך הראשי ב-1955, עורכת ראשית ב-1968 ומוציאה לאור ב-1972. דנהוף כיהנה כמוציאה לאור במשותף של ה"די צייט", עד יום מותה ב-2002.

ב-1979 זכה ה"די צייט" בפרס ארסמוס ההולנדי בגין תרומה משמעותית לתרבות או לחברה באירופה.

ב-2001 הקימה קרן די צייט את "מכון בוצריוס לחקר החברה וההיסטוריה הגרמנית בת זמננו", באוניברסיטת חיפה, על שם גרד בוצריוס^[1].

השבועון כיום

ההוצאה לאור של "די צייט" קרויה על שם המייסד העיקרי – "ההוצאה לאור של "די צייט" על שם גרד בוצריוס" (גר') – ומקום מושבה העיקרי הוא בהמבורג. ההוצאה לאור שייכת החל מ-1996 ל"קבוצת ההוצאה לאור של גאורג פון הולצברינק" (אנ') משטוטגרט. הקבוצה העבירה ב-2009 מחצית מהבעלות ל"דיטר פון הולצברינק מדיה" (גר'), השייכת לאחד מיורשיו של איל התקשורת גאורג פון הולצברינק (אנ').

לשבועון יש משרדים ועורכים בפרנקפורט, בברלין, בדרזדן, בלונדון, בבריסל, בפריז, במוסקבה, באיסטנבול ובוושינגטון, וכתבים זרים קבועים בתל אביב, ביוהנסבורג, בניו יורק, בניו דלהי ובבייג'ינג.

ה"די צייט" יוצא לאור כל יום ה' בשבוע והוא ידוע בין השאר במאמרים הארוכים ומלאי הפרטים המופיעים בו ובפורמט הגדול מהמקובל של הדפים שלו. מספר עותקי השבועון הנמכרים מדי שבוע בממוצע עומד על יותר מחצי מיליון, כאשר מספר הקוראים נאמד בכשני מיליון קוראים מדי שבוע בממוצע. בהשוואה, "דר שפיגל", שהוא המתחרה העיקרי של השבועון, מוכר כארבע מאות אלף עותקים בשבוע (הנתונים נכונים לראשית 2012).

השבועון אמנם הופיע וממשיך להופיע בהמבורג, אבל העירייה סירבה להרשות לו, עם הקמתו, להשתמש בסמלה ולכן הוא נושא את הלוגו של עיריית ברמן הסמוכה, שהסכימה לכך.