לדלג לתוכן

האיים הסרוניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האיים הסרוניים
Σαρωνικά Νησιά
נתונים גאוגרפיים
מיקום המפרץ הסרוני עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 37°48′N 23°30′E / 37.8°N 23.5°E / 37.8; 23.5
שטח 310 קמ"ר
נתונים מדיניים
מדינה יוון
אוכלוסייה 63,467[1][2] (2011)
אזור זמן UTC+2
תמונת לווין של האיים הסרוניים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

האיים הסרוניים (ביוונית: Saronikà Nisià, Σαρωνικά Νησιά), איי המפרץ הסרוני וגם האיים הארגו-סרוניים (ביוונית: Nisiá tou Argosaronikoú, Νησιά του Αργοσαρωνικού) הם קבוצת איים, ובה שבעה איים עיקריים: סלמיס, אגינה, אנגיסטרי (אנ'), פורוס (אנ'), הידרה, ספצס ודוקוס (אנ') ואיים קטנים רבים, השוכנים במפרץ הסרוני של הים האגאי, דרומית לארגוליס (אנ') – חצי אי המפריד בין המפרץ הסרוני למפרץ הארגולי.

מבחינה מנהלית, איי המפרץ הסרוני שייכים ליחידה האזורית האיים (אנ') שבמחוז אטיקה, יחידה הכוללת בתחום שיפוטה גם את האי קיתירה, השוכן מחוץ לחופו הדרומי של הפלופונסוס, וחלקים מחצי האי הזה מול האי פורוס ודרומית לאי אנגיסטרי, דהיינו טריזיניה (אנ') ובכלל זה חצי האי מתאנה (אנ').

האיים הסרוניים והמפרץ הסרוני נקראים על שמו של סרון, המלך המיתולוגי של ארגוס, שטבע בעת מרדף ציד אחר אייל שנמלט אל תוך מימי המפרץ.

סלמיס

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – סלמיס (אי), קרב סלמיס, מלחמת פרס–יוון

קרב סלמיס שנערך בספטמבר 480 לפנה"ס, במהלך פלישת חשיארש הראשון (קסרקסס), במימי מצר סלמיס, המפריד בין אטיקה לאי סלמיס, מערבית לאתונה, היווה נקודת מפנה במלחמת פרס–יוון. ניצחון היוונים בקרב הימי הציל את ארץ יוון מכיבוש ושעבוד בידי האימפריה הפרסית.

סלמיס הוא האי הקרוב ביותר לאתונה. הוא נמצא כמייל ימי אחד (כ-2 קילומטרים) בלבד ממזרח לפראמה (פרוור של פיראוס) וכ-16 ק"מ מערבית לאתונה, ונחשב ליעד פופולרי לתושבי אתונה ואזור פיראוס בסופי שבוע ובחופשות.

בשיא העונה אוכלוסיית האי גדלה לכ-300,000 שמתוכם כ-39,000 הם תושבי המקום (ראו נתוני האיים להלן), דבר שמעודד מגזר שירותים: בתי קפה, בארים, מקומות שבהם מגישים אוזו לצד "המזטים" (תמנונאים, סלטים, סרדינים, קלמארי, קישואים מטוגנים וצדפות), טברנות, וחנויות לממכר מוצרי צריכה.

שער הכניסה לאי הוא נמל פאלוקיה הומה אדם. בבית העירייה של סלאמינה, העיר הראשית של האי, שוכנים המוזיאון לאמנות הפולקלור ולהיסטוריה והספרייה העירונית. מונומנט לזכר הלוחמים שנפלו בקרב סלמיס נמצא בקינוסורה, חצי אי קטן במזרח האי סלמיס. האי משמש כיום כבסיס הראשי של הצי היווני – בסיס ימי סלמיס (אנ'). כמו כן, הוא היה מקום הולדתם של אַיאס (גיבור מרכזי באיליאדה מאת הומרוס) ואֶוּריפִּידֶס (המחזאי הטראגי הגדול באתונה העתיקה).

אגינה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרידי מקדש אפאיה בימינו באי אגינה
דרכמת כסף של אגינה, 404–340 לפנה"ס; פני המטבע – הצב, מאחור – שמה עם הדולפין
ערכים מורחבים – אגינה, מקדש אפאיה

על פי המסופר במיתולוגיה, האי נקרא על שם הנימפה אייגינה (אנ'), בתו של אל הנהרות, אסופוס (אנ'); זאוס חטף אותה אל האי וכתוצאה מהקשר עמה נולד איאקוס, סבו של אכילס, גיבור מלחמת טרויה.

באי נמצא האתר ההיסטורי העתיק והחשוב ביותר באיים הסרוניים – המקדש הדורי של אפאיה, שנבנה בסביבות שנת 500 לפנה"ס על שרידי שני מקדשים קודמים, כשאגינה הייתה בשיא עוצמתה הפוליטית. הגמלון המזרחי והגמלון המערבי עוטרו בפסלים מרהיבים שמנציחים את מלחמת טרויה אך רובם נלקחו מהאתר במאה ה-19 והתגלגלו לידיו של לודוויג הראשון, מלך בוואריה (אבא של אוטו שהיה מלך יוון); ובימינו הם מוצגים במוזיאון גליפטותק במינכן.

למרות זאת, שרידי המקדש שצופה אל הים מגבעה המכוסה בעצי אורן, עדיין מרשימים גם כיום: 25 מתוך 32 העמודים המקוריים של המקדש נותרו על תילם או שוקמו, וביום בהיר אפשר להשקיף ממנו בעזרת משקפת על המפרץ הסרוני, ואפילו עד למקדש פרתנון באתונה ומקדש פוסידון בכף סוניו – שני המקדשים שמהווים ביחד עם מקדש אפאיה את "המשולש הקדוש" או את "המשולש המושלם של העת העתיקה".[3]

אתונה, שלא ראתה בעין יפה את עוצמתו הכלכלי, החברתי והימי של האי, תקפה אותו בשנת 459 לפנה"ס. תושביו נאלצו להרוס את חומות העיר ולוותר על הצי (האי נכנע לאתונה בשנת 456 לפנה"ס לערך), ומעולם לא התאושש מהמכה, אף על פי שאגינה שימשה כבירתה הזמנית של יוון המשוחררת (במהלך מלחמת העצמאות היוונית נגד האימפריה העות'מאנית) בין השנים 1828 ו-1829[4][5] (בשנה זו הועתקה הבירה לנאפפליו).

האי שנמצא במרחק של 60–90 דקות שיט במעבורת נוסעים סדירה (או 40 דקות בסנפירית) מפיראוס, הוא יעד אהוב על האתונאים בסופי שבוע. כמו כן, נוכחותם של האמנים ואנשי הרוח של אתונה בעיירה אגינה מבטיחה פעילות תרבותית בלילות הקיץ: קונצרטים, סרטים וטברנות. חלק מתושבי האי נוסעים לעבודה בעיר הגדולה מדי יום.

העיירה מציעה למבקרים כמה מוקדי עניין עיקריים: שוק הדגים, בנייני הציבור מהימים שאגינה הייתה הבירה הזמנית של יוון, העמוד הבודד ששרד ממקדש אפולו שליד הנמל, ושרידי בית הכנסת מהמאה השלישית לספירה. מהעיירה אגינה כשני קילומטרים צפונה, בפרוור ליוואדי (Livádi), נמצא ביתו של הסופר ניקוס קאזאנצאקיס, שכתב את "זורבּה היווני". פרדיקה (Perdika), כפר דייגים קטן עם נוף מסורתי, נמצא תשעה ק"מ דרומית לעיירה אגינה. הכפר נבנה על גבעה ונשקפים ממנו נופים של הים הכחול והאי הקטן מוני. הגידול האופייני ביותר לאגינה הוא מטעי פיסטוק.[6][4]

אנגיסטרי ומוני

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אנגיסטרי

האיים הסמוכים לאגינה, מוני ואנגיסטרי, או "האיים הקטנים", ממוקמים מול החוף המערבי של אגינה. האי מוני, הקטן מבין השניים, סלעי ואינו מיושב, ממוקם בדיוק מול פרדיקה ומושך אליו אוהבי טבע. ואילו האי אנגיסטרי הגדול ממנו בהרבה, שוכן במרחק של 3.5 מייל ימי (6.5 ק"מ) ממערב לאגינה ומתגוררים בו כ-1,100 (על פי המפקד של 2011) תושבים וממנו ואליו קיימת תעבורת מעבורות סדירה לפיראוס. הנמל של האי נמצא בסקאלה (ביוונית: Σκάλα) – כפר נופש של 354 תושבים מקומיים, מלא מלונות קטנים, מלונות-דירות, טברנות ובתי קפה. באי חופים חוליים. העיירה הראשית של האי היא מגהלוכורי, בת 561 תושבים, שנמצאת 2.5 ק"מ צפונית-מערבית לסקאלה.[7][8][4]

פורוס

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פורוס

דרומה לאגינה ממוקם האי פורוס, במרחק נגיעה מפלופונסוס, ובמקום הצר ביותר רוחב התעלה שמפרידה ביניהם מגיע לכדי 300 מטרים בלבד. באי שכנה בימי קדם קלַאוּרֵיה (אנ') (ביוונית עתיקה: Καλαυρεία) והיא קודשה תחילה לאל אפולו שמסר אותה, לפי המיתוס, לאל הים פוסידון תמורת דלפי (או לפי גרסה אחרת[9] תמורת דלוס). מקדש פוסידון נבנה במאה ה-6 לפנה"ס. היסטוריונים הלניסטיים של העת העתיקה (סטראבון למשל) טענו שקלאוריה שימשה בתקופה הארכאית מרכז של האמפיקטיונה – התאגדות וולונטרית דתית ואזרחית של ערי מדינה ימיות שכללה גם את הרמיונה, אפידאורוס, אגינה, בראסיה (אנ'), אתונה, אורכומנוס ונאפפליו, אך ממצאים ארכאולוגיים אינם מאוששים רשימה זו והיסטוריונים מודרניים סבורים שהאמפיקטיונה קרוב לוודאי שהייתה המצאה של התקופה ההלניסטית.[10]

ב-1821, במלחמת העצמאות כנגד האימפריה העות'מאנית, השתתפו תושבי פורוס בלחימה, וב-1830 הוקם באי בסיס של חיל הים היווני (שמאוחר יותר, ב-1881, הועתק ברובו לאי סלמיס).[4][11][12]

מול פורוס נמצאת פלאקה שבפלופונסוס, שממנה טיפה דרומה משתרעים פרדסי הלימונים של "לימונודסוס".[6][13] קצת צפונה מפלאקה נמצאת העיירה גלאטאס (אנ'), עיר ראשית של טריזיניה, ולא רחוק משם שרידי טרויזן. מעבורות רבות פועלות במעבר מים זה שבין גלאטאס לפורוס. תעבורת נוסעים ומכוניות קיימת באופן שוטף בין האי לפלופונסוס. האי הוא יעד לחופשות סוף שבוע בקרב האתונאים וכן יעד לספינות טיולים. מיקומו הגאוגרפי של פורוס מאפשר לשוהים בו להצטרף לטיולים יומיים באתרי עתיקות היסטוריים בפלופונסוס: אפידאורוס, מיקנה, ארגוס, נאפפליו ואולימפיה.[14]

פורוס היה בעבר שני איים – קאלאבריה (ביוונית מודרנית: Καλαυρία; קלאוריה לשעבר) הצפוני והגדול, והאי הגעשי ספרייה (ביוונית: Σφαιρία‏ Sphairia) הדרומי, בו מכסה העיירה פורוס כמחצית משטחו – שחוברו במצר יבשה צר וגשר העובר מצד לצד.[4][8] קו החוף של האי נמתח לאורך 43 ק"מ וכ-4,000 תושבים חיים בו (על פי המפקד של 2011 – ראו לוח של נתוני האיים להלן), מזה 3,651 בעיירה פורוס לבדה – גבעה של בתים לבנים וציוריים עם גגות רעפים שבראשה ניצב מגדל שעון משנת 1927 שהוא סימן ההיכר הבולט של האי, ומולם נשקפים נופי הרי ארגולידה. בקאלאבריה, האי המיוער, מצוי מנזר זואודוכוֹס פיאי (Zoodóchos Pygí)[15] מהמאה ה-18, היושב בלב חורשות אורן ודולב, וכן שרידי מקדש פוסידון.[6]

הידרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הידרה

במאה ה-16 התיישבו באי פליטים מאלבניה, שנמלטו מעושק השלטון העות'מאני, והפכו את הנמל למרכז סחר עשיר ולצומת המסחר הראשי בים האגאי. באי היה צי סוחר של 160 ספינות, שהביא עושר רב לבעליו. בתקופת המלחמות הנפוליאוניות שברו סוחרי הידרה את המצור הבריטי וסיפקו סחורות לצרפת. במאה ה-18 זכה האי לאוטונומיה, ובמקום תשלום מיסים סיפק מלחים לצי העות'מאני. אוכלוסיית הידרה תפחה ל-40,000 ערב מלחמת העצמאות של יוון ב-1821. בזמן המלחמה הפכו ספינות האי למשחתות. מפקד צי המרד – אנדריאס מיאוליס – היה בן הידרה.[16]

הידרה התפרסמה בשנות ה-50 כאתר צילום לסרט "הנער על הדולפין" ומאז נמשכו אליה אמנים, שחקנים, סופרים, אנשי אופנה וידוענים מכל העולם, שלא לדבר על המוני ספינות הנופש, היאכטות והתיירים הרגילים. המפורסם בין דיירי האי היה הזמר לאונרד כהן.[16] יתרונו של האי הוא העדרם של קטנועים ואופנועים רועשים – למעשה, בכל האי אין כלי תחבורה ממונעים, מלבד רכב תברואה ובנייה, ואמצעי התחבורה היחידים הם החמורים והפרדות. העיירה הידרה בנויה בתבנית חצי גורן על צלע ההר המקיפה את הנמל. בתי המידות של העשירים תוכננו במאה ה-18 בידי אדריכלים מאיטליה; ואחד מהם, בית גיורגוס קונטוריוטיס (אנ'), הפך למוזיאון.[6]

ספצס

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ספצס

האי ספצס, הדרומי מכולם ועם "רגל אחת" במפרץ הארגולי, ממוקם כ-90 ק"מ דרום-מערבית מפיראוס ומונה כ-4,000 תושבים. העיירה ספצס היא היישוב היחיד הגדול באי. כמו בהידרה, גם כאן התגוררו בעלי אוניות שתרמו את ספינותיהם למרד באימפריה העות'מאנית, ובתיהם מפארים את העיירה. במוזיאון המקומי מוצגות בין השאר עצמותיה של לסקרינה בובולינה, גיבורת הצי במלחמת העצמאות. בובולינה, אשה ססגונית שהתברכה בפרשיות אהבהבים, תרמה ספינה משלה למלחמה.[6]

מידע סטטיסטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם האי עיר ראשית אוכלוסיית העיר הראשית ערים (עיירות) נוספות אוכלוסיית ערים (עיירות) נוספות צפיפות אוכלוסייה (מס' תושבים לקמ"ר) אוכלוסיית האי מיקום האי שטח (קמ"ר) אורך רצועת החוף (ק"מ)
סלמיס (ביוונית עתיקה ובקאתארבוסה Salamís Σαλαμίς; ביוונית מודרנית Σαλαμίνα Salamína) סלאמינה (ביוונית- Σαλαμίνα) 25,370[17] Eantio(A) Abelakia(B) Selinia A)4,860[17] B)4,710[17] 2,509[17] 408.51[1] 38,000[18][19] 39,283[1] אי במפרץ הסרוני בין חוף המערבי של אטיקה לבין החוף המזרחי של מגריד. מרחק של כמייל ימי אחד (כ-2 ק"מ) בלבד ממזרח לפראמה (אנ'), פרוור של פיראוס או כ-16 ק"מ מערבית לאתונה 96 104
אגינה (ביוונית מודרנית Αίγινα Egina; ביוונית עתיקה Aigina) אגינה 7,410[20] 8,905[21] 6,867[22] Kypseli(A) Vathy(B) Perdika 2,124(A[22] 1,495(B[22] 680[22] 149.37[1] 13,056[1] 13,552[20][19] 14,500[21] 14,000[18] מרחק של 12 מייל (20 ק"מ) בלבד דרום-מערב לפיראוס; הפלגה של 40 דקות מפיראוס בסנפירית ובין 60 ל-90 דקות - במעבורת נוסעים סדירה. 83 57
אנגיסטרי (Angistri ביוונית Αγκίστρι) מילוס (Μύλος) או מגהלוכורי (Μεγαλοχώρι) 561[23] סקאלה 354[24] 85.43[1] 1,142[1] 700[20][21] אי קטן במרכז המפרץ הסרוני, מרחק של 3.5 מיילים ימיים (6.5 ק"מ) ממערב לאגינה, 19 מיילים ימיים (כ-35 ק"מ) מפיראוס (קיים שירות מעבורות סדיר לפיראוס) וכ-6 ק"מ צפונית לחצי האי מתאנה שבפלופונסוס (ראו מפה לעיל). 13
פורוס (ביוונית: Πόρος; שמו העתיק: קאלאבריה Καλαυρία) פורוס 4,102[21] 3,651[25] Agios Nektarios 101[25] 80.53[1] 3,993[1] 4,500[20][18] 5,259[21] 4,348[19] אי בחלקו הדרומי של המפרץ הסרוני מרחק של 31 מיילים ימיים (57 ק"מ) דרומית לפיראוס – הפלגה של שעתיים ורבע במעבורת או שעה בסנפירית. בינו לבין הפלופונסוס מפרידה תעלה ברוחב של 300 מטרים עם פלקה (Plaka) מעברה השני וגלאטס (Galatas) מרחק קצר צפונית לה. ניתן לחצות את התעלה ב-5–10 דקות בספינות-טקסי. 49.58 (דימוס שכולל חלק בפלופונס) 33 (ללא החלק בפלופונס) 43
הידרה (Hydra) הידרה 2,526[20][21] 30.51[1] 1,966[1] 2,719[20] 2,700[18] 2,913[21] בים האגאי בין המפרץ הסרוני למפרץ ארגוליס 50 56
דוקוס (Dokos) אי קטן במפרץ הארגו-סרוני (אנ'), ממערב להידרה, וגם נמצא בתחום השיפוט של הידרה. בין האי לבין הפלופונס מפריד מצר צר שנקרא "מפרץ הידרה" (Κόλπος Ύδρας) 13 13
ספצס (ביוונית מודרנית: Σπέτσες; בקאתארבוסה – Σπέτσαι, Spetsai) ספצס 4,001[26] 3,846[20] 148.48[1] 4,027[1] 4,000[20] 4,393[21] 3,900[18][19] אי ממש בכניסה למפרץ הארגולי, דרומית לחצי האי ארגוליס (ק"מ ספורים בלבד מהחוף, מארמיונידה (אנ') שבפלופונסוס). האי נמצא כ-50 מייל ימי (כ-93 ק"מ) דרום-מערבית מפיראוס; הפלגה בין 120 ל-150 דקות מפיראוס בסנפירית/קטמרן או בין 270 ל-300 דקות במעבורת נוסעים. 22 25
טרויזן (Troezen) או טריזיניה (ביוונית: Τροιζηνία) גלאטאס (ביוונית: Γαλατάς) 29.66[1] 7,143[1] בחוף הפלופונסוס של המפרץ הסרוני 241
קיתירה (Cythera) 13.47[1] 4,041[1] 12 ק"מ דרומית מפלופונסוס 279

גלריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • האי סלמיס, פאלוקיה
    האי סלמיס, פאלוקיה
  • האי סלמיס, סלאמינה (עיר ראשית), בית העירייה
    האי סלמיס, סלאמינה (עיר ראשית), בית העירייה
  • האי סלמיס, סלאמינה, בית העירייה, מוזיאון לאמנות הפולקלור ולהיסטוריה
    האי סלמיס, סלאמינה, בית העירייה, מוזיאון לאמנות הפולקלור ולהיסטוריה
  • האי סלמיס, סלאמינה
    האי סלמיס, סלאמינה
  • האי סלמיס, סלאמינה, מפרץ סלמיס
    האי סלמיס, סלאמינה, מפרץ סלמיס
  • האי סלמיס, סלאמינה
    האי סלמיס, סלאמינה
  • האי סלמיס, כנסיית איוס ניקולאוס
    האי סלמיס, כנסיית איוס ניקולאוס
  • עיירה אגינה, האי אגינה, מקדש אפולו שנבנה במאה ה-6 לפנה"ס. העמוד היחיד שנותר עומד על תילו
    עיירה אגינה, האי אגינה, מקדש אפולו שנבנה במאה ה-6 לפנה"ס. העמוד היחיד שנותר עומד על תילו

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האיים הסרוניים בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 Hellenic Republic, Hellenic Statistical Authority, Press Release: Announcement of the results of the 2011 Population Census for the Resident Population, Piraeus, 28 December 2012, p.10
  2. ^ הנתון מתייחס לתושבים של הרשויות המוניציפליות, קרי של ה-dímoi δήμοι, יחיד - dimos δήμος ביוונית, והוא לא כולל את קיתירה וטרויזן.
  3. ^ סקירה של מקדש אפאיה, באתר פודורס (באנגלית).
  4. ^ 1 2 3 4 5 דפנה טלמון, אי אפשר לסרב: משט בין איים יווניים, באתר ynet, 22 בפברואר 2006
  5. ^ "היסטוריה של אגינה",באתר הרשמי של אגינה (באנגלית).
  6. ^ 1 2 3 4 5 ירון אמיתי, "האיים הארגו-סרוניים: קרוב לאתונה", באתר מסע אחר.
  7. ^ "גאוגרפיה - אקלים - מפה", באתר הרשמי של אנגיסטרי (באנגלית).
  8. ^ 1 2 יפתח קוזיק, "איי המפרץ הסארוני - רכיבת מבחן", באתר יומני מסע.
  9. ^ "פורוס", אנציקלופדיה דרך האתר תאודורה (באנגלית).
  10. ^ ראו: Jonathan M. Hall, "How Argive was the ‘Argive’ Heraion? The Political and Cultic Geography of the Argive Plain, 900-400 B.C." American Journal of Archaeology 99 (1995), pp. 584-585.
  11. ^ "אודות פורוס", באתר 'www.greekislands.com'.
  12. ^ "היסטוריה - מיתולוגיה", באתר הרשמי של פורוס (באנגלית).
  13. ^ "טיולים (כולל מפות)", באתר הרשמי של פורוס (באנגלית).
  14. ^ באתר 'www.poros-island.co.uk'.
  15. ^ Holy Monastery of the Life-giving Fount (Poros, Greece)
  16. ^ 1 2 גילי חסקין, "יוון - טיול בפלופונז", באתר הבית של גילי חסקין.
  17. ^ 1 2 3 4 הנתון על פי המפקד של 2011, ראו באתר: "Settlements (Dimos Salaminas Municipality) ", citypopulation.de
  18. ^ 1 2 3 4 5 Marc Dubin (Eyewitness Travel), The Greek Islands, London and New York: DK, reprinted with revisions, 2011, pp. 96–101.
  19. ^ 1 2 3 4 The Green Guide: Greece, Michelin, 2013, pp. 482–490
  20. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 פול הלנדר, קייט ארמסטרונג ואחרים, איי יוון, העולם, תרגום אמיר ברנע ואחרים, שטיינהרט-קציר, 2007, עמ' 114–127.
  21. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Lonely Planet, Greek Islands, 7th ed. March 2012, pp. 136–151
  22. ^ 1 2 3 4 הנתון על פי המפקד של 2011, ראו באתר: "Settlements (Dímos Aíginas Municipality) " citypopulation.de
  23. ^ "עיר הבירה", באתר הרשמי של אנגיסטרי (ביוונית).
  24. ^ "אזור תיירותי סקאלה", באתר הרשמי של אנגיסטרי (ביוונית).
  25. ^ 1 2 הנתון על פי המפקד של 2011, ראו באתר: "Settlements (Dímos Pórou Municipality) " citypopulation.de
  26. ^ הנתון על פי המפקד של 2011, ראו באתר: "Settlement (Dímos Spetsón)", citypopulation.de
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=האיים_הסרוניים&oldid=38714862"