לדלג לתוכן

הבחירות הפרלמנטריות באיטליה 2013

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
‹ 2008 איטליהאיטליה 2018 ›
הבחירות הפרלמנטריות באיטליה 2013
2425 בפברואר 2013

 
מועמד פייר לואיג'י ברסאני סילביו ברלוסקוני
מפלגה המפלגה הדמוקרטית פופולו דלה ליברטה
מספר הקולות 10,047,507 9,923,100
מספר המושבים 345 נ / 123 ס 125 נ / 117 ס
שינוי במושבים Increase134 נ / Increase7 ס Decrease219 נ / Decrease57 ס
אחוזים 29.5% 29.1%

הבחירות הכלליות באיטליה הן מערכת הבחירות לפרלמנט האיטלקי, בן 630 הצירים, שהתקיימו ב-2425 בפברואר 2013. אלה הבחירות למושב הפרלמנט ה-17 של איטליה, לבית הנבחרים ולסנאט האיטלקי.

בבחירות זכתה המפלגה הדמוקרטית (איטליה) בהובלתו של פייר לואיג'י ברסאני ב-297 מושבים, מפלגת החירות לעם בהנהגתו של סילביו ברלוסקוני ב-98 מושבים, תנועת חמשת הכוכבים בהנהגתו של בפה גרילו זכתה ב-109 מושבים ומפלגת הבחירה האזרחית בהנהגתו של מריו מונטי ב-37 מושבים.

לאחר שברסאני נכשל בהקמת קואליציה הוטלה מלאכת הרכבתה על סגנו אנריקו לטה שהצליח במשימה ונבחר לראשות הממשלה.

עקב משבר החוב האירופי, ראש הממשלה האיטלקי סילביו ברלוסקוני התפטר מתפקידו בנובמבר 2011, בנוסף הוא התמודד מול הרשעות פליליות לרבות חשדות לקיום יחסי מין עם זונות. הוא הוחלף על ידי סנאטור טכנוקרט ושר האוצר בעבר, מריו מונטי.

בדצמבר 2012 ברלוסקוני הכריז על רצונו להתמודד לתפקיד ראש הממשלה בפעם הרביעית. מיד לאחר מכן, מפלגתו הכריזה כי מסירה תמיכתה בקבינט של מונטי והלה הכריז על התפטרותו.

בתקופת מונטי איטליה התמודדה מול העלאות מיסים וקיצוצים נרחבים בתקציב המדינה ורפורמות שנועדו לייעל את הכלכלה האיטלקית. כמו כן, האבטלה עלתה ב-2%. מונטי זכה לתמיכה מנהיגים אירופאיים כמו אנגלה מרקל וניקולא סרקוזי שהעריכו מאוד את תפקודו כרה"מ.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]