הוקון הצעיר
 | |||||||||
| החותם של המלך הוקון הצעיר | |||||||||
| לידה |
10 בנובמבר 1232 ברגן, נורווגיה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
5 במאי 1257 (בגיל 24) טונסברג, נורווגיה | ||||||||
| שם מלא | הוקון הוקונסון הצעיר | ||||||||
| מדינה |
 נורווגיה | ||||||||
| מקום קבורה | קתדרלת הלווארד הקדוש, אוסלו, נורווגיה | ||||||||
| בן זוג | ריקיטסה | ||||||||
| שושלת סבר | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
הוקון הוקונסון הצעיר (בנורדית עתיקה: Hákon Hákonarson hinn ungi, בנורווגית: Håkon Håkonsson Unge; 10 בנובמבר 1232 – 5 במאי 1257) היה בנו של הוקון הרביעי, מלך נורווגיה והחזיק בתואר מלך נורווגיה בכפיפות לאביו מ-1 באפריל 1240 ועד מותו. כינויו "הוקון הצעיר" ניתן לו כדי להבדילו מאביו, שלעיתים מכונה בהתאמה "הוקון הזקן".
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוקון נולד ב-ברגן כבנם השני של הוקון הרביעי ושל רעייתו, מרגרטה. אחיו הבכור מת בינקותו. ב-1239 מרד סבו מצד אמו, סקול ברודסון כנגד חתנו, המלך הוקון, והכריז על עצמו כמלך. מרד זו היה השלב האחרון במלחמת האזרחים הנורווגית. חלק מתגובתו של המלך הוקון למרידתו של סקול הייתה הכרזתו על בנו בן השבע הוקון כמלך-שותף. הכרזה זו התקיימה באספה שכונסה בנידארוס (טרונדהיים) ב-1 באפריל 1240. טקס ההכרזה חזר על עצמו באספה שכונסה בברגן ב-12 באפריל. באופן זה קבע המלך הוקון לתומכיו את זהות יורשו במקרה שהוא עצמו ייפול בקרב כנגד סקול. הוקון המשיך בתהליכי דיכוי המרד וסקול עצמו נהרג בקרב מול אנשיו של הוקון ב-24 במאי אותה שנה.
מינויו של הוקון הצעיר כיורשו בכוח של המלך הוקון הזקן ציין שלב חדש באופן הניהול של סדר הירושה הנורווגי. להוקון הרביעי היה בן מבוגר יותר, בן בלתי חוקי, זיגורד, שבסדר הירושה בוצע דילוג עליו לטובתו של הוקון הצעיר. מהלך זה היווה שבירת מוסכמות קודמות, כאשר שאלת חוקיות לידתו של יורש הכתר לא היוותה שיקול לבחירתו.
למרות שהוא החזיק בתואר מלך, היה ברור שמעמדו של הוקון הצעיר כפוף לאביו. מעמד זה הודגש בטקס ההכתרה של הוקון הרביעי שהתקיים ב-1247, כאשר הוקון הצעיר נשא את הכתר בתהלוכה. הוא עצמו לא הוכתר.
ב-1251, באוסלו, נשא הוקון הצעיר לאישה את ריקיטסה, בתו של השליט בפועל של שוודיה, בירגר יארל, ואחותו של המלך הקטין, ולדמאר, מלך שוודיה. השידוך בין השניים היה תוצאה של פעילות הדיפלומטית של הוקון הרביעי ליצירת ברית בין נורווגיה לבין שוודיה, שהייתה מופנית בעיקר כנגד דנמרק. לזוג נולד בן אחד בשם סבר.
הוקון הצעיר לקח חלק בפעולות הצבאיות של אביו כנגד דנמרק ב-1256 ו-1257, כאשר הם המיטו חורבן על המחוז הדני הלנד (כיום מחוז שוודי). באביב 1257 נפל הוקון הצעיר למשכב כשעמד לצאת מקונגהאלה שבבוהוסלן לכוון אוסלו. הוא הפסיק את מסעו בטונסברג והתאכסן שם במנזר. על פי הסאגה הוא נבדק על ידי רופא ספרדי שהתלווה למשלחת דיפלומטית ספרדית שהייתה שם. בכל אופן, המחלה החמירה והוקון הצעיר מת בטונסברג ב-5 במאי 1257. גופתו נלקחה לאוסלו, שם הוא נקבר בקתדרלת הלווארד הקדוש.
המקור העיקרי אודות חייו של הוקון הצעיר היא הסאגה אודות אביו, שנכתבה על ידי סטורלה תורדארסון בשנות השישים של המאה ה-13. הסאגה מתארת את הוקון הצעיר כ"בעל קומה ממוצעת, חטוב, בעל ארשת פנים נאה, עם שיער נאה ועיניים יפות. הוא היה גבר חזק, מהיר באופן בלתי רגיל וקל תנועה. הוא היה הרוכב הטוב ביותר בנורווגיה של אותה תקופה".
לאחר מותו שבה ריקיטסה לאביה בשוודיה. בנם הצעיר סבר נותר בנורווגיה עם סבו. לא נראה שהוא נחשב כיורש לכתר, שכן אחיו הצעיר של הוקון הצעיר, מגנוס, הוכרז כמלך ב-1257, לאחר מותו של אחיו. סבר מת בצעירותו בשנת 1261.
