המדענים הגרמנים במצרים
המדענים הגרמנים במצרים היו קבוצה של מדענים, מהנדסים וטכנאים מערב-גרמנים שפעלו בשנות השישים של המאה העשרים במצרים, ועסקו בפיתוח טכנולוגיה צבאית מתקדמת.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר כניעת גרמניה במלחמת העולם השנייה נאסר על גרמניה לעסוק בייצור נשק. מדענים גרמניים רבים שעסקו במהלך המלחמה בפיתוח נשק, נותרו ללא עבודה בתחום התמחותם. חלקם יצאו למדינות אחרות לסייע בייצור נשק. מגרמניה המזרחית יצאו מדענים לברית המועצות[1][2] ומגרמניה המערבית יצאו מדענים למדינות במערב. בין השאר, וולפגנג פילץ עבד בצרפת עד שנת 1955 על פיתוח טילי ורוניק[3]. בשנת 1959 עלו טענות שמדענים גרמניים מסייעים לצרפת בפיתוח פצצה גרעינית[4].
פעילות המדענים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצרים של נאצר עסקה בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 בהתעצמות צבאית. לצורך כך הוזמנו מדענים גרמנים לבצע מחקרים במצרים. בין אלה היו גם פרופ' וילי מסרשמיט וקורט טאנק, המהנדס הראשי של מפעלי פוקה-וולף, שטיפלו בפיתוח מטוסים, כמו חלואן HA-300 וצוות גרמני אחר, שכלל את וולפגנג פילץ אשר פיתח את טילי הניסוי מסוג "ורוניק"(אנ'), שהיו מבוססים על מנוע רקטי של הטיל V-2. אויגן זנגר הוזמן במרץ 1960 להרצות במצרים על טילים וטיסה לחלל וסייע בתכנון מנועי טילים לרקטות מטאורולוגיות. זנגר נענה להצעה בגלל שהיא איפשרה לו לבצע ניסויים שלא יכול לבצע במכון לחקר פיזיקה שימושית בשטוטגרט, בו עבד, ומכיוון שלטענתו למנועים שפיתח לא היה ערך צבאי. לאחר שנודע על דבר עבודתו במצרים[5], הוא נתבקש על ידי ממשלת גרמניה המערבית לחדול מכך ולטענתו הוא הפסיק בעקבות זאת, באוקטובר 1961, את עבודתו במצרים[3]. בתחילת נובמבר הוא פוטר מעבודתו בגלל קשריו עם מצרים[6]. ב-6 בנובמבר 1961 פורסם בישראל דבר פיתוח הטילים במצרים[7]. פרסומים על פיתוח נשק במצרים בידי מדענים גרמניים נמשכו במהלך שנת 1962[8][9].
בחודש יולי 1962 נתפרסמה ידיעה על ניסוי בטילי קרקע קרקע שנערך במצרים[10], ובמצעד של יום המהפכה, ב-23 ביולי, הוסעו הטילים על גוררות. המצרים טענו כי טילים אלו מיוצרים במצרים ושמם "אל-קאהר" וכי הטווח שלהם הוא עד ל"דרומה מביירות". בסוף יולי 1962 נתפרסם שבפיתוח הטילים עובדים מעל 500 מדענים מגרמניה[11].
בהמשך נתפרסמו ידיעות נוספות כי מצרים מפתחת בעזרת המדענים הגרמנים מטוסי קרב סילוניים[12].
תגובת ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיתוני ישראל נמלאו בפרטים על סכנת ההשמדה הצפויה לתושבי ישראל מן הנשק שבפיתוחו עוסקים במצרים. בדעת הקהל התעוררו רגשות אנטי-גרמניים עזים, וגרמניה הואשמה בכך שאזרחיה עוזרים לפתח נשק השמדה נגד ישראל וממשלתה אינה מונעת זאת[13]. מיד לאחר הניסוי בטיל במצרים ביולי 1962 הודיע ראש אמ"ן, מאיר עמית, שבידי ישראל רשימה של כל המדענים הגרמנים הפועלים במצרים. ראש הממשלה, דוד בן-גוריון אמר שהנושא מדיר שינה מעיניו[14]. תנועת החרות יצאה במסע תעמולה נגד גרמניה על שאפשרה למדענים לסייע למצרים[15] ונגד הממשלה ששתקה, לטענתה, נוכח הסכנה, כדי לא לפגוע ביחסים עם גרמניה המערבית[16].
איסוף מידע והערכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד מן המדענים הגרמנים במצרים בא מיוזמתו למשלחת השילומים הישראלית בגרמניה (שייצגה את ישראל בגרמניה בטרם נתכוננו היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות), טען כי התחרט על מעשיו וסיפר כי המדענים הגרמנים במצרים מפתחים מערכות נשק "רדיולוגי" בלתי קונוונציונלי. לא היו הוכחות לקיום נשק כזה, אך הידיעות עוררו סערה עזה בישראל. האיש היה בלתי אמין אבל בישראל התעורר חשש כי יש אמת בסיפורו.
מידע על פעילות המדענים הגרמנים במצרים נאסף על ידי סוכן "המוסד" במצרים, וולפגאנג לוץ. בין השאר הצליח להשיג את רשימת המומחים הגרמנים שהועסקו על ידי המצרים והעבירה למפעיליו. אברהם אחיטוב הושאל ל"מוסד" ושימש כראש השלוחה שלו בגרמניה. הוא, ואיש "המוסד" רפי איתן, גייסו את הנאצי אוטו סקורצני, מפקד יחידת הקומנדו המיוחדת של הוואפן אס אס במלחמת העולם השנייה, כדי לסייע באיתור המדענים הגרמנים במצרים. סקורצני יצר עבור המוסד שורה של קשרים, שמתוכם גויסו כמה סוכנים שהשתתפו בפרויקט הטילים הגרמני במצרים.
פעילות נגד המדענים
[עריכת קוד מקור | עריכה]איסר הראל, הממונה על שירותי הביטחון, סבר שהסכנה ממשית ו"המוסד" פתח במבצע דמוקלס לפגיעה במדענים הגרמנים. בספטמבר 1962 נעלם אחד המדענים הגרמנים שפעלו במצרים, היינץ קרוג[17] ועל ישראל נפל החשד לחטיפתו. לאחר שנים רבות פורסמו גרסאות שונות לגבי חטיפתו של קרוג, שייחסו את החטיפה לישראל. יוסי מלמן ודן רביב טענו שקרוג חוסל בידי אוטו סקורצני בשליחות המוסד[18]. רונן ברגמן, לעומת זאת, טען שקרוג נחטף לישראל במבצע בפיקודו האישי של איסר הראל, ומת תוך כדי חקירה. לאחר מספר ימים פורסם על שני מדענים נוספים, וולפגנג פילץ ורולף אנגל, שנחטפו[19], אולם התברר שהם לא נחטפו.
בשלהי 1962 שלח "המוסד" מעטפות נפץ למהנדסים הגרמנים וגרם לפציעת מזכירתו של פילץ ולמותם של חמישה מצרים[20]. בפברואר 1963 נורתה ירייה שהחטיאה, לעבר האנס קליינווכטר[21]. תעודות של התוקפים שנמצאו על ידי המשטרה זוהו כמזויפות[22]. לאחר שנעצרו שני אנשי המוסד בשווייץ, זיהה קליינווכטר את אוטו יוקליק כיורה[23].
המעצר בשווייץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2 במרץ 1963 נעצרו בשווייץ שני שליחי "המוסד", יוסף בן גל, ואדם בשם אוטו יוקליק, שבתחילה היה אחד מן המדענים אך חזר בו, לאחר שבתו של אחד מהמדענים הגרמניים, היידי גארקה, התלוננה שניסו ללחוץ עליה בבית המלון שלה בבזל. הלחצים היו במסגרת ניסיון להביא את אביה לעזוב את מצרים. השווייצרים הודיעו על המעצר רק לאחר שבועיים, וממשלת מערב גרמניה דרשה את הסגרתם של שליחי המוסד[24]. לבסוף הועמדו השניים לדין ב-10 ביוני 1963 וישראל שלחה את גבריאל בך, עוזר היועץ המשפטי לממשלה שנכח במשפט כמשקיף[25]. טענת ההגנה הייתה שהשניים בסך הכל הזהירו את היידי מכך שאביה עשוי לתת את הדין על פשעיו, כמו אדולף אייכמן, וכי לא היה בדבריהם כפייה. למרות זאת, השניים הורשעו ונדונו לחודשיים מאסר שקוזזו עם תקופת מעצרם והם שוחררו מיד[26].
בעקבות המעצר, הורה בן-גוריון על הפסקת מבצע דמוקלס[27], ובמקום זאת הכנסת יצאה בדרישה פומבית מגרמניה להפסיק את פעילות המדענים הגרמנים במצרים ושרת החוץ, גולדה מאיר האשימה את ממשלת גרמניה המערבית באחריות לפעילות המדענים[28]. בן-גוריון גם אמר לאיסר הראל שהוא דוחה את הערכתו בפרשה. הראל ראה בשינוי עמדה זאת, שלילה של הסכנה מצד פעילות המדענים הגרמנים במצרים וחוסר אמון אישי בו והתפטר[29][30]. לימים טען בן-גוריון שדחייתו את הערכתו של הראל כוונה נקודתית להערכתו לגבי כינון יחסים דיפלומטיים עם גרמניה ולא הייתה קשורה לפרשת המדענים.
על פי פרסומים בעיתונות, הראל ביקש לפעול בצורה חריפה בפרשת המדענים ופתח במסע תעמולה נגד גרמניה[31], בעוד בן-גוריון ושמעון פרס התנגדו וסברו שהיחסים עם גרמניה חשובים יותר. באותו זמן החלו להגיע כספי מלווה בן חצי מיליארד דולר, עליו הסכים בן-גוריון עם קנצלר מערב גרמניה קונראד אדנאואר ב-1961. כמו כן הבשיל באותה עת משא ומתן על ייצוא נשק מגרמניה לישראל בתנאים של כמעט מענק, ומשלוחי טנקים אמריקאים מן המלאי הגרמני עמדו להגיע לישראל. בן-גוריון לא קיבל את הערכת "המוסד" כי ישנה סכנה ממשית של פיתוח מערכות נשק מתקדמות במצרים, והתבסס בכך על דו"ח של אמ"ן. הראל טען כי דו"ח זה היה דו"ח מוזמן, שמטרתו לתמוך בעמדת בן-גוריון. בעיתונות נטען שהראל חשש שבן-גוריון ינטרל את החלטת הכנסת והצהרת גולדה מאיר נגד הגרמנים[32]. על פי אחד מהתיאורים, הראל התפטר לאחר שבן-גוריון הוכיח אותו על שטען שממשלת גרמניה המערבית רצתה בפעילות המדענים הגרמנים במצרים, כי היא עצמה לא יכלה לפתח נשק להשמדה המונית בגרמניה[33]. על פי טענות אחדות, נבעה התפטרותו מהתנגדותו להוראה שקיבל מבן-גוריון לחדול מן הפעילות נגד המדענים הגרמנים במצרים. יש אומרים כי הסכסוך האמיתי אשר הביא לשנים של יחסים עכורים ולהשמצות הדדיות היה עם ראש אמ"ן, האלוף מאיר עמית. באיסר הראל תמכו אנשי מפלגת אחדות העבודה - פועלי ציון[34], אנשי מפ"ם וגם כמה מראשי מפא"י ובהם שרת החוץ גולדה מאיר. לעומת זאת, אנשי רפ"י תמכו בנחרצות בבן-גוריון.
פעילות דיפלומטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המשפט בשווייץ, והמחאות הרשמיות מישראל, הפנו את תשומת הלב הציבורית ברחבי העולם אל המדענים הגרמנים במצרים ולמסע המתנהל נגדם על ידי "המוסד".
כמה חברים בבונדסטאג דרשו לפעול באמצעים תקיפים למנוע את המשך הפעילות[35]. אולם ממשלת גרמניה המערבית טענה שאין לה אמצעים למנוע את פעילות המדענים במצרים[36]. בעקבות הביקורת מישראל, ממשלת גרמניה הפעילה לחץ על המדענים הגרמנים לעזוב את מצרים ובקשה לפתותם במשרות בגרמניה[37]. פרנץ בהם העלה בבונדסטאג הצעת חוק האוסרת פעילות מדענים גרמנים בפיתוח נשק במדינות אחרות. החוק נתקל בהתנגדות מחשש שימנע מהתעשייה האטומית הגרמנית לפרוץ לשווקים ברחבי העולם[38]. בהמשך העלה את חוק הדרכונים שביקש לאפשר לממשלת גרמניה המערבית להחזיר לגרמניה אזרחים גרמנים השוהים במדינות אחרות. גם חוק זה לא עבר בגלל התנגדות רבה לפגיעה בזכויות הפרט[39]. בתחילת 1965 ציין קרל קרסטנס בבונדסטג שניתן להעמיד לדין את סוכני התעסוקה המגייסים את המדענים "כי בגרמניה המערבית אסורה פעולת סוכנויות תעסוקה פרטיות וכן אוסר החוק לפתות עובדים, כדי שיעזבו את משרותיהם"[40].
בישראל המשיכו להתפרסם בעיתונות דיווחים על הסכנה מצד המדענים הגרמנים עד מלחמת ששת הימים[41][42]. אלו כללו טענות על שותפות של הגרמנים בייצור נשק כימי וביולוגי[43].
במחצית השנייה של שנת 1964 שוב דווח על מעטפות נפץ שנשלחו אל המדענים הגרמנים במצרים[44] ואלו יוחסו על ידי המצרים לוולפגנג לוץ[45].
סיום הפרויקט
[עריכת קוד מקור | עריכה]
טילי קרקע קרקע מתוצרת מצרית או נשק השמדה המוני לא נמצאו בידי צבא מצרים במלחמת ששת הימים בשנת 1967 ומלחמת יום הכיפורים בשנת 1973. נתברר שטילי קרקע קרקע מצריים שפותחו רשמו ביצועים ירודים ופיתוחם נפסק. לאחר מלחמת ששת הימים טענו בכירי המדענים הגרמנים שתצוגת הטילים ביולי 1962 הייתה תרמית[46]. בתום מלחמת יום הכיפורים המצרים אמנם הצהירו ששוגרו לעבר הכוחות הישראלים טילי אל-קאהר שפותחו ויוצרו במצרים אולם למעשה הייתה זו מתקפה של טילי סקאד שהופעלו על ידי צוותים סובייטיים[47]. גם פיתוח מטוס הקרב הסילוני המצרי נעצר לאחר מלחמת ששת הימים עקב קשיים תקציביים ואחרים.
בהשפעת הפרשה צולם בשנת 1965 סרט קולנוע, קופרודוקציה ישראלית-מערב גרמנית בשם "מבצע קהיר", בבימויו של מנחם גולן. בסרט זה שולבה גם פרשת האיש במזוודה (הסרט צולם בישראל ויצא לאור בשנת 1966).
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרשת המדענים - עבודת מחקר (מאת מחלקת ההיסטוריה של המוסד, שנת 1982), מסמך באתר ארכיון המדינה
- רוג'ר הווארד, מבצע דמוקלס, כתר הוצאה לאור, 2018
- איסר הראל, משבר המדענים הגרמנים 1962-1963, הוצאת ספריית מעריב, 1982
- וולפגנג לוץ, "שליחות בקאהיר", ספריית מעריב ו"שקמונה", 1970
- מיכאל בר-זהר ונסים משעל - המוסד: המבצעים הגדולים, תל אביב : הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2010.
- אורה מורג, פרשת מעטפות הנפץ הוצאת ידיעות אחרונות, 2009
- אורי פז, דמונקרטיה-שלטון השטן הוצאת סיפא, 1965
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מדענים גרמנים חוזרים מבריה"מ, דבר, 9 בפברואר 1958
- ^ "גרמנים יעזרו לסובייטים בפיתוח טילים נגד יו 2", למרחב, 7 ביוני 1960
- ^ 1 2 פרופ' זנגר: לא הדרכתי מדענים גרמנים בפיתוח הטילים המצריים, למרחב, 17 באוגוסט 1962
- ^ י. פינקלסטון, לונדון: מדענים גרמניים עוזרים להכנת פצצת־האטום הצרפתית, מעריב, 11 באוגוסט 1959
- ^ דן פחטר, מצרים מפתחת טילים צבאיים ארוכי־טווח, דבר, 7 בנובמבר 1961
- ^ המומחה הגרמני לטילים מכחיש שמסר סודות על טילים למצרים, חרות, 8 בנובמבר 1961
- ^ משרד החוץ נמנע מלהגיב, חרות, 7 בנובמבר 1961
- ^ מצרים מפתחת קליעים מונחים ונשק חדיש בסיוע מדענים גרמנים, חרות, 2 במאי 1962
- ^ מצרים מפתחת טילים קרקע אויר ואויר קרקע למפציץ סילוני חדיש, הַבֹּקֶר, 8 במאי 1962
- ^ קאהיר תציג במיפגן טילים שנוצרו ע"י מדענים גרמנים, דבר, 19 ביולי 1962
שר־הבטחון: שילוח הטיל המצרי לא הפתיע - אך מעורר דאגה, הצופה, 23 ביולי 1962 - ^ אורי דן, יותר מ־500 מומחים גרמנים עובדים בטילים המצרים, מעריב, 31 ביולי 1962
- ^ 300 טכנאים גרמניים מועסקים במצרים בבניית מטוסי יירוט סילוניים, הַבֹּקֶר, 1 באפריל 1963
- ^ מדוע אין הגרמנים, אוהבי ישראל נוסעים לקהיר להוציא את בני עמם המכינים טילים לנאצר, חרות, 18 בנובמבר 1962
- ^ אורי דן, הטיל גרם נדודי שינה, מעריב, 10 באוגוסט 1962
- ^ אלפים האזינו לדבר תנועת החרות, חרות, 14 באוקטובר 1962
- ^ ממשלת ישראל שתקה נוכח חימוש מצרים בטילים ע"י גרמנים, חרות, 8 בנובמבר 1962
- ^ האינטרפול מחפש אחר היינץ קרוג, הצופה, 17 בספטמבר 1962
- ^ The Strange Case of a Nazi Who Became an Israeli Hitman, הארץ באנגלית מהפורוורד, 27 במאי 2016
- ^ נעלם מומחה טילים גרמני שלישי, מעריב, 20 בספטמבר 1962
- ^ חיפושים אחרי שולחי חבילות התופת למדענים הגרמנים במצרים, הצופה, 19 במרץ 1963
בון תחקור מותם של 5 מומחי טילים במצרים, על המשמר, 20 במרץ 1963 - ^ 4 מצרים התקיפו ביריות מומחה טילים גרמני, הַבֹּקֶר, 24 בפברואר 1963
- ^ א. דויטשקרון, תעודות־הזהות שהשאירו תוקפי מומחה־הטילים הגרמני-מזוייפות, מעריב, 24 בפברואר 1963
- ^ קליינווכטר זיהה בן־גל ויוסליק כמתנקשים בו, על המשמר, 2 באפריל 1963
ל. בלומברג, יוקליק - האיש שהתנקש בחיי, מעריב, 21 במאי 1963 - ^ חוק הדרכונים על פרשת דרכים, דבר, 9 באוקטובר 1964
- ^ משפט בן גל ויוקליק מחר, דבר, 9 ביוני 1963
- ^ ישראל נוימן, בן גל ויוקליק נדונו לחודשיים מאסר, דבר, 13 ביוני 1963
- ^ Germany and Israel: Moral Debt and National Interest, page 63
- ^ גרמניה נתבעת להפסיק ללא דיחוי פעולות מדעניה במצרים, למרחב, 21 במרץ 1963
- ^ אורי דן, "הממונה": מסע ההסברה הישראלי האיט את פיתוח נשק ההשמדה, מעריב, 6 במאי 1963
- ^ התפטר הממונה על שירותי הבטחון, הצופה, 1 באפריל 1963
- ^ החזרת ה"ממונה" לתפקידו-ריהבליטציה להערוכתיו המדיניות בפרשת המדענים, הצופה, 16 בספטמבר 1965
- ^ חיפוי והסחה, קול העם, 2 באפריל 1963
- ^ Germany and Israel: Moral Debt and National Interest, page 67
- ^ מינוי מבורך, למרחב, 16 בספטמבר 1965
- ^ חברי פרלמנט גרמניים דורשים להפסיק את פעולות המדענים, דבר, 3 באפריל 1963
- ^ מה אומרים הגרמנים?, למרחב, 24 במרץ 1963
- ^ פילץ סירב לחזור לגרמניה, הַבֹּקֶר, 21 ביוני 1963
- ^ יוסף כנען, מאחורי הקלעים של חוק המדענים, דבר, 5 ביולי 1963
- ^ פרופ' ביהם: אינני מבין את ממשלתי, מעריב, 26 באפריל 1964
- ^ ניתן להעמיד לדין סוכנים המגייסים טכנאים למצרים, חרות, 25 בפברואר 1965
- ^ דוד בראון, "גארדיאן": בעזרת עשרות מדענים, הופך נאצר את מצרים ל"מעצמה גרעינית זוטא", למרחב, 5 במאי 1964
- ^ שמואל שגב, המדענים פילץ וגרקה האריכו חוזיהם בתעשיית הטילים המצרית, מעריב, 31 בדצמבר 1964
- ^ גרמנים מכינים במצרים לוחמת גאז וחיידקים, מעריב, 16 ביוני 1963
- ^ החקירה נמשכת, מעריב, 17 ביוני 1964
קהיר: חבילות נפץ נשלחו למדענים גרמנים, חרות, 27 בספטמבר 1964 - ^ שמואל שגב, "ההפתעות הקטנות" במעטפות "הגדעונים" גרמו לקטיעת ידיים ולעוורון עיניים, מעריב, 4 באוגוסט 1965
- ^ פילץ: הצגת הטילים בקאהיר ב-1962 - מעשת תרמית, למרחב, 17 באוקטובר 1967
- ^ שאזלי, חציית התעלה, עמ' 58
.jpg)
| יצחק שמיר | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| בשירות לח"י | כליאה במחנה המעצר מזרעה • רצח הלורד מוין • גולי אצ"ל ולח"י • הבריחות ממחנות המעצר באפריקה | 
| |||||||
| בשירות המוסד | יחידת קיסריה • המדענים הגרמנים במצרים | ||||||||
| אירועים במהלך כהונותיו כראש ממשלת ישראל |
| ||||||||
| משפחתו | שולמית שמיר (בת זוג) • יאיר שמיר, גלעדה שמיר (ילדים) | ||||||||
| הנצחתו | המרכז הרפואי שמיר • דרך יצחק שמיר | ||||||||
| שונות | מפלגת הלוחמים • ליל המיקרופונים | ||||||||