המצור על אנטוורפן
ערך ללא מקורות
| ||
ערך ללא מקורות | |
מערכה: המירוץ אל הים | ||||||||||||||||||
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
תאריכים | 28 באוגוסט 1914 – 10 באוקטובר 1914 (44 ימים) | |||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מקום | אנטוורפן, בלגיה | |||||||||||||||||
קואורדינטות |
51°13′N 4°25′E / 51.22°N 4.41°E | |||||||||||||||||
תוצאה | ניצחון גרמני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
המצור על אנטוורפן הוא מצור שביצעו הגרמנים על הבלגים במסגרת מלחמת העולם הראשונה. במוקד המצור הייתה העיר אנטוורפן. הבלגים נעזרו בכח מצומצם של חיילים בריטיים והגרמנים בחיילים של האימפריה האוסטרו הונגרית.
מבוא אסטרטגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצבא הגרמני פלש לשטחי בלגיה בבוקר 4 באוגוסט 1914 יומיים לאחר החלטת הממשלה הבלגית שלא לאפשר מעבר ללא הפרעה של כוחות גרמניים לצרפת.
מאחר שהצבא הבלגי לא היה מוכן כראוי והיה בנחיתות מספרית ביחס לכוחות הגרמניים שהיו גם מצוידים טוב יותר, נאלץ הצבא הבלגי ללחום לחימת נסיגה ובשלב מוקדם במהלך הקרב לוותר על השליטה במבצרים בלייז' (שנפלה ב-16 באוגוסט, ראו קרב לייז') ונאמור שנפלה לידי הגרמנים ב-24 באוגוסט.
מאז 1860 האסטרטגיה ההגנתית של הבלגים הייתה לסגת לאנטוורפן במידה והיא מותקפת ולהמתין לכוחות באירופה האמונים על שמירת הנייטרליות של בלגיה. משלא יכול היה לעמוד במתקפה הגרמנית המסיבית, הנחה אלברט הראשון מלך הבלגים את הצבא לסגת ל"מעוז של אנטוורפן" ב-20 באוגוסט. אוסף זה של ביצורים ועמדות הגנה סביב אנטוורפן נחשב ל"מעוז לאומי" (בצרפתית: Réduit national) ולבלתי חדיר למתקפת קרקע קונבנציונלית. ה"מעוז של אנטוורפן" הורכב מטבעת חיצונית ופנימית סביב מבצרי העיר של המאה ה-19 ובמבצרים במרחק של מספר קילומטרים אחד מן השני, שנבנו להגנת הנמל החיוני של אנטוורפן. בשרידים של ביצורים אלו ניתן עדיין להבחין כיום.
המצור והתקיפה הגרמנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב המבצרים של אנטוורפן היו מיושנים וחסרים בעוצמת אש. הצבא הגרמני, שהיה חמוש טוב יותר ומתקדם יותר מבחינה טכנולוגית, תקף את אנטוורפן ב-28 באוגוסט כשלהתקפה קדם מסך אש ארטילרי כבד. אנטוורפן כותרה והמבצרים מהטבעת החיצונית נפלו זה אחר זה בין 1 באוקטובר לבין 4 באוקטובר. החיילים הבלגים סבלו מעייפות ומחוסר מורל בעקבות איבוד שטחים רבים.
5 באוקטובר היה תאריך מכריע במצור על אנטוורפן; הצבא הגרמני הצליח לפרוץ את ההגנות הבלגיות בליר, 20 ק"מ דרום מזרח מאנטוורפן והתקדם הלאה לדנדרמונדה, שם ניסה לצלוח את נהר הסכלדה. "תנועת הצבת" של הצבא הגרמני איימה לחסום את נתיב הנסיגה המערבי של הצבא הבלגי החוצה מאנטוורפן כשנתיבי המילוט ממזרח ומדרום נחסמו על ידי הכוחות הגרמנים ומצפון היה חסום על ידי הגבול הבלגי-הולנדי הסגור. ההולנדים לא הציעו כל עזרה צבאית היות שהעדיפו לשמור על נטרליות ולא להיגרר לסכסוך.
הצבא הבלגי נסוג לפני שנלכד והותיר את אנטוורפן להגנותיה שלה. הכוחות הבלגיים נמלטו מערבה לכיוון החוף וב-6 באוקטובר עצרו בסופו של דבר את ההתקדמות הגרמנית על גדות נהר האיזר. אנטוורפן הוגנה על ידי חיילות המשמר שנשארו. רוב כוחות אלו ננטשו על ידי קציניהם וחיילים רבים ערקו והרסו את כלי הנשק והתחמושת שלהם.
המצור הסתיים עם נפילת העיר ב-9 באוקטובר ולמחרת ראש העיר של אנטוורפן, יאן דה ווס, הציע את כניעתה. אנטוורפן נשארה כבושה בידי הגרמנים עד 1918.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]