הקטקומבות של פריז

הקטקומבות של פריז
Catacombes de Paris

מידע כללי
סוג	מוזיאון, קטקומבות
כתובת	Place Denfert-Rochereau
מיקום	הרובע הארבעה-עשר של פריז
מדינה	צרפת
מבקרים בשנה	601,900 (נכון ל־2019)
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1787
תאריך פתיחה רשמי	1809
קואורדינטות	48°50′02″N 2°19′57″E
www.catacombes.paris.fr
(למפת פריז מוגדלת)   הקטקומבות של פריז (למפת פריז רגילה)   הקטקומבות של פריז

עצמות שהועברו לקטקומבות מבית הקברות של סן-ניקולא-דה-שאן, ב-24 באוגוסט 1804

מפת הקטקומבות

תצלומים ראשונים מהקטקומבות של פריז, בתמונה של נדאר (פליקס טורנשון) מתחילת שנות השישים של המאה ה-19, מהתצלומים הראשונים שנעשו מתחת לאדמה ובעזרת תאורה מלאכותית

הקטקומבות של פריז - "חדר הרדיו", 25 מטרים מתחת לבית החולים "ואל-דה-גראס", ברובע החמישי בפריז

הקטקומבות של פריז, ציור מאת ויקטור הרטמן

הקטקומבות של פריז (בצרפתית: Les catacombes de Paris) הן אתר קבורה מפורסם שנפרש כרשת מחילות וחדרים תת-קרקעיים בפריז, בירת צרפת. הקטקומבות נמצאות באזור ששימש כמחצבת אבן גיר בתקופת האימפריה הרומית, והומר לאתר קבורה המוני בסוף המאה ה-18. אורך המחילות הפתוחות לציבור הוא 1.7 ק"מ בערך. הן מצויות כעשרים מטרים מתחת לפני האדמה, וניתן להיכנס לתוכן מכיכר דנפר-רושרו (place Denfert-Rochereau). מסלול הביקור התיירותי עובר תחת אזור הרובע הארבעה-עשר של העיר בלבד, אולם מחילות דומות נמצאות גם מתחת למרבית הרבעים שבגדה השמאלית; הרבעים החמישי, השישי, השנים-עשר, השלושה-עשר, הארבעה-עשר, החמישה-עשר והשישה-עשר של העיר.

היסטוריה

בשנת 1786, כדי להתמודד עם מצב התברואה הלקוי של בתי הקברות של פריז, התקבלה החלטה להעתיק ממקומן את העצמות מקברי האחים ולהעבירן אל מחילות המחצבה התת-קרקעית הנטושה שבעיר. ההעברה בוצעה תחת פיקוחם של לואי טירו דה קרוסן (Louis Thiroux de Crosne), מפקד משטרת פריז, ושארל אקסל גיומו (Charles Axel Guillaumot), המפקח הכללי של המחצבות. באותו הזמן סבל אזור לה האל, שנמצא בטבורה של העיר, ממחלות שנגרמו בשל קבורה לא-נאותה וקברי המונים בחצרות כנסיות, בראשם "בית הקברות של התמימים" (Cimetière des Innocents). הוחלט להעביר בחשאי את עצמות המתים ולמקמן מחדש במחצבות הנטושות.

ההערכה היא כי עצמותיהם של כשישה מיליון איש, בהם גדולי המהפכה הצרפתית, הועברו למחילות (ossuaires) העיר, ושם הן מצויות עד היום. את העברת העצמות ניהל גיומו, בעוד שמחליפו, לואי-אטיין הריקר דה טורי (Louis-ÉtienneHéricart de Thury), טיפל בשנת 1810 בסידור הקטקומבות ושיווה להן את מראן העכשווי.

שלדים מבית-הקברות של סן-ניקולא-דה-שאן (Saint-Nicolas-des-Champs) היו מהראשונים לעבור. גופות המתים ממהומות פלאס דה גרב, אוטל דה בריין ורחוב מסלה (rue Meslee) הונחו בקטקומבות ב-28 וב-29 באוגוסט 1788.

קירות הקטקומבות מכוסים ציורי-קיר החל מהמאה ה-18 ואילך. ויקטור הוגו השתמש בהיכרותו את מערכת תעלות פריז בכתיבת הרומן "עלובי החיים". בשנת 1871 הרגו חברי הקומונה הפריזאית קבוצת מונרכיסטים באחד מחדרי הקטקומבות. במהלך מלחמת העולם השנייה השתמשו חברי תנועת ההתנגדות הצרפתית במערכת התעלות של הקטקומבות. באותה תקופה הקימו החיילים הגרמנים בונקר תת-קרקעי בקטקומבות שתחת בית-הספר התיכון מונטן, בית-ספר ברובע השישי של פריז (המסלול התיירותי בקטקומבות אינו עובר בבונקר זה, וניתן לראותו רק ב"ביקור לא רשמי"; ראו למטה).

התעלות והחדרים התת-קרקעיים מציבים מזה זמן בעיה בטיחותית לבנייה בפריז. מחצבות מתמוטטות לעיתים, וכתוצאה מכך יוצרות לא פעם חורים בקרקע ופוגעות במבנים שמעליהן. כדי למנוע זאת כונן על ידי הממשלה "הפיקוח הכללי על המחצבות" (Inspection générale des Carrières-IGC), בשנת 1777, כדי לפקח על המחצבות ולאסור חפירת חדשות. ה-IGC חפרו, עם זאת, מנהרות תצפית כדי לספק לעצמם גישה נוחה למחצבות, כדי שיוכלו לתקן ולמפות ביתר יעילות את המחצבות היציבות, ולפקח עליהן.

עבודות הפיקוח והייצוב נמשכות עד היום. בשל מספרן הרב של המחצבות, תעלות הרכבת התחתית, תעלות הרכבת ותעלות הביוב שנחפרו מתחת לפריז, כמו גם סוג האבן הרכה שבה חצבו, ננקטת זהירות מיוחדת כשמתבצעת בנייה חדשה או כאשר חופרים מנהרות חדשות (ובכל זאת נוצרו בעיות שונות בעת חפירת מנהרת המטרו מספר 14).

הקטקומבות כיום: ביקורים לא מאושרים

הכניסה לקטקומבות מוגבלת, ומקטע הקטקומבות הפתוח לציבור הוא רק חלק קטן מרשת נרחבת של מחילות תת-קרקעיות שנפרשת על-פני למעלה מ-300 קילומטר. עם זאת, בעיקר מאז שנות השמונים של המאה ה-20, נוצרה תופעה של כניסות מחתרתיות לתעלות שתחת פריז, וביקור באזורים האסורים. מערכת התעלות מורכבת, ולמרות שבכמה תעלות ישנם שלטים המציינים את שם הרחוב שמעליהן, עדיין קל מאוד ללכת לאיבוד: כמה מקטעים הם נמוכים או צרים במיוחד, ואחרים מוצפים חלקית. בנוסף, ישנם חוטי טלפון וצנרת ישנים, ועוד מיני הפרעות שיכולים לעכב את הצעידה. לעיתים נדירות אף מתרחשות התמוטטויות. בשל הסכנות הפוטנציאליות, הכניסה לקטקומבות ללא ליווי של נציג רשמי היא בלתי חוקית מאז ה-2 בנובמבר 1955; כיום מוטל קנס בן 60 אירו על מי שנתפס במחילות על ידי הקטפליק (בצרפתית: cataflics – מורכב מהמילים "קטקומבות" ו"פליק" - כינוי עממי לשוטרים) – משטרה מיוחדת שמסיירת בקטקומבות.

עם זאת, גם כיום ניתן להיכנס לקטקומבות דרך תעלות הביוב, המטרו ופירים שונים בעיר. כמה מבקרים לא רשמיים מחזיקים במפתחות לכניסות מסוימות ומשתמשים בהן כדי להיכנס לקטקומבות באופן בלתי חוקי – למשל, כדי לערוך פגישות חשאיות, לקיים מסיבות, או פשוט לסייר בעיר. אלו שמכירים את הכניסות הסודיות ואת האולמות התת-קרקעיים, ואלו שמגלים חיבה לסיורים בקטקומבות, מכונים קטפיל (בצרפתית: cataphiles, אוהבי קטקומבות). עם השנים יצרה קהילת הקטפילים מעין עולם מקביל, עם חוקים, הרגלים ועימותים משלו.

הקטפילים הטהרנים, המאוהבים במחצבות, באווירה שבהן ובהיסטוריה שלהן, משתדלים להגן על המקום ולמנוע את השחתתו על ידי סימנים וחתימות כגון גרפיטי או חריטות שהורסים את הקירות. על פי הקוד הקטפילי אין לזרוק או להשאיר זבל מאחור, ולעולם אין להשאיר כניסות, כגון פתחי פירים, פתוחים, שכן הדבר עלול להוות סיכון לציבור ולהוביל את הרשויות לחתום את הפתח.

קהילות אחרות מבקשות להותיר את סימנן בדרכים שונות (חריטות, ונדליזם). הרצון לעבור על החוק אופייני לקהילות אלו (בהן קבוצות מהקהילה הגותית).

בחודש ספטמבר 2004 גילתה המשטרה הצרפתית קולנוע תת-קרקעי שהופעל בידי קבוצת אמנים צרפתית שניסתה להפיץ את רעיונותיה במקומות תת-קרקעיים [1].

הקטקומבות בתרבות הפופולרית

מוזיקה וציור

• ביצירתו של מוסורגסקי, תמונות בתערוכה, אחד הקטעים מבוסס על תמונה של הצייר ויקטור הרטמן, שבה צייר את עצמו ואת חבריו חוקרים את מעמקי הקטקומבות לאורו של פנס. בשולי היצירה כתב מוסורגסקי כי

"רוחו היצירתית של הרטמן המת מובילה אותי לגולגלות, קוראת להן והן מתחילות לזרוח באור רך ..."

ספרים

• בספרו של אומברטו אקו, "המטוטלת של פוקו", הקטקומבות של פריז הן מקום משכנו של הגוויל של מסדר הטמפלרים.
• סצנות רבות מהרומן הסייבר-פאנקי "Bad Voltage" מאת ג'ונתן ליטל מתרחשות בקטקומבות. המחבר חשוד כקטפיל.
• ברומן מאת ברברה המבלי (Barbara Hambly), "Those Who Hunt the Night", שעלילתו מתרחשת בשנת 1907, יורדים לתוך הקטקומבות שניים החוקרים את הירצחם של ערפדים לונדוניים. הם מוצאים שם את האח אנטוני, כומר בן 600 שנה שהפך לערפד, וחי בין עצמות המתים. אנטוני מאמין שאם יעזור למתים לאסוף יחד את עצמותיהם עם הכרזת החצוצרות על בוא יום הדין, ייפדו חטאיו.
• בספריו "זהב אדום" ו"זהב שחור", הסופר נחמן גרשונוביץ מתאר עלילה על סוכנים חשאיים מכמה מדינות שהעימות ביניהם מסתיים בקטקומבות, בספר מסופר על הקטפילים, הבונקר הנאצי ועל חתונה מחתרתית שמופסקת על ידי המשטרה.
• ברומן מאת רוביסון וולס (Robison Wells), "The Counterfeit", הקטקומבות הן מקום המפגש הפיקטיבי של ה"אילומינטי". שלושה קטפילים מנחים את הדמויות הראשיות, אריק ורבקה, דרך תעלות הקטקומבות.
• מקס ברוקס (Max Brooks), בספרו "מלחמת הזומבים הגדולה", המתאר מגפת זומבים משוערת, מתייחס לקטקומבות, שהניצולים משתמשים בהן ומאריכים אותן.
• ברומן של טס גריטסן (Tess Gerritsen), "Body Double", אחת הדמויות הראשיות הולכת לאיבוד בקטקומבות של פריז בתחילת הספר.
• בספר "ריאיון עם ערפד", ערפדים מתגוררים בקטקומבות של פריז.
• בספר "מבוך העצמות" מהסדרה "39 רמזים" מאת ריק ריירדן, מגלים דן ואיימי קהיל שקרוב משפחה רחוק שלהם בנג'מין פרנקלין השאיר עבורם ועבור בני משפחתם מסר בעזרת ריבוע קסם של ספרות רומיות בגולגולות.
• בספר "הקוסם" בסדרה "סודותיו של ניקולס פלמל" חלק מהעלילה מתרחשת בקטקומבות.
• בספר "לודסטאר" מהסדרה "שומרת הערים האבודות" מאת שאנון מסנג'ר, חלק מהעלילה מתרחשת בקטקומבות של פריז.

קולנוע וטלוויזיה

• סרט הקאלט הקלאסי "Les Gaspards", באנגלית "The Down-in-the-Hole Gang", מוכר כ-"The Holes", צולם ומתרחש סביב הקטקומבות. הוא נוצר בשנת 1974, ומופיע בו ז'ראר דפרדייה הצעיר.
• בשנת 2008 יצא לאקרנים סרט בשם "Catacombs" המתרחש בקטקומבות של פריז, למרות שלא ניתנה רשות לצלמו שם.
• קליפ של להקת הרוק "Velvet Revolver" צולם בתפאורה הוליוודית שמחקה את אווירת הקטקומבות הפריזאיות.
• בגרסת אולפני דיסני לספר "הגיבן מנוטרדם", קפטן פאובוס וקוזימו משתמשים בקטקומבות בחפשם אחר חצר הקסמים.
• סרט האימה As Above, So below (אנ') משנת 2014 עוסק בקבוצת חוקרים שנכנסים לקטקומבות מתחת לפריז, ונרדפים על ידי שדים ורוחות רפאים בתוך הקטקומבות.
• בסדרה הצרפתית ״לופן״, אסאן דיופ וחברו בנג׳מין בורחים מהשוטרים ונכנסים לקטקומבות.
• בסדרת ההמשך של בית הנייר "ברלין" שוד תכשיטים שמתרחש דרך הקטקומבות.

משחקי מחשב ווידאו

• במשחק המחשב "Broken Sword: The Shadow of the Templars", על השחקן להיכנס לקטקומבות של פריז דרך פיר כדי למצוא רמז שמוביל אל השלב הבא במשחק.
• במשחק "Deus Ex", שמתרחש בשנת 2052, על השחקן לחצות מקטע מהקטקומבות כדי להגיע לחלק אחר של העיר. הקטקומבות בעולם שבמשחק הן ביתה של קבוצת מהפכנים צרפתיים חשאית בשם סילואט, שממוקמים בבונקר גרמני מתקופת מלחמת העולם השנייה.
• במשחק המחשב "Call of Duty: Modern Warfare 3", על השחקן להיכנס לקטקומבות במרדף אחרי טרוריסט.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של הקטקומבות של פריז (בצרפתית)

• הקטקומבות של פריז, ברשת החברתית פייסבוק
• Explographies.com : Catacombs of Paris - קרטוגרפיה, מפות ותוכניות של הקטקומבות ושל המחצבות התת-קרקעיות
• Underground Paris — טיול וירטואלי בקטקומבות עם תצלומים
• היסטוריה ומידע על ביקורים לא רשמיים
• Urban-Resources
• La Mexicaine De Perforation
• Urbanadventure (אורכב 29.05.2020 בארכיון Wayback Machine) — מקור מידע על הקטקומבות, הכולל תמונות, קטעי וידאו ומפות
• Zone Tour — מידע על הקטקומבות
• Cyber Kata — רשימת קישורים לאתרים על טיולים בעיר
• Comperes Exploration — Pics and reports of a french ubran exploration team.
• Catacombs of Paris — מידע שמיש, קישורים, תאורים
• "טיול בעולם האפל שתחת עיר האורות", מאת מורי בטל
• http://www.paris.fr/portail/Culture/Portal.lut?page_id=6468&document_type_id=5&document_id=19970&portlet_id=14628 מידע על האתר]
• The Parisian Underworld התרשמויותיו של סטודנט אמריקאי מהקטקומבות
• ז'וסטיניאן טריביון, הגרדיאן, העתיד של עיר האורות נמצא מתחת לאדמה, באתר הארץ, 7 בפברואר 2017
• הקטקומבות של פריז: הצד האפל של עיר האורות