הרמת כוסית

הרמת כוסית במהלך ארוחה חגיגית של קהילת ציירים דנים, ציור מאת Peder Severin Krøyer משנת 1888

הרמת כוסית (או שתיית "לחיים!") היא טקס בו מברכים את כלל הנוכחים או חלקם, תוך כדי שתיית משקה אלכוהולי (או משקה אחר) המלווה בברכה מילולית.

הרמת כוסית מקובלת בתרבות המערבית, אם כי בכמה תרבויות שאינן חלק ממעגל תרבותי זה, קיימות מסורות דומות. הביטוי העברי "הרמת כוסית" מתאר את הטקס: הנוכחים מרימים את כוסיות או כוסות המשקה בעת אמירת הברכות ולוגמים מהן לאחר מכן. באנגלית וברוסית משמש המונח "טוסט" (שמקורו בלטינית) הן לתיאור הטקס והן לתיאור האדם שלכבודו שותים, וכנראה נגזר מהנוהג לתבל משקאות בפיסות קלי (טוסט) מתובל. בשפות רבות המונח להרמת כוסית נגזר מן המילה הלטינית "prosit", מילולית (בקירוב): "מי ייתן ויצליח".

טקס הרמת הכוסית קשור פעמים רבות לאירוע חגיגי, אם כי הוא עשוי להיערך בכל עת, אפילו בין שני אנשים השותים יחדיו בנסיבות שגרתיות. הרמת כוסית נערכת פעמים רבות במהלך ארוחה, אך עשויה להתקיים גם במפגשים חברתיים הכוללים משקאות בלבד, או משקאות ומתאבנים.

בחלק מהתרבויות הרמת כוסית נלווית כמעט לכל שתיית משקה חריף, גם אם הנסיבות אינן בהכרח חגיגיות (כך בתרבות הסלאבית, בה הטקס לעיתים אף חוזר ונשנה עם כל כוס וכוס). בתרבויות מסוימות, למשל בישראל, הרמת כוסית מקובלת במפגשים חגיגיים מכל סוג. בארצות הברית ובאזורים דוברי אנגלית בקנדה הרמת כוסית נדירה יחסית, ומקובלת באירועים ספציפיים כגון קבלת הפנים במסיבת חתונה וערב השנה האזרחית החדשה.

היסטוריה

קיימות מספר סברות הקושרות את מקור מנהג הרמת הכוסית עם הרצון להישמר מהרעלה. לפי סברה אחת, ביוון העתיקה נהג המארח למזוג את היין מכלי משותף וללגום ראשון מכוסו כדי להדגים את בטיחות השתייה, ולהרגיע את האורחים מהחשש מהרעלה, ואז הרים את כוסו כלפי האורחים, במחווה של הזמנה לשתות לבריאות, מעין רעיון זה מופיע במדרש תנחומא: "וְכֵן שְׁלִיחַ צִבּוּר כְּשֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ כּוֹס שֶׁל קִדּוּשׁ אוֹ שֶׁל הַבְדָּלָה וְהוּא יָרֵא מִסַּם הַמָּוֶת שֶׁלֹּא יִהְיֶה בַכּוֹס, וְהוּא אוֹמֵר: 'סָבְרֵי מָרָנָן!' וְאוֹמֵר הַקָּהָל 'לְחַיִּים!', כְּלוֹמַר: כִּי לְחַיִּים יְהֵא הַכּוֹס". על פי אמונה רווחת אחרת, מטרת השקת הכוסות זו בזו בעת שתיית "לחיים" (בין שני אנשים) היא ערבוב מעט מהמשקה שבשתי הכוסות - על מנת שהשותה יוכל לדעת שהאדם שמולו לא הרעיל את המשקה שבכוסו. סברה זו ככל הנראה שגויה, שכן לצורך ערבוב שכזה, יש צורך במילוי הכוסות עד ספן, וגרימה לבזבוז מיותר של נוזלים שיזלגו בעת ההשקה. לפי דעות אחרות, מנהג השקת הכוסות הוא חדש יחסית, והסיבות להיווצרותו הן ככל הנראה הצליל הנעים שנוצר בעת פעולת ההשקה, והעצמת התחושה של השתתפות הסועד באיחולים הטובים על ידי שילוב של מגע פיזי, למשל לחיצת יד או נשיקה על הלחי/על היד.

מבנה הטקס

הטקס כולל שלושה חלקים: ברכה מילולית, הסכמה ולגימת המשקה.

ברכה מילולית

כלה מברכת

הברכה עשויה להיות קצרה וכללית, כמו "לחיים!" או מפורטת ומורכבת, כנהוג למשל במסיבות חתונה במדינות מערביות מסוימות, בהן מי שמרים כוסית מספר אנקדוטה אודות הזוג הנישא ולאחר מכן מברך אותם.

ברוב התרבויות קיימת מילת ברכה ייעודית להרמת כוסית, שמשמעותה לרוב איחולי בריאות, מזל או הצלחה:

• בעברית - "לחיים!"
• בארמית - "לחיי!"
• באנגלית - "!cheers"
• בגרמנית - "Prost"
• בסקנדינבית - "Skål"
• בצרפתית - "Santé"
• באירלנד ובקרב דוברי גאלית סקוטית - "Sláinte"
• בוויילס - "Iechyd Da"
• באיטליה - "Salute" ו-"Cin cin"
• בברזיל - "Tin tin"
• בפורטוגזית - "Saúde"
• בספרדית - "Salud"
• ביוון - "יה מס"
• ביפנית - "קנפאי"
• בטורקית - "sharafe"

הסכמה

הרמת כוסית במסיבת חתונה - שלב ה"הסכמה"

ילדה משיקה כוס במסיבת חג המולד

הנוכחים מביעים הסכמתם לברכה על ידי הרמת כוסותיהם (המכילות משקה), לרוב תוך כדי הבעת הסכמה מילולית, אשר עשויה להיות חזרה על מילת הברכה (כמו "לחיים!") או מילות חיזוק לברכה (באנגלית מקובל למשל: "Hear! Hear!" - "שימעו, שימעו!"), ומשיקים את כוסותיהם אל הכוסות שבידי הנמצאים בקרבתם.

הרמת הכוסית עשויה להקדים את הברכה, שכן לעיתים המברך מבקש מכל הנוכחים להרים כוסותיהם (ובמקרים מסוימים גם לקום ממקומותיהם), ממתין עד שכולם מוכנים, ורק אז מברך.

יש היוצרים קשר עין עם כל אדם אשר משיקים את הכוס אל כוסו. בתרבויות מסוימות אי יצירת קשר עין בעת השקת הכוסית עלולה להחשב כגסות רוח, כחוסר אמון או אף כמזמנת מזל רע.

לגימת המשקה

לגימת המשקה חותמת את הטקס. לרוב אין זה חשוב אם זו לגימה בלבד או שתיית כל המשקה, אם כי בחלק מהתרבויות נהוג לרוקן את הכוס כאשר המשקה מצוי בכוסיות קטנות. כך הדבר בחלק ממדינות סקנדינביה וברוסיה (כששותים וודקה). ביפן, קוריאה, סין וטאיוואן מוגשים ליקרים מסורתיים בכוסות קטנות, והברכה הנלווית מתפרשת מילולית כ"כוס יבשה", כך שמקובל לסיים את המשקה עד סופו.

הימנעות מלגימה נחשבת בלתי מנומסת, ובתרבויות מסוימות עלולה להתפרש כאי הסכמה לברכה שנאמרה.

מקובל להרים כוסית עם משקאות אלכוהוליים. שמפניה או יין תוסס נחשבים חגיגיים במיוחד, ומקובלים בפרט בערב השנה האזרחית החדשה ובנסיבות בהן מתקבלת בשורה משמחת פתאומית, כמו הודעה על זכייה במכרז, על נישואים עתידיים וכדומה.

גם אנשים שאינם חסידי אלכוהול (אך גם אינם נמנעים ממנו לחלוטין) יעדיפו לרוב להרים כוסית עם משקה חריף וללגום לגימה קטנה, מאשר לבחור בחלופה כגון משקה קל. הרמת כוסית ריקה ממשקה אינה מקובלת, ויש הרואים בכך מזל רע.

מנהגי תרבויות

ביהדות

בדת היהודית קיימות מצוות הדומות למנהג הרמת כוסית: הקידוש בערב שבת וההבדלה במוצאי שבת, וארבע כוסות בפסח.

בחצרות חסידיות נהוג להרים כוסית ולומר לפני כן "לחיים" והמסובים משיבים "לחיים טובים ולשלום". בחסידות חב"ד בהתוועדות המסובים משיבים "לחיים ולברכה".

בישראל

בישראל, ישנם מקומות עבודה בהם נהוג להרים כוסית לקראת חגים יהודיים מרכזיים כגון ראש השנה או פסח. הרמת כוסית במקומות עבודה נהוגה גם באירועים שהם חלק מהתרבות הארגונית כגון קבלת עובדים חדשים או מסיבות פרישה, וכן בנסיבות הכוללות הכרזות חגיגיות באשר למצב הארגון, כגון החלטה על שינוי ארגוני, השגת לקוח חשוב, מיזוג עם חברה אחרת ועוד.

שירים ישראלים רבים מאזכרים את מנהג הרמת הכוסית או שתיית לחיים, ביניהם: "בואו ונרים כוסית" בביצוע החלונות הגבוהים, "חג היין בראשון לציון" בביצוע חבורת שחפים, "נרים כוסית" בביצוע דני סנדרסון, "עכשיו לשמוח" בביצוע יניב בן משיח ורבים אחרים.

בתרבות הסלאבית

בתרבות הסלאבית נהוגה הרמת כוסית, בדרך כלל עם וודקה, כמעט בכל מפגש חברתי, במיוחד אם הוא חגיגי ובפרט בימי הולדת וראש השנה האזרחית (31 בדצמבר), לרוב במסגרת סעודה גדולה.

כל סועד מחזיק את כוסית הוודקה ביד אחת, וביד השנייה כוס מיץ או משקה לא-אלכוהולי אחר, אשר נועד לרכך את טעמה העז של הוודקה. משקה אשר משמש בתפקיד זה נקרא "זָפיבוֹן" (запивон). יש המעדיפים מלפפון חמוץ או דג מלוח אשר ירככו את טעם הוודקה במקום משקה. מאכל המשמש בתפקיד זה נקרא "זָקוּסוֹן" (закусон). טקס הרמת הכוסית נקרא "טוֹסט" (тост). לפני הלגימה, אחד הנוכחים מודיע לכבוד מה ישתו את המשקה הבא. לרוב יוכרזו איחולים הדדיים, כגון בריאות, הצלחה וכדומה. אם ההתכנסות החגיגית היא לכבוד אחד הנוכחים, למשל חתן יום הולדת, הטוסט הראשון מוקדש לו. נהוג לשתות גם לכבוד קרובי משפחה וחברים שלא נוכחים באירוע. לאחר אמירת הטוסט, מרימים כוסית ושותים את כוסית הוודקה ומיד לאחר מכן לוגמים מהזפיבון או נוגסים בזקוסון. אם אחד הנוכחים לא שותה מסיבה מסוימת, המנהג הוא שעליו לגעת עם כוסית הוודקה במצחו, ובכך להשתתף באופן סמלי בהרמת הכוסית. מנהג זה - מקורו בקווקז, אך הוא אומץ גם על ידי שאר עמי מזרח אירופה.

בצי המלכותי הבריטי

לצי המלכותי הבריטי ברכה מילולית ייחודית לכל יום בשבוע, הנלווית להרמת הכוסית. כך למשל, ביום ראשון מרימים כוסית לכבוד החברים הנעדרים, ביום שני לכבוד ספינותיהם שבים, וכן הלאה. ב"יום טרפלגר" (לזכר הניצחון בקרב טרפלגר) נערכת סעודה חגיגית של הצי המלכותי על סיפון אה"מ ויקטורי לזכר האדמירל הלורד נלסון (מפקד קרב טרפלגר, שנהרג בו). בארוחה מספרים אנקדוטה אודות נלסון, מברכים במילים "זיכרון נצחי" ומרימים כוסית בעמידה ובדומיה. בשנת 2013 שונו חלק מהברכות על מנת להתאים את רוחן לצי הכולל נשים: לדוגמה, הברכה הרשמית בשבתות "לנשותינו ואהובותינו" שזכתה לתשובה הלא-רשמית "ושלעולם לא יפגשו", הוחלפה ל"למשפחותנו".

בתרבות ההונגרית

בעקבות אביב העמים ותבוסת הכוחות ההונגרים בקרב מול האוסטרים 13 גנרלים (מכונים "13 הקדושים של ארד" - The 13 Martyrs of Arad) של צבא הונגריה הוצאו להורג. לפי האמונה ההונגרית, אוסטרים באותה העת שתו מולם בירה והשיקו את הכוסות לכבוד הפסד ההתקוממות. בעקבות זאת, ההונגרים נדרו נדר לא להשיק את כוסותיהם בזמן הרמת כוסית. המסורת מושרשת כך שגם לאחר 6 באוקטובר 1999 בו פג הנדר השקת כוסות או בקבוקים נחשבת להתנהגות לא נאותה.

קישורים חיצוניים

• כוס של ברכה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• לחיים, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• "לחיים" ב-70 שפות שונות - "People from 70 Countries Say Cheers in Their Native Languages" באתר YouTube
• הרמת כוסית, דף שער בספרייה הלאומית