ואנגרי מאטאיי

ואנגרי מאטאיי
Wangari Maathai
לידה	1 באפריל 1940; ניירי, קניה
פטירה	25 בספטמבר 2011 (בגיל 71); ניירובי, קניה
שם לידה	Wangarĩ Muta
מדינה	המושבה הבריטית קניה, קניה
מקום מגורים	קניה
פעילות בולטת	פעילה פוליטית
ידוע בשל	כלת פרס נובל לשלום ומייסדת תנועת החגורה הירוקה
השכלה	ביולוגיה (דוקטורט באנטומיה)
מעסיק	אוניברסיטת ייל
תפקיד	Minister of Environment of Kenya (ינואר 2003–נובמבר 2005); חברת האספה הלאומית (2002–2007) ;
מפלגה	Mazingira Green Party of Kenya
השקפה דתית	הכנסייה הקתולית
בן או בת זוג	Mwangi Maathai (?–1978)
פרסים והוקרה	פרס נובל לשלום (2004); World Citizenship Award (2007); הצלב הגדול של מסדר השמש העולה (2009); פרס אליזבת בלקוול (2008); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ואסדה (2006); Dorothy McCluskey Visiting Fellowship in Conservation (2000); פרס גולדמן לפעילות סביבתית (1991); פרס אינדירה גנדי (2006); מדליית אדינבורו (1993); פרס ג'ווהרלל נהרו להבנה בינלאומית (2005); פרס סופי (2004); פרס הקיום הנכון (1984); פרס פטרה קלי (2004); פרס NAACP Image - פרס יושב הראש; אבירה בלגיון הצרפתי; מדליית ניקולס מנשיא אוניברסיטת ואנדרבילט ;

ואנגרי מוטא מאטאיי (באנגלית: Wangari Maathai; בקניה הוגים את שמה ואנגרי מא'אטיי; 1 באפריל 1940 – 25 בספטמבר 2011) הייתה פעילה פוליטית וסביבתית קנייתית. ב-2004 הייתה מאטאיי לאישה האפריקאית הראשונה שזכתה בפרס נובל לשלום, שהוענק לה על תרומתה לפיתוח בר-קיימא, דמוקרטיה ושלום. כמו כן, היא זכתה בפרס הקיום הנכון ב-1984 ובפרס גולדמן לפעילות סביבתית ("הנובל הירוק") לשנת 1991.

מאטאיי הייתה חברת פרלמנט ושירתה כסגנית שר לסביבה טבעית ואוצרות טבע בממשלתו של נשיא קניה מוואי קיבאקי מינואר 2003 עד נובמבר 2005.

רקע משפחתי ושנים ראשונות

ואנגרי נולדה באפריל 1940 למשפחה טיפוסית משבט הקיקויו. אמה הייתה אשתו השנייה של אביה, אחת מארבע נשותיו. ואנגרי הייתה השלישית מבין חמשת ילדיה של אמה אך הבת הראשונה ולכן קרובה מאוד לאמה. ממנה היא קיבלה את אהבת הטבע והאדמה. אמה שמעולם לא הלכה לבית הספר או למדה קרוא וכתוב עסקה כל חייה בחקלאות והמשיכה לגדל מזון עד אמצע שנות ה-80 לחייה. אביה למד בבית ספר יסודי, ידע קרוא וכתוב בשפת הקיקויו אך לא באנגלית ועבד כנהג ואיש תחזוקה בחווה בבעלות מתיישב אנגלי לבן, ואליו הצטרפו שאר נשותיו חוץ מואנג'ירו, אמה של ואנגרי.

אף על פי שבאותה תקופה בקהילת הקיקויו בנות נשארו לרוב לעזור לאימן בעבודות הבית והטיפול באחים, ואנגרי נשלחה לבית ספר יסודי בגיל 8, ובגיל 11 היא עברה ללמוד בפנימיה שנוהלה על ידי המסיון הקתולי. שם היא הייתה בתקופת התקוממות המאו מאו. כשסיימה את לימודיה בשנת 1954 הייתה בעלת הציונים הגבוהים ביותר בכיתתה ולכן יכלה להתקבל לתיכון היחיד שהיה באותה תקופה בקניה לבנות שחורות. בתום לימודיה בתיכון שאלו אותה אם היא מעדיפה להיות מורה או אחות שכן אלו היו נתיבי הקריירה לנשים שחורות בעלות השכלה תיכונית בקניה, אך ואנגרי הייתה נחושה להמשיך להשכלה גבוהה.

השכלה גבוהה

בשנת 1960 ואנגרי נבחרה להשתתף ברכבת האווירית אותה יזם קנדי, במסגרתה 300 בוגרי תיכון מצטיינים מקניה נשלחו ללמוד בארצות הברית. היא קיבלה תואר ראשון בביולוגיה מקולג' Benedictine בקנזס, המשיכה ללימודי תואר שני באוניברסיטת פיטסבורג בו זכתה ב-1966. לאחר חזרתה לקניה היא השלימה (1971) דוקטורט באנטומיה מטעם אוניברסיטת ניירובי ואוניברסיטת מינכן. בכך הפכה מאטאיי לאישה הראשונה באפריקה המזרחית והמרכזית שזכתה בתואר דוקטור.

משפחה ומשבר

ב-1969 נישאה למואנגי מאטאי, איש עסקים ולימים חבר פרלמנט, ולזוג נולדו שלושה ילדים. ב-1977 עזב מואנגי את הבית, וב-1979 הגיש תביעת גירושים. מואנגי טען בפומבי שוואנגרי בגדה בו עם חבר פרלמנט אחר. המשפט נדון בהרחבה בתקשורת של ניירובי ולבסוף מואנגי זכה במשפט. בעקבות הגירושים התראיינה ואנגרי לאחד מכתבי העת וטענה שהשופט היה לא כשיר או מושחת, וכתוצאה מכך היא הואשמה בבזיון בית הדין ונשפטה לשישה חודשי מאסר. בעקבות פשרה היא שוחררה לאחר מספר ימי מאסר^[1] בלבד. על פי הביוגרפיה שלה זו הייתה נקודת מפנה בהתייחסותה לשלטון והחוק בקניה^[2]. בעקבות הגירושין הוסיפה ואנגרי מאטאיי "A" נוספת לשם משפחתה שכן בעלה לשעבר דרש ממנה להפסיק להשתמש בשם המשפחה שלו.

לאחר הגירושין ואנגרי היגרה לזמביה. ילדיה של ואנגרי חיו עם מואנגי, בעלה לשעבר, עד שנת 1985.

תנועת החגורה הירוקה

ערך מורחב – תנועת חגורה ירוקה

בשנות ה-70 ואנגרי הוזמנה למועצת המנהלים של UNEP התוכנית הסביבתית המקומית של האומות המאוחדות ונחשפה לעיסוק וידע בנושאים אקולוגיים, במקביל מחקר על קרציות בקר הוביל לנסיעות רבות ברמת קניה, היא ראתה שהנחלים מובילים הרבה אדמה. "זו בליה" אמרה לעצמה. היא הבחינה שהבקר רזה, האנשים רזים והשדות מצמחים ירק בדלילות. בכפר הולדתה נגדע היער הטבעי כדי לפנות מקום למטעי תה, ומפולות קרקע החלו באזור. כחלק ממעורבותה בNCWK ארגון הנשים של קניה, החלו להגיע אליה דיווחים מהשטח על ילדים שסובלים ממחלות הקשורות בתת-תזונה בעיקר עקב מעבר למזון מעובד. המזון המעובד דרש פחות זמן בישול מהמזון המסורתי של תושבי קניה. כריתת היערות הקשתה על מציאת עצי הסקה לבישול וכתוצאה הועדף המזון המעובד. כך נולד אצל ואנגרי הרעיון "בואו נשתול עצים"^[3]. העצים יספקו עץ להסקה, לגידור ולבנייה, העצים יתנו צל לאדם ללבהמה, יגנו על המים וייצבו את האדמה. עצי פרי יספקו מזון, ירפאו את האדמה ויחזירו את הציפורים והחיות הקטנות. כך נולדה תנועת החגורה הירוקה.

ב-1977 ארגון הנשים של קניה (NCWK) נרתם ליוזמה וראה בה דרך לספק הכנסה לנשים עניות באזורים כפריים, הדריכו אותן איך למצוא זרעים של העצים המקומיים לזרוע ולטפח שתילים ולאחר מכן להעביר לאדמה, הנשים קיבלו תמריץ בסך כ-4 סנט על כל עץ שנשתל והגיע לגודל מסוים. טקס נטיעת העצים הראשון התקיים ביום כדור הארץ הבינלאומי בניירובי בנוכחות ראש העיר, וראשי ארגון הנשים של קניה והארגון הסביבתי של האומות המאוחדות באירוע ניטעו 7 עצים על שם שבעה ראשי שבטים ומנהיגים מההיסטוריה המקודמת של קניה. ניסיונות ראשונים של נטיעת עצים בקהילות הכפריות הבהירו שהתנאי להצלחה הוא הרתמות הקהילה המקומית ופעילות בהתאם לחוקי ומנהגי הקהילות השונות. המלצת הארגון הייתה לנטוע לפחות 1000 שתילים בשורה "חגורה ירוקה" שתחזיר לאדמה את לבושה הירוק, החגורות החזיקו את האדמה, סיפקו צל, שוברי רוח ובית גידול ליצורים, כך נולד שמה של התנועה.

ואנגרי חזרה וטענה שנטיעת מיליארד עצים ברחבי כדור הארץ תעצור בוודאות את ההתחממות הגלובלית. היא קיבלה תרומות רבות של שתילים מארגונים למען האישה, למען הסביבה ולמען האדם. ואנגרי קיבלה תמיכה מהאומות המאוחדות, מראשי ממשלה של מדינות ומשגרירי מדינות, ובכך התגברה על מתנגדיה.

מספר פעמים בחייה נתקלה באלימות כנגד המגמה הירוקה שלה. כשנשיא קניה באותה תקופה דניאל אראפ מוי ביקש לסגור אתרים טבעיים ראשיים בקניה כדי לבנות במקומם מגדלי פאר, ואנגרי התנגדה לכך בתוקף ואף הגנה בגופה על כריתות עצים ולכן הותקפה על ידי חיילי המדינה שקיבלו הוראה לבצע זאת מהנשיא מוי. היא נעצרה, נשפטה וריצתה מספר חודשי מאסר בכלא.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ואנגרי מאטאיי בוויקישיתוף

ואנגרי מאטאיי, ברשת החברתית Goodreads
ואנגרי מאטאיי, באתר פרס נובל (באנגלית)
אודות הסרט על חייה
ואנגרי מאטאיי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ואנגרי מאטאיי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ Wangari Maathai, Unbowed, עמ' 145
^ Wangari Maathai, Unbowed, עמ' 151
^ Wangari Maathai, Unbowed, עמ'125

[1] Wangari Maathai, Unbowed, עמ' 145

[2] Wangari Maathai, Unbowed, עמ' 151

[3] Wangari Maathai, Unbowed, עמ'125

[1]

[2]

[3]

זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925	דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
1926–1950	בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975	ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבין-לאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סאטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000	ויליאמס, מגווייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, ועידות פגוואש בנושא מדע ועניינים בין-לאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך	האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד (2019) • תוכנית המזון העולמית (2020) • מוראטוב, רסה (2021) • ביאליצקי, ממוריאל, המרכז לחירויות אזרחיות (2022) • נרגוס מוחמדי (2023) •ניהון הידאנקיו (2024)