ויקיפדיה:שער לילדים/שחמט

מימין לשמאל: רץ לבן, פרש שחור, רגלי לבן, מלכה וצריח שחורים ומלך לבן

כלי השחמט מסודרים על הלוח

שחמט הוא משחק לוח המיועד לשני שחקנים. זהו אחד מהמשחקים המוכרים ביותר הקיימים בתרבות האנושית. המשחק מקובל ברחבי העולם כתחביב וכספורט תחרותי כאחד. אדם העוסק במשחק שחמט באופן מקצועי נקרא שחמטאי.

מקור השם בפרסית: "שאה מט", בתרגום חופשי, "מארב למלך" או "המלך חסר אונים". הניצחון במשחק מושג, כאשר אחד המלכים מאוים, במצב שבו הוא אינו יכול להינצל.

מושגים בסיסיים בשחמט

8 7 6 5 4 3 2 1 א ב ג ד ה ו ז ח

מצב הפתיחה של משחק שחמט

לוח השחמט מחולק ל-64 משבצות, בשמונה שורות הממוספרות מ-1 עד 8 ושמונה עמודות המסומנות א' עד ח', הצבועות בצבעי שחור ולבן לסירוגין - כל ארבע הצלעות של משבצת לבנה גובלות במשבצת שחורה ולהפך. מניחים את הלוח כך שהמשבצת הימנית ביותר בשורה הקרובה לכל שחקן היא לבנה.

סידור הכלים

על הלוח מניחים את הכלים: בשורה הקרובה ביותר לכל שחקן, מהחוץ לפנים:

• 2 צריחים על המשבצות החיצוניות ביותר,
• לאחר מכן 2 פרשים,
• לאחר מכן 2 רצים,
• בשתי המשבצות המרכזיות שנותרו בשורה: מלכה - מלכה בטור ד', מלך בטור ה' (ראו בתמונה).

בשורה השנייה בכל צד (שורות 2 ו-7) מניחים את הרגלים לכל רוחב השורה (על כל שמונה המשבצות).

מאפייני הכלים

	מלך - הכלי החשוב ביותר. ביכולתו לנוע משבצת אחת בכל כיוון למעט "הצרחה" (ראו בהמשך). כאשר המלך נמצא במצב של "שח", כלומר במצב שבו היריב יוכל "להכותו" בתורו הבא, השחקן המאוים חייב לשנות מצב זה על ידי הזזת המלך, חסימת קו ההתקפה של הכלי המאיים, או על ידי הכאה של הכלי המאיים. על מנת לנצח במשחק, על השחקן להגיע למצב שבו יריבו לא יוכל למלט את מלכו מהשח. מצב זה נקרא "מט". למלך יש יכולת התקפית בעלת טווח מוגבל (משבצת אחת בכל כיוון), יכולת שבאה לידי ביטוי בעיקר בשלבים מתקדמים של המשחק, כאשר לא נותרו כלים רבים על הלוח.	8 7 6 5 4 3 2 1 א ב ג ד ה ו ז ח הדגמת אפשרויות תנועה של רץ. 8 7 6 5 4 3 2 1 א ב ג ד ה ו ז ח הדגמת אפשרויות תנועה של פרש.
	מלכה - הכלי החשוב ביותר אחרי המלך. יתרונה הוא בגמישות התנועה שלה, שכן היא יכולה לנוע בכל קו ישר (טור, שורה או אלכסון).
	צריח - הצריח יכול לנוע רק לאורך הטורים או השורות. הצריחים בדרך כלל חזקים יותר כאשר הם תומכים אחד בשני ופועלים כזוג. תפקיד מיוחד נועד לצריח בהגנת המלך במהלך המכונה הצרחה.
	רץ - הרץ יכול לנוע רק באלכסונים. יעיל במיוחד במצבים פתוחים.
	פרש - לפרש תנועה מיוחדת שמשלבת תנועה ישר ובאלכסון. לחילופין ניתן לתאר את תנועתו כאות 'ו' המסובבת בכיוונים שונים (ראו דיאגרמה). יתרונו הוא בכך שכלים אינם חוסמים את תנועתו, והוא יכול לדלג מעליהם. הפרש יעיל במיוחד במצבים סגורים ובביצוע "מזלג" (כלומר תקיפה של מספר כלים בו זמנית).
	רגלי - האחרון בהיררכיה והמוגבל ביותר בתנועתו. יכול לנוע רק משבצת אחת בכל פעם ורק לכיוון אחד ("קדימה", ז"א, הכיוון הנגדי לצד הלוח בו הוא מתחיל), מה שמביא לכך שהוא צפוי להיתקע כאשר את המשבצת לפניו תופס כלי אחר. במהלכו הראשון של הרגלי, ורק במהלך זה, הוא יכול לנוע שתי משבצות קדימה או משבצת אחת בהתאם לרצון השחקן. אופן ההכאה של הרגלי מתבצע באופן שונה מאופן תנועתו הרגיל, על-ידי מעבר משבצת אחת באלכסון, אך ורק בכיוון התקדמותו. למרות היותו כלי חלש (בשל תנועתו המוגבלת), לרגלי יש יתרון אחד על פני שאר הכלים: אם הוא מגיע לשורה האחרונה של הלוח הוא הופך לכל כלי אחר, פרט למלך, באותו הצבע, על-פי בחירת השחקן (גם אם הכלי הנבחר טרם יצא מהמשחק). - מצב זה קרוי "הכתרה". מהלך מיוחד של הרגלי הוא הכאה "דרך הילוכו".

מהלך המשחק

השחקן בכלים הלבנים (להלן: "הלבן") הוא הראשון לשחק. כל שחקן מניע בתורו את אחד הכלים שברשותו (כלי אחד בלבד, להוציא במקרה של הצרחה), כאשר לכל כלי אופן תנועה הייחודי לו, כמפורט לעיל, וכך עד להכרעה. השחקן יכול להזיז כל כלי בתורו ולהזיזו לאן שרק ירצה, ובלבד שלא יעבור על כללי תנועת הכלים המפורטים לעיל. כמו כן, אם המלך של שחקן מסוים נחשף לאיום מצד כלי של היריב (מצב המכונה "שח"), חובה על השחקן לעשות כל שביכולתו כדי לבטל את המצב הזה. אם לא יצליח לבטל את האיום, יפסיד במשחק. כל מהלך שאינו מביא לכך באופן מיידי לא יהיה חוקי. בנוסף לכך, כל מהלך שיביא באופן מיידי לכך שהמלך של השחקן המשחק יימצא במצב של שח גם אינו חוקי (המלך הוא הכלי היחיד שאסור להעמידו במכוון תחת איום של כלי אחר).

הכאה: אם ניצב אחד מכליו של היריב בדרכו של הכלי הנע, באפשרותו להכות ("לאכול") אותו, בתנאי שמדובר במהלך חוקי. בשחמט (שלא כמו בדמקה, למשל) ההכאה הנה זכות ולא חובה. בהכאת כלי אחר, הכוונה לסילוקו מהלוח והצבת הכלי המכה במקומו. את המלך אין מכים. מקובל להכריז, במצב בו הוא חשוף לאיום ולא ניתן להגן עליו, על שחמט ("שח", בתוספת "מט"; יש שמקצרים ל-"מט"). כל הכלים מכים כדרך הילוכם (למשל, הרץ יכה רק על אלכסונו), מלבד הרגלי שזז קדימה אך מכה באלכסון. מקרה מיוחד של הכאה הוא הכאה "דרך הילוכו".

מהלכים ומצבים מיוחדים במשחק

הכאה "דרך הילוכו"

רגלי יכול להכות רגלי אחר "דרך הילוכו" או "אגב הילוכו" (תרגום עברי לביטוי שמקורו בצרפתית, en passant), רק כאשר רגלי (ולא כלי אחר) של היריב נע שתי משבצות לפנים (במהלך אחד) ועובר בתנועתו את המשבצת המאוימת על ידי הרגלי הלוקח. ההכאה מתבצעת כאילו התקדם הרגלי היריב משבצת אחת בלבד. כלל "דרך הילוכו" תקף רק באופן מיידי אחרי מהלך היריב ולא ניתן לנצל אותו אחר-כך. זהו המהלך היחיד במשחק בו כלי מכה ומוכה לא נמצאים באותה משבצת.

הצרחה

ערך מורחב – הצרחה

הצרחה קטנה ב"צד המלך"	הצרחה גדולה ב"צד המלכה"

• במשחק השחמט, הצרחה היא מהלך משותף של המלך והצריח הנחשב כמסע אחד ומתבצע בשני שלבים:

1. הצריח מוסע למשבצת הצמודה למלך
2. המלך מוסע למשבצת שמעברו השני של הצריח

הצרחה תתבצע בתנאים הבאים:

1. המלך והצריח לא זזו כלל ממשבצותיהם ההתחלתיות.
2. המלך לא נמצא באיום שח באותו רגע.
3. המלך לא יימצא באיום שח בתום ההצרחה.
4. המלך אינו עובר על פני משבצת המאוימת על ידי כלי היריב.
5. אין כלים המפרידים בין המלך לצריח.

מבחינים בין "הצרחה קטנה" שהיא הצרחה "לצד המלך" ובין "הצרחה גדולה" שהיא הצרחה "לצד המלכה" (ראו איורים משמאל).
אם רק אחד הצריחים הוסע, עדיין אפשר שהצריח השני ישמש לצורך הצרחה. אם המשבצת הצמודה לצריח מאוימת, אין אפשרות לבצע הצרחה קטנה, אך ניתן לבצע הצרחה גדולה (משום שהמלך אינו עובר דרכה). גם אם הצריח עצמו מאוים והתנאים שהוזכרו לעיל מתקיימים - מותר לבצע הצרחה.

על-פי כללי המשחק, כדי לבצע הצרחה יש להזיז את המלך תחילה, ואחר כך יש להזיז את הצריח. נטילת הצריח קודם להזזת המלך פירושה מהלך שבו זז רק הצריח.

הצרחה היא מהלך חשוב בשלבים המוקדמים של המשחק, משום שהיא משרתת שתי מטרות חשובות: היא מזיזה את המלך למקום מוגן יותר מאשר מרכז הלוח בו התחיל להתפתח הקרב, והיא מוציאה את הצריח מהפינה ומביאה אותו לעמדת התקפה טובה יותר במרכז הלוח.

הכרעה

ערך מורחב – הכרעות בשחמט

שח ומט

בשם שח מכונה המצב, שבו אחד השחקנים מתקיף את המלך של יריבו (כלומר, המלך עומד במצב שבו במהלך הבא הוא עתיד להילקח אם לא תיעשה כל פעולה). במצב של שח הצד של המלך המותקף חייב לגרום להפסקת מצב השח בכל דרך אפשרית - בין אם על ידי הכאת הכלי התוקף, בין אם על ידי חסימת מסלול ההתקפה ובין אם על ידי הזזת המלך - אך אסור להזיזו למשבצת שמותקפת. אם אף אחת מפעולות אלה אינה אפשרית לביצוע, נקרא המצב מט. מי שמשיג מט מנצח במשחק.

כמו כן, חלים מספר חוקים שמסדירים את עניין השח:

• אסור להזיז את המלך למשבצת בה יימצא במצב של שח.
• חובה לגרום להפסקת מצב השח אם הדבר אפשרי. כל מהלך אחר במצב של שח אינו חוקי.

יש להדגיש כי אם השחקן היריב אינו שם לב לשח ומבצע מהלך בלתי-חוקי, אסור להכות את מלכו ויש להסב את תשומת לבו לכך שהוא מאוים בשח. המהלך הלא חוקי מבוטל ועליו לבצע מהלך אחר במקומו.

הזזת כלי כך שיאיים בעצמו על מלכו של היריב נקראת "שח ישיר". הזזת כלי כך שיפתח קו התקפה לכלי העומד מאחריו אל מול המלך היריב נקראת "שח עקיף". הזזת כלי כך שיאיים בעצמו על מלכו של היריב ובמקביל יפתח קו התקפה מול המלך היריב לכלי העומד מאחריו, כלומר, שילוב של "שח ישיר" ו"שח עקיף" במהלך אחד, נקראת "שח כפול". (לעתים נדירות ביותר ניתן גם לבצע שח כפול כצירוף של שני שחים עקיפים, באמצעות דרך הילוכו)

הכרעה על ידי זמן

במשחקי שחמט מקצועיים נהוג להגביל את השחקנים בזמן. ההגבלה במשחקים רגילים היא שעתיים ל-40 המהלכים הראשונים ועוד שעה ליתר המשחק או שעה וחצי לכל המשחק עם תוספת של 30 שניות לאחר כל מהלך, אך יש גם משחקי שח מהיר (אקטיבי), בהם הזמן הקצוב לכל צד הוא 25 דקות, ויש אף משחקי בזק (בליץ) בהם הזמן הקצוב לכל צד הוא 5 דקות. במשחקים באינטרנט קיימים אף משחקים מהירים עוד יותר, של דקה או שתיים לכל צד, המכונים bullet.

בכל מקרה, אם לא הסתיים המשחק קודם לכן במט, פט או תיקו בשל חומר לא מספיק, השחקן שזמנו תם ראשון הוא המפסיד.

תיקו

תיקו מוכרז באחד מ-7 המקרים הבאים:

1. אם אחד הצדדים אינו יכול לבצע אף מסע חוקי אך אינו נמצא באיום של שח. תיקו כזה נקרא פט או כפת בעברית (באנגלית - Stalemate). הפט הוא סיכויו האחרון של שחקן אשר נמצא בחסרון למלט את עצמו מהפסד, ומאידך גיסא הוא משמש מקור של איום על השחקן העומד לנצח. לפט חשיבות רבה בסיומים.
2. כאשר לא נותר לאף אחד משני השחקנים חומר מספיק כדי להנחית מט - מלך מול מלך; מלך ורץ/פרש מול מלך.
3. אם אותה העמדה מופיעה בפעם השלישית (אפילו לא רצוף, ובתנאי שבכל פעם תורו של אותו צד לשחק).
4. אם נעשו 50 מסעים רצופים ללא כל הכאה או הסעת רגלי (בעבר ניתנה הארכה ל-100 מסעים בסיומים מיוחדים אך היא בוטלה לפני שנים אחדות).
5. כאשר אחד הצדדים מאוים בשח תמידי שחוזר; כלומר - סדרה בלתי-פוסקת של איומי שח שחוזרים על עצמם (מצב זה נקרא "שח נצחי", והוא מהווה מקרה פרטי של סעיף 3; שח נצחי משמש לרוב, כמו פט, כאמצעי הצלה לשחקן שמצבו נחות).
6. כאשר שני הצדדים מסכימים על תיקו.
7. דרישת תיקו (דבר זה קורה רק בתחרויות): אחד השחקנים עם דוחק זמן (פחות משתי דקות, במשחק שאין בו תוספת זמן לאחר כל מסע) ויתרון ברור יכול לדרוש תיקו (גם אם יריבו אינו מסכים) על ידי הזמנת השופט, ואם השופט רואה שיש יתרון ברור אז הוא קובע תיקו. כמו-כן ניתן לדרוש תיקו בעמדה של תיקו ברור ומוחלט (למשל: מלך וצריח לכל צד) כאשר ברור שהיריב מנסה לנצח על הזמן ולא בזכות העמדה.

במקרה של תיקו, כל אחד מהיריבים זוכה בחצי נקודה.

כישורים מועילים למשחק

• ריכוז עצמי ברמה גבוהה.
• ראייה עמוקה ודמיון מופשט: ככל שבכוחו של שחקן לראות עמוק יותר את רצף המהלכים ולדמיין את תפזורת הכלים בלוח במספר המהלכים הבאים על כל אפשרויותיהם, כך סיכויו יהיו גבוהים יותר לנצח.
• תכנון אסטרטגי ויצירתיות: בשל חוסר היכולת של שחקן לחזות מראש את כל רצף המהלכים, יש צורך בתכנון כללי יותר, שייצר מצבים עתידיים נוחים יחסית. למשל, בדיקה אלו מן הכלים אינם מוצבים בנקודות מפתח, ותכנון כיצד לשפר את מיקומם.

רישום התנועות

שיטת הרישום המוזכרת כאן היא השיטה המקובלת בישראל. שיטות רישום נוספות מקובלות במספר מקומות, אך הן מחוץ לתחום ערך זה, היות שהן אינן מקובלות בישראל.

התנועות נרשמות תוך-כדי משחק, מהלך אחר מהלך, בלשון מקוצרת. נהוג לרשום את מספר המהלך, אחריו מהלכו של הלבן ואז את זהו של השחור. למשל, 8. ר-ד3+? ג:ד3.

• תנועות הרגלים: תנועות הרגלים מצוינות על-פי ערוגת היעד, ללא ציון שם הכלי (להבדיל משאר הכלים). אם למשל, נע רגלי ממשבצת הנמצאת בשורה השנייה (זו המסומנת ב-2) ובעמודה הרביעית (זו המסומנת ב-ד' או ב-D), למשבצת הנמצאת בשורה השלישית ובעמודה הרביעית, יש לסמן זאת כך: ד3.
• תנועות שאר הכלים: באופן דומה, יצוינו תנועות הכלים האחרים, אלא שעבורם יצוין גם שם הכלי, בקיצור. מלך מסמנים ב-'מ', מלכה מסמנים ב-"מה", צריח ב-'צ', רץ ב-'ר' ופרש ב-'פ'. ניתן להוסיף מקף בין סימן הכלי לערוגת היעד. לדוגמה: אם פרש נע ממשבצת הנמצאת בשורה השלישית ובעמודה השנייה (ב3), למשבצת הנמצאת בשורה החמישית ובעמודה השלישית (ג5), יש לרשום: פ-ג5 או פג5 (את ערוגת המקור השמטנו).
  

במקרים בהם התיאור הנ"ל אינו חד-משמעי, יצוין הטור של ערוגת המקור. למשל: אם ישנו פרש נוסף ב-ה6, נרשום את המסע הנ"ל כך: פב-ג5.
אם הטור אינו מוסיף מידע, תצוין במקומו השורה. למשל: אם ישנו פרש נוסף ב-ב7, נרשום את המסע כך: פ3-ג5.

• פעולות:
  • : - הכאת כלי, מסומנת על ידי ציון שם הכלי המכה נקודתיים המשבצת אליה הגיעה לאחר שהכה, למשל, ר:ב2 פירושו: רץ מכה את הכלי המוצב על המשבצת ב2. רגלי המכה כלי יסומן באות של הטור אליו הוא שייך; לדוגמה: אם הרגלי הלבן הנמצא ב-ג4 מכה פרש הנמצא ב-ד5, יהיה הסימון ג:ד5. יש המציינים מהו הכלי המוכה במקום לרשום את ערוגת היעד. לדוגמה - אם צריח ב-ד8 מכה מלכה ב-ד4 ניתן נרשום: צ:ד4 או צ:מה.
  • O-O - הצרחה קטנה (הצרחה באגף המלך).
  • O-O-O - הצרחה גדולה (הצרחה באגף המלכה).
  • + - הכרזת שח. למשל, פ-ב3+, כלומר, במהלך זה נע הפרש למשבצת ב3 - ועכשיו הפרש מאיים על המלך.
  • ++ - שח כפול (כלי זז נותן שח וחושף כלי אחר שנותן אף הוא שח)
  • X - מט.
  • ! - מסע טוב. למשל, מה-ד1!, כלומר, במהלך זה נעה המלכה למשבצת ד1 - והיה זה מהלך טוב.
  • !! - מסע מצוין.
  • ? - שגיאה טקטית.
  • !? - מסע מעניין.
  • ?! - מסע מפוקפק.
  • ?? - שגיאה חמורה.
  • = - תיקו. סימן השוויון משמש גם לרישום הכתרת רגלי, המתבצע על ידי רישום המשבצת אליה זז הרגלי, סימן שוויון וסימן הכלי אליו הוכתר. לדוגמה, אם רגלי שחור התקדם מהמשבצת ח2 ל-ח1 והפך למלכה, נרשום זאת כך: ח1=מה.

שעון שחמט

שעון שחמט טיפוסי

שעון שחמט משמש למדידת הזמן והקצבתו עבור כל שחקן במהלך המשחק. בתחרויות רשמיות מוקצב זמן מוגבל לכל שחקן לביצוע מסעיו. מרכיב חשוב במשחקים אלו הוא יכולתו של השחקן לתכנן ולבצע את מסעיו בזמן שהוקצב לו. שעון השחמט בנוי כיחידה אחת של שני שעוני-עצר, שעון לכל שחקן, בסיום מסע על ידי השחקן עליו ללחוץ (ביד שביצעה את המסע!) על כפתור שעון העצר שלו ובכך הוא עוצר את שעונו ובו בזמן מפעיל את שעון יריבו. ישנם שני סוגים עיקריים של שעוני שחמט: דיגיטליים ואנלוגיים.

מסע במעטפה (מסע סודי)

עד לפני שנים אחדות, אם משחק שחמט רשמי היה מתמשך יתר על המידה, מבלי להיות מוכרע על ידי זמן או בדרך אחרת (מט, פט, שח נצחי), הייתה קיימת אפשרות להפסיק את המשחק ולהמשיך אותו בשלב מאוחר יותר או ביום אחר. הנוהל הוא שהשחקן, אשר היה תורו לנוע, רשם את מהלכו המתוכנן והכניס אותו למעטפה אטומה. המעטפה הסגורה נשמרה בידי שופט התחרות ונפתחה רק עם חידוש המשחק. שעון הזמן נעצר עם הפסקת המשחק ועם חידושו הופעל מאותו מצב בו היה כשנפסק המשחק. השחקן שרשם את המהלך ושם אותו במעטפה לא יכול היה לשנות את דעתו ועם חידוש המשחק היה חייב לבצע את המהלך שכתב במעטפה. הנוהל הזה נועד להקטין את אפשרויות ההתיעצות של השחקנים בשעת ההפסקה במשחק, כי השחקן שרשם את מהלכו לא ידע מה תהיה תשובת יריבו והשחקן השני לא ידע מה הוא המהלך הטמון במעטפה.

השחמט בעולם היהודי ובישראל

ערך מורחב – שחמט בישראל

איזידור קאופמן - שחקני השח

שחמט אמנותי עשוי מזכוכית ונציאנית ובו כלים בדמות יהודים מוצג בגטו היהודי בוונציה

יהודים הצטינו במשחק השחמט מזה שנים רבות ושחמטאים יהודים רבים הפכו לרבי אמנים (הדרגה העליונה בשחמט). ביניהם ניתן לציין את אלופי העולם וילהלם שטייניץ, עמנואל לאסקר, מיכאל בוטביניק, מיכאיל טל וגם יהודים למחצה (הורה אחד יהודי) כמו בובי פישר, בוריס ספסקי וגארי קספרוב. שחמטאים יהודים בולטים אחרים הם מיגל ניידורף, שהיה אלוף ארגנטינה שנים רבות, שמואל רשבסקי, יהודי שומר מצוות ורב אמן אמריקאי חזק, אהרן נימצוביץ', מגדולי התאורטיקנים בשחמט, ריצ'רד רטי, דוד ברונשטיין, עקיבא רובינשטיין ורבים אחרים. מוצאה של השחקנית הטובה ביותר מאז ומעולם, יהודית פולגר, ניכר משמה.

משחק השחמט אהוב מאוד בישראל ומתקיימת ליגה שוקקת חיים בין המועדונים שבערים השונות. האיגוד הישראלי לשחמט מאגד את השחמט בישראל, מארגן תחרויות ודואג לניהול מד הכושר של השחקנים בארץ. לישראל הישגים רבים בתחום השחמט, אולי יותר מבכל ענף ספורט אחר. שני ההישגים הבולטים של נבחרת השחמט הישראלית בשנים האחרונות היו הזכיות במקום השני באליפות אירופה באוקטובר שנת 2003, כשנבחרת רוסיה הזוכה בטורניר היא היחידה שלה הפסידה, ושוב במקום השני באליפות אירופה ב-2005 (הפעם הזוכה הייתה הולנד). באולימפיאדת השחמט סיימה ישראל מספר פעמים בצמרת הגבוהה, כולל פעמיים במקום הרביעי 1998, 2006.