וליקה טוריה
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| אובלסט |
 איוואנו-פרנקיבסק |
| תאריך ייסוד | 1578 |
| שטח | 65.51 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 2,451 (2001) |
| קואורדינטות | 49°07′31″N 24°03′56″E / 49.125277777778°N 24.065555555556°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
  | |
וליקה טוריה (טוריה הגדולה, באוקראינית: Велика Тур'я, בפולנית Tuża Wielka,ברוסית: Великая Турья) הוא כפר במערב אוקראינה, בחבל גליציה ההיסטורי, כ-15 ק"מ מצפון מזרח לעיירה בולחוב וכ-90 ק"מ ממזרח לגבול אוקראינה–פולין. היישוב נוסד ב-1578 ובשנת 2001 התגוררו בו כ-2,500 איש.
יהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהודים חיו בכפר שנים רבות, כנראה לפחות מהמאה ה-18 והוא נקרא בפיהם טוז'ה ויילקה (שם הכפר בפולנית). ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בווליקה טוריה מאות משפחות, מתוכן כ-70 משפחות יהודיות שבבעלות רבות מהן היו חנויות (מכולת, בדים, כלי בית, סדקית), ושתי משפחות (של האחים גרול) שבבעלותן היו מנסרות, שסיפקו עצים לנגרים המקומיים ולנגרים בערים הסמוכות. רבות מהמשפחות עסקו גם בחקלאות (עצי פרי, ירקות, חיטה, כוורות, משק חי) ולמשפחות גלס היה מפעל חמאה שמכר את תוצרתו בסביבה וגם במספר ערים מרוחקות, בפולין.
במרכז הכפר היו בית כנסת, מקווה ושוחט שסיפקו את צורכי הקהילה. שם גרו רוב המשפחות היהודיות ושם גם אפו את המצות בחג הפסח. הילדים היהודיים למדו יחד עם ילדי הכפר בבית ספר יסודי אוקראיני מקומי. מכיתה ו' ואילך עברו רוב הילדים ללמוד בבית ספר בעיר סטרי, כ-20 ק"מ מצפון מערב לכפר. רוב המשפחות העסיקו גם מורה פרטי, "רבי", שלימד את הילדים את ה-א"ב העברי מספר תורה. את הטקסט עצמו לימדו ביידיש. כמו יהודים רבים בסביבה גם יהודי וליקה טוריה היו דתיים, אך לא חרדים. רבים מהגברים גילחו את זקנם והלכו בימי חול בלי כיסוי ראש, אך הקפידו על קיום המצוות ובשבתות ובחגים התפללו בבית הכנסת בכפר.
עד 1939 היה האזור שבו נמצא הכפר שייך לפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הגיעו הנאצים קרוב מאוד לכפר, בהתאם להסכם ריבנטרופ–מולוטוב שחילק ביניהן את השליטה במזרח אירופה. מ-1939 ועד 1941 נשלט האזור על ידי ברית המועצות. השליטים החדשים ציוו על סגירת כל העסקים הפרטיים. המפעלים ובתי העסק הגדולים הולאמו ובתי העסק הקטנים נסגרו.
ביוני 1941 הכריזה גרמניה מלחמה על ברית המועצות וכבשה את הכפר. היהודים בכפר חיו דורות רבים בין האוקראינים ועם רובם היחסים היו טובים מאוד. עם זאת, מדי פעם היו התפרצויות אלימות ומעשי שוד, שהתגברו מאוד עם הגעתם של הגרמנים. זמן קצר לאחר השתלטותם על האזור פקדו הגרמנים על כל היהודים בכפרים לעבור לערים ורוב יהודי וליקה טוריה עברו לבולחוב, לסטרי ולדולינה הסמוכות. זה היה סופו של היישוב היהודי בכפר. עד סוף המלחמה שרדו רק שישה יהודים מאלה שחיו בכפר עם פרוץ המלחמה, כולם בני משפחת גלס. איש מהם לא שב לגור בכפר.
