לדלג לתוכן

חבורת בורשצ'וב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חבורת בורשצ'וב הייתה יחידת פרטיזנים יהודים שהתארגנה באביב 1942 בגטו בורשצ'יב שבגליציה, פוליןשנות האלפיים, אוקראינה). חבורת בורשצ'וב סיימה את חייה במה שמוגדר כמקרה ההתאבדות הקולקטיבית בקרב, היחיד שתועד מאז אירועי מצדה.[דרוש מקור] סיפור ההתאבדות נחשף במסגרת סרט התעודה תמונה דור 3, המבוסס על מחקר שואה ראשון מסוגו אי פעם, שבוצע בסיוע הרשת החברתית פייסבוק.[דרוש מקור]

פעילות הקבוצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הצעירים, רובם יוצאי ברית טרומפלדור (בית"ר) בבורשצוב וסביבתה, תכננה פעולות התנגדות והברחת יהודים מהגטו הפתוח של בורשצ'וב אל היערות הסמוכים. הקבוצה גדלה במיוחד אחרי האקציה הראשונה בספטמבר 1942 והקיפה עשרות חברים. היא כונתה חבורת בורשצ'וב, או כנופיית בורשצ'וב ובשפה האידית "בארשטשיווער באנדע". בין החברים בחבורה היו וולף אשנדורף, שהיה מפקדה הראשון, יואל ויינטראוב, קלמן שווארץ, נוסיה צימט-צוקר ובעלה - יהושע צוקר - שהפך לימים למפקד הכוח, בייריש צוקר אחיו של יהושוע, יוסף שוורץ ואחרים.


המחתרת שכונתה "קבוצת בורשצ'וב" התארגנה על רקע התחושה שאין מה להפסיד עוד. אנשיה הצליחו לרכוש כמות קטנה של נשק, וימים ספורים קודם חיסול הגטו הוציאה קבוצת חברים ליערות הסביבה.

באפריל 1942 נרצחו כמה מיהודי בורשצ'וב. האקציה הראשונה הגדולה הייתה ב-26 בספטמבר 1942. כ-100 איש נרצחו במקום, במיוחד חולים וקשישים. 800 יהודים שולחו ברכבת להשמדה בבלז'ץ. קבוצת צעירים הופרדה ממשלוח זה והובלה למחנה יאנובסקה בלבוב הידוע לשמצה, שם הם מצאו מותם לאחר מכן. באותה תקופה נערכו אקציות גם ביישובים הסמוכים ובהם סקאלה. שרידי הקהילות הללו (מיילניצה, סקאלה וקורולובקה) הועברו לגטו בורשצ'וב ויחד עם יהודי המקום סבלו עינויים, רעב ורצח.

חברי כנופיית בורשצ'וב פשטו פעמים אחדות, החל מקיץ 1943, על שוטרים אוקראינים ועל קבוצות הלאומנים האוקראינים "באנדרה" ובהמשך פעלו ישירות גם נגד הצבא הגרמני, בתי מעצר ותחנות משטרה.

ב-17 בנובמבר 1943 ביצעו חברי "בארשטשיווער באנדע" פעולה נועזת לשחרור הכלואים בבית הסוהר בבורשצ'וב. באתר האינטרנט "הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה" נכתב, כי "על הפעולה פיקד יהושע צוקר". בין כ-50 אסירים ששוחררו היו גם כ-20 יהודים. על אף הצלחותיהם, נתקלו הלוחמים היהודים בקשיים בהשגת נשק. הם זכו גם ליחס עוין מצד האוכלוסייה המקומית.

ב-6 בדצמבר 1943 ביער לושיאץ בפולין, התחולל קרב של מעטים מאוד מול רבים מאוד, שנלחמו עד הכדור הלפני אחרון והתאבדו בהוראת מפקדם, יהושע צוקר - רגע לפני נפילתם בשבי האס.אס."אין כאן אף גיבור שיעמוד בעינויי הנאצים," אמר צוקר על-פי עדויות פרטיזנים, שנפרדו מהכוח בפקודתו, רגע לפני ה'קרב, משום שלא היו להם נשק או תחמושת. "נילחם עד הכדור הלפני אחרון, נהרוג כמה שיותר מהאויב שמולנו ורגע לפני שניפול בשבי, כל אחד יירה בלוחם שעל ידו ויתאבד."

הקרב נמשך כארבע שעות. 15 לוחמים ולוחמת אחת בהריון, נוסיה צימט צוקר, שהייתה אשת מפקד הכוח, נלחמו עם רובים מעטים, אקדחים ובקבוקי מולוטוב, נגד כוח עצום של חיילים גרמניים. 1,600 לוחמים, מצוידים במכונות ירייה, התקדמו אל פאתי היער בחסות 4 טנקים, שריוניות ובחיפוי של ירי תותחים. פקודיו של צוקר הצליחו לפגוע באחד הטנקים ולהעלות אותו באש. עשרות רבות של לוחמים גרמנים נהרגו מהירי המדויק שהמטירו הפרטיזנים ממקום המסתור שלהם שהוסווה היטב.

בתום הקרב מתו 16 הלוחמים.

חשיפת הפרשה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשה נחשפה במהלך כתיבת הספר "רומיאו ונוסיה" – אהבם והתאבדותם של זוג הפרטיזנים יהושוע צוקר ונוסיה צימט. ספר בכתובים, מאת שלמה אברמוביץ'. על בסיס תצלום קבוצתי שהיה בידי הסופר, הופק סרט התעודה הייחודי 'תמונה דור 3' (מפיק: עמי גלאם, בימוי: עמליה מרגולין. תסריט ותחקיר: שלמה אברמוביץ').

הסרט בן 52 דקות הוא מחקר שואה ראשון מסוגו, שצלל אל תקופת השואה באמצעות סטטוס שעלה לפייסבוק בעמוד סטטוסים מצייצים וחשף תעלומה היסטורית, על פרטיזנים שהתאבדו קולקטיבית למען הצלת 2,500 מיהודים.

תחקיר הפייסבוק, שהחל בסטטוסים מצייצים בישראל הפך ויראלי והתנהל בתשע שפות ובעשרים ושבע מדינות, על פני חמש יבשות. בזכות המידע שזרם מאירופה, מארצות הברית ומאוסטרליה נחשף סיפור גבורה נדיר בעוצמתו, על 16 פרטיזנים שנלחמו בחטיבת חי"ר משוריינת של הנאצים והתאבדו בהוראת מפקדם, יהושע צוקר, רגע לפני נפילתם בשבי האס.אס, כדי שלא להסגיר את מקומם של 2,500 יהודים שהסתרו ביער. לצדו של יהושוע צוקר התאבדה גם אשתו ואהובתו, נוסיה צימט צוקר, שהייתה סגנית מפקד כוח הפרטיזנים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]