חוואג'ה נזימודין
 | |||||||
| חוואג'ה נזימודין ב-1948 | |||||||
| לידה |
19 ביולי 1894 דאקה, הודו הבריטית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
22 באוקטובר 1964 (בגיל 70) דאקה, פקיסטן | ||||||
| מדינה |
 פקיסטן | ||||||
| מקום קבורה | מאוזוליאום שלושת המנהיגים, דאקה, בנגלדש | ||||||
| השכלה |
| ||||||
| מפלגה | הליגה המוסלמית | ||||||
| בת זוג | שאה באנו אשרף | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
  | |||||||
סר חוואג'ה נזימודין (באורדו: خواجہ ناظِمُ الدّین, בבנגלית: খাজা নাজিমুদ্দীন; 19 ביולי 1894 – 22 באוקטובר 1964) היה פוליטיקאי בנגלי שמרן ואחד מ"האבות המייסדים" (אנ') של פקיסטן. הוא בלט בהיותו הבנגלי הראשון שהנהיג את פקיסטן כאשר כיהן כראש ממשלת פקיסטן בין השנים 1951–1953 וקודם לכן בתפקיד המושל הכללי של פקיסטן בין השנים 1948–1951.
נזימודין נולד למשפחת אצולה בבנגל. הוא למד באוניברסיטה המוסלמית של אליגר (כיום בהודו) ולאחר מכן המשיך את לימודיו באוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה. עם שובו להודו הוא החל בקריירה פוליטית במסגרת הליגה המוסלמית, שם הוא התמקד בעיקר בסוגיות החינוך בבנגל עד אשר פנה להוביל את התנועה למען הקמת מדינה מוסלמית נפרדת, פקיסטן, תחת הנהגתו של מוחמד עלי ג'ינה. בין השנים 1943–1945 הוא כיהן בתפקיד ראש ממשלת בנגל ובהמשך כיהן כשר הראשי לענייני בנגל, החל מקבלת העצמאות באוגוסט 1947 ועד למותו של ג'ינה בספטמבר 1948, אז נבחר לתפקיד המושל הכללי של פקיסטן.
ב-1951 לקח נזימודין על עצמו את השליטה על הממשלה לאחר רצח ליקאת עלי ח'אן וכיהן כראש ממשלת פקיסטן כשתפקיד המושל הכללי הועבר לסר מאליק ע'ולאם. כראש הממשלה הוא נאבק לנהל את הממשלה באופן יעיל בתחומי מדיניות הפנים והחוץ. בתחום מדיניות החוץ הוא ניהל מאבק לשמירה על החוק והסדר במדינה והנחה את הצבא לכפות משטר צבאי בלאהור בעקבות מהומות דתיות שהתחוללו שם ובעקבות קיפאון כלכלי. הוא גם התמודד עם "תנועת השפה" (בבנגלית: ভাষা আন্দোলন) בחבל הולדתו שבסופו של דבר הובילה להיפרדותה של בנגל מפקיסטן. יחסי החוץ עם ארצות הברית, ברית המועצות, אפגניסטן והודו עלו על שרטון כאשר התנועות הרפובליקנית והסוציאליסטית צברו אהדה בפקיסטן.
בסופו של דבר הוא אולץ על ידי המושל הכללי שהוא עצמו מינה, סר מאליק ע'ולאם, לוותר על תפקידו לטובתו של הדיפלומט מוחמד עלי בוגרה ובבחירות שנערכו ב-1954 הוא נחל תבוסה. לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים התדרדרה בריאותו וב-1964 הוא מת ונקבר במאוזוליאום שבדאקה.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נזימודין נולד בדאקה שבבנגל, הודו הבריטית (כיום בירת בנגלדש) למשפחה אריסטוקרטית עשירה. מצד אמו הוא היה נכדו של הנוואב (תואר אצולה) סר חוואג'ה אהסנוללה, ואמו, בילקויס באנו, הייתה אישה ידועה בזכות עצמה. לנזימודין היה אח צעיר, חוואג'ה שאהבודין, שלימים לקח חלק פעיל בפוליטיקה הפקיסטנית. בהיות משפחתו ממוצא הן קשמירי והן בנגלי, היא דיברה הן אורדו והן בנגלית. הוא היה קרוב משפחה הן של חוואג'ה חביבולה והן של הנוואב סר חוואג'ה סלימולה בהאדור שנמנו עם מניחי היסודות של הליגה המוסלמית ב-1906.
הוא התחנך בבית הספר היסודי שבדנסטייבל שבאנגליה, ובסיום לימודיו שב להודו והחל ללמוד באוניברסיטה המוסלמית של אליגר שבאוטר פרדש. הוא סיים את למודי התואר הראשון בסוציולוגיה ושב לאנגליה להמשך לימודיו. בתקופת לימודיו באוניברסיטת אליגר הוא נודע כשחקן טניס נלהב והצטיין בספורט זה כאשר ייצג את האוניברסיטה שבה למד במשחקים הסטודנטיאליים הארציים.
באנגליה הוא המשיך את לימודיו בטריניטי קולג' באוניברסיטת קיימברידג', שם הוא סיים לימודי תואר שני באנגלית. לימודיו באנגליה אפשרו לו להשתלם במשפטים והוא הוסמך כעורך דין (barrister). ב-1934 הוענק לו התואר אביר מפקד של מסדר האימפריה ההודית. ב-1949 הוענק לו תואר דוקטור במשפטים מאוניברסיטת דאקה.
ראשית הקריירה הפוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]נזימודין שב להודו והצטרף לאחיו, חוואג'ה שאהבודין, והחל לגלות עניין בפעילות ציבורית שהובילה אותו בסופו של דבר להצטרף לפוליטיקה הבנגלית. שני האחים הצטרפו לליגה המוסלמית ונזימודין התמודד בהצלחה בבחירות לתפקיד ראש עיריית דאקה, תפקיד בו כיהן בין השנים 1922–1929. לאחר מכן הוא מונה לתפקיד שר החינוך של בנגל וב-1934 הוא מונה כחבר במועצה המנהלת של המשנה למלך הודו, תפקיד בו הוא שימש עד 1937.
ב-1937 התקיימו בחירות לתפקיד ראש ממשלת בנגל ונזימודין התמודד בהן מטעם הליגה המוסלמית, אך הובס בהן על ידי פזול חאק ממפלגת קרישק סרמיק. בממשלה הקואליציונית שהקימו שתי המפלגות כיהן נזימודין כשר הפנים. באותה תקופה הוא פיתח קשרים קרובים עם מוחמד עלי ג'ינה שמינה אותו כחבר בוועד המנהל של המפלגה והוא קידם את סדר היום שלה ואת תוכניותיה כך שהיא תצבור אהדה במזרח בנגל. ב-1940 פרש נזימודין מהקואליציה והחליט לעבור לאופוזיציה. הוא יצא כנגד ממשלתו של חאק והתמקד בנושאי הלאומיות הבנגלית. ב-1943 מונה נזימודין כראש ממשלת בנגל במקום חאק, כאשר זה האחרון פוטר על ידי מושל בנגל, סר ג'ון הרברט. באותה תקופה נזימודין לקח חלק משמעותי בדיונים על הקמת מדינה מוסלמית נפרדת, פקיסטן. בתפקיד ראש ממשלת בנגל הוא כיהן עד 1945, עד אשר הופל בהצעת אי-אמון.
בשנים 1945–1947 הוא המשיך לכהן כיושב ראש הליגה המוסלמית במזרח בנגל והיה תומך נלהב של רעיון הקמתה של פקיסטן. באותה תקופה התגלע עימות בינו לבין מי שהחליפו בתפקיד ראש הממשלה, חוסיין שהיד סוהרוורדי והוא הוביל את האופוזיציה נגדו במועצה המחוקקת. העימות בין השניים פרץ על רקע העובדה שסוהרוורדי ייצג את מעמד הביניים ואילו נזימודין ייצג את מעמד האצולה. ב-1947 הוא התמודד שוב מול סוהרוורדי בבחירות ליושב ראש הליגה המוסלמית במזרח בנגל. הצלחתו בבחירות אלו הובילו למינויו לתפקיד השר הראשי למזרח בנגל לאחר חלוקת הודו ב-1947. כשר הראשי, הוא הוביל את ההצבעה בעד ההצטרפות של מזרח בנגל לפדרציה של פקיסטן.
המושל הכללי של פקיסטן
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוגוסט 1947 פרש מוחמד עלי ג'ינה מתפקיד יושב ראש הליגה המוסלמית ובמקומו נבחר לתפקיד נזימודין. ב-1 בנובמבר אותה שנה הוא מונה במקומו כממלא מקום המושל הכללי של פקיסטן עקב ההתדרדרות במצב בריאותו של ג'ינה, ובסופו של דבר, ב-14 בספטמבר 1948 הוא מונה כמושל הכללי לאחר מותו של ג'ינה, בתמיכתו של ראש ממשלת פקיסטן, ליקאת עלי ח'אן. את טקס ההשבעה שלו ניהל נשיא בית המשפט העליון, עבדול רשיד, בנוכחות ראש הממשלה.
כמושל הכללי קבע נזימודין תקדים של נייטרליות ואי מעורבות בפעילות הממשלה והעניק את תמיכתו הפוליטית לממשלתו של ח'אן. תפקידו כמושל הכללי שיקף הלך רוח שמרני והוא התבטא נגד החילוניות של מדינתו:
אין אני סבור שהדת היא עניינו הפרטי של היחיד ואין אני סבור שבמדינה אסלאמית הזכויות של כל האזרחים שוות, ללא קשר לקאסטה שלהם או לאמונתם הדתית...
ב-1949 הוא הקים בהתייעצות עם ראש הממשלה ח'אן, את הוועדה הפרלמנטרית שהתוותה את היסודות לכינון חוקת פקיסטן. ב-1950 הכריז ניזמודין בהצהרה רשמית ש"פקיסטן תישאר לוקה בחסר כל עוד קשמיר לא תשוחרר".
ראש ממשלת פקיסטן
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר רצח ליקאת עלי ח'אן ב-1951 ביקשו מנהיגי הליגה המוסלמית מנזימודין לקחת על עצמו את ניהול הממשלה ואת תפקיד מנהיג המפלגה, שכן לא היה אף אחד אחר שהיה ראוי לך. לתפקיד המושל הכללי הוא מינה במקומו את שר האוצר, סר מאליק ע'ולאם. ממשלתו של נזימודין התמקדה בתוכניות הפוליטיות שמטרתן הייתה לקדם רעיונות שמרנים. בתקופת כהונתו בתפקיד עוצבה המסגרת לחוקה שתוביל להפיכתה של פקיסטן לרפובליקה ולסיום קיומה כדומיניון תחת המלוכה הבריטית.
כהונתו של נזימודין כראש הממשלה התקיימה בתקופה של כלכלה כושלת ועליית הלאומיות במחוזות של מערב פקיסטן ובמזרח בנגל, מצב שמנע ממנו לנהל את המדינה ביעילות. בשנים 1951–1952 התפלגה הליגה המוסלמית לשני פלגים שונים, אחד בבנגל והשני בחלק המערבי של פקיסטן.
ב-1951 קיימה הממשלה את מפקד האוכלוסין הארצי הראשון, בו התברר ש-57% מאוכלוסיית המדינה הם מהגרים הודים, שהתגוררו בעיקר בקראצ'י ובהמשך הוביל מצב זה לסיבוך העניינים במדינה. בינואר 1952 הכריז נזימודין בפומבי בפגישה בדאקה שהוא הצדיק את החלטתו של ג'ינה להפוך את שפת האורדו לשפה הרשמית בשני חלקיה של פקיסטן, לטובת אחדות האומה. ב-21 בפברואר אותה שנה קיימה "תנועת השפה" הבנגלית הפגנה בה היא דרשה מעמד רשמי שווה לשפה הבנגלית והפגנה זו הפכה לאלימה ואבדות כבדות נגרמו בה עקב ירי של המשטרה.
ב-1953 החלה תנועה דתית אלימה בהובלתה של המפלגה הקיצונית הימנית "גמעת-א-איסלאמי" להסית להדחתם של בני המיעוט האחמדי מעמדות ההשפעה במדינה ולדרוש על הכרזתם כעל מיעוט לא מוסלמי.
נזימודין הוחזק כאחראי מבחינה מוסרית למהומות אלו והתנגד ללחצים שהופעלו בהן, בפנג'אב פרצו מהומות קשות הן כנגד הממשלה והן כנגד המיעוט האחמדי. הוא הגיב לאלימות בפיטוריו של השר הראשי לפנג'אב, מומתאז דאולתנה והחלפתו בפירוז ח'אן נון, אך החלטה זו הגיע מאוחר מדי. הוא הכריז על הטלת משטר צבאי בראשותו של לוטננט גנרל עזאם ח'אן שהרגיע בהצלחה את המתיחות.
פיטוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]התסיסה והאלימות בהובלתה של "תנועת השפה" והמהומות שפרצו בלאהור גרמו לחוסר תפקודה של ממשלת נזימודין, שכן היא נתפשה בציבור כממשלה חלשה. במטרה לשפר את מצב הכלכלה ואת ביטחון הפנים, ביקש המושל הכללי ע'ולאם מנזימודין לפרוש מתפקידו לטובת המדינה. נזימודין סירב לפניה והמושל הכללי עשה שימוש בסמכותו על פי חוק ממשלת הודו משנת 1935 ופיטר אותו.
בתגובה ביקש נזימודין את התערבותו של בית המשפט העליון, אך נשיא בית המשפט, מוחמד מוניר, לא פסק בעניין, ותחת זאת החליט על עריכת בחירות חדשות ב-1954. המושל הכללי ע'ולאם מינה פוליטיקאי בנגלי אחר, מוחמד עלי בוגרה, שכיהן אז כשגריר פקיסטן בארצות הברית, כראש הממשלה החדש עד לעריכת הבחירות. פיטוריו של נזימודין על ידי המושל הכללי סימנו מגמה מטרידה בהיסטוריה הפוליטית של פקיסטן.
חוואג'ה נזימודין מת ב-1964 בגיל 70. הוא נקבר ב"מאוזוליאום של שלושת המנהיגים" (מקום קבורתו יחד עם שני פוליטיקאים בנגלים נוספים, פזול חאק וחוסיין שהיד סוהרוורדי) בעיר הולדתו, דאקה.
