לדלג לתוכן

טביעת הצוללת ת'רשר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טביעת הצוללת ת'רשר
USS Thresher (SSN-593)
הצוללת האמריקאית ת'רשר (SSN-593) בהפלגה, 30 באפריל 1961.
הצוללת האמריקאית ת'רשר (SSN-593) בהפלגה, 30 באפריל 1961.
תיאור כללי
מוטו Vis Tacita "עוצמה שקטה"
סוג אונייה צוללת גרעינית
צי צי ארצות הברית,
סדרה הצוללות מסדרת Permit
ציוני דרך עיקריים
מספנה Portsmouth Naval Shipyard(Portsmouth Naval Shipyard)
הוזמנה 15 בינואר 1958
הושקה 9 ביולי 1960
תקופת הפעילות 3 באוגוסט 196110 באפריל 1963 (שנה)
אחריתה טבעה עם 129 אנשי צוותה והמספנה, במהלך בדיקת צלילה עמוקה ב-10 באפריל 1963. נמחקה מרישום הצי אך מוגדרת "Eternal Patrol"
מיקום כ-220 מייל ימי מזרחית מבוסטון
בעומק כ-2,600 מטר.
מידות
הֶדְחֶק 3,540 טון
תפוסה 3,540 עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 85 מטר
רוחב 9.8 מטר
שוקע 7.9 מטר
נתונים טכניים
מהירות 20 קשר
עומק צלילה 300 מטר
גודל הצוות 16 קצינים ו-96 ימאים.[א]
טווח שיוט 4,675 מייל במהירות 20 קשר.
הנעה כור גרעיני S5W תוצרת וסטינגהאוס
צורת הנעה שתי טורבינות קיטור 15,000 כח סוס מדחף יחיד
אמצעי לחימה
חימוש

4 צינורות טורפדו נגד צוללות

חימוש מיועד SUBROCK
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טביעת הצוללת האמריקאית "ת'רשר" (מספר צי 593) התרחשה ב-10 באפריל 1963. בטביעה נספו כל 129 אנשי הצוות ומפליגים נוספים ממספנת הצי שהיו בה.

"ת'רשר" הייתה ראשונה בסדרה של צוללות תקיפה של צי ארצות הברית. היא תוכננה ונבנתה למטרת לוחמה נגד צוללות הצי הסובייטי. אופיינה להיות מהירה ולצלול לעומק גדול. לאחר שנה של ניסויי ים, כולל השתתפות בתרגילי צוללות גרעיניות, הוחזרה למספנה לשיפורים ותיקונים.
במהלך בדיקת עמידות בעומק מרבי[ב] אירעה תקלה קטלנית. הצוללת לא הצליחה לעלות לפני השטח, ותוך מספר דקות טבעה.

השקה ופעילות ראשונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצוללת הושקה ב-3 באוגוסט 1961 בפיקודו של סא"ל דין ל. אקסן. המשיקה הייתה גב' מרי ב. וורדר, אלמנתו של מפקד צוללת במלחמת העולם השנייה. הצוללת קיבלה את שמה מצוללת קודמת (USS Thresher (SS-200)) שהייתה הצוללת המצוינת לשבח ביותר מצוללות ארצות הברית במלחמה. שתיהן נקראו על שם הכריש (Thresher shark)

לאחר הכנסתה לפעילות עסקה הת'רשר בהפלגות "התנערות" והוכחת יכולת שונות. היא השתתפה בתרגילי הצוללות הגרעיניות בצי ארצות הברית והפליגה לאיים הקאריביים. כנהוג לגבי כלי שיט ראשונים בסדרה, חזרה הת'רשר ב-16 ביולי 1962 למספנת הצי לצורך תיקונים ושיפורים. תקופת התיקונים התארכה, וב-8 באפריל 1963 אושרה וירדה מהמבדוק.

ב-9 באפריל 1963 יצאה "ת'רשר" להפלגת בדיקה בפיקוד רס"ן ג'ון ווסלי הארווי. ההפלגה נעשתה כחלק מטיפול במספנה לצורך בדיקת צלילה לעומק מרבי. הניסוי לווה על ידי אוניית הצלה לצוללות "סקיילארק" (USS Skylark (ASR-20))

במהלך הצלילה אירעה תקלה של פקיעת ריתוך בצינור המוביל מים בלחץ אל הכור האטומי. אפשרות שנייה, המועלית על ידי מומחה לצוללות אטומיות, היא כי תקלה חשמלית הפסיקה את פעולות משאבות המים.
צוללות אטומיות עולות לפני המים בתנועה מהירה ובהפניית הגאי העומק. נראה שפעולת הכור הופסקה. הצוללת איבדה את כושר התנועה ולא הצליחה לשוט אל פני השטח.
צורה אחרת של עליה אל פני השטח המקובלת בכלל הצוללות היא הזרמת אוויר דחוס אל מיכלי הציפה. ההתפשטות האוויר גורם להוצאת המים והקלת משקל הצוללת. נראה שהאוויר הדחוס בהתפרצותו לחלל התקרר במהירות ויצר קרח שסתם את צינור האוויר. מיכלי הציפה לא תפקדו.

הסיבות לטביעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מומחי הצי ואנשי ועדת החקירה שהוקמה לאחר הטביעה בדקו סימני מקליטת רעש הידרופוני וניסו לתת ניחוש מושכל מקטעי דברים שנשנמעו בטלפון תת-מימי
הערכת ועדת החקירה הייתה פקיעת ריתוך בצינור מים של מערכת הקירור, בקרבת לוח החשמל הראשי. ריסוס המים גרם קצר למעגלים חיוניים ושיתק את מערכת התמרון.[1]

אפשרות אחרת מועלית על ידי ברוס רול מומחה לאקוסטיקה על סמך ניתוח התקשורת עם ספינת ההצלה "סקילארק" וקליטת המערכת ההידרופונית כי תקלה חשמלית הפסיקה את פעולות משאבות המים.[2]

איתור השברים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתרסקות התת-מימית אירעה בקרבת אניית ההצלה 'סקיילארק' והאזור היה ידוע. אוניית מחקר עומקים 'USNS מיזאר' סרקה את האזור עם מגנטומטרים ומצלמותואתרה את השברים, בשש קבוצות, בעומק כ-2,600 מטר.
צוללת המעמקים 'טריאסט' הועברה מסן דייגו דרך תעלת פנמה והורדה לסריקה באזור. תמונות פורסמו לחוקרים. מצלילות אלה נלמדו לקחים שיושמו בצוללות מחקר עומקים מתקדמות יותר.
שנה מאוחר יותר הועברה צוללת מחקר משופרת טריאסט 2 שנבנתה בקליפורניה וסרקה שוב את האזור.

הגברת בטיחות הצוללות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טביעת הצוללת נעשתה אבן דרך חשובה בבניית צוללות. נערכו שינויים במערכות הצנרת של מי הקירור. נערכו שינויים במערכת הזרקת האוויר למיכלי הכובד כדי למנוע תופעת קרח. מעגלי חשמל הורחקו מצינורות הקירור.

אדמירל היימן ריקובר האחראי לנושא הנעה אטומית קבע שהפתרון לא יהיה מקומי אלא שיטתי שיכלול מערך אבטחת איכות לצוללות שיארגן מחדש את כל נושאי בניית הצוללות האמריקאיות כולל מבדקים ואישורים. המערכת הנקראת (SUBSAFE) יושמה בכל בניית הצוללות האמריקאיות. מאז תאונת ה"ת'רשר" קרה בצי ארצות הברית רק מקרה טביעה אחד טביעת הצוללת סקורפיון ב-22 במאי 1968. צוללת זאת נבנתה לפני "הת'רשר" ולפני כניסת מערכת אבטחת האיכות לתוקף.

מצבות לזכר קורבנות הטביעה מוצבות בקרבת בסיסי הצי בכמה ערים בארצות הברית.
במספנת הצי בפורטסמות שונה שם הכנסייה שבתוך הבסיס לשם "ת'רשר" שנים רבות אחרי האירוע מנסה קבוצת ידידי משפחות חללי הצוללת טרשר להציב מזכרת בבית הקברות הלאומי בארלינגטון,

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טביעת הצוללת ת'רשר בוויקישיתוף
  • Vice Admiral E.W. Grenfell, Commander Submarine Force Atlantic, "USS Thresher (SSN-593) 3 August 1961 – 10 April 1963".
  • Sam LaGrone Fifty Years Later: The Legacy of USS Thresher April 4 2013
  • Sam LaGrone After Thresher: How the Navy made Subs Safer April 4 2013
  • Michael Robert Patterson, USS Thresher Disaster Arlingtoncemetery.net, 1 June 2010
  • -John Grady Newly Declassified Report Shows How Rickover Worked to Explain Radiation Risk from USS Thresher Loss USNI News September 8, 2022
  1. ^ בעת טביעתה היו בצוללת גם אנשי מספנה סה"כ: 129 איש.
  2. ^ נתוני הצוללות האטומיות נשמרות בסוד. הערכה שהעומק המרבי תוכנן ל-300 מטר ומהירות הפלגה 20 קשר.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ עזריאל טל ואלי שחף, עמ' 24.
  2. ^ ברוס רול ונורמן פולמר Fifty years later, a look at what really sank the Thresher", 'נייבי טיימס' 4 באפריל 2013.