טום דימולן
 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||
| לידה |
11 בנובמבר 1990 (בן 33) מאסטריכט, הולנד  | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| גובה |
185 ס״מ | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
| משקל |
69 ק"ג | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
| קבוצות עבר |
סאנווב (2012-2019) יומבו–ויסמה (2022-2020) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
| הישגי שיא |
 ג'ירו ד'איטליה 2017 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אתר רשמי | |||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||||||||||||||||||
טום דימולן (בהולנדית: Tom Dumoulin, נולד ב-11 בנובמבר 1990) הוא רוכב אופניים הולנדי מקצועני לשעבר. ב-2017 היה להולנדי הראשון שניצח במרוץ הג'ירו ד'איטליה.[1] באליפות העולם באופני כביש ב-2017 ניצח במרוץ האישי נגד השעון ויחד עם קבוצתו, סאנווב, ניצח באליפות העולם נגד השעון לקבוצות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דימולן נולד במאסטריכט, וגדל ליד שדרות מאס (maas) שבעיר, שבהן נערך באותן שנים הסיום של מרוץ אמסטל גולד. שאיפתו במקור הייתה ללמוד רפואה ולהיות רופא, אבל אחרי שלא התקבל לבית הספר לרפואה הוא החל ללמוד לתואר במדעי הבריאות אך לא התמיד בלימודיו ולאחר שנה פרש וחזר להתחרות במרוצים כחובבן.
דימולן החל לבלוט כרוכב ב-2010, כאשר התחרה במרוץ עד גיל 23 בפורטוגל. הוא ניצח בקטע הפתיחה במרוץ שהיה מרוץ אישי נגד השעון, אף על פי שמעולם לא רכב לפני כן על הדגם הייחודי האופייני למרוץ נגד השעון. הוא המשיך להוביל במרוץ וניצח בדרוג הכללי. מאוחר יותר באותה שנה הוא ניצח בקטע נגד השעון במרוץ קטעים איטלקי לרוכבים צעירים המכונה "בייבי ג'ירו".
בשנת 2011 הצטרף דימולן לקבוצת העתודה של הקבוצה ההולנדית הבולטת באותן שנים, ראבובנק(אנ'). הוא הפך למקצוען כשהצטרף ב-2012 לקבוצה ההולנדית החדשה שנקראה באותה עת פרויקט 1t4i(אנ').[2] אף על פי שלא ניצח בשום מרוץ בשתי העונות הראשונות שלו מקצוען, הוא התחיל להשאיר את רישומו במרוצים כשהצטיין בעיקר בקטעים נגד השעון. בסוף עונת 2012 השתתף לראשונה בגראנד טור כשזינק לוואלטה אספניה אך פרש באמצע.
ב-2013 זינק לראשונה לטור דה פראנס וסיים אותו במקום ה-41. מוביל הקבוצה במרוץ היה הספרינטר, מרסל קיטל, שניצח ב-4 קטעים במרוץ ודימולן היה פועל מן השורה במרוץ זה. כחודש אחרי המרוץ בצרפת עמד דימולן על סף ניצחון במרוץ הקטעים טור אנקו, לאחר שהפגין רכיבה אגרסיבית במספר קטעים ואף ניצח בקטע השישי ועבר להוליך בדרוג הכללי. אולם, בקטע השביעי והאחרון ניצח זדנק שטיבר ועבר אותו בדרוג הכללי.
ביוני 2014 ניצח דימולן באליפות הולנד במרוץ נגד השעון. בספטמבר 2014 הוא סיים במקום השני במרוץ החד-יומי, גרנד פרי קוויבק. לאחר מספר שבועות הוא זכה במדליית הארד באליפות העולם במרוץ האישי נגד השעון כשהקדימו אותו ברדלי ויגינס וטוני מרטין.
ב-2015 סיים דימולן שלישי בטור דה סוויס לאחר שניצח בשני קטעים נגד השעון בהם גבר גם על פביאן קנצ'לארה שנחשב באותה עת כאחד מהרוכבים הטובים בעולם בדיסציפלינה זו. הוא זינק לטור דה פראנס אך נפצע בשלב מוקדם יחסית ונאלץ לפרוש מהמרוץ. הוא החלים מהפציעה וזינק לוואלטה אספניה ללא שנחשב למועמד מוביל בשל אופיו ההררי של המרוץ שלא נחשב כמתאים למאפייניו כרוכב. דימולן הפתיע ובלט במרוץ. הוא ניצח בשני הקטעים נגד השעון במרוץ ונטל את ההובלה במרוץ שלוש פעמים והחזיק בחולצת המוביל במשך 6 קטעים, עד הקטע ה-19 במרוץ. בקטע ה-20 והלפני האחרון נכשל דימולן בהגנה על מיקומו וספג פער של 3:46 דקות מהמנצח במרוץ, פאביו ארו. דימולן סיים במקום השישי בדרוג הכללי, אך הוכיח שהוא רוכב גרנד טור משמעותי. באליפות העולם נגד השעון הוא סיים במקום החמישי.
ב-2016 ניצח בקטע הפתיחה בג'ירו ד'איטליה שנערך כמרוץ נגד השעון באפלדורן שבהולנד. הוא החזיק בחולצת המוביל עד הקטע השמיני (עם הפסקה של קטע אחד שבו לא הוביל במרוץ) אך פרש במהלך הקטע ה-11 כתוצאה מפציעה ממנה סבל במשך מספר ימים לפני פרישתו. בטור דה פראנס הוא ניצח בקטע 9 לאחר בריחת יחיד בקטע הררי שהסתיים באנדורה וניצח בקטע 13 שהיה נגד השעון כשהקדים את כריסטופר פרום, שסיים שני, ביותר מדקה. דימולן פרש בהמשך המרוץ ולא סיים אותו. במרוץ נגד השעון באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו הוא זכה במדליית הכסף ונכנע לקנצ'לארה שזכה במדליית הזהב.
ב-2017 זינק דימולן לג'ירו ד'איטליה כשהמועמדים המובילים לניצחון במרוץ היו וינצ'נצו ניבאלי ונאירו קינטנה. דימולן הוכיח תחרותיות בקטעי ההרים ועליונות ברורה בקטעים שנגד השעון. בקטע ה-16, בעת שהוביל בבטחה בדרוג הכללי במרוץ, חווה דימולן בעיות קיבה שאילצו אותו לעצור בצד הדרך לעשיית צרכיו. אף על פי שיריביו לא המתינו לו, הוא הצליח למזער נזקים בסיום הקטע ונותר כמוביל בדרוג הכללי, אם כי בפער קטן. בקטעים ההרריים הבאים איבד דימולן זמן נוסף ושלושה רוכבים חלפו על פניו בדרוג הכללי, כולל קינטנה שעבר להוביל בדרוג הכללי. בקטע האחרון שהיה מרוץ נגד השעון סיים דימולן שני, אך גבר באופן ברור על יריביו וניצח בדרוג הכללי. בכך היה להולנדי הראשון שניצח בג'ירו ד'איטליה והראשון מאז 1980 שניצח בגרנד טור (הקודם היה יופ זוטולמק שניצח בטור דה פראנס). בעקבות ניצחונו הוענקו לו תואר אבירות על ידי וילם-אלכסנדר, מלך הולנד ומדליית זהב של עירו, מאסטריכט.
באליפות העולם ב-2017, שנערכה בברגן שבנורווגיה, ניצח דימולן במרוץ האישי נגד השעון ובמרוץ הקבוצתי נגד השעון יחד עם קבוצתו סאנווב.
בג'ירו ד'איטליה 2018 ניצח דימולן בקטע הראשון, שהיה מרוץ אישי נגד השעון ברחובות ירושלים. הוא איבד למחרת את החולצה הוורודה לרוהאן דניס ובמשך כל המרוץ, עד סיומו ברומא, דורג במקום השני בדרוג הכללי. במרוץ ניצח כריסטופר פרום ודימולן סיים אחריו בפיגור של 46 שניות. גם בטור דה פראנס 2018 שמר דימולן על רמה גבוהה וסיים במקום השני, בפיגור של 1:51 דקות אחרי המנצח, גריינט תומאס ולפני כריסטופר פרום שסיים שלישי. הוא גם ניצח בקטע ה-20 שהיה מרוץ אישי נגד השעון. לאליפות העולם שנערכה באינסברוק שבאוסטריה, הגיע דימולן כמועמד המוביל לניצחון במרוץ האישי נגד השעון, אך הוא סיים שני בהפרש של 1:21 אחרי המנצח, האוסטרלי רוהאן דניס.
ב-2019, דמולן פרש מהג'ירו ד'איטליה לפני הקטע ה-5. לאחר שבקטע הרביעי נקלע לפיגור מוקדם בשל פציעה בברכו. הוא החמיץ את הטור דה פראנס ואת רוב עונת 2019 בשל הפציעה בברכו. בסוף העונה, לאחר שבע שנות רכיבה בקבוצת סאנווב, חתם דימולן בקבוצת יומבו–ויסמה ההולנדית.
ב-2020 סבל עדיין מהפציעה בברכו ומבעיות בריאות נוספות. בשל הפגרה שנכפתה על עולם האופניים בשל מגפת וירוס הקורונה הוא החל את העונה באוגוסט בטור ד'לאן והחל את הטור דה פראנס (שנערך בספטמבר) כאחד ממובילי קבוצתו. בהמשך הטור הפך לאחד מהפועלים המובילים של פרימוש רוגליץ' שסיים את המרוץ במקום השני בדרוג הכללי. דימולן סיים במקום השני בקטע האישי נגד השעון (קטע 20) וסיים במקום השביעי בדרוג הכללי. בריאיון שנתן לאחר המרוץ אמר שבתחילת 2020 היה קרוב יותר לפרישה מאשר להמשך הקריירה המקצוענית.[3]
בינואר 2021 פרש דימולן ממחנה האימון של קבוצתו, יומבו-ויסמה, וזו הודיעה כי הפסיק את פעילותו המקצוענית עד הודעה חדשה, לצורך בחינה עצמית של המשך דרכו בספורט המקצועני.[4] ב-15 באוגוסט 2022 הודיע על פרישה מרכיבה מקצועית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של טום דימולן
טום דימולן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
טום דימולן, ברשת החברתית אינסטגרם- טום דימולן, באתר olympedia.org
- טום דימולן, באתר Cycling Archives
| בקרת זהויות |
|
|---|
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הוא הגבר הראשון. רוכבות הולנדיות ניצחו לפניו במרוץ Giro d'Italia Femminile.
- ^ דימולן נשאר עד סוף 2019 באותה קבוצה, שהחליפה מממנים (ספונסרים) שונים. בשנת 2013 נקראה ארגוס-שימאנו, וב-2014 נקראה ג'אינט-שימאנו
- ^ Daniel Ostanek, Tom Dumoulin: I was closer to stopping than continuing my career, באתר cyclingnews.com, , 21 בספטמבר 2020
- ^ Dumoulin takes a break, באתר קבוצת יומבו-ויסמה, 23 בינואר 2021