טוסטיג גודווינסון
| לידה |
1026?  |
|---|---|
| נהרג |
25 בספטמבר 1066 לוח שנה לא מוגדר, ככל הנראה יוליאני גשר סטמפורד, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
ממלכת אנגליה |
| מקום קבורה |
קתדרלת יורק |
| בן או בת זוג |
יודית מפלנדריה (אוקטובר 1051–?) |
  | |
טוסטיג גודווינסון (Tostig Godwinson; סביבות 1026 – 25 בספטמבר 1066) רוזן נורת'מבריה; היה בנם של גודווין, רוזן וסקס וגיתה תורקלסדוטיר ואחיו הצעיר של הרולד השני, אחרון מלכיה האנגלו-סקסים של אנגליה. טוסטיג מילא תפקיד מכריע בשרשרת האירועים שהובילה למפלתו של אחיו הרולד, ולנפילת הממלכה בידי הנורמנים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרד נגדו
[עריכת קוד מקור | עריכה]טוסטיג זכה, כמו גודווין וארבעה מבניו האחרים, לרוזנות מידי המלך אדוארד המודה. ב-1055 הוא מונה לרוזן נורת'מבריה, שבירתה יורק. הוא לא היטיב לשלוט, וב-3 באוקטובר 1065 מרדו בו נתיניו, פשטו על אוצרו, הרגו את חייליו ותבעו מהמלך, ששהה במסע ציד יחד עם טוסטיג, למנות במקומו נער בשם מורקיר כרוזן נורת'מבריה.
אדוארד הזועם שלח את הרולד - יד ימינו מאז מות גודווין - לפגוש את צבאות המורדים במסעם דרומה ולשאת ולתת עימם. הרולד שמע את טענותיהם נגד טוסטיג, שהתנקש ביריביו ושדד את נתיניו, השתכנע שבכל מקרה לא יקבלו עליהם יותר את טוסטיג כרוזן ודיווח ברוח זו לאדוארד. המלך, שככל הנראה היה תומכו היחיד של טוסטיג, ציווה לגייס את צבאו כדי להילחם במורדים. אולם הצבא סירב לפקודותיו ובסופו של דבר לא הייתה לו ברירה אלא להכיר במציאות, להגלות את טוסטיג בבושת פנים ולמנות לרוזן את האיש שחפצו המורדים.
טוסטיג זעם על הרולד, אותו האשים בחתירה תחתיו ובניסיון לתמרן את אדוארד כנגדו. הוא אף האשים את הרולד בכך שעמד מאחורי המרד - האשמה שהרולד הכחיש בשבועה, ושאין כל ראיה התומכת בה.
טוסטיג נאלץ לעזוב את אנגליה. כעבור שבועות בודדים מת אדוארד, לאחר שרשרת של התקפים, שהחלו בסמיכות למרד. ויטנגמוט בחרו בהרולד למלך במקומו.
הפלישה הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שהות של כשישה חודשים בפלנדריה, מולדתה של אשתו ג'ודית, שב טוסטיג לאנגליה בראשו של צבא לא גדול. הוא נחת לראשונה על האי וייט והחל לעבור מנמל לנמל, בניסיון לקבץ סביבו תומכים נוספים. בכל אשר פנה דחו אותו, ועל מנת להצטייד במזון הוא נאלץ להילחם ולשדוד. בסופו של דבר הובס בידי צבאם של הרוזנים הצפוניים אדווין ומורקיר. לאחר מכן, כשבידו רק ספינות בודדות ובמפרשיו רוח דרומית, הוא ביקש מקלט בחצרו של מלך סקוטלנד.
פלישה זו לא היוותה איום של ממש על הרולד, שהיה עסוק בהכנה למאבק באיום הרציני יותר, מצידו של ויליאם, דוכס נורמנדי. אולם ההתייחסות של הרולד במאי 1066, אל אחיו הצעיר כאל מטרד בעלמא, התבררה כטעות מרה בספטמבר של אותה שנה.
הפלישה השנייה (עם הראלד הרדרדה)
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שהות קצרה בסקוטלנד המשיך טוסטיג במסעו לנורווגיה ופגש שם את המלך הראלד הרדרדה. לאחר שכשל בניסיונו לשתף פעולה עם ויליאם עצמו, קודם שיצא למסעו מפלנדריה, כמו גם עם מלכי דנמרק וסקוטלנד, כעת הוא הצליח לערב במאבק על הכתר האנגלי שליט זר אחר: את הראלד, שהיה לוחם ותיק השש אלי קרב.
טוסטיג הצליח לשכנע את הראלד, שזה לא מכבר סיים מלחמה בת חמש עשרה שנים עם דנמרק, שאצילי אנגליה יעמדו לצידו כנגד הרולד. כעת היה לטוסטיג סוף-כל-סוף בעל ברית במלחמתו, בעל עוצמה ימית וצבאית לא מבוטלת.
חיל הפלישה של הראלד וטוסטיג נחת בצפון אנגליה והכריז על הגעתו בשריפת העיירה סקרבורו. הם ניצחו את צבאם המאולתר של אותם רוזנים צפונים, שבמאי הביסו בקלות את טוסטיג לבדו, והכניעו את העיר יורק. הרולד הצעיד את צבאו, שחנה בדרום בציפייה לפלישה הנורמנית, במהירות מרשימה לצפון כדי להילחם בהם. ב-25 בספטמבר, הובסו הפולשים בקרב גשר סטמפורד בידי האנגלו-סקסים, וטוסטיג עצמו, כמו גם הראלד בן בריתו, נהרג.
לאחר מותו מצאו בניו מקלט בנורווגיה. אשתו נישאה מחדש, לוולף הראשון, דוכס בוואריה.
אף שטוסטיג הובס והומת, הרי אחיו הגדול ויריבו השנוא הרולד לא האריך ימים אחריו: כשלושה שבועות לאחר הקרב, לאחר צעדה מתישה נוספת בכיוון ההפוך, מת הרולד בקרב הייסטינגס וצבאו הובס על ידי הנורמנים, שנחתו בתזמון מצוין מבחינתם, על חופה הדרומי של הממלכה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דייוויד הווארת', The Year of the Conquest :1066, הוצאת ויקינג, ניו יורק 1978.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טוסטיג גודווינסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)