טיבט (1912–1951)
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
| |||
 | |||
| המנון לאומי |
Tibetan National Anthem  | ||
|---|---|---|---|
| ממשל | |||
| ראש המדינה | דלאי לאמה | ||
| שפה נפוצה | טיבטית | ||
| עיר בירה | להסה | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת |
אסיה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | יולי 1912 | ||
| תאריכי הקמה |
1912 | ||
| פירוק | 23 במאי 1951 | ||
| תאריכי פירוק |
1951 | ||
| ישות קודמת |
 שושלת צ'ינג | ||
| ישות יורשת |
 הרפובליקה העממית של סין | ||
| שטח בעבר | 1,221,600 קמ"ר קמ"ר (נכון ל־1942) | ||
| אוכלוסייה בעבר | 1,000,000 (נכון ל־1945) | ||
| דמוגרפיה | |||
| דת | בודהיזם טיבטי | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | סקאר טיבטי | ||
  | |||
טיבט (בטיבטית: བོད, תרגום מילולי: בוד) או ממלכת טיבט הייתה בין השנים 1912–1951 מדינה ריבונית כמעט לגמרי אשר פעלה על פי החוקה של הבודהיזם הטיבטי תחת שלטונו של הדאלי לאמה ה-13 ואחר כך הדאלי לאמה ה-14. טיבט הפכה מדינה עצמאית והשתחררה משלטון סין עם נפילת השלטון של שושלת צ'ינג בתוך מהפכת שינהאי וסופחה מחדש מתוך כיבוש של צבא השחרור העממי.
משטר הדלאי לאמה ה-13 הטיבטי היה משטר חסות של שושלת צ'ינג עד 1912, כאשר הממשלה הזמנית של הרפובליקה של סין החליפה את שושלת צ'ינג כממשלתה של סין, היא חתמה על הסכם עם ממשלת צ'ינג המתפרקת לפיו ירשה את כל שטחי השלטון הקיסרי לרפובליקה החדשה, והוענק לטיבט מעמד של "פרוטקטורט" עם רמות גבוהות של אוטונומיה כפי שהיה לפני כן תחת השלטון בשושלת צ'ינג.
לפני תקופה זו, הרחיבו הבריטים את השפעתם מהודו השכנה לטיבט דרך חוזה להסה, אף כי טיבט לא סופחה רשמית לאימפריה הבריטית היא הייתה תחת השפעתה הישירה של האימפריה ושימשה כמדינת חסות שלה. עם זאת במקביל, כמה נציגים טיבטים חתמו על הסכם בין טיבט ומונגוליה שהכריזו על הכרה הדדית ועל עצמאותם מסין, אם כי ממשלת הרפובליקה של סין לא הכירה בלגיטימיות שלה. עם הרמה הגבוהה של האוטונומיה ו"הכרזת העצמאות" על ידי כמה נציגים טיבטים בתקופה זו, טיבט מתוארת על ידי תומכי העצמאות הטיבטית כ"מדינה עצמאית דה פקטו" לפי החוק הבינלאומי, למרות שמעולם לא קיבלה דה יורה הכרה בינלאומית במעמד משפטי עצמאי הנפרד מסין.
בשנת 1931 ושוב בשנת 1946 שלחה ממשלת טיבט שליחים לאספה הלאומית הסינית כדי לדון במעמדה של טיבט אך הם חזרו בידיים ריקות.
לפני מותו הביע דלאי לאמה תחזיות שחורות לארצו "בגלל מעשי בגידה מבפנים ומבחוץ" וחזה כי ללא הגנה משמעותית הארץ תאבד את עצמאותה.
לאחר מותו של דלאי לאמה ה-13 בשנת 1933, ממשלת הגואומינדנג בסין שלחה ללהסה משלחת תנחומים כדי להתחיל במשא ומתן על מעמדה של טיבט. היא הורשתה לפתוח משרד ולהישאר שם, אף שלא הושגה הסכמה. ב-1948 הסתימה מלחמת האזרחים הסינית בניצחון כוחות המפלגה הקומוניסטית הסינית. ב-1950 פלש צבא סין לטיבט וממשלת בייג'ינג סיפחה את טיבט. "הסכם שבע עשרה הנקודות" שנחתם באותה שנה בין הסינים לטיבטים, אישר את הריבונות הסינית על טיבט, ועם זאת הבטיח לטיבט מידה מסוימת של אוטונומיה. הדלאי לאמה ה-14 נמלט מטיבט והתנער מהסכם שבע עשרה הנקודות.