לדלג לתוכן

טים ג'נקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
עריכה
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
טים ג'נקין
Timothy Peter Jenkin
טים ג'נקין בשנת 2017
טים ג'נקין בשנת 2017
לידה 1948 (בן 76 בערך)
קייפטאון, איחוד דרום אפריקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה דרום אפריקה עריכת הנתון בוויקינתונים
פעילות בולטת כותב, פעיל פוליטי ומוניטרי
ידוע בשל בריחה מבית סוהר
השכלה תואר ראשון במדעי החברה מאוניברסיטת קייפטאון
עיסוק מייסד ומנהל מערכת החליפין הקהילתית[1]
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טימותי פיטר ג'נקין (נולד ב-1948) הוא כותב דרום אפריקני, פעיל אנטי-אפרטהייד לשעבר ואסיר פוליטי. הוא ידוע בעיקר בזכות בריחתו מן הכלא המקומי בפרטוריה בשנת 1979, יחד עם סטיבן לי ואלכס מונבריס.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו והשכלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'נקין נולד בקייפטאון והתחנך בבית הספר הפרטי לבנים ובתיכון לבנים רונדבוש,[2][3] אותו סיים בגיל 17.[4]

לאחר שעזב את בית הספר, הצליח להימנע מגיוס החובה לכוח ההגנה של דרום אפריקה, ועבד במגוון עבודות במשך שנתיים, ללא עיסוק מיוחד מלבד מרוצי אופנועים. הוא עזב לממלכה המאוחדת בשנת 1970, שם עבד במפעל פיברגלס בתנאי עבודה גרועים ובשכר מועט. אז החל לטעון כי המערכת כולה לא צודקת ופיתח עניין בסוציולוגיה. הדבר הוביל אותו גם ללמוד יותר על חוסר הצדק בארצו.[5] בהמשך כתב כי הוא "גדל כדרום אפריקני לבן 'רגיל' ושאנן" אשר "קיבל בלי לחשוב את המערכת ובמשך עשרים ואחת שנים מעולם לא הטיל בה ספק".[6]

בסוף 1970 נרשם ג'נקין לאוניברסיטת קייפטאון וסיים תואר ראשון במדעי החברה בסוף 1973.[7][8]

פעילות פוליטית מוקדמת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'נקין פגש את סטיבן לי בשיעור סוציולוגיה באוניברסיטה. עד מהרה הם התיידדו ושניהם חיפשו יחד ספרות שנאסרה על ידי ממשלת האפרטהייד, קראו, צילמו במכונות העתקה והפיצו אותה בקרב סטודנטים אחרים. בעיני שניהם לימודי הסוציולוגיה היו מאכזבים משום שהתכנים חיזקו את הסטטוס קוו של מערכת האפרטהייד. דרך קריאה של חומרים שנאסרו על ידי הממשלה הם הצליחו לראות את "המציאות העירומה" של האפרטהייד ואת אופייה הלא דמוקרטי של הממשלה, וחשו רצון בוער לבצע שינוי חיובי, אשר, לדברי ג'נקין, היה אפשרי רק באמצעים שאינם חוקיים תחת המשטר הנוכחי. במהלך תקופה זו נודע להם על פעילות הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC) שהיה ארגון אסור בדרום אפריקה.[9]

בפברואר 1974, עזבו ג'נקין ולי את המדינה כדי להצטרף ל-ANC בלונדון, מתוך כוונה לעזור לחולל שינוי בדרום אפריקה. בלונדון פגש ג'נקין את אשתו לעתיד רובין. בזמן שהמתין לאישור חברותו בארגון, עבד ג'נקין כעובד סוציאלי במוסד שיקום לעבריינים צעירים בסווינדון. לאחר קבלתו על ידי ה-ANC, הוא ולי קיבלו הכשרה מטעם הארגון בטקטיקות שונות, בפרט כיצד להפיץ את חומרי התעמולה שלו בצורה של עלונים, וכיצד להקים מבנים תקשורתיים וכלכליים.[10]

כשחזרו לקייפטאון ביולי 1975, קנו לי וג'נקין מכונת כתיבה, וציוד להדפסה ופרסום של עלונים. הם שכרו תחילה מוסך ולאחר מכן דירה זעירה. ג'נקין עבד כחוקר במכון לפיתוח חברתי באוניברסיטת הכף המערבי, שהייתה אוניברסיטה לאנשים שסווגו על ידי ממשלת האפרטהייד כצבעוניים.[11] במרץ 1976 נסע לי ליוהנסבורג לחפש עבודה, וה-ANC שלח לשניהם את משימתם הראשונה, לפזר עלונים הקוראים לתמיכה ב-ANC ואחדות במאבק השחרור. באמצעות פצצת עלונים (עיצוב חדש שפותח על ידי ג'נקין) ביוהנסבורג, בסמוך ליום השנה לטבח בשארפוויל ב־21 במרץ. אירוע זה מתואר בספר זכרונותיו של ג'נקין.[12]

לאחר הצלחת משימתם הראשונה, ג'נקין עבד על ליטוש המנגנון על ידי הוספת מערכת הפעלה מרחוק לפצצת העלונים. הוא חילק עלונים בצורה מוצלחת בדרך זו בכיכר המצעד הגדול בקייפטאון. לי עבד באוניברסיטת וייטווטרסראנד ואילו ג'נקין ניהל את ה-'תא' בכוחות עצמו בקייפטאון.[13] ג'נקין נסע ללונדון על פי בקשת ה-ANC במאי 1976, בעוד לי המשיך להטמין פצצות עלונים ברחבי יוהנסבורג. ביולי נעצרו ארבעה פעילים של ה-ANC, כולל הסופר ג'רמי קרונין, בעבור ביצוע עבודות דומות בקייפטאון וקיבלו עונשי מאסר בפועל.[14]

בלי להירתע, המשיך ג'נקין את העבודות בקייפטאון, מצא מקום חדש והחליף את ציוד ההדפסה שלהם באופן קבוע, ושניהם ביצעו הפצצות עלונים נוספות ביוהנסבורג. היו כמה סימנים מדאיגים שג'נקין נמצא במעקב, אך הוא נסע ללונדון לראות את רובין במשך שישה שבועות וחזר ללא אירוע. בספטמבר תלו הוא ולי באנר באורך 10 מטרים ובו הכיתוב "ANC LIVES" (הקונגרס הלאומי האפריקני חי!) מבניין גבוה במרכז קייפטאון, יחד עם מכשיר מתוזמן שהפיץ מאות עלונים על ההמונים שמתחת. לי עבר בחזרה לקייפטאון בחודש דצמבר לאחר שנרשם לתואר שני בסוציולוגיה, והשניים המשיכו בעבודתם הסמויה, אך ללא ידיעתם, הפעם תחת ניתור המשטרה.[15]

מעצר וכליאה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 במרץ 1978 בשעה 03:00 נעצרו שניהם, לאחר שנראו מעבירים את ציוד ההדפסה שלהם לבית מגוריהם. מעולם לא הוסבר להם כיצד גילתה אותם משטרת הביטחון, וג'נקין הגיע למסקנה שזו כנראה הייתה תוצאה של עבודת משטרה מדוקדקת ומעקב ממושך.[16][17][18][19]

הם נלקחו לתחנת המשטרה בכיכר קלדון, המשרד הראשי של אגף הביטחון בקייפטאון, שם הופרדו, נחקרו והוכנסו לתאים, מבלי שנמסרו להם אישומיהם או זכויותיהם. זה היה חוקי לפי סעיף 6 לחוק הטרור של דרום אפריקה, שאפשר מעצר ללא משפט עד 60 יום, והיה ניתן להארכה. לי ביצע ניסיון בריחה וכמעט הצליח.[20] לאחר פרק זמן בכיכר ג'ון וורסטר הידועה לשמצה ביוהנסבורג, הם הוחזרו לקייפטאון, ואחרי ארבעה שבועות הורשו לראות את משפחותיהם, והוחזקו בכלא פולסמור בזמן שחיכו למשפט. אביו של לי הביא לו את הספר "פפיון", שנתן להם השראה לשקול ברצינות את האפשרות של בריחה, והם התרכזו בתצפיות קפדניות על העולם סביבם.[21]

יחד עם לי הואשם ג'נקין ב"הפקה והפצה של 18 עלונים שונים בשם ארגונים אסורים", כולל המפלגה הקומוניסטית הדרום אפריקאית, ה-ANC והאגף החמוש שלה, "נה", בין השנים 1975–1978, ועודד אנשים להצטרף לתנועת השחרור. המשפט בבית המשפט העליון בקייפטאון נמשך בין ה-6 ל-15 ביוני 1978. לאחר ייעוץ משפטי לקוי, הודו שניהם בכל ההאשמות. שניהם נמצאו אשמים באישום אחד. על ג'נקין נגזרו 12 שנות מאסר ועל לי שמונה.[22]

בריחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר מאסרם החלו ג'נקין, לי וכמה אסירים נוספים בתכנון בריחה, שתכלול עותקים של כמה מפתחות כלא שג'נקין ייצר מעץ. ג'נקין הבריח קצת כסף לכלא. התוכנית הראשונית הייתה ששמונה מהאסירים הפוליטיים יברחו ויותירו אחריהם שניים שכבר היו לקראת סיום עונשם. אחד הנמלטים המתוכננים, דניס גולדברג, תקשר עם חברים ב-ANC באמצעות מכתבים מוצפנים שנשלחו לברוך הירסון בלונדון. הירסון תקשר עם ג'ו סלובו במוזמביק, נקבע תאריך לבריחה וסודר רכב מילוט.[23]

עם התפתחות התוכנית התברר שכדי שהבריחה תצליח היא צריכה להיות מוגבלת לשלושה אנשים, שיצטרכו להתחבא בארון קטן בשלב מסוים. הכנות הבריחה הביאו לכמה חילוקי דעות בקרב האסירים הפוליטיים, אך הם נשארו עמיתים וכולם תרמו בדרך כלשהי למאמץ הבריחה. העובדה שכולם היו בכלא בגלל פעילותם הפוליטית ואמונותיהם איחדה אותם, ו"כחברי ארגון מהפכני הם היו ממושמעים והשתתפו בסבלם [של השאר] באופן משותף".[2] גולדברג והאחרים החליטו לסגת מהבריחה, כאשר גולדברג המשיך להיות מעורב בהכנות.[23]

בדצמבר 1979,[7] ברחו ג'נקין, לי ואסיר נוסף בשם אלכס מונבריס[24][17] מבית הסוהר המרכזי בפרטוריה בעזרת מפתחות שנוצרו בעבודת יד לתשע הדלתות המובילות החוצה מהכלא, לאחר מספר רגעים מסמרי שיער לאחר שנתקלו במכשולים לא צפויים.[7] גולדברג הסיח את דעתו של הסוהר בזמן שהשלושה הצליחו להימלט.[19]

באופן מדהים, הרחוב היה שומם, אך הם עדיין היו צריכים למצוא את דרכם מדרום אפריקה, למוזמביק ולחופש. זה היה כרוך בהרבה מאוד תכנון מוקדם, אך עדיין היו אתגרים רבים בביצוע, כאשר נסעו דרך אנגולה, זמביה וטנזניה ולבסוף ללונדון.[7]

חיים לאחר בית הסוהר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'נקין ולי הופיעו במסיבת עיתונאים בלוסקה עם אוליבר טמבו ב-2 בינואר 1980 כדי לספר את סיפוריהם,[25] לפני שעברו ללונדון, שם עבד ג'נקין כקצין מחקר של קרן ההגנה והעזרה הבינלאומית.[8] הוא ולי יצאו למסע הרצאות בשוודיה בשנות השמונים המוקדמות.[26]

עת התגורר בקמדן, הוא בנה מחשב בסיסי שיצר מסרים מוצפנים שניתן היה לשלוח מן ה-ANC לסוכניהם, כולל נלסון מנדלה בכלא.[18]

הוא שב לדרום אפריקה בשנת 1991 כדי לנהל את רשת התקשורת של ה-ANC. הוא עבד ביחידת התדרוך לבחירות של ה-ANC משנת 1994 (שנת הבחירות הראשונות בדמוקרטיה המלאה בדרום אפריקה), לפני שמונה לראש יחידת המידע האלקטרוני בקייפטאון באותה שנה. בשנת 1997, התמנה למנהל בחברת "Unwembi Communications (Pty) Ltd".[7]

הוא עזר להקים את מערכת החליפין הקהילתית, מערכת מסחר מבוססת אינטרנט, בשנת 2003,[27] ויצא לסיור לאומי באוסטרליה עם קארל בויאלה בשנת 2015 כדי להסביר עליה.[28]

הכרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • בשנת 2007 נבחר להיות "עמית אשוקה".[27]
  • באפריל 2018 הוענק לו פרס ועידת ה-RSA על הצטיינות בתחום השירות ההומניטרי.[29][30]

ספרים, טלוויזיה וסרטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1987 ראה אור בלונדון ספרו "בריחה מפרטוריה".[7] מהדורה חדשה פורסמה ביוהנסבורג ובלונדון כ-"מבפנים החוצה: בריחה מכלא פרטוריה" בשנת 2003.[2]

בשנת 1995 כתב ג'נקין סדרת מאמרים בת שישה חלקים בשם "Talking to Vula: סיפור רשת התקשורת הסודית המחתרתית של מבצע Vula".[31][32]

בשנת 2013 הועלה סיפור מתוגבר דרמטית של בריחתו מהכלא בפרק השביעי של העונה השנייה של "הפריצה", סדרת טלוויזיה שנעשתה על ידי ערוץ הטלוויזיה נשיונל ג'יאוגרפיק, שהמחיזה בריחות כלא אמיתיות. בסרטון מוצגים קטעים מתוך ראיונות עם ג'נקין, לי, מומבריס וגולדברג שצולמו בשנת 2012, בין סצינות משוחזרות של הבריחה.[19]

בשנת 2014 סרט דוקומנטרי בשם "The Vula Connection", על ג'נקין ועל חלקו ביצירת מערכת תקשורת חשאית גאונית שאפשרה לפעילי וולה לחדור את גבולות דרום אפריקה בסתר, ובסופו של דבר הברחת מסרים לנלסון מנדלה הכלוא, נעשה על ידי מריון אדמונדס.[33][34]

במרץ 2020 יצא לאקרנים סרט על פי ספרו של ג'נקין, שהופק על ידי דייוויד בארון, בכיכובם של דניאל רדקליף כג'נקין ואיאן הארט בתפקיד גולדברג.[35][36] צילומי "הבריחה מפרטוריה" החלו באדלייד, דרום אוסטרליה, במרץ 2019, כאשר דניאל וובר הצטרף לצוות השחקנים בתפקיד לי.[37][38] ג'נקין בילה זמן מה באדלייד, וייעץ לרדקליף לגבי מבטא והיבטים אחרים של הסרט, בנוסף, שיחק כניצב בתור אסיר ליד רדקליף בחדר הביקורים.

עבודות שפורסמו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Escape from Pretoria (PDF). London: Kliptown. 1987. ISBN 9780904759778. OCLC 924674792.
  • "Talking to Vula: The story of the secret underground communications network of Operation Vula". 1995. אורכב מ-המקור ב-22 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  • Inside Out: Escape from Pretoria Prison (מאוירת, הדפסה מחודשת ed.). Jacana Media. 2003. ISBN 9781919931500. OCLC 653065100.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Who are we?". Community Exchange System. נבדק ב-22 ביוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 3 ג'נקין 2003.
  3. ^ תיכון לבנים רונדבוש. 2018
  4. ^ ג'נקין 1987, p. 4.
  5. ^ ג'נקין 1987, p. 4-5.
  6. ^ ג'נקין 1987, p. 3.
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 ג'נקין 1987.
  8. ^ 1 2 Tim Peter Jenkin, South African History Online, ‏23 באוגוסט 2019 (באנגלית)
  9. ^ ג'נקין 1987, pp. 6-10.
  10. ^ ג'נקין 1987, pp. 14-15.
  11. ^ ג'נקין 1987, p. 16.
  12. ^ ג'נקין 1987, pp. 17-22.
  13. ^ ג'נקין 1987, p. 23.
  14. ^ ג'נקין 1987, p. 24.
  15. ^ ג'נקין 1987, pp. 26-29.
  16. ^ ג'נקין 1987, pp. 29-31.
  17. ^ 1 2 Stephen Bernard Lee, South African History Online, ‏3 בספטמבר 2019 (באנגלית)
  18. ^ 1 2 טום פארי, Pretoria Prison break: Amazing story of the daring men who escaped notorious apartheid regime jail, Mirror, ‏19 באפריל 2013 (באנגלית)
  19. ^ 1 2 3 Breakout ביוטיוב
  20. ^ ג'נקין 1987, pp. 31-38.
  21. ^ ג'נקין 1987, pp. 44-45.
  22. ^ ג'נקין 1987, p. 60.
  23. ^ 1 2 גולדברג 2015, pp. 170-188.
  24. ^ Alex Moumbaris, South African History Online, ‏13 ביוני 2018 (באנגלית)
  25. ^ Press Conference by O. R. Tambo, Introducing Alexandre Moumbaris, Stephen Lee and Timothy Jenkin who Escaped from Prison in South Africa, South African History Online, ‏2 בינואר 1980 (באנגלית)
  26. ^ גריי 2014, p. 87, Ch. 12.
  27. ^ 1 2 Ashoka, Timothy Jenkin, ‏2007 (באנגלית)
  28. ^ Should communities be able to design their own currencies?: National speaking tour with Tim Jenkin and Karel Boele, Jnana Australia, ‏27 באפריל 2015 (באנגלית)
  29. ^ לינדה גריי מרטין, Award for Excellence in the Field of Humanitarian Service, RSA Conference, ‏17 באפריל 2018 (באנגלית)
  30. ^ RSAC TV Interview with Tim Jenkin, RSA Conference, https://www.youtube.com/watch?v=_hZMnJSsCAo, ‏17 באפריל 2018 (באנגלית)
  31. ^ ג'נקין 1995.
  32. ^ גארט & אדוארדס 2016, pp. 13-26.
  33. ^ The Vula connections ביוטיוב
  34. ^ הפילמוגרפיה של מריון אדמונדס.
  35. ^ מיטשל 2017.
  36. ^ גרייטר 2017.
  37. ^ סאטון 2019.
  38. ^ 7News Adelaide, Daniel Radcliffe touches down in Adelaide for new movie, Twitter, ‏17 Feb 2019 (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טים_ג%27נקין&oldid=38742009"