יוחנן בדר

יוחנן בדר

יוחנן בדר, 1969
לידה	19 באוגוסט 1901 אלול ה'תרס"א קרקוב, גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	16 ביוני 1994 (בגיל 92) תמוז ה'תשנ"ד רמת גן, ישראל
מדינה
תאריך עלייה	1943
מקום קבורה	בית הקברות נחלת יצחק, תל אביב-יפו
השכלה	האוניברסיטה היגלונית, קרקוב
מפלגה	תנועת החרות
סיעה	תנועת החרות, גח"ל, הליכוד
חבר הכנסת 14 בפברואר 1949 – 13 ביוני 1977 (28 שנים) כנסות 1 - 8
יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה ה־1 11 בפברואר 1974 – 23 בדצמבר 1975 (שנה) יוסף תמיר ←
פרסים והוקרה
יקיר רמת גן (1982)

קבר יוחנן בדר ואשתו לאורה בבית הקברות נחלת יצחק

יוחנן בַּדֶר (19 באוגוסט 1901 – 16 ביוני 1994) היה עורך דין וחבר הכנסת מטעם תנועת החרות, גח"ל והליכוד.

קורות חיים

יוחנן בדר, נולד בשם יאן בדר, בעיר קרקוב שבגליציה, שהייתה אז בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית (בסוף נעוריו נכללה בתחומי פולין), ללאופולד (אריה) ולאוגניה לבית ברקשטיין. למד בגימנסיה ממשלתית בעיר, ואחר כך למד משפטים באוניברסיטה היגלונית בקרקוב. קיבל תואר דוקטור למשפטים והוסמך לעריכת דין.

בנעוריו היה חבר המפלגה הסוציאליסטית היהודית הבונד, לאחר מכן ב"השומר הצעיר".

בדר בעת שהותו בגלות סיביר, 1940

בשנת 1925 הצטרף לצה"ר. היה עורך שבועון הנוער בפולנית "טריבונה נרודובה".

בספטמבר 1939, לאחר הפלישה הנאצית לפולין וחלוקתה בין גרמניה הנאצית לברית המועצות לפי הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, עבר בדר לאזור הכיבוש הסובייטי במזרח פולין. בשנת 1940 נעצר ונידון לעבודת פרך בצפון רוסיה. ב-1941 שוחרר בעקבות הסכם שיקורסקי–מייסקי, ובאוגוסט 1942 עזב את ברית המועצות עם צבא אנדרס. בתקופת שהותו בברית המועצות התהדקה חברותו עם מנחם בגין, אותו הכיר עוד קודם מפולין. בדצמבר 1943 עלה לארץ ישראל והצטרף לאצ"ל. הצטרף למערכת עיתון "המשקיף", שהיה מזוהה עם התנועה הרוויזיוניסטית. ב-1945 נעצר על ידי השלטונות הבריטיים והוחזק במחנה המעצר בלטרון עד מאי 1948.

בדר היה ממייסדי "תנועת החרות" (בשנת 1948), שהפכה ברבות הימים לתנועת הליכוד, עורכו הראשון של ביטאונה "חרות" (מ-1948 עד ל-1949), והיה חבר הכנסת מטעמה מהכנסת הראשונה ועד הכנסת השמינית. הוא נודע בחריפות לשונו, והיטיב לעשות שימוש בכישרון הרטורי שלו בנאומיו בכנסת; כבעל השכלה רחבה נהג לעיתים רבות לתבל את נאומיו באמרות כנף וציטוטים של אישים היסטוריים. לא פעם התבטא באיטלקית או בלטינית מעל במת הכנסת על מנת להוכיח את טענותיו.

יחד עם יו"ר תנועתו, מנחם בגין, נחשב בדר לאחד הנואמים המבריקים בקדנציות הראשונות של הכנסת.

עם הקמת תנועת החרות, ניסח לבקשת בגין הצעה לחוקה למדינת ישראל.

בדר התמחה בתחום הכלכלה, וריכז מטעם סיעתו את המאבק נגד התקציב של ממשלות מפא"י לדורותיהן. זכורים במיוחד העימותים שלו תחילה עם אלעזר קפלן לאחר מכן עם מחליפו לוי אשכול, עת שכיהנו כשרי האוצר בממשלת בן-גוריון. אשכול, אשר נודע אף הוא בחריפות לשונו, נהג להתנצח עם בדר שנה אחר שנה בסוגיית תקציב המדינה ונחשב לבר-פלוגתא שלו.

בדר לא הצליח לממש את חלומו ולהפוך לשר אוצר בממשלתו של מנחם בגין; בדיון על תקציב המדינה של שנת 1959 ייחל לכך כאשר פנה ליו"ר הכנסת, יוסף שפרינצק, באומרו ”אדוני היו"ר, זוהי הפעם העשירית שיש לי הכבוד, בשם סיעתי, לפתוח את הדיון על התקציב השנתי של המדינה. בהזדמנות זו, מר שפרינצק, הרשני נא להודות לך על שאתה שומע לי בפעם העשירית בהקשבה מסוימת וגם בסבלנות. אני רוצה בהזדמנות זו לאחל למר שפרינצק שישב על הכיסא החשוב הזה כאשר במקומי, בתפקיד דומה, יופיע מר אשכול”.

ב-1964 נתמנה בדר לחבר המועצה המייעצת של בנק ישראל.

בכנסת השמינית מונה בדר ליו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה הראשון.

בדר, שהיה חבר הכנסת עד הכנסת השמינית, הודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים לפני הבחירות לכנסת ה-9 בשנת 1977, בהן התרחש "המהפך" שהעלה לשלטון את תנועת הליכוד, והוצב מועמד אחרון ברשימה. מכיוון שכך, נותר מחוץ לממשלת בגין הראשונה. בשנת 1979 יצא לאור ספרו "הכנסת ואני" (הוצאת ידיעות אחרונות-עידנים), שבו מספר בדר על פעילותו הפרלמנטרית הענפה ומביא ממקור ראשון מידע על פעילותה של הכנסת במשך 29 שנים.

בדר קיבל את עיטור יקיר רמת גן לשנת 1982.

נפטר ב-16 ביוני 1994 בביתו בשיכון ותיקים ברמת גן. נקבר בבית הקברות נחלת יצחק. היה נשוי ללאורה, בתם של אלחנן ופרומט גרבשריפט. על שמו רחובות ברמת גן ובבאר שבע.

חקיקה

אחת מפעולות החקיקה שבהן התפרסם בדר כחבר הכנסת הייתה החוק לשינוי שיטת חלוקת עודפי הקולות בבחירות לכנסת, שאותו יזם יחד עם אברהם עופר ממפא"י. החוק המיטיב עם המפלגות הגדולות, שנקרא על שם יוזמיו חוק בדר-עופר, הוא תיקון מס' 5 לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], ה'תשכ"ט-1969, אשר התקבל בכנסת ב-4 באפריל 1973 והופעל לראשונה בבחירות לכנסת השמינית.

מכתביו

• הכנסת ואני, ירושלים: עידנים, 1979
• דרכי לציון, 1901–1948: אוטוביוגרפיה, ירושלים: הספרייה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית, תשנ"ט
• אסופת מאמרים (העורך: יוסף קיסטר), ירושלים: מרכז למורשת ירושלים על שם זאב ז’בוטינסקי, תשס"ז-2006

קישורים חיצוניים

• יוחנן בדר, באתר הכנסת
• יוחנן בדר, באתר כנסת פתוחה
• כתבי יוחנן בדר בפרויקט בן-יהודה
• דוד תדהר (עורך), "יוחנן בדר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ו (1955), עמ' 2623
• השיטה לחלוקת מושבים בכנסת (שיטת בדר-עופר), באתר הכנסת
• ישראל קרגמן, כולנו בסירה אחת, מעריב, 30 בספטמבר 1986 (במלאת לו 85)