יחסי איראן–גרמניה
| יחסי איראן–גרמניה | |
|---|---|
|
|
| |
| איראן | גרמניה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,648,195 | 357,022 |
| אוכלוסייה | |
| 91,923,060 | 84,351,895 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 401,505 | 4,456,081 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 4,368 | 52,827 |
| משטר | |
| רפובליקה אסלאמית | רפובליקה פדרלית |
יחסי איראן–גרמניה (בפרסית: روابط آلمان و ایران, בגרמנית: Deutsch-iranische Beziehungen) הם היחסים הבילטרליים בין הרפובליקה האסלאמית של איראן ובין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה. היחסים בין המדינות ידעו עליות מורדות עם כינון היחסים ב-1952, כאשר איראן פתחה את משרדה המדיני הראשי בבון.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת השושלת הקג'ארית
[עריכת קוד מקור | עריכה]היחסים הלא-רשמיים בין איראן לרייך הגרמני החלו במאה ה-19. בתקופת השושלת הקאג'ארית, עם חוסר פופולריות גובר של מעצמות העולם, כגון האימפריה הרוסית והממלכה המאוחדת, החלו אינטלקטואלים איראניים רבים בחיפוש אחר "כוח שלישי" שניתן לסמוך עליו כבעל ברית פוטנציאלי. עם הקמתה של האוניברסיטה המודרנית הראשונה באיראן, העדיף אמיר כביר להעסיק את הפרופסורים האוסטרים והגרמנים.[1] אפילו נאסר א-דין שאה קאג'אר בעצמו תמך ברעיון של שכירת סגל גרמני בדאר אול-פונון, למרות הלחצים הפוליטיים שהופעלו עליו בכיוון ההפוך,[2] ובנוסף, הוא ראה במערכת המבנית של גרמניה, כמודל ארצו למודרניזציה.[3]
עידן פהלווי הראשון וגרמניה הנאצית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההפגזה על הפרלמנט האיראני על ידי הרוסים והחתימה על הסכם 1919, הטמיעו את שורשי החשדנות נגד בריטניה ורוסיה.
בשנות השלושים, הקשרים בין רזא לגרמניה הנאצית התהדקו. הכלכלה והמדינה המודרנית של גרמניה הנאצית הרשימו מאוד את השאה, ומאות גרמנים היו מעורבים בכל התחומים של איראן, מהקמת מפעלים לסלילת כבישים, מסילות רכבת וגשרים.[4]
בין השנים 1939–1941, הייתה איראן שותפת הסחר הגדולה ביותר של גרמניה הנאצית (כ-50% מהסחר של גרמניה הנאצית).[5]
ב-1941, הכריחו בעלי בריתו של רזא ח'אן לוותר על כס המלכות לטובת בנו, מוחמד רזא פהלווי. הבריטים הסיקו כי הפרו-נאצים בממשלה האיראנית, כגון פזלאללה זאהדי מתכננים התקוממות כללית בשיתוף פעולה עם הכוחות הגרמנים.
במהלך מלחמת העולם השנייה, נשלחו מתנדבים איראניים לגרמניה כדי להילחם במלחמה לצד הגרמנים.
עידן פהלווי השני
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקשרים מסחריים, היחסים בין איראן לגרמניה המערבית היו הרבה יותר גדולים מכל המדינות האירופאיות עד 1974.
ב-1972, בעקבות ביקורו של הקנצלר וילי ברנדט בטהראן. בעקבות הביקור, נחתם הסכם בין גרמניה המערבית לאיראן אשר יסדיר את ייצוא הגז האיראני לגרמניה.
ב-1975, הפכה גרמניה לספקית השנייה בגודלה בעולם לאיראן של סחורות לא-צבאיות.
אחרי המהפכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנס-דיטריך גנשר היה שר החוץ המערבי הראשון שביקר באיראן שלאחר המהפכה האסלאמית במדינה של 1979, ב-1984.
אף כי גרמניה המערבית הייתה ספקית טכנולוגיה מרכזית לסאדאם חוסיין ועיראק במהלך מלחמת איראן–עיראק, ובמיוחד לתוכנית הנשק של חוסיין.[6][7][8] עם זאת, גרמניה המערבית שמרה על יחסים טובים עם איראן.
לאחר המלחמה, גרמניה הפכה יותר ויותר לשותף סחר עיקרי של איראן.
ב-17 בספטמבר 1992, נרצחו מנהיגי המורדים האיראניים-כורדים, סאגד שרפנדי, פתח עבדולי, הומאיון ארדלאן ומתרגם במסעדה היוונית "מיקונוס" שבברלין בירת גרמניה. במשפט מצאו כי הרוצחים הם קאסם דראבי, אזרח איראני ועבאס עבאס הלבנוני. הם נאשמו ברצח ונגזר עליהם מאסר עולם. שני לבנונים נוספים, יוסף אמין ומוחמד אטריס הורשעו בביצוע עבירות רצח. בפסק דין מה-10 באפריל 1997, הוציא בית המשפט צו מעצר בינלאומי לשר המודיעין האיראני, עלי פלאחיאן.[9] זאת, לאחר שהצהיר כי ההתנקשות הוזמנה על ידו בידיעה של המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי והנשיא אכבר האשמי רפסנג'אני.[10]
ב-2004, שלח ראש עיריית טהראן, מחמוד אחמדינז'אד, לימים נשיא איראן, מכתב בו הוא מתנגד ללוח ההנצחה שבכניסה למסעדה וכינה אותו "עלבון לאיראן".[11]
קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל אמרה ב-4 בפברואר 2006, לרגל כנס הביטחון השנתי במינכן, כי על העולם לפעול כדי למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני.
באותו החודש, היחסים התדרדרו עוד יותר לאחר פרסום מאמר גרמני שבו הוצגו קריקטורות המתארות את נבחרת הכדורגל הלאומית של איראן, עם פצצות המחוברות לגופיות השחקנים. איראן דרשה התנצלות מגרמניה.
במחאה, הפגינו סטודנטים נגד הקריקטורה וזמרו "מרקל=היטלר".
ב-2016, אמר שר הכלכלה הגרמני זיגמר גבריאל כי איראן יכולה לקיים יחסים טובים יותר עם גרמניה רק אם תכיר בזכות קיומה של ישראל.[12][13][14]
ב-2020 היחסים חוו התדרדרות נוספת, כאשר ממשלת גרמניה הודיעה שתגדיר את חזבאללה כארגון טרור. איראן איימה שגרמניה תישא בתוצאות אחרי מעשה זה.
ב-2023 הכריזה גרמניה שתמשיך במדיניות האמברגו על אירן, בתגובה לכך אירן סילקה שליש מפקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית שפיקחו על מתקני הגרעין שלה, שרובם גרמנים.
במרץ 2024, בית המשפט העליון בדיסלדורף קבע כי "סוכניות המדינה של איראן" היו מעורבות בניסיון ההצתה בבית הכנסת בבוכום. בעקבות החלטת בית המשפט, משרד החוץ הגרמני הורה לזמן את שגריר איראן לשיחת נזיפה. [15]
באפריל 2024, זימן משרד החוץ האיראני את שגרירי גרמניה, בריטניה וצרפת בעקבות "העמדה הלא-אחראית" של המדינות ביחס להמתקפה האיראנית על ישראל. [16]
ביולי 2024, החליטה ממשלת גרמניה לסגור את המרכז האסלאמי של המבורג. משרד הפנים טען כי המרכז האיסלאמי של המבורג פועל כנציג ישיר של השלטון העליון באיראן ולהביא מהפכה איסלאמית לגרמניה. בתגובה, איראן זימנה את השגריר הגרמני בטהרן[17] [18] באוגוסט 2024, כמה שבועות לאחר סגירת המרכז האסלאמי, מנהל המרכז נדרש לעזוב את גרמניה. [19]
באוגוסט 2024, לאחר ההתנקשות באסמאעיל הנייה על אדמת איראן, מנהיגי גרמניה, צרפת ובריטניה יצאו בהצהרה משותפת כי איראן צריכה להימנע ממתקפה ותישא באחריות לכל תקיפה בישראל. [20]
בספטמבר 2024, לאחר שדווח כי איראן סיפקה לרוסיה טילים בליסטיים, גרמניה צרפת ובריטניה פרסמו הצהרה משותפת שמגנה את ההחלטה האיראנית והכריזו כי יאסרו על אייר איראן, חברת התעופה האזרחית של איראן לטוס במדינותיהן. [21]
באוקטובר 2024, בעקבות המתקפה האיראנית על ישראל, גרמניה זימנה את שגריר איראן בברלין לשיחה. בתגובה, איראן זימנה את שגריר גרמניה בטהרן. [22][23]
באוקטובר 2024, היחסים בין גרמניה לאיראן הדרדור לאחר הוצאתו להורג של ג'משיד שרמהד, מתנגד שלטון איראני-גרמני. ממשלת גרמניה סגרה את כל שלוש הקונסוליות האיראניות בארצה והפצירה באיחוד האירופי להוסיף את משמרות המהפכה לרשימת ארגוני הטרור שלו. הצעד הגיע לאחר שמשרד החוץ הגרמני זימן את שגריר איראן לשיחת הבהרה, ושגריר גרמניה בטהרן הביע מחאה בפני שר החוץ האיראני. בעקבות זאת, השגריר הגרמני הוחזר להתייעצות. [24][25]
יחסים דיפלומטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]איראן מחזיקה בגרמניה שגרירות בברלין ועד אוקטובר 2024 החזיקה גם 3 קונסוליות בהמבורג, פרנקפורט ומינכן. גרמניה מחזיקה באיראן שגרירות בטהראן בלבד.[26]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ قهرمانان ملی ایران. Vol 3. عبدالرفیع حقیقت (A. Haghighat). 2004. p.77, 81
- ^ As quoted by J. Polak in: قهرمانان ملی ایران. Vol 3. عبدالرفیع حقیقت (A. Haghighat). 2004. p84
- ^ قهرمانان ملی ایران. Vol 3. عبدالرفیع حقیقت (A. Haghighat). 2004. p.78
- ^ The Neglected Garden: The Politics and Ecology of Agriculture in Iran Keith Stanley McLachlan. 1988. ISBN 1-85043-045-4 p.40
- ^ Modern Iran: Roots and Results of Revolution. Nikki R. Keddie. Yale University Press. ISBN 0-300-09856-1 p.101
- ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2005-11-27. נבדק ב-2006-01-29.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Reynolds, Paul (2003-12-16). "Middle East | How Saddam could embarrass the West". BBC News. נבדק ב-2013-05-20.
- ^ "Iraqi Scientist Reports on German, Other Help for Iraq Chemical Weapons Program". Fas.org. נבדק ב-2013-05-20.
- ^ Melman, Yossi (2007-10-11). "Israel fails to prevent Germany freeing Iranian". Haaretz.com. נבדק ב-2013-05-20.
- ^ Hakakian, Roya (2007-10-04). "The End of the Dispensable Iranian". Der Spiegel. נבדק ב-2009-01-31.
- ^ "Germany and Iran Embroiled in Diplomatic Spat | Germany | Deutsche Welle | 28.04.2004". Dw-world.de. נבדק ב-2013-05-20.
- ^ http://www.israelnationalnews.com/News/News.aspx/218513
- ^ http://www.spiegel.de/politik/ausland/iran-versetzt-sigmar-gabriel-ein-affront-gegen-den-minister-a-1115166.html
- ^ https://www.handelsblatt.com/politik/international/sigmar-gabriel-in-iran-abfuhr-aus-dem-iran/12083100-2.html
- ^ איתמר אייכנר, "ראיית הזהב" נגד משמרות המהפכה? פסק הדין בגרמניה - וההכרזה המתעכבת באיחוד האירופי, באתר Ynet, 20.03.24
- ^ המערב מתייצב לצד ישראל, איראן זועמת: "מוסר כפול וחוסר אחריות", באתר Ynet, 14.04.24
- ^ Iran summons German ambassador over banning of Islamic centre, IRNA reports, רויטרס, 24.07.24
- ^ פשיטה על מסגד ומבנים בגרמניה, נגד ארגון איסלאמי קיצוני: "תומך חיזבאללה", באתר Ynet, 24.07.24
- ^ בר שפר, "14 ימים בלבד לעזוב את המדינה": המהלך של גרמניה נגד האימאם האיראני, באתר מעריב, 29.08.24
- ^ נטע בר, מנהיגי גרמניה, בריטניה וצרפת לאיראן: "אתם תישאו באחריות לתקיפה על ישראל", באתר ישראל היום, 12.08.24
- ^ שמעון יעיש, מכה קשה לחברת התעופה של איראן, באתר ישראל היום, 11.09.24
- ^ מתקפת הטילים על ישראל: גרמניה זימנה את שגריר איראן לשיחה, באתר Ynet, 02.10.24
- ^ Iran summons German and Austrian ambassadors, ג'רוזלם פוסט, 03.10.24
- ^ בר שפר, בעקבות הוצאה להורג של אזרח גרמני-איראני: שפל חדש בין ברלין לטהרן, באתר מעריב, 31.10.24
- ^ אחרי החטיפה מדובאי וההוצאה להורג: גרמניה סוגרת את הקונסוליות האיראניות, באתר Ynet, 31.10.24
- ^ אתר על יחסי מדינות
